• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

אתגר כתיבה חביב שעלה לי בראש בזמן שיעור ספרות

אז כפי שאומרת הכותרת, בזמן שיעור ספרות עלה לי בראש הרעיון לכתוב סיפור מגוחך על חבורת מבוכים ודרקונים, עם משחקי מילים גרועים במקומות אסטרטגיים, דוגמאות שעליהן חשבתי:
ה"קשת" של החבורה לא ירה בחץ וקשת, אלא יהיה אדם שבונה קשתות (הכוונה היא למבנה האדריכלי, לא כלי הנשק)
הנוכל באמת יהיה רק איזה לוזר מכור להימורים, לא מישהו באמת יעיל באיזו צורה
הנבל לא יהיה רשע באופן מיוחד, סתם איזה מישהו שמנגן בנבל (וכאן אני חייב להודות שלא מדובר במשהו שאשכרה חשבתי על, אלא על קריאה שגוייה של "ספר השלושה", שם במשך חצי מהספר לא הבנתי למה הנבל הוא כל כך חביב ומסתובב עם החבר'ה הטובים...)

עכשיו, אתם מוזמנים לקחת את הרעיון ולכתוב על זה סיפורים מגוכחים כלשהם (אני או מאלץ את עצמי לכתוב ואז יוצא לי גרוע [ראו דברים שכתבתי כאן בפורום] או שאני באמת כותב כשאני מרגיש ויוצא לי טוב, אז אם יקרה דבר כזה אני אכתוב).

נ.ב למנהלים: חשבתי אם לפרסם את זה כאן או בפורום מדע בדיוני ופנטזיה ובסוף הגעתי למסקנה שכאן יותר מתאים
 
הכוהן יהיה איש מזוקן שיושב על כיסא כל היום, קורא ספרים ומרחרח קטורת וקוק.
הנוכל יהיה קריקטורה של יהודי מלוכלך עם אף גדול שמנסה למכור לאנשים דברים שהם לא צריכים.
הברברי יהיה ילד קטן ומסכן שאוכל בידיים, עושה רעש, לא נועל טפצ'קי ושיש לו סבתא רוסיה... לא, בעצם הוא יהיה איש מתורבת ומשכיל שכמו כל אדם נורמלי לא דובר יוונית עתיקה.
הלוחם יהיה סתם ג'ובניק.
הסייר יהיה ג'יפ. או כלב גישוש.
השָמָן של החבורה יהיה סתם בחור שמן.
הדרואיד יהיה רובוט, או טלפון חכם.
הפייטן יהיה הילד החרדי המעצבן של השכנים שחופר ומזייף עם פיוטים בין שתיים לארבע בימי חג ומועד (היה לי פעם שכן כזה).
המצביא יהיה הילד שמוציא למורה את העין כשהוא רוצה לענות על שאלה בשיעור.
הפלדין יהיה רובוט פלדה בצורת אלאדין.
הנוקם יהיה בדואי שמסוכסך עם איתך.
העותר יהיה עוד אחד שנקלע לצרות משפטיות.
 
בספר השלושה שאני מכיר, כתוב "נבלן" - שזה עדיין נשמע פח. במקור זה היה פשוט BARD. אגב, גם ל"גלודור גוזם" קראו במקור "Fflewddur Fflam" אבל כאן זו הברקת תרגום דווקא שמתאימה לנטייה של הדמות לספר גוזמאות.

ואם במשחקי מילים טיפשיים עסקינן, כשהייתי קטן הייתי בטוח שקובולד מבטאים כמו שוקולד וזה בטח ככה כי הוא חום, ושגרגויל נשמע כמו GAR-GWEEL ואיכשהו זה הסתדר לי עם זה שהוא מאבן כי יש דבר כזה "אבני גוויל" שאלה אבנים גדולות בסגנון אלה של הכותל.
 
השמש החלה לזרוח על ערבות-הערבים-שאוכלים-עורבים, מסמיקה את השמיים, מעירה את ציפורי השיר ומסלקת למאורותיהן את חיות הלילה. בודדים בלב השממה, התעוררו גם חברי החבורה הקטנה והנועזת, ששמה לה למטרה לקטול את דראגר (Druger), דרקון הדרעק.
״קומו, קומו, אפ אפ על הרגליים!״, קרא הגמד הכוהן (לוי, לא כוהן ולא קגן! קוראים לי זיגורד לוי!), שכבר היה שקוע בבישול גזר גמדי עם תירס גמדי. ״אין לנו זמן לבזבז!״.
במהרה התעוררו כל שאר חברי החבורה - יוסוף הנוקם, שהידק את השברייה לירכו; יהודה הלוי, אחיו של זיגורד ופייטן החבורה, שזמזם לעצמו ״אשורר שירה לכבוד התורה״; שיילוק הנוכל, שמשך באפו הגדול וזקנו הארוך, ונשא על גבו שק של גרוטאות חסרות ערך למכור לכל מי שיהיה תמים מספיק; וביונראד הלוחם, שבצבא שירת בחיל החימוש.

