לא מזמן עיינתי לי בויקיפדחה בערך על הונג קונג (סתם כי התעניינתי), וגיליתי שיש להם גיאוגרפיה מאוד מעניינת, שבקלות תשרת יבשת דמיונית כלשהי. יש הכל: איים, מפרצים, אגם ונהר, וכמובן שאפשר להוסיף. אז, הנה זה:
השראה למפה: הונג קונג
- מחבר/ת הנושא הח׳אן הטטרי
- תאריך התחלה
למה שלא גם תנצל את העץ שפתחת כדי לפתח את הרעיון שהצעת? אני רוצה לראות מה אתה עושה עם המפה הזאת.
אתה השלכת כפפת משי לפנים שלי, הכלב התלת ראשי. אני מקבל את האתגר.
טטרי תמיד מקיים את הבטחותיו.
אזהרה: לא מאוד מקורי, אני מבקש סליחה מההינדואיזם.
העולם שחשבתי עליו הוא עולם בהשראה הודית, שמרכזו יבשת רואנוק, שגודלה וגודל האיים סביבה הוא בערך כגודל אוסטרליה. בצפון היבשת נמצאים הרים (1000-5000 מטר) ובהם ערי מדינה אנושיות, בהשראה מטיבט/לדאק, והתרבות שם מתמקדת מאוד בהרים קדושים ובגידול חיטה בטרסות ויאקים במרעה. במערב היבשת נמצאות ערבות, בהן מתגוררים חצי אורקים-ההשראה באה רובה ככולה מעמי הערבה, החל מהשפה, דרך צורת החיים והסדר החברתי (ח'אנים וכו') ועד לקשתים הרכובים (על ווארגים). האורקים עצמם חיים בהרים בצפון, והם יצורים אלימים, טיפשים ומסריחים.
במרכז היבשת ובדרומה שוכן אקלים טרופי של סופות מונסון, וביערות שם חיים פילים, טיגריסים ותנינים. הארץ נשלטת בידי נסיכויות,שבהן מולכים ראג'ות, מאהאראג'ות, ראניות, נוואבים וכיוצא באלו, והן מלאות במקדשים בסגנון הינדי. מגדלים בהן תבלינים, תה, קפה, סוכר ושאר מוצרים אקזוטיים, וכן אורז. בחצי האי המפורץ במזרח רואנוק ובאיים שסביבו נמצאות ערי נמל רבות, שרובן נשלטות בידי קונפדרציית הסוחרים המאראתית, המייצאת את המוצרים האקזוטיים של רואנוק ליבשות מרוחקות הידועות פחות או יותר רק למאראתים, והם שומרים עליהן בסוד. הסוחרים חוזרים מהאופק עם זהב, עורות נמרים, הבנה, עץ ארז, בדיל וכסף. הערים שלא חברות בקונפדרציה המאראתית הן על פי רוב ערי מסחר עצמאיות, או מקומות המסתור של שודדי הים-מפרצים נסתרים וכוכי מערות בחוף, בהן התפתחו במהלך שנות השוד הימי גם בתי מרזח ובושת מלוכלכים.
האיים הגדולים שקרוב ליבשת הם האיים החיצוניים, בהם חיים האלפים-גזע עתיק, בן אלמוות ומתנשא, שבעבר הרחוק שלט על יבשת רואנוק עצמה, אך גורש. האלפים מתחלקים לאלפי היער, שחיים ביערות המחטים, מתמחים בקשתות ושתרבותם מבוססת על האינדיאנים בעיקר, ולאלפי הים, החיים בעיקר ערי הנמל הלבנות שלהם, אך כמה ממסדרי האבירים שלהם אוחזים במצודות בהרי מרכז האיים, ונלחמים שם במפלצות ההרים ובטרולים. כל האלפים מחוברים מאוד לטבע, בדרכם שלהם-אלפי היער רואים בו עולם ומלואו, כולל כל הטוב והרע, ואילו אלפי הים רואים בו דוגמה להרמוניה ולשלווה. האלפים ובני האדם מתעבים אלו את אלו. האלפים רואים בהם נחותים, עלובים וקצרי רואי, ואילו בני התמותה רואים באלפים מתנשאים, יהירים ואליטיסטים-למעשה, זה די נכון. כמו כן, האלפים חזקים מאוד בקסם-ולכן הם לא מתקדמים ולא רוצים להתקדם.
