• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

משחק דמות או קרב?

אני אישית תמיד שיחקתי בקבוצות שבהם כל המטרה של המשחק היא לרצוח מפלצות.
כל מפגש היינו בקרב ואם לא היינו בקרב היתה בעייה של שיעמום.
אני לא יודע אם זאת הייתה אשמת השה"ם, ההרפתקה, העולם, השיטה או אנחנו, השחקנים, אבל כל הקטעים של הדיפלומטיה לא עניינו אף אחד. כולם ידעו מראש שאף אחד לא יהיה bard כי הוא לא טוב בקרבי, ותמיד היו כמעט כולם דמויות קפ"פ או ריפוי, או סוג אחר כלשהו שקשור לקרב.
אחרי שמיעה די ארוכה של "על כתפי גמדים" (not sponsored by ;) ), היו כמה פרקים שבהם דיברו על משחק דמות ובשבילי זה היה חדש. זה היה רעיון מגניב, אבל לא היה לי דרך לנסות אותו, חוץ מב2 משחקים מקוונים בפורום, שהם בד"כ חופשיטה מה שמאפשר בעיקר משחק דמות.

והאמת, אולי אני מתלהב ממשהו חדש / לא מתלהב מהקרבות כי תמיד עשינו את זה אבל מהמשחק דמות הרבה יותר נהניתי.
אז למה תמיד בכל הקבוצות המאורגנות של חוגים וכאלה הם רק קרבות ואולי סיפור שלא ניסה אפילו להיות מושקע שאף אחד לא שם לו חצי אוזן?
מה אתם מעדיפים?
מה אתם משחקים אצלכם?
האם אתם / המנחה אצלכם מעודד שימוש בתארים?
 
רגע רגע רגע...
מבוכים ודרקונים הוא RPG, רול פליי גיים.
אולי זה לא ברור אבל:
משחק תפקידים, אפשר להסיק מהו משמו, הוא משחק, בו אתה משחק דמות, לא רק מכסח מפלצות בעזרת גלגול קוביות, אחד החלקים הכי טובים של משחק תפקידים, היא האפשרות באמת לשחק את הדמות שלך.
זו המטרה של משחק תפקידים, וזה גם מה שמבדיל אותם ממשחקי לוח, במשחקי לוח, אתה מכסח מפלצות בלי שום עלילה גדולה מדי, במשחק תפקידים, אתה יכול לעשות הכל, זו המטרה, המנחה מעמיד אותך מול סיטואציות שהן לא תמיד "האורקים קופצים מאחורי העץ, גלגלו יוזמה", הן גם תעלומות, מפגשים דיפלומטיים, חידות, מתח, מסתורין, אימה, והמון המון כיף.
לכן בכל המשחקים שאני משחק, אנחנו מקפידים מאוד על משחק דמות.
 
רוב הקרבות של הדמות שלי היו משחק דמות שגם זורקים קוביות.
מעבר לכך שעשינו הרבה משחק דמות והתחברתי לדמות (אפילו נכנסתי קצת לדיכאון בגלל שהדמות הייתה בדיכאון עקב המוות של אבא שלה) ברוב הקרבות היה משחק דמות והרבה דיבורים, את הרבה מהדבשי"ם יצא לי להקיר לעומק בקרב (בין אם זה מול זה או ביחד) והיה מאוד כיף.
מבוכים ודרקונים בלי משחק דמות אמיתי זה משחק מחשב סוג ג'. כאשר אתה מרגיש שאתה הדמות שלך והעולם סביבה באמת קיים אתה יכול להנות באמת מהמשחק.
כאשר אתה מחובר לדמות ולעולם סביבה אתה באמת מרגיש את האובדן כאשר דב"ש שחשוב לדמות מת ואתה מרגיש את ההתלהבות של הדמות כאשר היא מגיעה להישגים.

בקיצור מבוכים ודרקונים בלי משחק דמות זה לא מבוכים ודרקונים.

נ.ב. אני לא מאמין שאפשר להגיע למשחק דמות אמיתי בחוגים, האווירה והשיטה פשוט לא מאפשרים את זה.
משחק דמות אמיתי צריך לבוא גם מצד שחקנים שמוכנים להיכנס לדמות שלהם וגם מצד שה"ם שיושב ומנסה להבין את הדמות ואיך לגעת בה.
חוגים ומנחים פשוט לא מתאימים לזה.
 
בחוגים בדרך כלל יש הרבה ילדים מסביב לשולחן ולמי שמנחה אותם אין ממש סבלנות או כישורים - של לדבר על המקרים הבאמת מטרידים שבהם המנחים ("מדריכים") הם מהסוג שתמצא בכתבות על תנועת ה-INCEL או על כאלה שקונים כלות מאוקראינה.

להתחיל לתאר עכשיו סיטואציה מורכבת (ולא, זה לא "דיפלומטיה", הכותרת הזו אינה נכונה, כמו שלמנחה לא צריך לקרוא "מדריך") לקבוצה של 10-15 ילדים כשיש לך רק שעה וחצי ולהם אין תמיד חשק לשמוע - זה פשוט לא יעבוד. גם אם המנחה היה רוצה, קשה לבצע זאת.

