• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

אתגר כתיבה - ילדים

Human_loving_Troll

פונדקאי פעיל
מה עם ד"בשים צעירים, איך משחקים איתם ואיך מייחדים אותם, זה תמיד קצת בעייתי. תוך כדי כתיבת הרפתקאה ניסיתי לחשוב על דב"ש צעיר, ועלה לי רעיון לאתגר כתיבה,
תכתבו בעץ הזה פרטים (אישיות ומאפיינים חיצוניים) על דב"ש עד גיל 10
בהצלחה!
 
*אני מקליד מהטלפון אז יהיו שגיאות הקלדה, השתדל שלא*
פאול היה ילד בן 9, הוא גם נראה כך, אך ברגע שתדבר איתו, תרגיש כאילו אתה מדבר עם אדם מבוגר.

המאפיין הבולט שלו זה צלקת משריטה מתחת לעין. הילד בן התשע נושא איתו פכגיון כל הזמן, הפרצוץ הקבוע שלו הוא של אדם מדוכדך החושב על דברים. הוא מרחף רוב הזמן

פאול בא מעיירת דייגים קטנה על יד הר עצום, כשהיה ב6, לא יותר. ההר התפרץ. כאילו התפוצץ, מתוך הר יצאו יצורים מוזרים בריצה, היצורים היו נראים כמו אלפים, רק... ללא עיינים, והם תקפו. וזה כל מה שהוא זוכר, הוא זוכר שאחת מהם שרט אותו בעין. הוא לקח פגיון ודקר את המפלץ, ומיד ברח לאחר שראה את מות הוריו. מאז הוא חיי בזכות עצמו ומתקיים ממשכורת נמוכה מאוד מעבודה בפונדק.

יש לו סיוטים כל לילה, בהם הוא רואה את האנשים ללא העיינים...
 
טרול-דב''ש קצת... שטחי?

הנה שלי:
ויזימאר (ויסימארוס) הוא ילד בן 10, אבל הוא עבר דברים שאדונו, כומר ביזנטי זקן בן 60, לא עבר בחיים.
הוא היה ילד גרמאני רגיל מכפר בדאקיה, צאצא לגותים שהתנחלו שם. אך לא מזמן, רק לפני פחות משנה, הגיעו ההונים לביתו. אביו נהרג בקרב, והם רצחו את אמו ואחותו. ויזימאר הצליח להימלט, אך נלכד בידי הוני אחר ונמכר לכומר היווני, שהטביל אותו לנצרות ושינה את שמו לויסימארוס.
ויזימאר הוא ילד משרת בבית הכומר. הוא מדוכדך למדי, וגעגועים לכפר ולמשפחתו תוקפים אותו הרבה פעמים. לא פעם הוא חולם סיוטים על ההונים ובוכה בערב אל הכרית שלו. הוא יכול לדבר איתך ברצינות של אדם מבוגר-מאוד-שעבר יותר מדי בחיים שלו.
 
ילדים הרפתקנים יש בהרבה ספרים, ובתור ילד זה אפילו נראה לך הגיוני.
רובם גם לא מתוארים כמצולקים נפשית, בוגרים מכפי גילם או פוסט-טראומטיים:

המלך ארתור בתחילת הקריירה שלו - אפילו זכה למוצר משחקי תפקידים שזו הכריכה שלו (ספר קמפיין לפנדרגון)
KAP+The+Boy+King.jpg


הארי פוטר והחבר'ה - אמנם יש לו טראומה בעבר, אבל רוב הזמן הוא מתנהג כמו ערס בריטי טיפוסי שמשחק כדורגל ועושה בעיות למורים:
hp-560x373.jpg


חסמב"ה - ילדים הרפתקנים משלנו, עם קריירה בטחונית מרשימה שגובלת בהרבה מקרים במדע בדיוני:
608-1.jpg


חבורת ילדי פיוונסי והרפתקאותיהם בנרניה, בה הם משתמשים בכלי משחית שונים, הורגים מפלצות ומובילים צבאות - וכל זה בגילאים שבהם לפי החוק אסור להפעיל מעלית לבד:
1010860-_8.jpg