האלים בעולם הם אינם אלים של תחום מסוים, אלא של מושגים רחבים בעיקר. אי אפשר להיות כהן לשני אלים, או לסגוד לשני אלים מקבוצות שונות. לצורך עניין-כמו בהינדואיזם. רוב המשפחות עובדות כמה אלים, בני אותה הקבוצה. האלים מתחלקים לשתי קבוצות, והנה הם:
קבוצת ''חסידי השינוי'': האלים מהקבוצה הזו קשורים להרס ולבריאה מחדש, וקסמי הקדושה שלהם כוללים כדורי אש עוצמתיים לצד יצירת חפצים חדשים. האלים העיקריים בקבוצה הם מהאקורמה, ההורס והבורא מחדש; מאנוואטי, אלת האהבה והריגוש המשתנים תדיר, והיופי;והאנוטרי, אל הכוח והחיים החולפים והמתגלגלים שוב.
קבוצת ''המגנים והשומרים'': האלים מהקבוצה הזו קשורים לשימור הקיים והגנה עליו, וקסמיהקדושה שלהם כוללים ריפוי עצים ופצעים, לצד הדיפה עוצמתית של מתקפות. האלים העיקריים בקבוצה הזו הם גאיטרי, האל המגן והמשמר את העולם; לאקטי, אלת העושר העובר להבאים אחריך והפריון המוליד ילדים לשימור העולם; ולאקנש, אל המזל וההצלחה בעל ראש הפיל.
נוסף לאלים הרגילים, יש עוד אלה אחת: אלת האופל, ההרס (רק הרס, ללא בריאה מחדש) והרצח דאלי שחורת העור, שעובדיה הם כנופיות רוצחים פאנאטים המסתובבים במסעות קטל ביבשת.
כל האלים הם בעליארבע ידיים, וחלקם גם בעלי עור אדום או כחול.
הקסם ברואנוק קשור הדוקות לשפת הנצח הקסומה והעתיקה, ''פראקריט'', ולמזמורי הקודש. שפת הפראקריט היא השפה שבמילותיה ברא האל הקדמוני והאדיש את העולם, ושאותה לימדו מהאקורמה וגאיטרי את בני האדם. בכוחה של הפראקריט, שבמילותיה נברא העולם, לברוא ולשנות, ומכאן כוחה הקסום. לא מעטים דוברים אותה כשפה שנייה, או לפחות את מזמורי הקודש והתפילות שלה. כשנוסכים במזמורים של כתבי הקודש כוח נפשי-רוחני, המכונה ''מאנה'', ניתן לכשף בעזרתם.
אנשי הדת מתחלקים לסאדהו, נזירים, כוהנים ופקירים. הפקירים הם הסגפנים (שלא לומר מזוכיסטים) המאמינים כי הקשר שלהם עם האל אותו הם עובדים הוא הכי חזק כשהם הכי פחות גשמיים (משמע, במצב הנמצא בין חיים ומוות)-כמו צום ממושך, הליכה על גחלים או שכיבה על מיטות מסמרים. הסאדהו הם הקדושים הנודדים, הצמים ממושכות ועוטים בגדי סמרטוטים כדי להגיע להארה, אך לא מענים את עצמם ממש, והם ידועים גם כבעלי עצה טובה. הנזירים נפוצים בצפון. הם עוטים גלימות אדומות מסורתיות וחיים במנזרים מבודדים בהרים, ומבלים יומם במדיטציות כדי להתקרב לאלוהיהם. והכוהנים חיים במקדשים, עובדים יום ביומו את אלוהיהם, מפקחים על התפילות והקורבנות וחיים מתרומות למקדש.