החבורה התקדמה שעות מספר, ורגלי ההרפתקנים הנועזים כבר עייפו. אף אורק, קובולד או גובלין לכסח להם ת׳צורה לא נראו קרוב אליהם. ביונראד הציע לחנות לארוחת צהריים, כשלפתע...
חבורה פראית של אורקים טורקים וירוקים שעטו על זאביהם מהערבה. שפמיהם הארוכים התנופפו ברוח, ותרבושיהם האדומים כדם הבהיקו, ניגוד מבחיל לעורם הירוק כחסה. ״לא לסגת!״, צעק הכוהן, מרחרח קטורת מתקתקה ומעלעל בדפיו של כרך עב כרס של התנך. הוא הוציא משום מקום צלב והניף אותו גבוה באוויר, מעביר רעד בשורות האורקים. ״אני אגמור אותם, הם יצטערו שהם גנבו לי כבשה!״, קרא יוסוף הנוקם, העטוי כאפיה במקום ברדס מגניב, והשליך מסבלה על אחד האורקים. כוחות הקדושה שלו הפכו אותה לנחש, שנכרך סביב צוואר האורק. שיילק לא נרתע, ושלף מהשק חצי פרוסת לחם ושקית מלאה חול. ״חכו! לא תרצו לקנות קוורץ נוצץ ומזון טעים?״. ביאונרד שלף אקדח. ״לעזאזל, לא לימדו אותנו להשתמש בו״, סינן. יהודה הלוי הפייטן הגביר את שירתו. ״כל הנשמה תהלל יה, הללויה הללויה!״.

אותו הזמן, אל נשגב במרומים גלגל קובייה אלוהית עשויה אור צרוף, בעלת עשרים פאות. ״יצא עשרים טבעי, מה?״.

זמירתו של יהודה הלוי החרישה את אוזני האורקים, ואחד מהם, ארדואן באשה שמו, קנה במחיר חרבו את הקוורץ הטהור והנוצץ של שיילוק. ביאונרד הצליח לירות ולהרוג טורקי אחר, ויוסוף הנוקם שיסף בשברייה שלו גרון של אורק אחר ושלף לו מהכיס את כבשתו האבודה. ״עאישה!״, קרא בשמחה. וזיגורד הכוהן הטיח את התנך בפניו של אורק אחד, חנק אותו עם מחרוזת תפילה, תקע לו צלב בעיניים ושרף את השאריות בקטורת ונרות קדושה.
עוד ניצחון הרואי לחבורה, בדרך לאוצר של דרקון הדרעק.

Out
כל הנאמר מעלה הומוריסטי לחלוטין, ללא שום כוונה לפגוע באף אחד. אין לי כלום נגד פיוטים, קתדרלות או בדואים.
 
כשאני מדמיין עולם פנטזיה אני לא חושב על טורקים ערבים ואנשים שמרביצים אחד לשני עם כלי קודש, אבל, נו טוב.
אבל היה ממש מצחיק, חח, אהה, ח"ח.
 
תודה רבה! מסתבר שכן יש לי חוש הומור...
tkhag1 אמר/ה:
אני מקווה שאתה עומד להמשיך את זה.
לא יודע, אם יהיו לי רעיונות. יהיה חרוש לספר כל הזמן על יהודה הלוי הפייטן ויוסוף הנוקם.
 
tkhag1 אמר/ה:
שברייה זה סכין ערבי.

אאל"ט זה נקרה שברייה רק אצל הבדואים והפלסטינים, בעוד שבחצי האי ערב זה מוכר כג'מבייה או ג'נבייה.
פרט פיקנטי - במרכז למורשת המודיעין בגלילות (פתוח לקהל הרחב) יש בספריה תצוגה קטנה של אביזרי ריגול. אחד האביזרים הוא ג'מבייה תימנית מפוארת. כמקובל בפגיונות מהסוג הזה, הלהב קטן וזניח בעוד שהנדן גדול ומפואר. יוצר הג'מבייה המסוימת הזו ניצל את זה כדי להכין בנדן תאים סודיים לשדרים מוצפנים. אי אפשר להראות תמונה שלה כי משום מה אסור לצלם אותה, אבל כל אחד יכול לבוא ולהסתכל - וגם הספרייה עצמה די מגניבה.
 
חזרה
Top