[שו''ש 74] - האל האדום

''הלל לך, אדוננו
הלל לך, אלוהינו
ברוך אתה אדון האש
ברוך אתה אדון הדם
ברוך אתה ממציא היין
ברוך אתה בורא האדם
ברוך אתה שליט התשוקה
ברוך אתה אלוהי המלחמה
ברוך אתה ממליך המלכים
ברוך אתה אדון האדמה
לעולם ועד. אמן.
קטע הפתיחה של תפילת השחרית, לקוח מתוך ''מחזור התפילות האדום''.

דת האל האדום היא אחת מהדתות החזקות בעולם. בניגוד לרוב הדתות, הפוליתאיסטיות וה''משוחררות'', לאדומים יש קובץ ברור של ספרי קודש המכילים קוד נוקשה של מצוות, חלקן תמוהות לעיני הבלתי מאמינים. חסידי הדת סוגדים לאל אחד ויחיד, האל האדום ששמו לא ידוע. הוא מקושר לרגש עז, מלחמה, דם, חופש, אהבה, תשוקה, יין, אדמה פוריה ואש, ובאופן כללי מצטייר כאל מיטיב אך מהיר חימה. הוא אל מיסיונרי החפץ להגדיל את מלכותו, אם בדרכי שלום ואם לא, ויש מסדרי פלדינים ונוקמים הסוגדים לו.

מצוות:

חסידי האל האדום ידועים בעיקר בקוד הלבוש שלהם. בספרי הקודש כתוב ש''פני האדם יופיו, וגופו גאוותו''. כדי לא להיראות יהירים לפני האל וזה מול זה, עוטים המאמינים רעלות המסתירות את פניהם (כולל עיניים), יחד עם שמלות רחבות (המסתירות את יופי הגוף) וכפפות (המכסות על הידיים) - ומובן שהכל בצבע אדום עז. הם נמנעים גם מתכשיטים. הלבוש הקפדני מוסר רק בחברת בני משפחה, בקרבם אין יחסים של יהירות ורברבנות. כמו כן, חיילים פטורים ממנו.

חסידי האל האדום נמנעים מביצים, עקב איסור דתי למנוע חיים (מאותה הסיבה הם אוסרים על סירוס ואמצעי מניעה). הם נמנעים גם מערבוב מספר סוגי בשר במנה אחת, בעקבות הכתוב ''הנפרדים בחייהם לא יתערבבו במותם''. פסוק ההמשך שלו, ''המאוחדים בחייהם המוות לא יפרידם'', הוליד מנהגים כמו שריפת אלמנות במדורת הקבר של בעלן ושריפת חללים במדורה אחת גדולה. כמו כן, על המאמינים נאסר לשתות אלכוהול מלבד יין אדום.

חמשת המצוות הראשיות בדת האדומה - נסך, קורבן, תפילה, צדקה ומעשה האהבה - מייצגות אספקט אחר של האל האדום (יין, דם, אש, אהבה ותשוקה).

• הנסך, הכולל הזיית יין קודש על המזבח ושתייה משותפת של הכוהן והמתפללים, מייצג את התעלות החושים, האושר וההנאה שבפולחן האל האדום.
• הקורבן כולל הזיית דם הקורבן על המזבח ואכילת הבשר בידי המתפללים, והוא מייצג את האל שמאכיל ומכלכל את מאמיניו, כמו גם את המאמינים המקריבים מרכושם החומרי לטובת זכויות רוחניות. הדם הנשפך מייצג את החיים והמוות עליהם שולט האל האדום.
• התפילה מתרכזת סביב אש התמיד, מדורה הנמצאת בכל מקדש (ולו הקטן ביותר) ושעל פי המסורת מוצא כל המדורות הוא מהאש שהבעיר האל האדום בראשית הזמנים. היא כוללת מזמורי הלל ותפילות בקשה, כמו גם תפילות הודיה. כדרכם של המאמינים התפילה מלאה בהרבה רגש, וכוללת תנועות ידיים חזקות, שירה רגשנית ונגינה. התפילה נערכת בזריחה, בזנית ובערב, וכל מאמין מחוייב ללכת למקדש כל יום שלישי. בשיא כל תפילה מעבירים המאמינים את ידיהם באש, כדי להיטהר מחטאיהם.
• הצדקה היא תרומות מזון וכסף לעניים מאמינים, ומהווה מצווה שמקורה באהבת האחים השוררת בין המאמינים. על הצדקה להינתן בסבר פנים יפות ובנדיבות. הענקת עבודה נחשבת לצדקה.
• מעשה האהבה נחשב, גם הוא, למצווה. האל האדום אוסר על בגידה בנישואין וממליץ להימנע מיחסים לפניהם (בעיקר עקב האיסור על אמצעי מניעה), כמו גם על גילוי עריות ויחסים שאינם יכולים להביא ילדים (חד מיניים וכו').

