• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

שליטים ושדים [שו"ש 36] ילדי הערפל

ת'ור

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
בפרקים הקודמים: לא כתבתי על מזג האוויר בחותם עד עכשיו, אז יכול להיות שקיבלתם את הרושם שהוא יחסית רגיל - שמש, עננים, גשם או שלג מדי פעם. אבל עכשיו שחושבים על זה, ברור שזה לא המצב, נכון?
מזג האוויר בכל העולם הוא... שונה. בעולם שבו האדמה עצמה משתנה לאורך המאות, לא פלא שהשמיים מביאים שינויים מהירים ופרועים יותר. אין גשמים של צפרדעים או דגים, אבל יש דברים מוזרים יותר ומסוכנים יותר.

בתור התחלה, הרוח. הרוח היא הלב של מזג האוויר, ולפעמים נראה שיש לה רצון משלה. בהחלט יש לה חיים משלה, והיא יכולה לנוע ולהשתנות בתבניות מורכבות למדי. לא נדיר שהרוח משנה את כיוונה בפתאומיות, או שהיא מוצאת את דרכה לתוך מערות ובניינים ונושבת במסדרונות, או שהיא נושבת על אדם אחד ומתעלמת מאחר. אבל הרוח בדרך כלל רק מציקה, ויש גורמים משמעותיים אחרים.
השמש מתנהגת בצורה דומה לשלנו, זורחת במזרח ושוקעת במערב. התנועות שלה מדויקות מאוד, כולל הימים השחורים שבאים במרווחים של 60, 30, 60, 10, 24, 60, 30, 52, 16, 4, 4, 2, 0 ימים. אלה ימים שבהם השמש לא זורחת ויש 13 מהם בשנה, שניים ברצף בסוף. ביום שחור הזמן עובר כרגיל, הקוצב הראשון מכה כרגיל בפעמון הראשון, השמש פשוט לא זורחת. למרות שהימים בהם השמש מאירה באדום או בתכלת או בסגול באים ללא תבנית ניתנת להבחנה. כשהשמש לא זורחת אפשר לראות את אחד מהירחים - יש כמה, הם שונים בגודלם, בבהירותם ובתבניות על פניהם, חלקם מחליפים מופעים וחלקם נשארים תמיד באותו מופע. הם אף פעם לא יוצאים ביחד, לא זה עם זה ולא עם השמש. בלילות ובימים השחורים אפשר לראות גם את הכוכבים, אבל הם סיפור שלם בפני עצמם.
מעבר לאלה יש עוד כמה תופעות מחזוריות, כמו העונות: הסתיו בו הצמחים מתחילים לקמול ולהשיר עלים, החורף עם גשם או שלג או בועות בהתאם לאזור, האביב בו מופיעות הקרנולות והפרחים עדיין לא מנצים אבל זורחים בלילות, והקיץ בו הפרחים נפתחים ומבשילים במהירות והנאישה מרקדת על פני המים (פירוט בהמשך). הנהירות שבאות אחרי ימים שחורים, כשהנהרות זורמים אחורה לכמה ימים יחד עם הסלמונים המעופפים. והקנידה, כשהאנפות מכסות את השמיים בענני סערה כבדים כל 144 ימים בדיוק.
הגשם רגיל למדי, למרות שלפעמים כשהעננים נמוכים מספיק הוא נופל הצידה במקום למטה; השלג לא נמס עד שהשמש נוגעת בו, גם אם מבשלים אותו בסיר. בועות הן גושי מים ענקיים (בממוצע בגודל לווייתן, למרות שיש גדולות יותר או פחות) שמחליקות על פני המישורים; חלקן נעות באמינות כזאת שהנתיבים שלהן נקראים "דרכי עושר" והם מלאים בשדות פוריים.
קרנולות הן עמודי אור שיורדים מהשמיים כמו מפלים זוהרים, אך מתפוגגים כשהם מתקרבים לחומר מוצק. המרחק משתנה לאורך ההופעה שלהן, אך בשיאן, למשך כמה רגעים, הקרנולות יכולות להגיע למרחק סנטימטרים ספורים מחומר. קרנולות מופיעות בקבוצות, לרוב נעות בקווים ישרים צפונה על פני המישורים, למרות שלפעמים הן נעות בתבניות מסובכות יותר, מתאחדות ומתפצלות. הנאישה היא אש גדולה שניצתת בלילות הקיץ על מאגרי מים גדולים ובוערת בלהבות חיוורות למשך כמה שעות; וזה נדיר מאוד, אבל לפעמים היא מופיעה גם במאגרים קטנים יותר או על עננים כבדים, ואז היא יורדת עם הגשם. היא חמימה, אך מציתה אש אמיתית רק לעיתים רחוקות.

