ברוכים הבאים לפורום הפונדק
פורום הפונדק הוא קהילה של משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד. נשמח לענות על השאלות שלכם, לקרוא את היצירות שלכם ולשחק איתכם.
אתם מוזמנים להירשם לפורום ולהצטרף לקהילה.

פֶּנוֹטְיָה - עולם מערכה (1) (28.6.18)

דיונים שנוגעים לכל משחקי התפקידים וכל השיטות, תוכלו למצוא כאן המלצות על ספרים ושיטות, עולמות ותוכן מקוריים, תיאוריה של משחקי תפקידים, עצות לכתיבת תוכן משלכם, טיפים למנחה ועוד.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4049
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

פֶּנוֹטְיָה - עולם מערכה (1) (28.6.18)

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 28 יוני 2018, 16:08

המרגל בן המחצית פסע בשקט בצללי הרחוב, עוקב אחרי היעד הסופי שלו - המצביא הצעיר רטאריוס, שהקיסרית אנטוניה חששה שהתהילה לה זכה במלחמות נגד ממלכת הגבעות השכנה תאיים על כסאה ועל יורשה המיועד, אך שלא מצאה תואנה להוציאו להורג ושברכת כוהן הגנה עליו מהרעל שלה.
המצביא, גבר צעיר, חסון ונאה למדי, רכב במרכז חבורה קטנה של פרשים שומרי ראש. המתנקש חייך למראה לבושו של הנסיך - טוניקה אדומה ומעוטרת וגלימה. שום שריון. הוא שלף את פגיון ההטלה, מכוון במיומנות, והטיל אותו. הפגין הסתובב חרישית באוויר, ופגע בצלעותיו השמאליות של המצביא.
קול קרקוש מתכת נשמע כשהשריון נהדף מהטוניקה ונפל מהקרקע. היה שריון מתחת לבגדים. ''לעזאזל'', סינן בן המחצית ומיהר לברוח, מאחוריו קולות רמים מדברים וסוסים מטופפים. הוא רץ בזינוקים, אך רגליו היו קצרות מדי. ''אז אני לא אקבל את שאר הכסף מהקיסרית'', הוא הספיק לחשוב, כשלפתע חש כאב חד בגבו, ונפל. כשני מטרים מאחוריו, הוריד בשביעות רצון שומר ראש את רובה הקשת שלו.


ישבתי לי וחשבתי על משחק תפקידים שאריץ בפורום כשאגמור לתכנן אותו, ועלה לי רעיון לעולם. עם הזמן העולם התפתח לי בראש, והחלטתי לתת לו ''פידבק'' מכם לפני טבילת האש. העולם הוא עולם פנטזיה נמוכה, עם השראה מנפילת רומא, סין, מסואמריקה, כנען והרנסאנס האיטלקי (כן, קצת כמו לערב שוקו, קולה וקוניאק ביחד).
אני אפרסם פה על העולם בפוסטים, ואשתדל לכסות את הדברים החשובים. אני מתכנן את זה בעיקרון לשימוש עצמי, למרות שאתם מוזמנים להשתמש בעולם בעצמכם (בתנאי ותביאו לי 20% מהרווחים ועוד ריבית קצוצה).

תוכן עניינים:

פתיחה - תיאור בסיסי של העולם והמצב בו כרגע:

היסטוריה ומצב עכשווי:
ספוילרהצג
לפני 600 שנים, הגיע נביא בשם אורפיאוס לשבט קטן, אחד מהרבה שבטים פרימיטיביים שחיו אז בעולם, שכינה עצמו ''ילדי הירח''. אורפיאוס טען ששלח אותו אל, חסר גוף, נעלה, רודף צדק וטוב לב. הוא נאם בכפר הקטן, לבוש בכותנות צמר פשוטות ואוחז רק מקל הליכה. הוא דיבר בפני אנשי השבט הפאגאנים, שבימים הרחוקים ההם עוד הקריבו בתולות לרוח הנהר ושהניחו מנחות של חלב ותינוקות מבותרים בפני נחשים ואריות, על כך שבעולם שולטים האל הטוב והאל הרע, ועל כך שהאדם צריך לעזור לאל הטוב להשליט סדר, רחמים, צדק ואהבה בעולם, ולמגר את הרעות החולות של האל הרע ולגיונות השדים שלו.

בהשראת הנביא אורפיאוס נטשו אנשי השבט את דתם האלילית, הניפו את חרב הצדק, ויצאו להפיץ את תורתו ברחבי העולם. המצביא הראשון שנבחר, נער כפרי ישר וחכם, הוריש את השלטון לבנו אחריו. כך השבט הפך לממלכה, ואחר כך - לאימפריה, ''אימפריית הירח''.
קיסרי אימפריית הירח השליטו חוק וסדר. הם קבעו חוקים, הענישו פושעים, בנו ערים והקימו מקדשים. הם מיגרו את שכניהם הפאגאנים, ואט-אט התפתחו בחסד האל הטוב עד שהגיעו לפריחתם. בעריהם המבוצרות שכנו תושבים בבטחה, ופיארו אותן שערי ניצחון, ארמונות ומקדשים בעלי כיפות כסף ופסיפסים מזהב, ושווקים צבעוניים. אמות מים, בתי מרחץ ולטרינות, אקדמיות לפילוסופיה, אדריכלות ותיאולוגיה הוקמו ברחבי הארץ. דרכים מופלאות נסללו.

אך אחרי 500 שנים מהיווסדה, החלה האימפריה להתדרדר. הקיסרים, עבדיו הראשונים של האל, חרב האור והצדק, התדרדרו. השליטים הפכו ליהירים, אכזריים, חמדנים ורודפי מלחמה. במקום לשלוח את מצביאיהם להביא את האמונה הטהורה באל, הם שלחו אותם להביא ביזה, עבדים, שפחות וזהב. עובדי אלילים מונו לשרים ויועצים, ולא מעט קיסרים לקחו נשים ופילגשים פאגאניות, שהסיתו אותם לפולחנים הנתעבים.
עד שלפני כ-44 שנים, קם קיסר חדש - מאמין אדוק, מצביא מעורר השראה ומושל חכם, ושמו גלאסיוס. הוא גירש את עובדי האלילים ורדף אותם, חיסל מצביאים מרדניים, מושלים מושחתים ושרים אכזריים. הוא שמר אמונים לאשתו, הנסיכה ליאונורה שמתה בטרם עת, גם אחרי ששכבה לישון בפעם האחרונה.
אך המצביאים, האצילים והמושלים לא אהבו את תוכניותיו מרחיקות הלכת של הקיסר, ורק 4 שנים מיום הכתרתו הם התנקשו בחייו כשחזר מתפילת יום שלישי במקדש שהקים.

