הכאה בין הרגליים אסורה בספורט, כי לא הוגן לשלול ממתאגרף את היכולת להביא ילדים בגלל המקצוע שלו... אבל לעתים זה נחשב ל״מכה של בנות״ ושל חלשים. כנראה המציאו את זה כדי למנוע סירוסים ״בטעות״.
בנוגע למארב-לאף אחד אין בעיה עם זה מבחינת חוקי כבוד, אבל כולם מסכימים שלא כיף ליפול לאחד כזה.
בעולם המערכה שאני בונה*, כל תרבות רואה ״רוע״ אחרת. הברברים רואים רוע כפחדנות, חוסר כבוד, רמאות ובגידה. אם אתה רוצה לנקום במישהו או להרוג אותו, תעשה את זה ״כמו גבר״, ותזמין אותו לדו קרב בגרזנים. גם היחס לנשים ״ערמומיות״ שלילי מאוד, ואישה שהורגת גבר בדו קרב היא אמזונה מכובדת בעוד שאחת שמרעילה לרוב גומרת עם ראש על מקל וגוף בקיבה של הכלבים.
עמי המדבר הורגלו בשקרים וברמאויות כמגד משפחות יריבות, והם גם מקפידים על נימוס רב-פגיעה בכבודו של בן שבט אחר היא עילה למעגל-דם קטלני.
האימפריות התרבותיות של הדרום, סטייל הח׳ליפים המוסלמים והאימפריה הסאסאנידית, גם הם מקפידים על נימוס, שקרים ודברי חלקלקות, ואצלם להרעיל את האציל ההוא בסעודה אצלך הוא מהלך ערמומי וחכם, לא פחדנות שעונשה מוות.
וכו׳....
*החלטתי לעשות עולם נפרד ולא היסטוריה חלופית כדי לא להיות מחויב לשום דבר מעולמנו.
