קוריאס ירד מסוסו, מביט בספינה המתקרבת לנמל קרנואה. צורי החרטום והירכתיים, גבוהים ומגולפים כקני סוף, היו שייכים ללא ספק לשחורי העור מטא-נטג'אר. מושל קרנואה לא חיבב את שחורי העור, שסיפקו בנמליהם מחסה לשודדי ים ושאיימו על המסחר הפורח של הרפובליקה, אך הוא שנא את הקהוקים אפילו יותר. הספינה עגנה ברציף, ושחורת עור גבוהה, עטויה בעורות נמר ושריון קשקשים מוכסף, ירדה ממנה. קוריאס לא אהב כלל את הרעיון שאישה תצא למלחמה, ועוד כגנרלית, וכפי שראה מהבעותיהם של הדיפלומטים שלה - גם שחורי העור לא. ''שלום לך, אלכאבסקן'', אמר קוריאס בקרירות, מביא את הסוסה הלבנה שייעדו לה. ''באת לעזור במטרה עליה סיכמו אדונינו?''. ''כן'', אמרה המצביאה במבטא כבד של שחורי עור, וזינקה על סוסתה במיומנות מעוררת קנאה. ''הקהוקים, הפראים עוטי הנוצות, יצטערו על היום בו התחילו להתאחד''.
שלום לכם, וברוכים הבאים לעולם המערכה שהתחלתי לבנות: שחור, לבן, אדום. חשבתי על העולם הזה הרבה זמן, והצורה הכללית שלו בנויה אצלי בראש. אולי אצרף מתישהו מפה, אבל היא תהיה דלה למדי - מעבר לחופים ואולי גם ''ארצות התרבות'', אף אחד כמעט לא יודע איך העולם נראה.
במשפט או שניים, הרעיון בעולם הוא שיש מלחמה בין האימפריה הקהוקית (ספק קיסרות וספק קונפדרציית שבטים, שכפי שאפשר להבין מבוססים על האינדיאנים), לבין ערי המדינה של לבני העור (בהשראת יוון העתיקה בעיקר) וממלכות שחורי העור (בהשראת ממלכת כוש, מצרים ושבטים באפריקה) - שתי יריבות וותיקות שהתאחדו עקב האויב המשותף. כמו כן, במקביל מתרחש גם קרע חמור בכנסייה, פשיטות אנשי הפרא מתחזקות, ויש שמועות שהאלפים הארורים מתכננים משהו.
מה אמורות להיות הדמויות?
הדמויות יכולות להיות דיפלומטים, שנשלחים למשימה חשובה אצל עיר או ממלכה אחרת, וכן מרגלים שנשלחים לאסוף מידע ולחבל בצבא האויב. הן יכולות להיות גם הרפתקנים (במובן של המאה ה-19), שיוצאים לחפש תהילה וזהב ולהקים ממלכות פרטיות בארצות הפרא. גם מגלי ארצות, שיוצאים לגלות את הפרא או להפליג לאורך חופים חדשים, הם אפשרות - אם כי היא מפספסת מעט את הקונספט המרכזי בעולם. הדמויות יכולות להיות גם מפקדים, מצביאים או שכירי חרב בשירות הצבאות השונים במלחמה. אפשרות נוספת היא לשחק אבירי קודש, בשירות אחת מהכנסיות המתגוששות.
לאיזו שיטה מיועד העולם?
העולם לא כבול לשיטה מסויימת, ואני מניח שאפשר לשחק בו בהרבה שיטות. אני אישית מעדיף חופשיטה או מכניקה מומצאת ופשוטה מאוד, אבל זה טעם אישי.
מה מיוחד ומקורי בעולם הזה? למה שאני ארצה לשחק בו?
טוב, הפעם השקעתי בייחודיות העולם. עיצבתי שיטת קסם מיוחדת (עיצבתי בעצמי, אך אני לא יכול להתחייב שהיא לא דומה לדברים שאני עדיין לא מכיר), עליה אספר בהמשך, שגם מסבירה את נחיצות השרביטים לקסם. השקעתי גם באלים, כדי שיהיו דומים למיתולוגיות אמיתיות (אבל לא היוונית או הנורדית החרושות), וחסרי נטייה ברובם המכריע. יש בעולם אפשרויות משחק רבות, גזעים מקוריים רבים, כמה סכסוכים מסוגים שונים, ואם זה משנה - הוא גם שונה מאוד עיצובית (באיזה עוד עולם יש יוונים, מצרים ומרואים נלחמים נגד אינדיאנים, כששתי כנסיות המשרתות את אותם אלים נלחמות במקביל ואנשי חיות שונים ומיני אדם קדמוניים פולשים לארצות התרבות?).
ולסיום, מה המצב בעולם? אפשר בבקשה תיאור קצר שלו?