מבין ארבעת ילדיו של גלאסיוס, שרדה בינתיים רק אחת - בתו הבכורה אנטוניה, שלמען האמת הושפעה מאויבי אביה יותר ממנו עצמו. איש מהמושלים לא התכוון להיות כפוף לאישה, ובן רגע התמוטטה הקיסרות. טוענים לכתר, בתי אצולה, סוחרים עשירים ומנהיגי שבטי פולשים ברברים נגסו בנתחי ענק מהאימפריה, שלא עברו כמה שנים עד שנשארו ממנה 7 ממלכות מפולגות.
כעת, שבים ונאבקים ביניהם המלכים על השליטה באימפריה הישנה. במזרח נוראטיוס החצי-ברברי, צאצאם של הפולשים מעבר לחומה הגדולה, עולה עם שכירי חרב מהערבות. בחופים הקיסרית אנטוניה הזקנה, שאת רוחה הפראית הורישה לילדיה הממזרים, נלחמת ללא הרף לאיחוד הממלכה תחת סמכותה האלוהית. במערב אוגוסטולוס ''הארי'', מצביא צעיר ומוכשר הדומה להפליא לגלאסיס ולקיסרי העבר הדגולים, נאבק בתקיפות על הכס האימפריאלי. מעבר לים, באי של ליבורניה, מחייך המלך-הסוחר לורנטוס בחמדנות. מהדרום עולים עובדי האלילים הנתעבים, מסתייעים באנשי-הצבוע הארורים, להחריב את דת אורפיאוס ואת האימפריה השנואה. בצפון נאבקות ללא הרף מושבותיה הישנות של האימפריה בשבטי הברברים של היפרבוראה ויוטונהיים, שחוצים בהמוניהם את הנהרות דרומה לקיסרות המנותצת.
מי יוכל להציל את האימפריה? מי יוכל לעזור למלכים להשליט סדר, ולחדש את הקיסרות האדירה? מי יוכל לכפות את מרותו של מלך אחד על הניצים?
הדמויות.
דת:
ספוילרהצג
הדת הרווחת בעולם היא ''דת האל הטוב'' או ''דת אורפיאוס'', שהייתה דת המדינה באימפריית הירח הישנה - שקיסריה ראו עצמם כמגיניה וכמייצגיה. הדת מאמינה שיש בעולם שני אלים, אל טוב ואל רע. האל הטוב ברא את העולם ואת בני האדם כדי שיוכלו לחיות באהבה והרמוניה, אך האל הרע עיוות הכל - את האומץ הפך לרדיפת מלחמה, הגאווה בהישגיך ליהירות, האהבה לתאווה, דמעות האושר לדמעות בכי. כדי לתקן את העולם וללמד אותם את תורתו, בחר האל לא להתגלות - מראהו הנורא והטהור היה מפחיד עד מוות את בני האדם - אלא בחר בנביא אחד, אורפיאוס, ושלח אותו לדבר בשמו. הנביא ייסד מעין כנסייה - ארגון של כוהנים, שהמשיכו את ההטפה והפצת האמונה, הקימו מקדשים, ולימדו את העם הפשוט את תורת האמת. כיום הכוהן הגדול הוא מקריאנוס ''לבן הזקן'', זקן נדיב אך עיקש הנאבק בחוסר פשרות בשחיתות המתגברת בקרב כוהני הדת ובאחיזה הגדלה של הדתות הפאגאניות.

הדת מאמינה בערכים כגון אהבה, רחמים, סליחה ועזרה, תחת הסיסמה ''אם לא תרחם על בני האדם, לא ירחם האל עליך''. הדת שמרנית משהו, ומאמינה בסדר נצחי: ''האב הוא אב והבן בן, הגבר הוא גבר והאישה אישה, הקיסר הוא קיסר והאיכר איכר''. לאמונתה האל ייעד אנשים מסויימים - ישרים וצדיקים, לא שרים מושחתים - לשלוט בעם ולהגן עליו, כדי שיוכל לעבוד את האל בבטחה, לעבד את האדמה בשלווה ולהקים משפחה ללא חשש. פרישות וסגפנות נתפסות כהחמרה מיותרת וטיפשית.
כוהניה של הדת מתמחים בקסמי קדושה התואמים לאופיו של האל הטוב - רפואה (מריפוי פציעות ועד הסרת עיוורון, חירשות ואילמות, ומספרים על כוהנים שהקימו מתים לחיים). חלקם מסוגלים גם להטיל ברקים וכדורי אש באויביהם הכופרים, אך זאת רק בתנאי והאויבים אכן מרושעים - האל לא אכזרי.

מידע למנחה:
ספוילרהצג
לפי התכנון שלי לעולם, דת אורפיאוס היא אכן הדת הנכונה, כמו שאצל טולקין הואלאר שרירים וקיימים למרות שיש מי שחושבים שלא.
אך לא כולם הסכימו לקבל את התורה המחייבת והמגבילה של אורפיאוס, והרבה (יותר מדי) מאנשי העולם משתייכים לאחת מדתות עובדי האלילים. ישנן דתות רבות כאלו - מרוחות הטבע והאלים הלוחמים של ההיפרבוראים בצפון, דרך אל השמיים צמא הדם של אנשי הערבה, ועד לאלילים האכזריים והמופקרים של ערי המדינה בדרום ושל ההיקאלטקים - אנשי הצבוע. פולחני הדתות האלו לא סימפטיים במיוחד - כשבאימפריה מדליקים נרות ומבעירים קטורת, עובדי האלילים מדליקים לפידים ומבעירים קורבנות - מעופות ועד לבני אדם.