כיום העולם נמצא בתקופה רעה. האלפים מהאיים החיצוניים מתכוננים לשוב ולפלוש, וברואנוק משתוללת כת עובדי דאלי הרצחנית. חסידי השינוי וחסידי השימור על סף מלחמת דת, והחצי אורקים מתכוננים לשוב ולצאת למסע ביזה אכזרי... מי הגיבורים שיוכלו לעצור זאת, או לחילופין, להוביל את אחד הצדדים לניצחון השלם?
אזהרה: לא מאוד מקורי, אני מבקש סליחה מההינדואיזם.
העולם שחשבתי עליו הוא עולם בהשראה הודית, שמרכזו יבשת רואנוק, שגודלה וגודל האיים סביבה הוא בערך כגודל אוסטרליה. בצפון היבשת נמצאים הרים (1000-5000 מטר) ובהם ערי מדינה אנושיות, בהשראה מטיבט/לדאק, והתרבות שם מתמקדת מאוד בהרים קדושים ובגידול חיטה בטרסות ויאקים במרעה. במערב היבשת נמצאות ערבות, בהן מתגוררים חצי אורקים-ההשראה באה רובה ככולה מעמי הערבה, החל מהשפה, דרך צורת החיים והסדר החברתי (ח'אנים וכו') ועד לקשתים הרכובים (על ווארגים). האורקים עצמם חיים בהרים בצפון, והם יצורים אלימים, טיפשים ומסריחים.
במרכז היבשת ובדרומה שוכן אקלים טרופי של סופות מונסון, וביערות שם חיים פילים, טיגריסים ותנינים. הארץ נשלטת בידי נסיכויות,שבהן מולכים ראג'ות, מאהאראג'ות, ראניות, נוואבים וכיוצא באלו, והן מלאות במקדשים בסגנון הינדי. מגדלים בהן תבלינים, תה, קפה, סוכר ושאר מוצרים אקזוטיים, וכן אורז. בחצי האי המפורץ במזרח רואנוק ובאיים שסביבו נמצאות ערי נמל רבות, שרובן נשלטות בידי קונפדרציית הסוחרים המאראתית, המייצאת את המוצרים האקזוטיים של רואנוק ליבשות מרוחקות הידועות פחות או יותר רק למאראתים, והם שומרים עליהן בסוד. הסוחרים חוזרים מהאופק עם זהב, עורות נמרים, הבנה, עץ ארז, בדיל וכסף. הערים שלא חברות בקונפדרציה המאראתית הן על פי רוב ערי מסחר עצמאיות, או מקומות המסתור של שודדי הים-מפרצים נסתרים וכוכי מערות בחוף, בהן התפתחו במהלך שנות השוד הימי גם בתי מרזח ובושת מלוכלכים.
האיים הגדולים שקרוב ליבשת הם האיים החיצוניים, בהם חיים האלפים-גזע עתיק, בן אלמוות ומתנשא, שבעבר הרחוק שלט על יבשת רואנוק עצמה, אך גורש. האלפים מתחלקים לאלפי היער, שחיים ביערות המחטים, מתמחים בקשתות ושתרבותם מבוססת על האינדיאנים בעיקר, ולאלפי הים, החיים בעיקר ערי הנמל הלבנות שלהם, אך כמה ממסדרי האבירים שלהם אוחזים במצודות בהרי מרכז האיים, ונלחמים שם במפלצות ההרים ובטרולים. כל האלפים מחוברים מאוד לטבע, בדרכם שלהם-אלפי היער רואים בו עולם ומלואו, כולל כל הטוב והרע, ואילו אלפי הים רואים בו דוגמה להרמוניה ולשלווה. האלפים ובני האדם מתעבים אלו את אלו. האלפים רואים בהם נחותים, עלובים וקצרי רואי, ואילו בני התמותה רואים באלפים מתנשאים, יהירים ואליטיסטים-למעשה, זה די נכון. כמו כן, האלפים חזקים מאוד בקסם-ולכן הם לא מתקדמים ולא רוצים להתקדם.
