• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[שו''ש 61] - תבשיל הידרה יווני (ועוד כמה מנות מיתולוגיות)

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
המנות הללו מקורן במספר ארצות, וכיום הן נחשבות ל''אוכל עממי ועתיק'', אף שבעבר הן היו נחלת העשירים בלבד (כיום, בעידן התעשייה והקפיטליזם, כמעט כל אחד יכול להרשות לעצמו כזו, במחיר סביר). ייתכן ובעתיד אצרף מתכון (לוקח זמן לשכנע/לשחד/לאיים על הסבתות שיתנו לי את ספר המתכונים הישן).

תבשיל הידרה יווני

מקורו של התבשיל הסמיך והטעים הוא ביוון, ושהוא הומצא על ידי אורסטס, טבחו המיתולוגי (תרתי משמע - הוא היה בנו של פוסידון) של אוריסתאוס, מלכה הרשע של מיקנה, אותו שירת הרקלס כעונש על חטאו. בשרה של ההידרה מריר, חמצמץ ומעט חומצי (קצת כמו קוקה-קולה), אך אורסטס גילה שאם משרים חתיכות קטנות שלו בשמן זית ואז מבשלים עם רוזמרין ובזיליקום, הוא מאבד את טעמו הרע והופך עשיר ועסיסי, ומזכיר בטעמו בשר עוף וזיתים כבושים.

האצילים והמלכים היווניים נהגו לבשל את הבשר שהתקבל עם גבינת עזים, חתיכות פיתה מיובשות, בצלים, שום ועשבי תיבול, ולהוסיף שמן זית וזיתי קלמטה בהגשה. המאכל עבר שינויים מאז הומצא - עם כיבושה של יוון הוא התחבב על האצולה הרומית, ובמאה ה-16 החלו השפים האיטלקיים להוסיף לו רוטב עגבניות והחליפו את גבינת העזים לגבינה רגילה, מה שהביא לו טעם שונה, ויצר יריבות בין הטבחים האיטלקים והיוונים. כיום הומצאה גם גרסה כשרה שלו, ללא הגבינה, הגם שחלק חושבים שטעמו נפגם בשל כך.

מכל מקום, מלבד טעמו המעולה, הסיבה העיקרית שהתחבב על האצולה הוא התכונות שמעיק בשר ההידרה. לבשר יש תכונות רבות, רובן מתבטלות ומתעמעמות בבישול ובהשרייה, אך הוא עדיין מעניק לאוכל תכונות נחשיות - כראיית אינפרא-אדום מוגבלת בזמן, ארס חלש ו/או קשקשי מגן שנעלמים בטבילה במים.

צלי לב-דרקון נורווגי

קודם כל - השם מטעה. הטבח שחשף את המאכל לעולם היה אולאף סוונסון הנורווגי, אבל אם תגיד לגרמאני (גרמנים, סקנדינבים, הולנדים וכו') הממוצע שהמאכל הזה ''נורווגי'', אתה תחטוף אגרוף במפרקת. המצאת המאכל מיוחסת לזיגורד הגיבור, שאכל את לב הדרקון, אך לא ידוע מי ממציאו האמיתי. המאכל נפוץ בכל העמים הגרמאניים, שלפני שנלחמו ברומאים נלחמו בעיקר בדרקונים, ווארגים וענקים.

הכנת המאכל לא מסובכת מאוד. תוקעים בלב הדרקון (שחור, חריף ושומני) שיפוד, ומבשלים מעל האש עד שהוא נחרך, מה שממתן את חריפותו. אחר כך חותכים לנתחים ומגישים עם כרוב כבוש ושאר ירקות (כבושים גם הם), חרדל, לחם שיפון וכוס בירה טובה. מכל מקום, התכונה הידועה שמעניק המאכל היא היכולת להבין את שפת בעלי החיים - יכולת גדולה מאוד.

כיום כמעט ולא מכינים את המאכל - גם כי רוב הדרקונים נכחדו והשאר ברחו לצפון הרחוק, ובעיקר כי כשהנורדים התנצרו הכנסייה מיהרה לאסור על אכילת הצלי - מתת שפת החיות הייתה גדולה מדי והיה חשש גדול שישתמשו בה לרעה, ויותר מדי אנשים קיפחו חייהם בניסיון להשיג את לב הדרקון.
*לנורדים יש מאכלי דרקון רבים נוספים - זנב דרקון, לדוגמא, עלה כל חג מולד על שולחני מלכים בבריטניה וסקנדינביה - אךהם רגילים וחסרי ייחוד. מספרים שטעמם מזכיר חזיר או עגל, כנראה תלוי בזן הדרקון.

