• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

שליטים ושדים [שו"ש 66] לונסטאר, הצייד הראשון

אנטון לונסטאר היה הראשון להרים את חרבו על האלים.
אנטון לונטסאר היה הראשון להרוג אל
אנטון לונסטאר היה בן התמותה הראשון שגרם לאלים להתפזר בפחד
ואנטון לונסטאר לנצח יהיה לא שייך.

"מהו בעצם מקור הכוח של האלים אם לא התפילות שלנו?, האם לאל חסר מאמינים אין כל כוח? , ואם כן ואנחנו בעצם מעניקים להם את הכוח , זה לא הופך אותנו לחזקים יותר?"

לונסטאר מספר תמיד את אותו סיפור, על יום שבו האלים החליטו שהם חייבים לחדש את הפחד של בני האדם.
הם אספו את הגיבורים הגדולים ביותר, והורו להם להילחם האחד בשני לשם תהילת האלים.
אלה שהסכימו נלחמו אחד בשני עד מוות בזירות האלים. הופכים ללא יותר מבידור זול בשבילם
אלה שסירבו הרגישו את נחת זרועם של האלים, אשר השמידו כל אשר היה להם.
אבל אנטון לונסטאר היה מאלה שהסכימו. הוא לא מספר למה, אולי בגלל הפחד מהאלים, אולי בגלל הרצון להוכיח את עצמו. אבל הוא נכנס לזירה, וניצח בקרב אחר קרב. עד אשר עמד אחרון, והאלים רצו להכתירו לאלופם. מניחים כתר של קוצים על ראשו.

הוא מספר שמראה המתים, ההבנה שכל זה היה לשווא. ואף פחות.
זעמו לא ידע מעצורים, הוא סירב להיות פרס של האלים. אחד אשר רק עושה את דבריהם. הוא חיפש מהלך התרסה.
והוא הרים את הלהב, את החרב שקיבל מהאלים עצמם כדי להתחרות, והכה באל אשר בא להכתירו.
הוא חשב שהוא ימות, יושמד במקום, ייהרס ויהפוך לאבק. אבל במקום זאת. האל קרס ומת.

הוא לא יודע לספר בכמה אלים הכה בזעמו. אבל הוא יודע שהוא הובס לבסוף.
אבל האלים ידעו שהמעשה שלו מסוכן. הם ידעו שלהרוג אותו יהפוך אותו לקדוש מעונה.
הם נתנו לו את העונש הגדול ביותר שיכלו לתת.

לונטסאר נכלא, אבל לא בתא מוקף סורגים, ולא בכלא שמור. נשמתו נשארה בגופו ואף שערה לא נפלה מראשו.
הוא נשלח לעבר, לעולם שבו איש לא יטיל ספק בגדולת האלים. שבו כל אדם יראה בו כשיכור חולה רוח במקרה הטוב, לו יספר שהאלים שלחו את בני האדם להילחם אחד בשני.
הוא נזרק כל כך לאחור, שאין לו שום של סיכוי להשפיע על העתיד, והוא לנצח לא יראה את משפחתו, חבריו, או יהיה מוסגל לחזור לחיים שהיו לו.
לנצח הוא יהיה לא שייך. לנצח, כשרק חרבו נשארת גלעד לעתיד ממנו הוא הגיע, מאריכה את חיו כך שלא ימות. ולא ימצא לעולם יריב אשר מסוגל לנצחו.

זה הקללה שהאלים זרקו על לונטסאר, שכן אין לו רצון להילחם באלים עוד. שכן יודע הוא שמעשיו יהיו עקרים, ואין לו היכלות למות ולמצוא מנוחה, כי אין שני לו בבני התמותה, המלאכים והשטנים.
אבל לונטסאר מספר סיפור, ואם אחת לאלף שנה הוא ימצא אוזן אחת שתקשיב לו.
הוא עוד יכולל מהפכה.
 
וואו, מגניב ועמוק. אני תוהה למה שמו לו כתר של קוצים - זה אחרי הכל סמל ללעג, לתת למישהו ערימת קוצים במקום כתר זהב, או חומץ במקום יין.
 
חזרה
Top