הפצת הדת נחשבת למצווה גדולה, בין אם בדרכי השלום או החרב. נהוג לתת לכל אדם הזדמנות להמיר דתו בשלום, לפני תחילת המלחמה. כשאדם מצטרף לדת האדומה הוא קופץ דרך מדורה מקודשת שהודלקה במיוחד מאש קדושה כלשהי, כדי להיטהר מחטאיו ככופר ולקבל את חסדי האל. אחר כך הוא מולבש ברעלה, ומקבל מן יין הקודש ובשר הקורבן. חסידי האל האדום מצווים לשרוף את מתיהם, ולרוב זוגות נשואים וחללי מלחמה נשרפים יחדיו. החתונה נחשבת למצווה (הכרוכה במצוות היחסים), והיא אירוע שמח מאוד בו מותר להסיר את הרעלות, ושכולל נדרים, שבועות והרבה מאוד יין. מקובל שעל הכלה והחתן להסכים מרצונם לנישואין.

הכתובים אומרים כי ''ברא אלוהינו הרגש למען נתרגש, האהבה למען נאהב, הכעס למען נכעס, הבכי למען נבכה'', ומעודדים הפגנת רגשות פומבית ומוחצנת. חברים קרובים יסתובבו בזרועות שלובות, אנשים עצובים ימררו בבכי. איפוק רגשי נחשב לקור ולניכור ויראה בעין רעה. הכתובים מבדילים בין תפקידי הגבר והאישה (''יהי הגבר נכון תמיד לאחוז במחרשה לפרנסת אשתו וילדיו, והחרב להגנתם, ותהי האישה נכונה תמיד לבשל לבני ביתה מזון גוף ונפש''), כך שעלולים להיווצר קונפליקטים בין מאמיני הדת לאנשים ''נאורים'' מבחוץ. עם זאת, הדת לא שוביניסטית ואוסרת דיכוי, השפלה או התעללות כלשהם בין המאמינים.

ארגון הכנסייה:

בראש המאמינים עומד הכוהן הגדול, המכונה לרוב כ''האח הבכור הקדוש'', היושב בעיר הקדושה קריית געש, השוכנת בלועו של הר געש כבוי ושסביבותיה עשירות בכרמים. תחתיו נמצאים הבישופים, כשלכל עיר גדולה יש בישוף משלה, היושב במקדש גדול ומפואר משלו. על הקהילות המקומיות אחראים הכוהנים. הכנסייה האדומה היא ארגון עשיר מאוד, ויש לה מקדשים מפוארים ועטורי פסלים, ומנהיגיה עוטים לא פעם רעלות משי יקרות ערך.

ספרי קודש:

לדת האדומה יש קודקס של שבעה ספרי קודש עיקריים, לא כולל חיבורים מאוחרים שונים:

• תולדות - הספר מתאר את היסטוריית העולם מבריאתו, דרך מאבקי האל האדום באויבו, השטן השולט על המים והקרח, ועד לייסוד הכנסייה.
• מצוות - המצוות, החוקים והאיסורים שהתווה האל האדום.
• עבודה - תיאור הפולחן, עבודת האל האדום ונוסחי התפילות השונות, מכונה גם ''מחזור התפילות האדום''.
• נבואות - מגוון נבואות שונות על העתיד, ובהן מספר נבואות על משיח שיבוא רכוב על חיה יורקת להבות בעלת שלושה ראשים, ובידו גביעים מלאים ביין קדוש ובדם החיים.
• חזון אחרית הימים - תיאור מפורט של אחרית הימים, בוא המשיח והבסת השטן.
• אגרות - אוסף של אגרות ששלחו אבות הנסייה לקהילות מאמינים שונות, ושמביאות עצות והבהרות לגבי החיים הנכונים.
• לחשים - כולל לחשי קדושה רבים שמקורם באל האדום.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

זה בינתיים הכל. אני חושב שאת הפרטים על המלחמה של האל האדום והשטן אשאיר למנחה. הערך אמור לתת בעיקר העשרת תוכן לעולם. איך יצא?

האם מותר לאדם לשאת יותר מאישה אחת?
במקומות ששורפים את האישה עם בעלה המת הורגים אותה קודם או ששורפים אותן בחיים?
והאם יש מקרים הפוכים? ששרופים גבר חי עם אשתו המתה?

בואו ניקח המון המון דתות (היהדות, הנצרות, האיסלם, הבודהיזם, והמולך עלו לי לראש מיד) ונשלב אותן ביחד. ויצא משהו מעניין.
ח"ח!

תודה רבה!
אלישע:
א) לא, הדת מתייחסת די יפה לנשים מהבחינה הזו.
ב) תלוי מה היא רוצה, לפעמים מצפים ממנה לזנק למדורה בחיים.
ג) כן, בני הזוג לעולם לא ייפרדו.