כשם שאנו עיוורים באפלה, כך לא ניתן לראות גם את ריבוי האור.
בממלכת השמים, האור והאפלה משמשים בערבוביה.
ביום שולטים מלאכים, בלילה שדים. כאשר מתחילים המלאכים לשיר, עולה השחר והשמש זורחת. בתחילה פוצחת במזמורי הלל לק-ל הכל יכול המקהלה המרכזית, עליה ממונה מיכאל, שר המקהלה, ולאחר מכן מקהלות המלאכים גבריאל, אוריאל, ורפאל, בהרמוניה מושלמת, בקרשנדו אדיר ממדים. המזמורים כה טהורים שאין אנו ראויים אף לטמא את שמותיהם בפינו. בשעות הצהריים מגיעה ההרמוניה לשיאה, ולאט לאט דועכת. בסדר הפוך מתחילת השירה, המלאכים מפסיקים לשיר, וככל שתש כוחם שוקעת השמש. עד תפילתם האחרונה, לאחר צאת הכוכבים.
עם שקיעת כוחם של המלאכים, מתחילים השדים להתעורר, ושוקעת אף החמה. כאשר השדים ערים, הם מרעישים. דיסהרמוניה צורמת אוזן, ניאוצים גידופים ושיקוצים כלפי שמים, שאין ראוי אפילו לטמא את פינו בשמותיהם. אין המלאכים יוצאים ממשכנותיהם באותו הזמן, שכן כוחם של השדים רב הוא, שאם לא כן לא היתה שוקעת השמש והיתה מושתקת. קולות האימים מתחזקים ביותר בשעת חצות, אז מופיע אשמדאי, האדון לכל השדים, עימו בעל-זבוב, בליעל, וממון, ומחרידים את היקום מרבצו בקקפוניה מוחלטת. לאחר מכן, כל השדים, באותו הסדר בו ערו, חזרו לשנתם הטרופה, עד הלילה הבא.
עם זאת, למלאכים ישנו כוח נוסף על השדים. כאשר הלבנה זורחת בלילות, ניתן למצוא שביבי הרמוניה גם בין צלילי הזעווה, ובהם מתנחמים בני האנוש, אך הלבנה, השמש השנייה אשר הוקטנה בימי הבריאה, ואינה מאירה כראוי בלילות, כבר אינה מושלמת. בימים מסוימים בשנה, כאשר עולה כוחם של השדים אף ביום, הם מסיטים אותה ממסלולה ומכסים את השמש. בזמנים מעין אלו קיימת הפרעה בהרמוניה המלאכית, ובני התמותה העלובים חשבו כי הסתיר מהם הק-ל את פניו, ונטשם לעד. בחלוף העידנים הובן, אמנם, כי ליקויי החמה הינם זמניים ונדירים, ואז נהנים האנשים ממחזות השדים הנגלים להם מבעד לעדשות המפוחמות.
כי אמנם אנו עיוורים באפלה, אך גם את ריבוי האור לא ניתן לראות.
כזה הוא אלוקינו, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע.
בממלכת השמים, האור והאפלה משמשים בערבוביה.
ביום שולטים מלאכים, בלילה שדים. כאשר מתחילים המלאכים לשיר, עולה השחר והשמש זורחת. בתחילה פוצחת במזמורי הלל לק-ל הכל יכול המקהלה המרכזית, עליה ממונה מיכאל, שר המקהלה, ולאחר מכן מקהלות המלאכים גבריאל, אוריאל, ורפאל, בהרמוניה מושלמת, בקרשנדו אדיר ממדים. המזמורים כה טהורים שאין אנו ראויים אף לטמא את שמותיהם בפינו. בשעות הצהריים מגיעה ההרמוניה לשיאה, ולאט לאט דועכת. בסדר הפוך מתחילת השירה, המלאכים מפסיקים לשיר, וככל שתש כוחם שוקעת השמש. עד תפילתם האחרונה, לאחר צאת הכוכבים.
עם שקיעת כוחם של המלאכים, מתחילים השדים להתעורר, ושוקעת אף החמה. כאשר השדים ערים, הם מרעישים. דיסהרמוניה צורמת אוזן, ניאוצים גידופים ושיקוצים כלפי שמים, שאין ראוי אפילו לטמא את פינו בשמותיהם. אין המלאכים יוצאים ממשכנותיהם באותו הזמן, שכן כוחם של השדים רב הוא, שאם לא כן לא היתה שוקעת השמש והיתה מושתקת. קולות האימים מתחזקים ביותר בשעת חצות, אז מופיע אשמדאי, האדון לכל השדים, עימו בעל-זבוב, בליעל, וממון, ומחרידים את היקום מרבצו בקקפוניה מוחלטת. לאחר מכן, כל השדים, באותו הסדר בו ערו, חזרו לשנתם הטרופה, עד הלילה הבא.
עם זאת, למלאכים ישנו כוח נוסף על השדים. כאשר הלבנה זורחת בלילות, ניתן למצוא שביבי הרמוניה גם בין צלילי הזעווה, ובהם מתנחמים בני האנוש, אך הלבנה, השמש השנייה אשר הוקטנה בימי הבריאה, ואינה מאירה כראוי בלילות, כבר אינה מושלמת. בימים מסוימים בשנה, כאשר עולה כוחם של השדים אף ביום, הם מסיטים אותה ממסלולה ומכסים את השמש. בזמנים מעין אלו קיימת הפרעה בהרמוניה המלאכית, ובני התמותה העלובים חשבו כי הסתיר מהם הק-ל את פניו, ונטשם לעד. בחלוף העידנים הובן, אמנם, כי ליקויי החמה הינם זמניים ונדירים, ואז נהנים האנשים ממחזות השדים הנגלים להם מבעד לעדשות המפוחמות.
כי אמנם אנו עיוורים באפלה, אך גם את ריבוי האור לא ניתן לראות.
כזה הוא אלוקינו, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע.