אלפי שנים, מאז קיום הבריאה, יש לי תפקיד אחד בלבד, סיבה אחת לקיומי. זו האחריות שלי, המהות שלי, נשמת המשמר שלי. בי נשבעתי, שחוקים קשים מנשוא אלו, החוקים שנחקוקו על עורי, מהות חיי תהה שאותם כל איש ישמור.
רזיאל, המשגיח בפני אלי הבראיה ביום יצירתו.
ביום בו חוקי הבריאה נחקקו, האלים ידעו שהם צריכים מפקח, שהם צריכים אחד שיאכוף את החוקים על כלל יצורי הבריאה, בני תמותה ובני אלמווות כאחד.
לכן הם יצרו את רזיאל, ישות אשר כוחה נחקק מתוך חוקי הבריאה עצמם, ונתנו לו סמכות לא מוגבלת- להיות שופט, מושבע ותליין באשר כל מקרה שבו אחד יפר חוקים אלה.
הם יצרו משגיח, הם נתנו לו כנפיים כדי שיגיע לכל מקום, הם נתנו לו חיי נצח כדי שלעולם לא יחדל ממשימתו, הם נתנו לו עוצמה אותה הכפיל עשרות מונים בזכות חוקי הבריאה, הם העניקו לו הכל. אבל הם לא העניקו לו עיניים. כי הצדק שלו יהיה עיוור.
ורזאיל קיבל את המשימה שלו בחרדת קודש, הוא ניצל את כוחו והיה צמוד לחוק, עד למצב שבו בחר לקעקע את תורת חוקי הבריאה על גופו, הכתבים השחורים מכסים כל חלק מגופו, ורק מעט מהעור הלבן והחיוור שלו נשאר נקי בגופו.
הבעייה הייתה שהוא לקח את תפקידו טוב מידי, הוא היה מהיר, קטלני וקשה. הוא לא האמין בכללים אפורים, והיה די בהפרה הפשוטה ביותר של החוקים הללו, אותם הוא המשיך לפרש לעצמו עד אין סוף, על מנת להביא את זעמו.
לכן, האלים נאלצו לגרשו, המלאך איבד את כוחו, איבד את העליונות שלו, איבד את העוצמה שלו, הוא נזרק לאדמה ללא זיכרון, יצור מעוות וחלש, אשר היה אמור להיכחד, אבל האלים לא לקחו בחשבון כוח אחד.
חוקי הבריאה היו מעל אלה שכתבו אותם.
כמה שנים רזיאל היה בריאה חסרת שם? כנראה אלפים. אבל הוא שרד אותן, החולשה שלו הפכה לעוצמה, העיוורון שלו הפך לחושים מוגברים, במשך אלפי שנים רזיאל חזר צעד אחר צעד לגדולתו, כנפיו המלאך שלו הפכו לכנפי עורב. עורו הלבן הפך אפור. וחוש הצדק שלו הפך לזעם.
כשעת הצייד הגיע, והאלים נצודו, רזיאל חזר, הוא ראה בציידים כמפרים הגדולים ביותר של חוקי הבריאה, ונשבע להביא אותם לצדק, אחד אחד אם ידרש. הוא הכריז עליהם מלחמה, והוא יכול היה להם, לא כי עוצמתו הייתה חזקה יותר משלהם, ולא כי הקסם העמוק היה חזק בו יותר.
הוא יכול היה להם, כי המשגיח הוא זה אשר צד את הציידים, שכן עוצמת החצות היא הפרא הגדול ביותר, וחוקי הבריאה, הם אלה אשר באים לקבוע בה סייגים.
הציידים יכולו לשאת תפילת חצות, המשגיחים יכולו לקחת אותה מהם.
מאז ועד היום, תמיד הם שניים, רזיאל ושוליה. תמיד אחת, תמיד מגיעה מהאשפתות, תמיד מלאת אמונה במורה שלה, ומקעקת את חוקי הבריאה על גופה שלה, כמו שזה עשה. שניהם יצודו את הציידים, יביאו אותם לצדק, וישמידו כל זכר שלהם.
אולי כך, ורק כך, יוכלו האלים לחזור.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
החלק השני בשילוש "לא בן התמותה" הוא המשגיח, ומשמש כ"טורף הטבעי" של הציידים. רזיאל הוא דמות מסוכנת לכל צדדי המפה, הוא קר ומטרתו הייחידה היא קיום חוקי הבראיה (שכאמור הוא מפרש בעצמו, לטוב ולרע). מעטים הציידים שהצליחו לחזור ממפגש איתו, וברי המזל ששרדו מפגש עם משגיח, כנראה התמודדו מול אחת השוליות שלו, והצליחו להביס אותה.
חסר קצת פירוט חיצוני על המשגיחים, וחשוב לי לסמל את ההקבלה שלהם לציידים.
בעוד הצידיים מייצגים מעין גרסה של חופש אין סופי, והם בעלי פוטנציאל כמעט לא מוגבל (אשר מושפע מהעבר והעתיד כמו שהוא מושפע מהווה) המשגיח/ים הם יישויות של סדר, הם פועלים למען סדר טבעי נקודתי, הכוח שלהם מוגבל רק באופן בו הם מפרשים את חוקי הבריאה (שכן הם מסוגלים לאכוף ולעקוף אותם). כן יש מעט פרדוקס בייצור של סדר טהור שמשליט סדר בכך שהוא מתעלם מהחוק, אבל אני חושב שזה מה שמוסיף טעם.
אני חושב שאדבר עןד על המשיגיחים כ"כלל" ולא כפרט במקרה רזיאל בעתיד, והאמת שהרבה דברים שהצמדתי להם בעבר (כמו סגנון לחימה מבוסס קטארים בלבד, או היותם אומני לחימה ולא אנשי נשק) מרגישים לי פחות רלבנטים לשיולב בעולם חיצוני.
מבחינת שילוב במשחק- רזיאל קיים מאז שהעולם קיים, מעבר לעובדה שהוא כנראה מקור המידע הכי גדול בעולם של אחרי תור הזהב של הציידים, הוא גם אחת הישויות החזקות ביותר בעולם (כאשר 2 ציידים בלבד שרדו קרב מולו, עליהם אעסוק בעתיד) ודמוית יכולות לנסות להתחכות אחר האגדה, בתקווה למצוא את היישות שיכולה להתמודד בשבילם מול צייד.
לחלופין, במשחק בו השחקנים הם ציידים, הוא יכול להיות איום גדול שכל יצור בלתי מנוצח צריך- ההר שהם לא יוכלו להזיז.
לבסוף, הוא דמות "משנה מאזן" במשחק, גם בעולם שבו בני תמותה חיסלו את האלים, הוא כנראה הדבר השני הכי קרוב לאל מבחינת העוצמה (הוא לא מעניק לחשים או חלק מדת, אבל התערבות שלו באירוע שוות ערך להתערבות של אל באירוע) יש לשים לב שלא אכפת לו מהעולם אלא אם כן מדובר בהפרה של חוקי הבריאה, והסיכוי שהוא יבחר ללכת להציל כפר או למנוע מלחמה נמוך יותר מהסיכוי ששטן יעשה את זה.