האלים בעולם הם אינם אלים של תחום מסוים, אלא של מושגים רחבים בעיקר. אי אפשר להיות כהן לשני אלים, או לסגוד לשני אלים מקבוצות שונות. לצורך עניין-כמו בהינדואיזם. רוב המשפחות עובדות כמה אלים, בני אותה הקבוצה. האלים מתחלקים לשתי קבוצות, והנה הם:
קבוצת ''חסידי השינוי'': האלים מהקבוצה הזו קשורים להרס ולבריאה מחדש, וקסמי הקדושה שלהם כוללים כדורי אש עוצמתיים לצד יצירת חפצים חדשים. האלים העיקריים בקבוצה הם מהאקורמה, ההורס והבורא מחדש; מאנוואטי, אלת האהבה והריגוש המשתנים תדיר, והיופי;והאנוטרי, אל הכוח והחיים החולפים והמתגלגלים שוב.
קבוצת ''המגנים והשומרים'': האלים מהקבוצה הזו קשורים לשימור הקיים והגנה עליו, וקסמיהקדושה שלהם כוללים ריפוי עצים ופצעים, לצד הדיפה עוצמתית של מתקפות. האלים העיקריים בקבוצה הזו הם גאיטרי, האל המגן והמשמר את העולם; לאקטי, אלת העושר העובר להבאים אחריך והפריון המוליד ילדים לשימור העולם; ולאקנש, אל המזל וההצלחה בעל ראש הפיל.
נוסף לאלים הרגילים, יש עוד אלה אחת: אלת האופל, ההרס (רק הרס, ללא בריאה מחדש) והרצח דאלי שחורת העור, שעובדיה הם כנופיות רוצחים פאנאטים המסתובבים במסעות קטל ביבשת.
כל האלים הם בעליארבע ידיים, וחלקם גם בעלי עור אדום או כחול.
הקסם ברואנוק קשור הדוקות לשפת הנצח הקסומה והעתיקה, ''פראקריט'', ולמזמורי הקודש. שפת הפראקריט היא השפה שבמילותיה ברא האל הקדמוני והאדיש את העולם, ושאותה לימדו מהאקורמה וגאיטרי את בני האדם. בכוחה של הפראקריט, שבמילותיה נברא העולם, לברוא ולשנות, ומכאן כוחה הקסום. לא מעטים דוברים אותה כשפה שנייה, או לפחות את מזמורי הקודש והתפילות שלה. כשנוסכים במזמורים של כתבי הקודש כוח נפשי-רוחני, המכונה ''מאנה'', ניתן לכשף בעזרתם.
אנשי הדת מתחלקים לסאדהו, נזירים, כוהנים ופקירים. הפקירים הם הסגפנים (שלא לומר מזוכיסטים) המאמינים כי הקשר שלהם עם האל אותו הם עובדים הוא הכי חזק כשהם הכי פחות גשמיים (משמע, במצב הנמצא בין חיים ומוות)-כמו צום ממושך, הליכה על גחלים או שכיבה על מיטות מסמרים. הסאדהו הם הקדושים הנודדים, הצמים ממושכות ועוטים בגדי סמרטוטים כדי להגיע להארה, אך לא מענים את עצמם ממש, והם ידועים גם כבעלי עצה טובה. הנזירים נפוצים בצפון. הם עוטים גלימות אדומות מסורתיות וחיים במנזרים מבודדים בהרים, ומבלים יומם במדיטציות כדי להתקרב לאלוהיהם. והכוהנים חיים במקדשים, עובדים יום ביומו את אלוהיהם, מפקחים על התפילות והקורבנות וחיים מתרומות למקדש.
כיום העולם נמצא בתקופה רעה. האלפים מהאיים החיצוניים מתכוננים לשוב ולפלוש, וברואנוק משתוללת כת עובדי דאלי הרצחנית. חסידי השינוי וחסידי השימור על סף מלחמת דת, והחצי אורקים מתכוננים לשוב ולצאת למסע ביזה אכזרי... מי הגיבורים שיוכלו לעצור זאת, או לחילופין, להוביל את אחד הצדדים לניצחון השלם?