בדרום, הדת דומה לדתות הכנענית, האצטקית ואולי גם היוונית מהעולם שלנו. האלילים שלהם הם אנושיים, במובן הרע של המילה - תאוותנים ומופקרים, צמאי דם ואכזריים, רגזנים ונקמנים. יש שם מקדשי נחשים, ובהם דוגרים על ביציהם נחשים ארסיים קטלנים, ומוצעים להם ולאל הנחש הגדול מנחות של חלב, חוגלות ותינוקות מבותרים. במקדשיה של אלת האהבה עשתורת, החגיגות הן מופקרות מעוררת סלידה. לאנאטי אלת המלחמה מקריבים קורבנות רבים מספור כדי לרצות אותה במראה הדם הנשפך. במקדשו של אל האש האכזרי מולך, שורפים ילדים ותינוקות על כפותיו של פסל העופרת הבוער.
ההיקאלטקים עובדים את האלילים במקדשי-פרמידה, שבראשם הם מקריבים ללא הרף קורבנות אדם, כדי להשקות את האלים מוקזי-הדם והצמאים ממלחמותיהם הבלתי פוסקות.

במזרח, יוצאים שבטי הערבה הפראיים למלחמות וביזה כדי להביא שלל, שבויים ואוצר לאל השמיים צמא הדם, טנגרי. בצפון, בין היערות והביצות, תולים הברברים קורבנות לכבודו של אל החכמה, שורפים לכבודו של אל המלחמה, ומשליכים עירומים לשלג לכבוד אלת החורף. הם מאמינים כי משמעות החיים היא במלחמה, וכי רק הלוחמים הגדולים יגיעו לגן עדן - ללא קשר למעשיהם, טובים או רעים - והשאר ילכו לגיהינום הקפוא. באחרית הימים ילחמו האלים והטרולים בקרב אחד אחרון, סופו יושמדו הארץ וכל החיים ויווצר עולם חדש ויפה. כמה נפלא.
האם יש פלא שאנשי 7 הממלכות מתעבים את עובדי האלילים?
קסם וכשפים:
ספוילרהצג
הקסמים הנפוצים ביותר ב-7 הממלכות הם קסמי הקדושה של הכוהנים, אך הם לא היחידים. הכוהנים הפאגאנים מתמחים ב''קסמי קדושה'', מזימון אלמתים עד שילוח ברקים וכדורי אש, אך הם לא מסוגלים לרפא אפילו שריטה.
בעולם יש קסם גם בנפרד מהאל ומהשדים - ישנה רוח או מהות מאגית (דוממת), המכונה ''הרוח הגדולה'', שבעזרת ''כיפופה'' ניתן להשפיע על המציאות. עם זאת, דת הנביא אורפיאוס אסרה במפורש על הכישוף - הכוח העל טבעי הוא חזק מכדי שיינתן לבני האדם, קצרי הרואים והחוטאים, ויש להשאיר אותו בידיו של האל - שחופשי להעניק ממנו לכוהניו הנאמנים. עם זאת, לכשפים יש אחיזה חזקה בתרבויות הפאגאניות.

אחד מסוגי המכשפים הוא האשפים, הנמצאים בעיקר בדרום. הם משתמשים בלחשי קסם - מזמורי כשף בשפה עתיקה, שמספרים שמקורה בשדי הגיהנום, שמסוגלים להשפיע ולכופף את הרוח הגדולה. עם זאת, הלחשים חייבים להיות מדוייקים, ובעלי משקל ומקצב שיריים ברורים - אלא אם מישהו רוצה לגמור כגופה של עז ירוקה. דת אורפיאוס רואה אשפים ככופרים ממדרגה ראשונה, המנסים ברוב גאוותם לקחת את מקומו של האל בלי לחשוב על התוצאות, והיא לא מהססת לשרוף אותם (כמובן שהם מציעים להם לחזור בתשובה לפני כן) עם מגילותיהם.