רמת הטכנולוגיה בעולם משתנת ממקום למקום. אצל לבני העור והשחורים רמת הטכנולוגיה היא כמו של העת העתיקה - המתכת השלטת היא הברונזה, האדריכלות פשוטה ומבוססת על קורות ועמודים, האומנויות פרימיטיביות יחסית. באימפריה הקהוקית יש מרבץ בדיל אחד בלבד (בהר הופוול באמצע הערבה), ולכן הברונזה שם יקרה יותר ומשמשת רק לחישול כלי נשק, כמו כן, אנשי המישורים מזלזלים בקסדות ועוטים כמעט ורק שריונות עור (אם בכלל), למעט האצילים שיכולים להרשות לעצמם שריון עור מחוזק בארד. הם מעדיפים כלי עצם ואבן - והרי מה אתה עוד צריך בציד, דיג או קרב מול לוחמים חצי-עירומים? בארצות הפרא ישנם אומנים בחישול הארד (כאנשי התלים), וגם שבטים רבים שלא מכירים כלל את המתכת. בארצות הפרא נמצא גם המרבץ היחיד הידוע של מית'ריל (המכונה בעולם ''זהב ירח''), אך פילוגי השבטים מונעים ניצול יעיל של היתרון הענק שהוא מקנה.
הסדר החברתי אצל כל בני האדם הוא פטריארכלי, גם אם הוא מתגמש פה ושם - כל התרבויות האנושיות מאמינות שהאישה אמורה לעבוד בבית, והגבר בחוץ, וגם בתרבויות שבהן אצילות מורשות להתערב בפוליטיקה (כמו בטא נטג'אר), זה עדיין נראה מוזר וחריג. האלפים שוויוניים לחלוטין (אין הבדל בין הגבר והאישה האלפיים), ולא ידוע הרבה על ארצות הפרא. בני האדם מתפרנסים מתחומים רגילים - חקלאות, מרעה, ציד, מסחר ומלאכה. החיות המבויתות הנפוצות הן ביזונים, בקר, זבו, צאן, עזים, חמורים, סוסים ובאיזור המדבר גם גמלים, וכן עופות שונים. לכל גזע יש את ''החיה שלו'', שמתחברת ומבינה אותו בצורה הטובה ביותר - לבני האדם יש כלבים, לאלפים חתולים, לניאנדרטלים זאבים, לבני המחצית תנים וכן הלאה.
בעולם יש קסם גם בנפרד מרוב האלים (למעט אלת הקסם) - בעולם ישנה רוח או מהות מאגית (דוממת), המכונה ''רוח הזהב'', שבעזרת ''כיפופה'' ניתן להשפיע על המציאות.
אשפים עושים זאת באמצעות לחשים ומזמורי כשף, שחייבים להיות בחרוזים ובמבנה שיר מסויים, ושהשפעתם משתנה בהתאם לשפת הלחש - לחש באנגלית המכיל את המילה marsh, שתתורגם לעברית כ''ביצה'', עלול ליצור ביצת יער ולא ביצת מישור. כמו כן, כישוף שהטילה אלת הקסם על העולם גרם לכך שלא ניתן יהיה לקרוא לחש או מזמור קסם, אלא אם נכתב בדיו מיוחד על קלף מיוחד שעברו ''בדיקת כשרות'' בידי כוהניה. אשפים לומדים במגדלי קסם, אך הם נדירים - שכר הלימוד במגדלי הקסם גבוה מאוד. אשפים הם מעטים מאוד, שכן עליהם להיות בני אצולה או בנים לסוחרים עשירים, ולהעדיף להשקיע את כל זמנם בלמידת לחשים מסובכים ולא בפוליטיקה, לחימה או מצביאות.
כושפים הם מי שנולדו עם יכולת טבעית לכשף, ואף שמיעוטם זוכים להיוולד למשפחות עשירות ולהפוך לאשפים מצטיינים, הרוב נולדים למשפחות כפריות ולומדים לשלוט בכוחותיהם בעצמם, בניסוי וטעייה (אם כי לא פעם טעייה מובילה למוות). עקב כך, לכל כושף יש דרכים אחרות להשתמש במאגיה - חלקם משתמשים בשרביטים, אחרים במעין כשפות, ויש מי שעושים זאת באמצעות קשר עין בלבד. לכן, גם כשפיהם של הכושפים משתנים.