עולם מעניין. זו בחירה מעניינת לעשות את הרע המרכזי כאופוזיציה מבית ולא ככוח מבחוץ כמו במיתולוגיה ההינדית. עד כמה שהבנתי, הצידוק התיאולוגי לקורבנות האדם בפולחן קאלי הוא שמדובר באנשים רדופי שדים (או שדים בצלם אדם) כך, שבהיעדר שדים, מדובר סתם באוסף אנשים שאוהבים לראות אנשים אחרים מתים.
למרות שזה סקירת רוחב, זו עדיין סקירת רוחב טובה שמציגה את הכוחות העיקריים ביבשת.
העניין עם השפה הקדושה מזכיר לי את מה שעשיתי עם הרונות בבראהה. בסך הכול, מדובר בכתב הנפוץ ביבשת אבל ניתן לטעון אותן בכוח (חיים במקרה הזה) כך שהן יוכלו לשמש כחלק מקסם. בלי ההטענה הזו, הם סתם אותיות מתות. אני מניח שלהיות בלשן בעולם זה זו בחירה טובה להרפתקן - לחפש מילים נשכחות בשפה הקדושה שיכולות להיות מפתח ללחשים עוצמתיים...
אני הייתי בוחר בקרמה. אם היא קובעת לאן תתגלגל בגלגול הבא, היא יכולה לשמש כאנרגיה רוחנית/פיסית בעולם מבוסס-הודו. וזה יכול להיות משעשע אם הקוסם יסכן את סיכוייו בגלגול הבא לטובת גלגול לחש מוצלח בגלגול הזה... וכמובן, מוסריותו של הקוסם יכולה לקבוע כמה קרמה יכולה להיות לו מההתחלה.
חאלאס, עוד פעם ברברים מהערבות?
למרות שזה סקירת רוחב, זו עדיין סקירת רוחב טובה שמציגה את הכוחות העיקריים ביבשת.
העניין עם השפה הקדושה מזכיר לי את מה שעשיתי עם הרונות בבראהה. בסך הכול, מדובר בכתב הנפוץ ביבשת אבל ניתן לטעון אותן בכוח (חיים במקרה הזה) כך שהן יוכלו לשמש כחלק מקסם. בלי ההטענה הזו, הם סתם אותיות מתות. אני מניח שלהיות בלשן בעולם זה זו בחירה טובה להרפתקן - לחפש מילים נשכחות בשפה הקדושה שיכולות להיות מפתח ללחשים עוצמתיים...
אני הייתי בוחר בקרמה. אם היא קובעת לאן תתגלגל בגלגול הבא, היא יכולה לשמש כאנרגיה רוחנית/פיסית בעולם מבוסס-הודו. וזה יכול להיות משעשע אם הקוסם יסכן את סיכוייו בגלגול הבא לטובת גלגול לחש מוצלח בגלגול הזה... וכמובן, מוסריותו של הקוסם יכולה לקבוע כמה קרמה יכולה להיות לו מההתחלה.
חאלאס, עוד פעם ברברים מהערבות?
תודה רבה!
מתי הייתה הפעם הקודמת?הלדין אמר/ה:
נכון... אני לא מת על אלפים, אז אני עושה אותם יהירים ומתנשאים. ברברים מהערבות דווקא לא היו.
רעיון מעניין, ח''ח.הלדין אמר/ה:
בכל אופן, עלו לי עוד כמה הערות בנוגע לכשף:
1) לכל בני האדם יש כמות מאנה שווה. המאנה מגיעה לכמותה הסופית בערך בגיל 16, והיא מתחדשת בקצב מהיר יותר ככל שהאדם אדוק יותר באל אותו הוא עובד. כשאדם מאבד את כל המאנה שלו, הוא לא קורס מעייפות או שום דבר כזה-הוא נשאר רגיל, רק ללא היכולת לבצע קסמים. הוא עדיין חסר אונים. למה? בהמשך.