כושפים הם מי שנולדו עם יכולת טבעית לכשף, ואף שמיעוטם זוכים להיוולד למשפחות עשירות ולהפוך לאשפים מצטיינים, הרוב נולדים למשפחות כפריות ולומדים לשלוט בכוחותיהם בעצמם, בניסוי וטעייה (אם כי לא פעם טעייה מובילה למוות). עקב כך, לכל כושף יש דרכים אחרות להשתמש במאגיה - חלקם משתמשים במעין כשפות, ויש מי שעושים זאת באמצעות קשר עין בלבד. לכן, גם כשפיהם של הכושפים משתנים. ב-7 הממלכות מתייחסים לכושפים כאל אנשים שנוצרו עם נטייה מולדת לחטא הכשפים - וזה בהחלט לא תירוץ לחטוא בו. מתייחסים אליהם רגיל, אך מי שמכשף במודע ובכוונה לא זוכה לחמלה רבה.
רמה טכנולוגית וסדר חברתי:
ספוילרהצג
הרמה הטכנולוגית משתנה בין התרבויות. ב-7 הממלכות היא דומה לזו של רומא בשיא תפארתה - הנדסה מתוחכמת, אמות מים, ביוב, בתי מרחץ ועוד. המלחמה עשתה את שלה, ורבים ממבני העבר נהרסו, אך האדריכלים לא נופלים בהרבה מקודמיהם העתיקים. עם זאת, העיצוב של 7 הממלכות הוא בהשראה יותר רומית מאוחרת/ביזנטית. בערי המדינה בדרום הטכנולוגיה מתקדמת גם, המקדשים שם יפים (גם אם לא נעימים כלל) והברזל הוא המתכת הראשית, אך האדריכלות המועילה של אמות המים והגשרים הוחלפה במקדשי זוועה וארמונות מפוארים. העיצוב בערי המדינה הוא הודי-כנעני, ואילו אצל ההיקאלטקים הוא מאיה-אצטקי. שבטי הברברים בערבות וביערות לא יודעים לבנות מבני אבן כמעט. הרמה הטכנולוגית שלהם דומה לזו של הנוודים המונגולים או הגרמאנים בימים העתיקים, לפני שפגשו אי פעם רומאים.

החיות המבוייתות והכלכלה לא מיוחדים מאוד . סוסים נפוצים בכל העולם (בין אם אלה הסוסים הענקיים והצמריריים של היפרבוראה, הקטנים והחסונים מהערבה או היפים והמלכותיים משבע הממלכות), יחד עם בקר, צאן, עזים, עופות, חזירים וחמורים. באיזורי החוף, הנהרות הגדולים והדרכים הראשיות שורצים פונדקים, חאנים, שווקים ונמלי מסחר, ויחד איתם שודדי דרכים ופיראטים, שלאחרונה הבחינו בחולשת 7 הממלכות והרימו גבוה את ראשם המכוער. חלק מהמקומות כורים מתכות, אבן ופחם.

הסדר החברתי ברוב העולם (חוץ מאצל ההיקאלטקים, אליהם אגיע בהמשך) הוא פטריארכלי מובהק. דת אורפיאוס רואה נשים לוחמות או מנהיגות בעין לא יפה, אך היא גם אוסרת איסור חמור על ניאוף, הכאת נשים ורעות חולות אחרות. אצל ההיפרבוראים ישנן נשים לוחמות (הידועות כאימתניות לא פחות מהגברים), אך הן מיעוט, והברברים לא מהססים להכות את נשותיהם או לשאת נוספות. בדרום מותר לאב למכור את אשתו או בתו לעבדות, לנאוף (רצוי במקדש עשתורת) או להחזיק פילגש, אך גם לנשים יש ''חירויות רעות''.

