סיבה נפוצה למריבות בין חובבי פנטזיה ובהם שחקני תפקידים בסביבות פנטזיה, היא נושא הלבוש של דמויות - ובעיקר הנטייה של ציירים ותפאורנים להלביש את הגיבורים ובדגש על הגיבורות - במעט מאוד בגדים.
הנושא הזה נטחן מהרבה כיוונים ואפשר לסכם את הטענות העיקריות שלו בשתי פסקאות:
1) לא רק נשים מולבשות בביקיני משריון שרשראות או מגיני כתפיים וחוטיני - יש גם מספיק ברברים בתחתוני עור ולוחמים חשופי חזה ורגליים.
2) ביקיני משריון שרשראות, שריון עם ציצים, חוטיני משריון לוחות וכיו"ב הם לא פרקטיים ואף לוחם היסטורי לא התלבש ככה אף פעם.
אז הפסקה הראשונה היא יותר דיון של מגדר וכיו"ב. אבל הטענה השנייה - נכונה, אבל לא לגמרי.
היסטורית, היו לוחמים שבהגדרה לבשו בגדים מינימליים. הגלדיאטורים. איך זה קרה?
גלדיאטורים, בתקופה שזה היה ממש באופנה ברומא, נלחמו בזירות פתוחות לשמיים, בימי שמש חמים. הקהל אמנם נהנה מצל ושתייה קרה, אבל הם לא. מפיקי הקרבות רצו שמצד אחד יהיה לגלדיאטורים ציוד הגנתי (אחרת הקרב יגמר מהר מידי) אבל מצד שני עמדו בפני בעיה אחרת - גלדיאטור משוריין-מידי יתעלף ואולי ימות ממכת חום, יתקשה להילחם והקהל יתעצבן.
הפיתרון שנמצא - לאפשר לכמה שיותר חלקים מגופו של הגלדיאטור לפלוט חום. משמעות הדבר הייתה - לחשוף כמה שיותר גב וחזה. זו הסיבה לעיצוב המוזר של שריונות הגלדיאטורים שרואים בציורים - רק קסדה ושרוול שריון על הזרוע, חגורה שמגינה על הבטן אבל לא על החזה, מגיני כתפיים בלי שום שריון אחר וכו'.
השריונות האלה לא היו כ"כ פרקטיים בשדה הקרב ונשארו בזירת הגלדיאטורים, אבל דווקא המגן המרובע של הגלדיאטורים וחרבות שבהן הם השתמשו מצאו את דרכם לשימוש הלגיונות.
אז, "בחורות ערומים וברברים בחוטיני" אולי לא סביר לפגוש בהרפתקה שמתרחשת במבוך תת קרקעי או ביער דמוי מערב אירופה, אבל בזירת גלדיאטורים זה אפשרי בהחלט.
הנושא הזה נטחן מהרבה כיוונים ואפשר לסכם את הטענות העיקריות שלו בשתי פסקאות:
1) לא רק נשים מולבשות בביקיני משריון שרשראות או מגיני כתפיים וחוטיני - יש גם מספיק ברברים בתחתוני עור ולוחמים חשופי חזה ורגליים.
2) ביקיני משריון שרשראות, שריון עם ציצים, חוטיני משריון לוחות וכיו"ב הם לא פרקטיים ואף לוחם היסטורי לא התלבש ככה אף פעם.
אז הפסקה הראשונה היא יותר דיון של מגדר וכיו"ב. אבל הטענה השנייה - נכונה, אבל לא לגמרי.
היסטורית, היו לוחמים שבהגדרה לבשו בגדים מינימליים. הגלדיאטורים. איך זה קרה?
גלדיאטורים, בתקופה שזה היה ממש באופנה ברומא, נלחמו בזירות פתוחות לשמיים, בימי שמש חמים. הקהל אמנם נהנה מצל ושתייה קרה, אבל הם לא. מפיקי הקרבות רצו שמצד אחד יהיה לגלדיאטורים ציוד הגנתי (אחרת הקרב יגמר מהר מידי) אבל מצד שני עמדו בפני בעיה אחרת - גלדיאטור משוריין-מידי יתעלף ואולי ימות ממכת חום, יתקשה להילחם והקהל יתעצבן.
הפיתרון שנמצא - לאפשר לכמה שיותר חלקים מגופו של הגלדיאטור לפלוט חום. משמעות הדבר הייתה - לחשוף כמה שיותר גב וחזה. זו הסיבה לעיצוב המוזר של שריונות הגלדיאטורים שרואים בציורים - רק קסדה ושרוול שריון על הזרוע, חגורה שמגינה על הבטן אבל לא על החזה, מגיני כתפיים בלי שום שריון אחר וכו'.
השריונות האלה לא היו כ"כ פרקטיים בשדה הקרב ונשארו בזירת הגלדיאטורים, אבל דווקא המגן המרובע של הגלדיאטורים וחרבות שבהן הם השתמשו מצאו את דרכם לשימוש הלגיונות.
אז, "בחורות ערומים וברברים בחוטיני" אולי לא סביר לפגוש בהרפתקה שמתרחשת במבוך תת קרקעי או ביער דמוי מערב אירופה, אבל בזירת גלדיאטורים זה אפשרי בהחלט.