ישנם גם צמחים ובעלי חיים שמסוגלים לכופף באופן טבעי את רוח הזהב, באופן בלתי מודע - עצי ערבת-הזית עושים זאת כדי לגרום ליצורים לאכול את פירותיהם המרים והחריפים, חדי קרן עושים זאת כדי לקבל ''מזון'' מרוח הזהב וכך לייתר את הצורך אפילו במרעה עבורם, חתולים עושים זאת כדי לפתות בני אדם להשתעבד להם (סתם, סתם...). היכולת הזו נשארת בגופם ואיבריהם גם לאחר מותם, וניתן להשתמש באיבריהם להגברת איכות או כמות הכיפוף, וכן למיקודו. כמובן שהרבה יותר נוח להשתמש במטה המכיל נוצת עוף-חול או בענף ערבת-זית מבעלי העץ או באפר הפניקס, ולכן התפתחו שרביטי הקסם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אז, איך יצא לי? טוב? רע? נורא? ההקדמה טובה? הצגתי את העולם בצורה הנכונה? תרצו להמשיך לעקוב? או שלא? חפרתי?
שלום לכם, וברוכים הבאים לעולם המערכה שהתחלתי לבנות: שחור, לבן, אדום. חשבתי על העולם הזה הרבה זמן, והצורה הכללית שלו בנויה אצלי בראש. אולי אצרף מתישהו מפה, אבל היא תהיה דלה למדי - מעבר לחופים ואולי גם ''ארצות התרבות'', אף אחד כמעט לא יודע איך העולם נראה.
במשפט או שניים, הרעיון בעולם הוא שיש מלחמה בין האימפריה הקהוקית (ספק קיסרות וספק קונפדרציית שבטים, שכפי שאפשר להבין מבוססים על האינדיאנים), לבין ערי המדינה של לבני העור (בהשראת יוון העתיקה בעיקר) וממלכות שחורי העור (בהשראת ממלכת כוש, מצרים ושבטים באפריקה) - שתי יריבות וותיקות שהתאחדו עקב האויב המשותף. כמו כן, במקביל מתרחש גם קרע חמור בכנסייה, פשיטות אנשי הפרא מתחזקות, ויש שמועות שהאלפים הארורים מתכננים משהו.
מה אמורות להיות הדמויות?
הדמויות יכולות להיות דיפלומטים, שנשלחים למשימה חשובה אצל עיר או ממלכה אחרת, וכן מרגלים שנשלחים לאסוף מידע ולחבל בצבא האויב. הן יכולות להיות גם הרפתקנים (במובן של המאה ה-19), שיוצאים לחפש תהילה וזהב ולהקים ממלכות פרטיות בארצות הפרא. גם מגלי ארצות, שיוצאים לגלות את הפרא או להפליג לאורך חופים חדשים, הם אפשרות - אם כי היא מפספסת מעט את הקונספט המרכזי בעולם. הדמויות יכולות להיות גם מפקדים, מצביאים או שכירי חרב בשירות הצבאות השונים במלחמה. אפשרות נוספת היא לשחק אבירי קודש, בשירות אחת מהכנסיות המתגוששות.
לאיזו שיטה מיועד העולם?
העולם לא כבול לשיטה מסויימת, ואני מניח שאפשר לשחק בו בהרבה שיטות. אני אישית מעדיף חופשיטה או מכניקה מומצאת ופשוטה מאוד, אבל זה טעם אישי.
מה מיוחד ומקורי בעולם הזה? למה שאני ארצה לשחק בו?
טוב, הפעם השקעתי בייחודיות העולם. עיצבתי שיטת קסם מיוחדת (עיצבתי בעצמי, אך אני לא יכול להתחייב שהיא לא דומה לדברים שאני עדיין לא מכיר), עליה אספר בהמשך, שגם מסבירה את נחיצות השרביטים לקסם. השקעתי גם באלים, כדי שיהיו דומים למיתולוגיות אמיתיות (אבל לא היוונית או הנורדית החרושות), וחסרי נטייה ברובם המכריע. יש בעולם אפשרויות משחק רבות, גזעים מקוריים רבים, כמה סכסוכים מסוגים שונים, ואם זה משנה - הוא גם שונה מאוד עיצובית (באיזה עוד עולם יש יוונים, מצרים ומרואים נלחמים נגד אינדיאנים, כששתי כנסיות המשרתות את אותם אלים נלחמות במקביל ואנשי חיות שונים ומיני אדם קדמוניים פולשים לארצות התרבות?).
ולסיום, מה המצב בעולם? אפשר בבקשה תיאור קצר שלו?
רמת הטכנולוגיה בעולם משתנת ממקום למקום. אצל לבני העור והשחורים רמת הטכנולוגיה היא כמו של העת העתיקה - המתכת השלטת היא הברונזה, האדריכלות פשוטה ומבוססת על קורות ועמודים, האומנויות פרימיטיביות יחסית. באימפריה הקהוקית יש מרבץ בדיל אחד בלבד (בהר הופוול באמצע הערבה), ולכן הברונזה שם יקרה יותר ומשמשת רק לחישול כלי נשק, כמו כן, אנשי המישורים מזלזלים בקסדות ועוטים כמעט ורק שריונות עור (אם בכלל), למעט האצילים שיכולים להרשות לעצמם שריון עור מחוזק בארד. הם מעדיפים כלי עצם ואבן - והרי מה אתה עוד צריך בציד, דיג או קרב מול לוחמים חצי-עירומים? בארצות הפרא ישנם אומנים בחישול הארד (כאנשי התלים), וגם שבטים רבים שלא מכירים כלל את המתכת. בארצות הפרא נמצא גם המרבץ היחיד הידוע של מית'ריל (המכונה בעולם ''זהב ירח''), אך פילוגי השבטים מונעים ניצול יעיל של היתרון הענק שהוא מקנה.