באימפריה ישנם מעמדות ברורים, שלדברי דת אורפיאוס הם ''שונים אבל שווים''. האיכרים מגדלים את התבואה ובעלי החיים, והדת מצווה להעריך אותם כיוון שהם מאכילים את האנשים האחרים - אך למרבה הצער, יותר מדי בני אצולה רואים אותם כבורים מצחינים וחסרי ערך. בעלי המלאכה דואגים לכליהם של האנשים, והסוחרים מעבירים כלים ממקום למקום - אך הדת לא מחבבת אותם, וישנה אימרה ש''קל יותר לפרה לעבור בטבעת לאצבע מלסוחר להיכנס לגן עדן'' - ואחרי הכל, הרעיון במסחר הוא להרוויח כמה שיותר על חשבון אחרים תוך כדי לא מעט שקרים ומרמה. האצילים נועדו להנהיג, למשול ולהגן (למרות שרובם לא מבינים שלרדות ולעשוק לא כלול בדרישות התפקיד). הכוהנים תפקידם לערוך את טקסי הדת ולהפיץ וללמד את תורת אורפיאוס, והכוהן הגדול נלחם בשצף קצף בכוהנים שסרחו.
גזעים ומראה:
ספוילרהצג
בעולם יש באופן עקרוני גזע אחד - בני האדם. עם זאת, הם מתחלקים ל''תתי גזעים'', חלקם נבדלים רק במראה וחלקם שונים בצורה דרסטית.
בשבע הממלכות יושבים בעיקר בני ''הגזע הבינוני'' - הם לא גבוהים במיוחד (1.6-7 לגברים), שיערם שחור ועורם ים תיכוני, לבן-שזוף. אנשי הממלכות נוהגים ללבוש טוניקות בד ומכנסיים, לגדל זקנים לא-ארוכים ולקצר את שיערם. הנשים עוטות שמלות ארוכות ואוספות את שיערן הארוך בפקעות.
בהיפרבוראה וביוטונהיים יושב ''הגזע הלבן'', שבניו, ברברים ושנואים ככל שיהיו, זוכים למידת מה של הערצה ב-7 הממלכות. הם גבוהים, שריריים ולבני עור, ומתהדרים בשיער זהוב, שטני, חום או אדמוני, ובטונדרות הרחוקות גם לבן. עיניהם כחולות או ירוקות. אורח חייהם השבטי והפראי חישל אותם - כך לדוגמה הם לא עוטים שריונות, אלא מחשלים את גופם, ויש שבטים שכלל לא לובשים בגדי בד אלא רק עורות. הם נוהגים להאריך את שיערם ולקלוע אותו בצמות, וכן לגדל זקנים עבותים. ביוטונהיים הגברים והנשים מגלחים לעתים את ראשם.
בערבות המזרח יושבי צהובי העור, או כפי שהם מכונים לרוב ''הכלבים הפחדנים עקומי העיניים'' (למרות שרוב מי שקוראים להם כך יברחו לחור העמוק ביותר אם הם יחשבו ששמעו סוס קטן וחסון דוהר). הם נמוכים למדי, מלוכסנים ושחורי שיער. הם לא מתרחצים (לפי אמונתם, המים קדושים ואסור לטמאם), ומספרים שאי אפשר להתקרב אליהם מרוב סירחון. מעילי העור שלהם מבריקים משומן. הם נוהגים לעוות את גולגולות תינוקיהם לצורה סגלגלה מוזרה, אותה הם רואים כסימן ליופי. באופן כללי, הם דומים לעמי הערבה מהעולם שלנו, יחד עם הרבה סיפורי אימה סיניים ואירופיים ועם תמונות נוסח אלו:
ספוילרהצג
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
בדרום יושבים כהי העור, שקומתם ממוצעת, שיערם שחור ומתולתל, עורם חום ועיניהם כהות. הם זכו לשם של מופקרים אכזריים וחסרי מוסר, והם בין אויביהן העיקשים של 7 הממלכות. הם נוהגים ללבוש טוניקות וגלביות שונות.
ברחבי העולם, נודדים קרונות בני המחצית. הם נמוכים מאוד, רגליהם עבות, קשות ושעירות, והם ידועים כמתגנבים שאין טובים מהם. שיערם מתולתל ולרוב חום, ועורם בהיר. הם עוסקים במלאכות כרצענות ופחחות, רעיית עזים (מה שמעורר לא פעם סכסוכים עם חקלאים מקומיים), בידור בשירה וריקוד, ולא פעם גם בכיוס, ריגול, גניבה ועוד - מהשהוציא להם שם רע למדי. עם זאת, לא פעם משתמשים בהם מצביאים ומדינאים לתככיהם, כמו שמראה הטיזר.