2) אם לכל בני האדם יש כמות מאנה שווה (הערה-לאלפים יש שבעתיים מאנה יותר מלבני אדם, אך כוחם הפיזי וכושר ההמצאה שלהם פחותים יותר), מדוע שכוהן רב ניסיון במזמורי קדושה-כשף יהיה חזק יותר מהזוטר בהדיוטות? זה, כי הפעלת מזמורי כשף לא דורשת רק כמות כלשהי של מאנה, אלא גם רצון ברזל שיכווין את המאנה. אם כוהן בכיר והדיוט ינסו ליצור כדור אש ולשגר אותו על האויב, הכוהן הבכיר יצור כדור אש גדול וישלח אותו בעוצמה באויב במדויק; ההדיוט, לעומתו, עלול לשרוף את עצמו עם כדור האש הגדול שלו או לירות אותו לכיוון אקראי. לכן, הכוהנים מקדישים זמן רב גם לאימוני הרוח, ובהם מראת הפחד: הם מדמיינים כמה שיותר את הפחדים שלהם, כדי להתגבר עליהם, או שהם יפגעו בכוח הרצון-דבר קריטי בשדה הקרב. כיוון שהכוהנים-כושפים מקדישים זמן רב לשינון מזמורי קדושה-כשף, אימון רוחם, אימון בשליטה על קסמיהם וחקר הפראקריט, הם כמעט ולא מתאמנים בלחימה פיזית. כושף שאיבד את כל המאנה שלו יהיה לא יותר מבובת קש לאימונים עבור לוחם בעל הכשרה טובה.
3) את מזמורי הקדושה-כשף של הפראקריט אי אפשר ממש לתרגם לעברית. הפראקריט עשירה במילים נרדפות-בערך* רבות, שקריטיות לכתיבת מזמורי כשף. לתרגם טקסט פראקריטי לעברית עלול להיראות כך:
[מילת ''אתה'' הפונה לאדם מג'אטי נמוך משלך, אך בן אותה הקאסטה שלך], ה[פילה הצעירה] שם [מילת ''שייכת'' שמשמעותה ''שייכת כרכוש אך חיה''] לך?
4) למרות שמזמורי הכשף המקוריים הם המזמורים בכתבי הקודש, כוהנים בהחלט יכולים לכתוב מזמורים חדשים בעצמם. מידת ההצלחה של המזמור תהיה מושפעת מכמה דברים, ובהם:
-האם המזמור מביע מספיק הערצה וסגידה לאל הרלוונטי?
-האם טקס הקידוש של המזמור, בו מקודש המזמור ונספג בקדושת האל, התנהל כראוי? משמע-המזמור נכתב בחומר הנכון על גבי החומר הנכון, הקורבנות הנכונים הוקרבו, הקטורת המתאימה הודלקה, התפילות המתאימות נאמרו, מזמורי הקודש הנכונים הושרו?...
-המילים במזמור נכונות ומדויקות? כיוון שהפראקריט עשירה במילים כמעט-נרדפות, בחירה במילה ''להבה אדומה'' במקום ב''אש ארגמנית'' עלולה להיות קריטית לגבי התוצאה.
-המילים מספיק עשירות וקדומות? כמו שמזמור כשף בעברית לא יכלל מילים כמו ''רכבת'' או ''גלידה'', בטח שלא ''כאילו'' או ''עאלק'', גם במזמורי הכשף השפה צריכה להיות עשירה, מגוונת ועתיקה. חקר של הפראקריט מאוד מועיל כאן.
*לצורך העניין, כמו שאיל, כבשה, כבש, שה, שיה, טלה, טליה, צאן, עקוד ורחל הן מילים המתארות כבשים, אך הן לא בעלות אותה המשמעות. בפראקריט יש שמות אחרים לפיל גדול וזקן, פילה, פיל צעיר, פילה צעירה, פיל לבן ופיל חסר חטים, או לגוונים שונים של אדום, וכו'.
העולם עצמו מעניין, מה שחסר לי זה שמות למדינות, שליטים, ערים - אפילו אם תשים על המפה ב Paint או משהו זה יתרום הרבה.
אם אתה לא מת על אלפים, אז למה לדחוף אותם לעולמות שאתה יוצר? אין בעיה לוותר עליהם...הח׳אן הטטרי אמר/ה:
לא מת במובן של לא אוהב אותם כטובים. אם לא הייתי אוהב אותם במובן האחר, אז הם לא היו בעולמות שלי.
בקרוב, בתקווה.The oldman אמר/ה:
