יוחנן סקיליצס היה היסטוריון ביזנטי מהמאה ה-11 שכתב סקירה היסטורית על האימפריה הביזנטית, קיסריה ומלחמותיה. הספר לווה באיורים שלא השתמרו כל כך טוב, אבל עדיין עוזרים לנו להבין איך אנשים התלבשו ונלחמו באותם ימים.
השראה: איורים ביזנטיים מכתב היד של סקיליצס
- מחבר/ת הנושא המפקד האלמוני
- תאריך התחלה
מגניב, מזכיר לי כמה סצנות ב''הנסיך ולדימיר'', בעיקר את הסצנה (הדי מרגשת) כשהסוחר הביזנטי קנה את הנער אלייקשה כעבד ברוסיה מהפצ'נגים, ואז הוא מטביל אותו בספינה.
אני בעיקר מרגיש את ההנאה של הצייר לצייר גופות.
וכן, סרט יפה.
וכן, סרט יפה.
לרוסיה וביזאנטיון מערכת יחסים די ארוכה ומסובכת. "המשמר הוורנגי" של הקיסרים הביזנטיים התבסס על ויקינגים שהגיעו דרך רוסיה והפעילו קווי סחר בין קונסטנטינופול לקייב, הנצרות הרוסית הגיעה מביזאנטיון, ובין בתי המלוכה היו קשרי נישואין - לאחר נפילת האימפריה הביזנטית בידי התורכים, הרוסים טענו על סמך קשרי נישואין אלו שהם היורשים שלה.
גם המוסד של הצארות, הוא לכאורה ירושה של הקיסרות הביזנטית.
בכל מקרה, רציתי לציין שני דברים- א. אני נהנה מ"הפינה" שלך, גם אם אני לא מגיב תמיד.
מעניין שלאימפריה הביזנטית אין יח'צ כמו של רומא העתיקה.. למיטב הבנתי הוליווד לא ממש מתלהבת מהאימפריה הביזנטית..
בכל מקרה, רציתי לציין שני דברים- א. אני נהנה מ"הפינה" שלך, גם אם אני לא מגיב תמיד.
מעניין שלאימפריה הביזנטית אין יח'צ כמו של רומא העתיקה.. למיטב הבנתי הוליווד לא ממש מתלהבת מהאימפריה הביזנטית..
היא לא זכתה להרבה טיפול ספרותי וגם לפחות מחקר.
אני חושב שנתקלתי רק בשני ספרים עלילתיים שעוסקים בביזאנטיון שמישהו טרח לתרגם לעברית:
א) "הדובה המרקדת" - ספר חמוד על עבד מרקיד דובים, הדובה שלו והבת של האדון שלו שמסתבכים באיזו פרשייה עם הונים ופוליטיקאים ובסוף מתגלגלים איכשהו לרומניה.
ב) "הרוזן בליזאריוס" - סיפור על מצביא מתקופת הקיסר יוסטיניאנוס שמסופר מנקודת מבט של המשרת האישי הסריס של הקיסרית השרלילה תיאודורה.
בכלל, בעוד שלרומא ולאבירים בימי הביניים יש תדמית גברית של אבות העולם המערבי, את המקבילה הביזנטית היה מי שתיאר כ"אוסף של תככי חצר של נשים וסריסים, הרעלות, רציחות וקנוניות" - עד היום כשאומרים "חצר ביזנטית" מתכוונים לאסופה מושחתת במיוחד של מקורבים לשליט, ברמה שתגרום לכל מה שקראת בעיתונים בשבוע האחרון להיראות כמו ש"י עגנון והרב קוק נפגשים לשתות תה ולשחק שחמט.
אני חושב שנתקלתי רק בשני ספרים עלילתיים שעוסקים בביזאנטיון שמישהו טרח לתרגם לעברית:
א) "הדובה המרקדת" - ספר חמוד על עבד מרקיד דובים, הדובה שלו והבת של האדון שלו שמסתבכים באיזו פרשייה עם הונים ופוליטיקאים ובסוף מתגלגלים איכשהו לרומניה.
ב) "הרוזן בליזאריוס" - סיפור על מצביא מתקופת הקיסר יוסטיניאנוס שמסופר מנקודת מבט של המשרת האישי הסריס של הקיסרית השרלילה תיאודורה.
בכלל, בעוד שלרומא ולאבירים בימי הביניים יש תדמית גברית של אבות העולם המערבי, את המקבילה הביזנטית היה מי שתיאר כ"אוסף של תככי חצר של נשים וסריסים, הרעלות, רציחות וקנוניות" - עד היום כשאומרים "חצר ביזנטית" מתכוונים לאסופה מושחתת במיוחד של מקורבים לשליט, ברמה שתגרום לכל מה שקראת בעיתונים בשבוע האחרון להיראות כמו ש"י עגנון והרב קוק נפגשים לשתות תה ולשחק שחמט.