פולקע בנוסח סטימפליה

גם המאכל הזה מקורו ביוון, וגם הוא הומצא בידי אורסטס האגדי, אחרי שהרקלס קטל את ציפורי טימפליה הקניבליות. בשרן של הציפורים רגיל למדי, והוא בעל טעם ומרקם דומים להפליא לבשר אווז. ניתן להכין את הבשר בדרכים רבות מספור - עישון עם דבש, אפייה, צלייה, בישול וכו'. ביוון, טורקיה ובבלקן נוהגים לצלות על גריל כמו שצולים בשר עוף רגיל, האיטלקים מכינים ממנו תבשיל נפלא, ובצפון אירופה ממליחים ומעשנים אותו. מכל מקום, הדבר החשוב הוא הסגולה שהמאכל מעניק - מי שאוכל מהרגל או השוק יגלה שציפורניו הפכו לטפרים חדים מפליז (טבילת הידיים בתערובת יין וחומץ תמס אותם), מי שאוכל מהחזה יקבל ראייה של נץ (טיפות עיניים יפתרו את זה), ומי שאכל מהכנפיים יתעורר עם זוג כנפי מתכת מרשימות, שיעלמו אם יחשפו למי מעיין.

מנות מלחים מבשר קראקן

בשר קראקן נאכל בידי יושבי אוקיינוסים משחר ההיסטוריה, אך המנות המפורסמות ביותר הן מנות מלחים אירופיות (ליפנים יש גירסה משלהם). המנה הראשונה היא קלמארי קראקן, שהומצא ככל הנראה בידי טבחיו של לורד אנגלי במאה ה-16, והוא למעשה קלמארי רגיל, מטוגן בשמן עמוק - אבל גדול פי כמה. מספרים שעשירים בסקוטלנד, הולנד ונורווגיה גידלו קראקנים למטרות אכילה. המאכל עצמו לא מיוחד יותר מקלמארי רגיל, אך הוא מעניק לאוכלו זימים לזמן קצוב.

מלבד זאת, מלחים אירופיים שצדו קראקנים נהגו להכין מהם קלמארי, ואז להמליח או לעשן את שאריות הבשר (באירופה העדיפו המלחה, באיי הקריבים מעשנים, בהשראת הבוקנירים). לבשר המשומר יש טעם טוב פחות ופחות כוח, אך הוא גורם לאוכלו לשחות טוב פי כמה משהוא שוחה ברגיל.

- - - - - - - - - - - - - - - - -

איך יצא? יש לי עוד רעיונות (צלי מבשר סירנה המעניק לאוכלו את יכולת השירה שלה, או תבשיל סלמנדרה המעניק עמידות לאש).
 
תודה רבה לכולכם!
נקסטורל - כן, אבל אז לא היה שום דבר מיוחד במאכלים האלה...
אלישע - כימרה היא חד משמעית לא כשרה, יש לה 3 ראשים (מתוכם רק אחד כשר), היא טורפת ובעלת רגלי אריה. מינוטאור תלוי ברגליים ובאוכל, כי אם יש לו רגלי אדם או אם הוא טורף אז הוא טמא. סאטיר... אולי. בטח יהיה לו טעם של עז :)
 
עכשיו נזכרתי באיזה פרק של OotS שבו
בלקאר מפעיל מסעדה שמבוססת על קציר ראשים מהידרה.
הוא גם אוכל שם נאצ'וס מקערה מראש של קובולד.
הראש של אבא של הקובולד הקודם משמש ככובע.
וגם על ממלכה פוסט אפוקליפטית שקוצרת איברים מהטאראזק ואוכתל אותם (אחרי שהטאראסק אכל את רוב הממלכה)
 
האמת שאין איסור של ממש על חיות טורפות (לפחות כזכור לי) פשוט אין חיות טורפות שמקימות את הסימנים (כמובן שיש על זה הסבר בקבלה למה אין חיה טורפת כשרה).
אגב אני מזכיר לך שכימרה לעיטים בעלת רגליים אחוריות של עז אז עם היא נחשבת כשרה עם רק חלק מהרגלים רגלי עז (אני לא בטוח לגבי זה) תכנית היא כשרה, הבעיה האמיתית בכימרה היא השחיטה. בלתי אפשרי לשחוט אותה כהלכה עקב שלושת הראשים שלה (או ארבע זה תלוי בסוג).

אגב אם אני לא טועה יש 3 סוגים מקובלים של כימרות:1 ראש דרקון אריהו עז. ראש עז אריה וזנב עם ראש נחש. וראש אריה דרקון ועז עם זנב ראש נחש.
 
כימרה קלאסית:
800px-Chimera_di_Arezzo.jpg

היא בבירור לא כשרה.
 
חזרה
Top