אז ה"מדריכים" נותנים לילדים קרבות חסרי משמעות והילדים גדלים להיות מבוגרים שאומרים "מבוכים ודרקונים? זה המשחק המטומטם הזה שמרביצים לאורקים ששיחקתי כשהייתי ילד בחוג לא?".
 
ראשית כל, זה לא בכל החוגים. הדמות הכי עמוקה שבניתי אי פעם נכתבה בחוג כזה, ולכמעט כולנו יש בחוג דמויות בנויות ועמוקות, ומשחק דמות הוא חלק חשוב בעלילה. זה לא בעיה בפורמט, זה בעיה במנחה שלך ובקבוצה.
ככל שהשחקנים צעירים יותר יהיה פחות משחק דמות - קשה לילדים בכיתה ב'-ג' לשחק דמות לעומק, אבל בכל שנותי כשחקן בחוגים לא חוויתי חוויה כמו שאתה מתאר. תמיד היה זמן לאתגרי שיחה, למשחק דמות ולאירועים רבים שאינם קרבות.

אני תמיד נהנתי יותר ממשחק דמות.
בנוסף, קרבות הם הזדמנות נהדרת להציג משחק דמות - הדמות העכשווית שלי נמנעת מהרג (לאחר סיפור ארוך לפעם אחרת), ומשחק הדמות שלה מתבצע במהלך קרבות. דוגמא נוספת הוא הגובלין המשוגע מהקבוצה שלנו, שמאמין בכל ליבו שאיש-העטלף-עכביש-מן, חברו הדמיוני, תמיד איתו והקרב אצלו מתנהל מאוד... מעניין.

בקיצור, יש מקום למשחק דמות בקרבות, וזה לא בעיה של חוגים בכללי מה שאתה מתאר אלא בעיה של המנחה או השחקנים.
 
נכון, יש גם חוגי-בוטיק, מועדוני משחקים עם קבוצות קטנות וכו', אבל המידע המצטבר על רוב החוגים רוב הזמן, הוא על מטחנות-כסף עם המוני ילדים מול מנחים לא משהו.

בחוג מסחרי, למנחה גם יש אינטרס לא להשקיע - השכר שלו הוא על הזמן שהוא נמצא בחוג וההעסקה שלו תלויה בזה שיהיו מספיק ילדים בחוג. אז למה להשקיע זמן בהכנה על חשבון זמנו הפרטי? הרי אם הוא מקבל 40 ש"ח לשעה (שכר לא רע אגב, רק שאין הרבה שעות. להשוואה - סטודנט במשרת סטודנט במערכת הביטחון מקבל 37 ש"ח והנדסאי חשמל מיומן עם נסיון של שנה מקבל 45 ש"ח) והוא מקבל את השכר הזה על שעתיים עבודה בחוג, אז אם הוא ישקיע עוד שעתיים בבית בהכנת הרפתקה, השכר שלו בפועל יורד ל-20 ש"ח לשעה! אז למה להתאמץ?

זאת ועוד, אם הוא יעשה דברים מורכבים מידי או יתן לילדים להיכשל, הם עלולים להתעצבן ולעזוב את החוג. לא כל הילדים הם כאלה, אבל הרבה ילדים הם כאלה וככל שהקבוצה גדולה יותר, גדלה הסבירות שיהיו לו יותר ילדים מרגיזנים ומנצ'קינים בתוכה - הרי אם הם היו מתעניינים ברצינות במשחקי תפקידים הם היו מקימים קבוצה לבד ולא הולכים לחוג (עוד תודעה שחוגים מקדמים - אתה פשוט חייב מדריך "מקצועי", זה מסובך מידי לשחק לבד) וככה, כשמפעיל החוג אומר לו ש"אם יש לך פחות מעשרה ילדים בקבוצה זה לא רווחי ואני סוגר אותה" אז יש לו עוד יותר אינטרס לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר.

בקיצור - חוגים זה פח. אם כבר מגיעים למצב שנאלצים לשחק עם מנחה בתשלום, אז במקום לשלם הרבה כסף לחברת חוגים, תתארגנו חמישה-שישה חברים, תמצאו מנחה סביר ונורמלי באחת מקבוצות שחקני התפקידים בפייסבוק - אחרי שביררתם עליו וקיבלתם המלצות משחקני תפקידים אחרים (והרצתם חיפוש עליו בגוגל כדי לוודא שהוא לא רשום באתר לייבוא "כלות" מאוקראינה. יש אחד כזה, באמת) ותשלמו לו ישר ובמזומן ביד - אם אתם חמישה חברים, וכל אחד שם מאה שקל לחודש, זה יצא לכם יותר זול מחוג והבחור (או הבחורה - בתור הורה גם הייתי מעדיף שסטודנטית או אמא של מישהו תבלה שעתיים עם הילד שלי ולא איזה גבר תמהוני ובודד) יקבל 500 ל3-4 ממפגשים, ככה שגם יהיה לו תגמול ראוי וגם תמריץ להשקיע. את המשחק עצמו תוכלו לערוך בבית של אחד מכם וככה גם לגלגל את הוצאות האוכל על ההורים שלו. היחידים שלא יהיו מרוצים מההסדר הזה הם כנראה ההורים, שבטח רצו ערב שקט בלעדיכם בבית.
 
חזרה
Top