ובצדק. הביזנטים חיו ביוון, ואין להם הרבה קשר לעולם המערבי.המפקד האלמוני אמר/ה:
בכל אופן-גם הביזנטים, גם הרומאים וגם אבירי ימי הביניים היו משהו מאוד מרשים ומעורר כבוד בהתחלה, ומשהו מאוד עלוב ודוחה בסוף. אם האבירים הפרנקיים ולוחמי מסע הצלב הראשון היו אנשים קשוחים ויראי אל, אבירי המאה ה-14 היו רכרוכיים משהו, מלאי אגו, ידעו להילחם בטורנירים יותר מלקרבות אמיתיים, ושאת מסעות המלחמה העבירו באוהלי פאר עם ארוחות גורמה וזונות צמרת. הרומאים הקדומים היו מופת לסדר, ארגון ופטריוטיות, ובמאה ה-3-4 הם היו אימפריה מתפרקת של קיסרים מושחתים (שבעת החטאים מבוססים כנראה על מנהגי האצולה הרומית דאז) ומצביאים מרדניים. הביזנטים היו בשיא שלהם האימפריה הנוצרית שהביסה את הונדלים בצפון אפריקה ויצאה למסע נועז כדי להחזיר את רומא לתפארתה וכדי להחזיר את הצלב האמיתי, ובסופה היא הייתה אוסף של סריסים ונשים שהתבצרו עם הקיסר מוג הלב שלהם בעיר הגוססת בבוסופורוס. מעניין שגם הממשיכים שלהם גמרו דומה מאוד לזה.
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
ליתר דיוק הם היו חבורה לא נעימה של טיפוסים אלימים בלי הרבה עתיד בארצם, מלווים על ידי כל מיני קבצנים, סוטים ופסיכופטים. הם גם עשו הרבה פרעות ביהודים בדרך.
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
הם גם נלחמו במלחמת מאה השנה ובהמוני סכסוכים קטנים יותר. לתאר אותם כגנדרנים שמשחקים בנדמה-לי זה לא הוגן.
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
או זה מה שהם אוהבים לספר על עצמם.
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
בתקופה הזו הם דווקא האשימו את הנוצרים כמי שקילקלו את הערכים הישנים, וכבר הקיסרים הראשונים לא היו מציאה גדולה - יוליוס קיסר שלכאורה ביצע בעצמו מעשה מגונה עם צנון כדי להצחיק את חייליו ולעורר בהם מוטיבציה להלחם, טיבריוס הסדיסט והסוטה, קלאודיוס המפליץ באירועים חברתיים ונירון וקליגולה שהיו רקובים בקטע רקוב ביותר. אבל כן, קשה לאף אחד להתחרות באלגבלוס שהיה סורי חולה נפש עם בעיות מגדריות משונות ביותר.
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
זה מאתיים שנה אחרי שהצלבנים הרסו להם את העיר, לכאורה בגלל אינטרסים כלכליים של איזה פוליטיקאי ואיש עסקים מונציה שאף נטען שהתעוור בצעירותו בגלל שהביזנטים התעללו בו באמצעות ראי גדול. דווקא הקיסר הביזנטי האחרון נהנה מתדמית הרואי-משהו עד ימינו ומככב בהרבה שירי-דיכאון יווניים בתור "מלך השיש", מגן האמונה הנוצרית שבבוא היום יתעורר מתרדמת השיש שלו וישחרר את קונסטנטינופול מהתורכים.
וזה היה מתבקש....
הוא בכלל לא היה קיסר (בתואר)...המפקד האלמוני אמר/ה:
אולי, אבל בתקופתם האימפריה שגשגה. קיסר רע הוא לא אחד שמשחרר נאדים באירועים חברתיים אלא אחד שמניח למדינה להתדרדר לתוהו ובוהו.המפקד האלמוני אמר/ה:
במלחמת מאה השנים הם חשבו את עצמם אבירים אציליים, אבל בתכלס הם היו או שודדים בני בליעל, או פחדנים עלובים שרעדו כשחבורת איכרים מרדה בהם, או אידיוטים שהסתערו קדימה בלי לחשוב ויצאו לכל מיני מסעות מפוקפקים, או הכל ביחד.המפקד האלמוני אמר/ה:
רובם היו למעשה איכרים, לא דיברתי על זה. הם עזבו את כל מה שהיה להם למען האמונה שלהם. יש בזה משהו מעורר הערצה.המפקד האלמוני אמר/ה:
ואם כבר פרעות, אני חושד שחלק מאבותיי מהצד הרוסי, שהיו במקרה קוזאקים, השתתפו בפרעות ביהודים-לא שאני גאה בזה, כמובן. גם היהודים של אז היו חבורת חלשלושים פחדנים, שהדבר הכי אמיץ שעשו בזמן הפרעות היה לברוח למבצר ולהתאבד.
ההיסטוריה מדברת בעד עצמה. הרומאים בנו את אחת האימפריות המפוארות ביותר בעולם העתיק, שכללה הנדסה מופלאה, בתי מרחץ מתקדמים, רפואה ברמה גבוהה, צבא אימתני ותקופות שלום ארוכות.המפקד האלמוני אמר/ה:
הביזנטים היו עלובים למדי מהבחינה הזו עוד לפני מסע הצלב של 1204.המפקד האלמוני אמר/ה:
ולא הבנתי את הפואנטה של המם.
זה פשוט הרבה יותר מורכב, בתכלס.