החמישיה הסודית. כן, יש רק 4 ילדים בתמונה כי החמישי בחבורה הוא כלב גדול ומלוכלך. הילדה בצד ימין עם התלתלים היא המקרה הראשון של דמות טרנסג'נדרית או קרוסדרסרית בספרות ילדים לגיטימית. קוראים לה ג'ורג'ינה אבל היא מתעקשת להתלבש כמו בן, ללכת מכות ועונה רק כשקוראים לה ג'ורג':
FIVEGO.jpg


רוניה בת השודד. כי היא פשוט מגניבה ולא מזמן יצאה הדפסה מחודשת של הספר הנדיר הזה. מה שכן, בהדפסה החדשה החליפו את הציורים השחורים לבנים הישנים בציורים צבעוניים בסגנון מאנגה שלדעתי פחות מוצלחים (ומבוססים על אנימה שמבוססת על הספר). רוניה אמורה להיות בת 12, כמעט 13, בזמן עלילת הספר, בעוד שבציור החדש היא נראית בת תשע וקצת אהבלה.

רוניה המקורית
Ronia_Robbers_Daughter.png


רוניה מהמאנגה
%D7%A2%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%94_-_%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94_%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%93%D7%93(2).jpg
 
בתור ילד, היה לי הרבה יותר קל לחשוב על ילדים כהרפתקנים. כמבוגר קצת יותר קשה לי - בעיקר אני תוהה איפה ההורים שלהם בתמונה ומה צורה איומה תהיה להם כשיגדלו.

מצד שני, בעבר הרחוק גיל ההתבגרות לא היה קיים ובני נוער די צעירים במושגים של היום השתתפו בפעילויות שכיום ניתן להגדיר כ"הרפתקאות". שוליות אבירים היו בני 12-14 בערך והוסמכו לאבירים באופן מסורתי בגיל 21 (לפעמים מוקדם יותר, לנסלוט לכאורה הוסמך כאביר בגיל 15), ונערים בגילאים דומים הפליגו על ספינות - פשוטי העם שבהם כנערי סיפון (שלפי מסמכים משפטיים מהתקופה נפלו קורבן בתדירות גבוהה לתקיפה מינית מצד מלחים) ואלו מהמשפחות המכובדות יותר כצוערי קצונה ימית - בסרט "הורנבלואר" אפשר לראות ילד כזה שבמסגרת הכשרתו מפקד על לחימה, לובש בגדי קצין במידתו ואף מאבד זרוע באחד הקרבות ואף אחד לא חושב שזה יוצא דופן.

תרחיש אחר, וסביר יותר, הוא זה שבו הילדים משתתפים בהרפתקאות שמתאימות לגילם. פותרים תעלומות של גניבת קלמרים בבית הספר או הולכים מכות זה עם זה בלי שאף אחד מנסה לרצוח את השני.

כשהייתי בן 9 או 10, הרבה לפני שהכרתי משחקי תפקידים רשמיים (מו"ד בעברית לא הפכה להיות ממש נפוצה לפני שנת 1991, למרות שהקופסא האדומה תורגמה ב-1989) הייתי עושה סוג של "משחקי תפקידים" עם עוד חבר או שניים - אחד מאיתנו היה מציג תרחיש די פנטסטי, והאחרים היו מתארים מה הם היו עושים במקרה הזה. התרחישים בהחלט יכולים להיתרגם להרפתקת מו"ד מפוקפקת-משהו, למשל:

1) מכשף רשע עובר לגור בבניין ברחוב וזומם להזיק לילדי השכונה. המבוגרים לא מאמינים שהוא עושה קסמים והוא גם מהפנט אותם, הופך מישהו לתיש וגונב כסף ותכשיטים.
2) באתר הבנייה הסמוך מתגלה כניסה למערת אוצר מתקופת התנ"ך או התורכים ויש שם גם כל מיני שדים מהתקופה או סתם ארכיאולוגים מבוגרים ומכעיסים שחומדים את האוצר לעצמם.
3) בלולו (סוג של רוח רפאים מכוערת עם ראש ענק) מסתובב בבית הספר, קופץ בין הקומות ורוצח את המורים.
4) מישהו בשכונה מגדל במקלט חזיר ענקי ומשוריין עם עיניים אדומות שמסתובב בלילות וגורם לנזקים.
5) בגבעה שבחורשה יש דלת סתרים שמאחוריה בסיס נינג'ות תת קרקעי. אפשר להצטרף אליהם אבל לא ברור איך.

בכל התרחישים האלה המבוגרים נמצאים ברקע ולא מעורבים במיוחד - אדישים במקרה הטוב או בטוחים שהילדים ממציאים הכל במקרה הסביר.
 
בעיקרון - זה די תלוי שיטה והייתי מגבילה פשוט תכונות בכדי לאפיין את הדמויות הרלוונטיות של הילדים : הגבלת כוח, חוכמה בכדי לציין שהן עדין לא הגיעו לגיל המירבי, גודל של זוטון ( בהנחה שאנחנו לא מדברים על ילדים ממש ממש קטנים ) וכל השאר יהיו כבר מאפיינים של הדמות.

בקמפיין האחרון שלי ( שהיה לפני שנים ) שיחקתי דמות שענתה לשם "ילד", בת של עבדים שהסתירה את המגדר שלה בכדי ... ובכן, אתה יכול לנחש למה. היא הסתובבה כילד, העדיפה במוצהר את חברתן של נשות החבורה, הייתה די - בהעדר מילה אחרת, נעלמת ובעלת יכולת התחמקות מעולה.
 
עבדול הוא נער צעיר, כבן 11, והוא רועה צאן. הוא גדל בכפר מבודד וקטנטן של אנשים פשוטים במדבר, ועזר לאביו עם גידול הצאן במשך כול חייו, מעולם הוא לא למד או קיבל חינוך רב, אך הוא ילד פיקח.

עבדול מעולם לא פגש את אמו, ואבי והחליט שיספר לו עליה רק כאשר יגיע לבגרות. אמו של עבדול היא ג׳יני משוחררת, עם הכוח להעניק משאלות ולבצע מעשי כשפים שבני אדם אפילו לא יכולים לדמיין. בימיו של אביו של עבדול כהרפתקן, היא התחזתה להרפתקנית והצטרפה אל האב במסעותיו, ובסופו של דבר הם התאהבו והביאו יחדיו ילד. האב חשב שהיא בורכה בידי אלת השמש, שכן זה מה שהיא סיפרה לו, אך יום לפני עזיבתה בעקבות עניינים דחופים בקרב אחיה הג׳ינים, היא סיפרה לו את המציאות- והאב שבור הלב החליט לפרוש מהרפתקנות.

עבדול הוא ילד פיקח, והכוחות שלו- שהוא אפילו לא מודע לחלוטין לקיומם- עוד ישנו רבות את חייו. הוא לא נשרף מהשמש גם בימים החמים ביותר של השנה. המטה שהוא מחזיק מעולם לא נשבר והכבשים תמיד היו צייתניות מולו. אך יש לו כישרון אחד שהוא כן שם לב אליו, והוא היכולת להבין מה הם הרצונות העמוקים והאמתיים ביותר של אנשים. מהי המשאלה שלהם. הוא לא יודע מדוע הוא מצליח לזהות זאת בכזאת קלות, והוא למד כבר שלא כדאי לומר למישהו את הרצון העמוק ביותר שלו אל פניו. הוא יודע על הגעגועים העמוקים של אביו, לדוגמה. לעתים הוא מרגיש שהוא יכול ממש לעזור לאנשים הללו, להשלים להם את המשאלה, אך משהו תמיד חסר... לא ברור לא מה, אבל הוא מרגיש שחסר דבר מה בשביל שהוא יוכל לסייע להם בלהשלים את המשאלה.

עבדול הוא נער צעיר ופיקח לגילו, אך גם תמים. הוא חי במקום של אנשים פשוטים, ואם אי פעם יילקח לעיר או ייפגש בקבוצה של בני אדם פחות סימפתיים, הוא יחשף- בין אם ירצה בכך או לא- לכמה משאלותיהם של בני אדם יכלות להיות אנוכיות, מרושעות או נוראיות. הוא לא מבין עד כמה נמוך אנשים יכולים להגיע, ובמצב בו הוא יגלה על כך- אין לדעת כיצד זה ישנה אותו.
 
סקוורצ'י הוא ילד בן 7 שלא זכה לראות את הוריו מעולם. אמו נפטרה כשילדה אותו ואביו גוייס לצבא ומעולם לא חזר. סבו גידל אותו אבל כשסקוורצ'י היה בן 5 סבו נפטר ממחלה קשה והשאיר את סקוורצ'י עם עדר כבשים שמנה 90 כבשים. הוא גידל את עדר הכבשים ושמר עליו. יום אחד הגיע לכפר שבו גר סקוורצ'י איש שעשה מופעי זריזות ידיים. סקוורצ'י התלהב וביקש מהאיש שילמד אותו. אחרי שנה של לימוד זריזות ידיים שילם סקוורצ'י לאיש בעדר הכבשים שלו והחליט לצאת לעולם. הוא הלך לביתו לקח משם סכין שם אותו במגפו ויצא לדרכו אל העולם הפתוח. כמה וכמה פעמים נתקל בכמה גובלינים אבל בזכות זריזות הידיים שלו הצליח לנצח אותם. כשהגיע לעיר הגדולה ראה את השלטון האכזר והחליט ללכת נגדו. הוא החליט להכנס לארמון כדי לדבר עם המלך אבל כשלא הסתכלו עליו התגנב לאחד החדרים כשנכנס ראה ספרייה גדולה כיוון שלא ידע קרוא וכתוב החליט סקוורצ'י לשרוף את הספרים. הוא הוציא אבן צור ופלדה והתחיל לשרוף את הספרים. פתאום ראה במרכז החדר שולחן הוא התקרב עליו וראה עליו מוט עץ שבקצהו גולף פניקס. הוא הרים את מוט העץ נופף בו ופתאום ראה שיוצא אש מהקצה הוא שם לב שיש חריצים במרחקים של 40 סנטימטרים לאורך המקל. הוא הבין שהמקל יכול להתפרק אז הוא פירק אותו ושם אותו בתיק שלו. הוא יצא מהסיפרייה לעבר חדר ההמתנה שבו היה לפני כן כשלפתע הבחין בחיילים רצים לכיוון הסיפרייה. הוא התעלם מהם ונכנס לחדר הכס שם חיכה לו המלך. סקוורצ'י ביקש מטבע מהמלך ותחיל לעשות לו טריקים עם המטבע. אחרי שסיים המלך הביא לו כמה מטבעות זהב ואז יצא מהחדר. ומאז הוא מסתובב בעולם ועושה טריקים לאנשים.
 
עוג-מעולה, אבל האווירה שאתה מתאר היא מאוד מוסלמית-ערבית (עבדול זה עבדאללה וכו'). ''אלת השמש'' מרגיש קצת לא מתאים... אבל נחמד מאוד.
דארת' גנדלף-נחמד, אבל אני מסכים עם tkhag1 שזה לא מעוצב טוב, וגם קצת... מוזר.הוא זומן בידי המלך, עשה לו טריקים, קיבל כמה מטבעות ועכשיו הוא מסתובב ועושה טריקים לאנשים?...
 
למעשה, הערבים סגדו לאלת שמש בשם אל-לאת' (ביחד עם עוד כמה אלים) לפני שמוחמד הרביץ בהם מונותאיזם.
כבר בתקופה הערבית הקלאסית, היו מלומדים ששיערו ששם אביו של מוחמד לא היה עבד-אללה אלא עבד-אל-לאת'.

מה שכן, עבדול הוא שם ערבי מאוד נפוץ בספרות המערבית, אבל הוא לא שם ערבי בכלל, אלא שיבוש של עבד-אל+אחד מכינויי אללה, כמו למשל עבד-אל-כרים, עבד-אל-רחמן וכמובן - עבד-אללה שכבר הוזכר לעיל.

במשחק "קריאתו של קת'ולהו" מתייחסים לזה ש"עבדול אלהזרד" (ערבי משוגע שכתב את ספר המיתוס החשוב ביותר ונטרף על ידי יצור בלתי נראה באמצע הרחוב בדמשק) כנראה אמור להיקרא "עבד-אל-אזרד". "אזרד" הוא פועל שמבוסס על השורש הנדיר "ז.ר.ד" שפירושו לחנוק או לטרוף, ככה שתרגום שמו הוא "עבדו של זה אשר טורף/חונק" - מה שמכניס את סופו המר להקשר הגיוני.
 
חזרה
Top