הסדר החברתי אצל כל בני האדם הוא פטריארכלי, גם אם הוא מתגמש פה ושם - כל התרבויות האנושיות מאמינות שהאישה אמורה לעבוד בבית, והגבר בחוץ, וגם בתרבויות שבהן אצילות מורשות להתערב בפוליטיקה (כמו בטא נטג'אר), זה עדיין נראה מוזר וחריג. האלפים שוויוניים לחלוטין (אין הבדל בין הגבר והאישה האלפיים), ולא ידוע הרבה על ארצות הפרא. בני האדם מתפרנסים מתחומים רגילים - חקלאות, מרעה, ציד, מסחר ומלאכה. החיות המבויתות הנפוצות הן ביזונים, בקר, זבו, צאן, עזים, חמורים, סוסים ובאיזור המדבר גם גמלים, וכן עופות שונים. לכל גזע יש את ''החיה שלו'', שמתחברת ומבינה אותו בצורה הטובה ביותר - לבני האדם יש כלבים, לאלפים חתולים, לניאנדרטלים זאבים, לבני המחצית תנים וכן הלאה.
בעולם יש קסם גם בנפרד מרוב האלים (למעט אלת הקסם) - בעולם ישנה רוח או מהות מאגית (דוממת), המכונה ''רוח הזהב'', שבעזרת ''כיפופה'' ניתן להשפיע על המציאות.
אשפים עושים זאת באמצעות לחשים ומזמורי כשף, שחייבים להיות בחרוזים ובמבנה שיר מסויים, ושהשפעתם משתנה בהתאם לשפת הלחש - לחש באנגלית המכיל את המילה marsh, שתתורגם לעברית כ''ביצה'', עלול ליצור ביצת יער ולא ביצת מישור. כמו כן, כישוף שהטילה אלת הקסם על העולם גרם לכך שלא ניתן יהיה לקרוא לחש או מזמור קסם, אלא אם נכתב בדיו מיוחד על קלף מיוחד שעברו ''בדיקת כשרות'' בידי כוהניה. אשפים לומדים במגדלי קסם, אך הם נדירים - שכר הלימוד במגדלי הקסם גבוה מאוד. אשפים הם מעטים מאוד, שכן עליהם להיות בני אצולה או בנים לסוחרים עשירים, ולהעדיף להשקיע את כל זמנם בלמידת לחשים מסובכים ולא בפוליטיקה, לחימה או מצביאות.
כושפים הם מי שנולדו עם יכולת טבעית לכשף, ואף שמיעוטם זוכים להיוולד למשפחות עשירות ולהפוך לאשפים מצטיינים, הרוב נולדים למשפחות כפריות ולומדים לשלוט בכוחותיהם בעצמם, בניסוי וטעייה (אם כי לא פעם טעייה מובילה למוות). עקב כך, לכל כושף יש דרכים אחרות להשתמש במאגיה - חלקם משתמשים בשרביטים, אחרים במעין כשפות, ויש מי שעושים זאת באמצעות קשר עין בלבד. לכן, גם כשפיהם של הכושפים משתנים.
ישנם גם צמחים ובעלי חיים שמסוגלים לכופף באופן טבעי את רוח הזהב, באופן בלתי מודע - עצי ערבת-הזית עושים זאת כדי לגרום ליצורים לאכול את פירותיהם המרים והחריפים, חדי קרן עושים זאת כדי לקבל ''מזון'' מרוח הזהב וכך לייתר את הצורך אפילו במרעה עבורם, חתולים עושים זאת כדי לפתות בני אדם להשתעבד להם (סתם, סתם...). היכולת הזו נשארת בגופם ואיבריהם גם לאחר מותם, וניתן להשתמש באיבריהם להגברת איכות או כמות הכיפוף, וכן למיקודו. כמובן שהרבה יותר נוח להשתמש במטה המכיל נוצת עוף-חול או בענף ערבת-זית מבעלי העץ או באפר הפניקס, ולכן התפתחו שרביטי הקסם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אז, איך יצא לי? טוב? רע? נורא? ההקדמה טובה? הצגתי את העולם בצורה הנכונה? תרצו להמשיך לעקוב? או שלא? חפרתי?