משלחות של מלומדים לקצוות היבשת הן לא דבר חדש. ההיסטוריונים שואפים למצוא מידע אבוד שיאושש את התיאוריות שלהם, או לפחות יפריך את אלו של אויביהם. הביולוגים מחפשים יצורים אקזוטיים לחקור, ולעיתים לכלוא ולהחזיר הביתה - לעולם לא נרתעים מהזוועות העתיקות שהם עלולים לפגוש. ובכן, לפני שבעה עשרה שנים, הם הצליחו. חודשיים לאחר עזיבתה, משלחת של סיעת הביולוגיה לעבר הים המערבי חזרה. והיא הביאה איתה... משהו. אך היצור המסתורי הצליח לברוח למי הנמל לפני שהספיקו לבצע עליו מחקר מעמיק.
מאז, היו נסיונות רבים ללכוד אותו מחדש. משום מה, נראה שהוא לא עזב את האזור. עם כל ניסיון כושל הסיפורים עליו נעשו מוגזמים יותר - שמועות על עשרות זרועות תמנון, על כריש עצום עם זנב לוויתן או על הדייג הבודד ששרד מפגש איתו ומאז אינו מדבר עם איש. אגדות כאלו נפוצות בקרב מלחים ופועלי נמל. אבל רק אחת נכונה במלואה.
פעמיים בשנה, מאז שהגיע היצור לנמל אברלייט, המים קופאים. כעבור דקות ספורות, מעטה קרח עבה מתגבש לכל אורך הנמל, כזה שגם ספינות הקיטור המתקדמות ביותר לא מצליחות לשבור. חסרי המזל שלא מספיקים לעגון פוגשים את זרועות המפלצת, קולות שבירת הקרח מתחתם ועיקום הפלדה הם האחרונים שישמעו. אותם חסרי מזל, או חסרי שכל, שלא נכנסו לרציף בלילות שבין החורף לקיץ זוכים להיגרר למצולות.
אחד ההסברים שהחוקרים נותנים לתופעה הוא שאלו הזמנים בהם היצור ניזון. איכשהו, הוא מסוגל לשאוב את החום מהמים. אחרים נותנים הסבר פחות מדעי. אלו שבקיאים בסיפורים העתיקים ימצאו דמיון בין מנהגי היצור המסתורי לאלו של קראקן, אל הרעב המיתולוגי. למרות התנגדות הכנסייה, קראקן הוא השם בו סיפורי הפועלים מתארים את היצור כיום. הם, ומספר כתות שצצו מסביב לתופעה. הן מהוות בעיה בעיקר בימים לקראת הסעודה של האל-לכאורה, כאשר אלו מחפשות קורבנות לתת.
חוץ מהן, בעיה נוספת צצה. מספרים שקראקן גדל עם השנים, וביחד איתו כך גם הזמן שהוא מקדיש לציד. מה שהיו פעם לילות, הפכו לימים שלמים בהם המסחר הימי משותק לחלוטין. למרות הניסיונות לצוד את היצור, לא נראה שמישהו, או משהו, הולך לעצור אותו בקרוב.
מאז, היו נסיונות רבים ללכוד אותו מחדש. משום מה, נראה שהוא לא עזב את האזור. עם כל ניסיון כושל הסיפורים עליו נעשו מוגזמים יותר - שמועות על עשרות זרועות תמנון, על כריש עצום עם זנב לוויתן או על הדייג הבודד ששרד מפגש איתו ומאז אינו מדבר עם איש. אגדות כאלו נפוצות בקרב מלחים ופועלי נמל. אבל רק אחת נכונה במלואה.
פעמיים בשנה, מאז שהגיע היצור לנמל אברלייט, המים קופאים. כעבור דקות ספורות, מעטה קרח עבה מתגבש לכל אורך הנמל, כזה שגם ספינות הקיטור המתקדמות ביותר לא מצליחות לשבור. חסרי המזל שלא מספיקים לעגון פוגשים את זרועות המפלצת, קולות שבירת הקרח מתחתם ועיקום הפלדה הם האחרונים שישמעו. אותם חסרי מזל, או חסרי שכל, שלא נכנסו לרציף בלילות שבין החורף לקיץ זוכים להיגרר למצולות.
אחד ההסברים שהחוקרים נותנים לתופעה הוא שאלו הזמנים בהם היצור ניזון. איכשהו, הוא מסוגל לשאוב את החום מהמים. אחרים נותנים הסבר פחות מדעי. אלו שבקיאים בסיפורים העתיקים ימצאו דמיון בין מנהגי היצור המסתורי לאלו של קראקן, אל הרעב המיתולוגי. למרות התנגדות הכנסייה, קראקן הוא השם בו סיפורי הפועלים מתארים את היצור כיום. הם, ומספר כתות שצצו מסביב לתופעה. הן מהוות בעיה בעיקר בימים לקראת הסעודה של האל-לכאורה, כאשר אלו מחפשות קורבנות לתת.
חוץ מהן, בעיה נוספת צצה. מספרים שקראקן גדל עם השנים, וביחד איתו כך גם הזמן שהוא מקדיש לציד. מה שהיו פעם לילות, הפכו לימים שלמים בהם המסחר הימי משותק לחלוטין. למרות הניסיונות לצוד את היצור, לא נראה שמישהו, או משהו, הולך לעצור אותו בקרוב.
