דדארון, מתחיל לפקוח את עיניו לאט לאט לתחושת חום חורכת ולרעשים של פצפוץ אש וגחלים !
מסביבו גופות של אנשי כפר מיתאדס הידידותי - או לפחות מה שנשאר ממנו... נהרות של דם, בתי עץ בוערים, עשן ושום קול או מראה של משהו חי.
דדארון מנסה לקום... המגן שלו עם עיטורי האצולה של מסדר הפלאדינים הזהובים מוכתם בדם והחרב שלו לא נראית בסביבה, אבל הכי גרוע - הידיים ! הידיים שלו מלאות בדם קרוש ושאריות בשר - כנראה בשר אדם ! ריח מבחיל, הוא עוצר עצמו מלהקיא.
קרבות לא היו דבר חדש באיזור הספר, אבל ריח הבשר החרוך - זה היה כבר יותר מדי.
פלאשבקים - הוא רואה שד בוער בגודל של ענק גבעות, עורו אפוף בלהבות תמידיות טובח ללא רחמים באנשי הכפר.
רגע.. פתאום הכל חוזר אליו - הוא היה בעצם השד.
עיניו מתמלאות דעות וכאב עמוק מפלח את ליבו, הוא מסיט את הראש לאחור לכיוון הקרקע - היא אכן שם כמו שחשב !
הרעלה האדומה הארורה, חפץ שהסתבר שמקולל ומשום מה הוא לא זוכר אפילו מהיכן היא הגיעה לידיו.
דדארון זועק למחילה מאל הצדק... האם מישהו יכול בכלל למחול על מרחץ דמים שכזה ?
הוא קורע את הרעמה בזעם ומשליך אותה אל האש, עכשיו הוא חייב לברוח, לפחות כדי לחשוב מה לעשות...
דדארון רץ קילומטרים רבים, כואב כל צעד עד שלא יכל להמשיך והתמוטט ליד הנהר.
כעבור כשעה הוא מתעורר, שוב פוקח את עיניו, שעת אחר הצהרים מאוחרת, אדוות הנהר טופחות על פניו ומעירות אותו..
הוא נשען על סלע שהיה באיזור כדי לקום, אבל משהו הסתבך ביד איתה דחף את עצמו - הוא מסתכל מבועת !!! זו הייתה הרעלה האדומה - שלמה וחדשה שאילו ביום בו נתפרה לראשונה !
מסביבו גופות של אנשי כפר מיתאדס הידידותי - או לפחות מה שנשאר ממנו... נהרות של דם, בתי עץ בוערים, עשן ושום קול או מראה של משהו חי.
דדארון מנסה לקום... המגן שלו עם עיטורי האצולה של מסדר הפלאדינים הזהובים מוכתם בדם והחרב שלו לא נראית בסביבה, אבל הכי גרוע - הידיים ! הידיים שלו מלאות בדם קרוש ושאריות בשר - כנראה בשר אדם ! ריח מבחיל, הוא עוצר עצמו מלהקיא.
קרבות לא היו דבר חדש באיזור הספר, אבל ריח הבשר החרוך - זה היה כבר יותר מדי.
פלאשבקים - הוא רואה שד בוער בגודל של ענק גבעות, עורו אפוף בלהבות תמידיות טובח ללא רחמים באנשי הכפר.
רגע.. פתאום הכל חוזר אליו - הוא היה בעצם השד.
עיניו מתמלאות דעות וכאב עמוק מפלח את ליבו, הוא מסיט את הראש לאחור לכיוון הקרקע - היא אכן שם כמו שחשב !
הרעלה האדומה הארורה, חפץ שהסתבר שמקולל ומשום מה הוא לא זוכר אפילו מהיכן היא הגיעה לידיו.
דדארון זועק למחילה מאל הצדק... האם מישהו יכול בכלל למחול על מרחץ דמים שכזה ?
הוא קורע את הרעמה בזעם ומשליך אותה אל האש, עכשיו הוא חייב לברוח, לפחות כדי לחשוב מה לעשות...
דדארון רץ קילומטרים רבים, כואב כל צעד עד שלא יכל להמשיך והתמוטט ליד הנהר.
כעבור כשעה הוא מתעורר, שוב פוקח את עיניו, שעת אחר הצהרים מאוחרת, אדוות הנהר טופחות על פניו ומעירות אותו..
הוא נשען על סלע שהיה באיזור כדי לקום, אבל משהו הסתבך ביד איתה דחף את עצמו - הוא מסתכל מבועת !!! זו הייתה הרעלה האדומה - שלמה וחדשה שאילו ביום בו נתפרה לראשונה !