ואחרונים, לא כל כך חביבים, ההיקאלטקים, ''אנשי הצבוע''. עורם ''נחושתי'' ושיערם שחור, וקומתם ממוצעת. בקרבם, הנשים הן המנהיגות, הגבוהות, השריריות, החזקות והאגרסיביות, ואילו הגברים הם חלשים, נמוכים, רכים ופייסנים. קיבתם חזקה מספיק לעכל בשר נא ופגרים, והם עושים זאת בשמחה (לדבריהם, לנבלות יש טעם חזק וארומה ייחודית). שיניהם חדות יותר, ולסתם חזקה. הם שומעים ומריחים טוב יותר ורצים מהר יותר. תרבותם אכזרית, והם מקריבים קורבנות אדם זוועתיים בקנה מידה תעשייתי לאלילותיהם צמאות הדם. גם מראם חריג - כדי לחקות את רעמת הצבוע הם מגלחים את רקותים ומגדלים מעין מוהיקנים ארוכים, והנשים נוהגות לקעקע את פניהן, כתפיהן וחזן בנקודות או פסים כסמל לכוח ולצבועיות. שני המינים עוטים איזורי חלציים אצטקיים, והאצילות עוטות גם גלימות מעור צבוע. מיותר לציין שאנשי 7 הממלכות מתעבים אותם.
למה מיועד העולם?
ספוילרהצג
העולם מיועד למגוון סוגי משחק:
  • ריגול: 6 המלכים והקיסרית עסוקים ללא הרף בפוליטיקה רנסאנסית-מקיאוולית. מתנקשים ומרגלים יוצאים בפקודתם לחסל מדינאים ומצביאים עויינים (ואפילו ידידים), לבלוש אחריהם ואחר צבאות אויב, להסתנן לחצרות יריבות. המאבקים בין משפחות האצולה לעולם לא תמים, וזהו כר פורה למערכה מבוססת ריגול.
  • דיפלומטיה: כל מלך מנסה להשיג בעלי ברית, ממושלי אויב ואפילו משבטים ברבריים, ולשם כך יש צורך בדיפלומטים - שעלולים להיתקל בהתנגדויות, תככים ומזימות רבות...
  • מלחמה: המלכים מנסים ללא הפסקה לגייס לעזרתם שכירי חרב - שבטים ברבריים או מצביאים שכירים מיומנים. נוראטיוס החצי-ברברי משתדל לגייס לעזרתו את השבטים המלוכסנים, בצפון מנסים לשכנע את ההיפרבוראים, ובפנים הארץ לא חסרים צבאות. הדמויות יוכלו להיות מצביאים, שכירים או לא; חיילים, סיירים, קצינים ואף מורדים.
  • הפצת דת: הכוהן הגדול נאבק בעיקשות בכוהנים שסרחו ובעבודת האלילים, והוא שולח בין השאר כוהנים להפיץ את דת אורפיאוס. הדת דוגלת באהבה וריפוי, אך אין מניעה לירות ברקים ואש על האויב הנכון. הדמויות יוכלו להיות כוהנים שנשלחו לדרום, למזרח, לצפון ואולי אף לשבע הממלכות עצמן.
זה היה ארוך. מפה תהיה בקרוב. אני מקווה שלא יצא ארוך מדי או חופר מדי.

נ.ב.: כמה תמונות לאווירה:
ספוילרהצג
תמונה

תמונה

תמונה

תמונה

תמונה

תמונה

תמונה
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Aquiris quodcumque rapis.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 17537
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

פֶּנוֹטְיָה - עולם מערכה (1) (28.6.18)

שליחה על ידי The oldman » 28 יוני 2018, 21:05

מה שחסר זה מה הדברים העיקריים/מיוחדים בעולם - מה שונה / מעניין בו לעומת עולמות אחרים בין אם שאתה כתבת או שקיימים. זה קצת מופיע בקטע "למה מיועד העולם", אבל לא באמת מפורט.
פשוט בשלב מסויים זה מעייף לקרוא את העולם ה-34 במספר שמתפרסם בפורום, ולכן כדאי להדגיש מה מיוחד בו ולא לפרט את ה"מידע היבש".
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
dvav
הודעות: 185
הצטרף: 15 מאי 2017, 00:32

פֶּנוֹטְיָה - עולם מערכה (1) (28.6.18)

שליחה על ידי dvav » 29 יוני 2018, 00:47

שלא לדבר על העולמות האחרים שלך
Yar! I'm a signature virus, copy me into your signature!
זהירות,זה מדבק.

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה