הרעיון הוא בהשראת הצעה שהעלה ת'ור בעץ האתגר, אבל לקחתי אותה למקום אחר. ההגשה היא בהשראה כבדה מהנצרות (7 החטאים וכו').
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
הרבה אנשים מאמינים שמנגינת השאול היא קקופוניה צורמנית, וששירת השדים היא חריקה מצמררת. שטויות. כן, השטן הוא תמצית הרוע וכל תכניתו היא להשחית ולהרוס את עולמו הנפלא של האל; כן, השדים הם חייליו המרושעים והסאדיסטים - זה לא אומר שהם לא יודעים לשיר ולנגן... למעשה, לשוכני השאול יש מנגינות יפהפיות רבות להציע - ולהן כוחות עוצמתיים, ולא נעימים בכלל.
אומנות ניגוני הגיהינום היא מלאכה מסובכת, שרק בני תמותה מעטים זכו ללמוד, ובדרך כלל הם מכרו לשם כך את נשמתם לשטן. הכנסייה אסרה עליה מפורשות, ומאז שהחלה לרדוף באכזריות את ''הטרובדורים של השטן'' מספרם צנח פלאים - אך הם עדיין קיימים, ואפילו נפוצים בארצות הרחוקות של עובדי האלילים.
מספרים שבן האדם הראשון שלמד את המלאכה היה ליריקו די-אבלו, בנם של סוקובוס ובן תמותה, ושסופו היה שנשחט בידי הפלדינים של הכנסייה. מנגינות הגיהינום נחלקות לשישה סגנונות, ולוקח זמן רב ללמוד כל אחד מהם:
1) הסגנון הגולאני (מלשון gula - גרגרנות): המנגינות הגולאניות נשמעות כמו מוסיקת פיקניק מתוקה ומפתה, ולא פעם טרובדורים מלווים אותה בשירים יפהפיים ומעוררי תיאבון על מאכלים מתוקים ונפלאים. המוסיקה גורמת לכל השומעים לרוץ כמו מטורפים ולחפש אחר אוכל, ואז לזלול אותו עד שהם יחנקו או יתפקעו. פייטנים טובים ממש יגרמו לשומעים לטרוף זה את זה.
2) הסגנון האוואריטי (מלשון avaritia - חמדנות): המנגינות האוואריטיות הן לרוב מוסיקת גיטרה קצבית (בסגנון השיר ''אשליות''), לא פעם מלווה בצלצולים של שק מטבעות, ושירי הטרובדורים מדברים בה על כמה נפלא הוא הכסף ומה אפשר לעשות איתו. המוסיקה גורמת לשומעים להיתקף בחמדנות עזה, לגנוב, לשדוד ולהפוך פרנואידים לגבי כספם - לרוב באופן זמני, אך יש זמרים מוצלחים ממש.
3) הסגנון האיראני (מלשון ira - זעם): המוסיקה האיראנית מזכירה מוזיקת רוק או שירי מלחמה רצחניים, והיא מעוררת בכל מי ששומע אותה כעס מיידי על כל העולם- ואם זה לא מספיק, הטרובדורים מלווים אותה לא פעם בקללות, בקריאות לנקמה, מזכירים לעוברים ולשבים את כל האנשים שאי פעם הציקו להם, דוחקים בהם להחזיר ולנקום. השומעים נתקפים ביצר אלים וחסר הסבר.
4) הסגנון האקדיאני (מלשון acedia - עצלות): המוסיקה האקדיאנית היא מנגינת ערש מתוקה ומרגיעה, שגורמת לכל מי ששומע אותה לרצות לישון, או לפחות לשבת, לנוח ולהתבטל, במיוחד אם יש לו מטלות וחובות חשובות. הטרובדורים מלוויםפ את המנגינה בשירי ערש מתוקים שמדברים על ההנאה שבשינה ובמנוחה ועל חוסר התועלת שבעבודה הקשה. השומעים נתקפים עצלות, ולא פעם גם נרדמים - בזמן ש''השטן זורע עשבים שוטים בשדות''.
5) הסגנון הסופרביאני (מלשון superbia – גאווה): המנגינות הסופרביאניות הן מוסיקה דרמטית שממלאת את שומעיה תחושת כוח ועליונות, והשירים שמלווים אותה הם לרוב התחנפויות להישגי השומעים ודיבורים על כוח, שליטה וגאווה. השומעים נמלאים יוהרה, גאווה ועליונות, שיעזבו אותם רק כעבור זמן מה, ועד אז עלולות להביא לתוצאות חמורות.
6) הסגנון האינווידי (מלשון invidia - קנאה): המוסיקה האינווידית נשמעת כמנגינות חלושות וממתיקות סוד, והטרובדורים שרים על הישגי האחרים, אוצרותיהם ואושרם, וממלאות את השומעים בקנאה עזה כלפי האחרים, שאולי נעלמת כעבור זמן מה, אך מי יודע מה יקרה עד אז.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
זה עד עכשיו. אני תוהה ומתלבט אם כדאי להוסיף גם סגנון שקשור בתאוות הבשרים (החטא האחרון), אין צורך לומר למה.
