לא מזמן קראתי על המוזיקה האתיופית, והתוודעתי לצורת שירה מיוחדת ועתיקה שקיימת שם ושנקראת ''שעווה וזהב'', ושמתבססת על כך שבשפה האמהרית לכל מילה יש כמה משמעויות, וכך לכל שיר שבנוי בצורה הזו יש משמעות גלויה (שעווה) ונסתרת (זהב). השיטה שימשה לשירי דת, בידור והומור, אמירת עלבונות בצורה חברתית מקובלת, ביטוי למחשבות, רגשות ותפיסות אינדיבודואליסטיות והגנה על פרטיות, אמצעי עדין ומתוחכם להעברת ביקורת על בעלי סמכות ועל השלטון, הפצה והטמעה של רעיונות וידע, ניסוח מתוחכם של חכמת חיים וכו'.
לדוגמה, שיר שמשמעותו היא ''בגלל שאדם אכל מעץ הדעת ישוע המשיח נצלב'', משמעותו הנסתרת היא ''בגלל שיש לך שפתיים מפתות אני רוצה להיות קרוב אליך''. שיר שמשמעותו ''בהיפרדך מאויב הגש לו קפה'' מפורש גם כ''בהיפרדך מאויב השפילו עד אפר''.
למה אני חופר לכם על זה? כי מעניין לדעת איך זה יכול להשתקף בלחשי קסם. לחש יכול להיות דו משמעי, או לחילופין הרבה יותר קשה לדעת איך להתמודד מולו. אשמח לרעיונות משלכם בנושא.
לדוגמה, שיר שמשמעותו היא ''בגלל שאדם אכל מעץ הדעת ישוע המשיח נצלב'', משמעותו הנסתרת היא ''בגלל שיש לך שפתיים מפתות אני רוצה להיות קרוב אליך''. שיר שמשמעותו ''בהיפרדך מאויב הגש לו קפה'' מפורש גם כ''בהיפרדך מאויב השפילו עד אפר''.
למה אני חופר לכם על זה? כי מעניין לדעת איך זה יכול להשתקף בלחשי קסם. לחש יכול להיות דו משמעי, או לחילופין הרבה יותר קשה לדעת איך להתמודד מולו. אשמח לרעיונות משלכם בנושא.