אלה התופעות הבולטות בעולם, אבל לחותם יש כמה תופעות מיוחדות משלה: לכל אורך ליל אמצע הקיץ יורד גשם של דבש ולכל אורך יום אמצע החורף יורד גשם של בדיל. כשברקים פוגעים בגג הם קופצים ממנו אל הרחוב ומתחילים להינתז מקירות עד שהם ממצים את עצמם. לפעמים הגשם עוצר באוויר, הטיפות מרחפות ללא תנועה, ונופלות רק כשאחרונת קרני השמש נעלמת. עיטים מוקפים במעופם ברוח עזה, ובחורף תמיד עוקב אחריה מטר ברד אכזרי. אבל התופעה הידועה ביותר היא הערפל העומד של חותם, והוא... מטריד.

הוא נדיר, יש שנים שהוא לא מופיע בהן בכלל אבל כמעט ואין שנים שהוא מופיע יותר מפעמיים. הוא מגיע מהצפון, מהביצות המנוגדות, ועוטף את העיר לכמה ימים. הוא לא עוצר את החיים בעיר, אבל אנשים ממעטים לצאת ולהתרועע בגלל שקשה לראות ולנוע. הערפל סמיך, אם מנסים ללכת דרכו אפשר להרגיש אותו מתנגד לך וזה מעייף. לפעמים רואים צורות ושומעים קולות, אבל הם בדרך כלל פרי הדמיון, והערפל בדרך כלל לא מסוכן.
בדרך כלל. לא תמיד.
לפעמים אפשר לראות צורות ילדים בערפל. הם באים בקבוצות של עשרה בערך, לפעמים עם עגלה קטנה, לפעמים עם כלב. בדרך כלל הם רצים בזווים העין, צוחקים בקול מרוחק, משחקים בכדור או בתופסת. הם בורחים ממבוגרים אבל לא מחיות או ילדים. לפעמים הם ניגשים לילדים ומציעים להם לשחק איתם (ובלי לשים לב, הילדים האלה יכולים פתאום לנוע בחופשיות דרך הערפל), וכמובן שהורים אומרים לילדים להתרחק מהם, בגלל, אה... ובכן.
*אומרים* שילדי הערפל יחטפו אותם, אבל אף אחד לא זוכר מקרה של ילד שנעלם. וזה לא שלא בדקו את זה, היו כמה מלומדים שתשאלו אלפי משפחות ואף אחת לא סיפרה שנעלם להם ילד (למרות שאף אחד לא זוכר ילד ששיחק איתם וחזר). וכל זה טוב ויפה, אבל אנשים עדיין מפחדים מילדי הערפל. חלק עדיין פוחדים שהם חוטפים ילדים - וחלק פוחדים שהם ממציאים ילדים.

כי לפעמים מתוך הערפל העומד מופיע מישהו, לפעמים בשנות העשרה אבל לרוב בשנות העשרים או שלושים. והם דופקים על דלת של משפחה ומתחננים שיפתחו להם, שיתנו להם להיכנס חזרה. הם בוכים, הם זועקים, והם קוראים לאבא ואמא.
הם אומרים שהם היו ילדים שהלכו לשחק עם ילדי הערפל. הם אומרים שילדי הערפל שכנעו אותם לבוא איתם למקום אחר. והם מספרים על מקום אפל שהוא חצי סיוט חצי הזיה, עם אורות רצים ועצי בוץ ומצולות אפלות ומשחק שהוא לא משחק. הם מספרים איך הם נאבקו לברוח משם, על השנים של אימה ודמעות, ואיך הם סוף סוף מצאו חריץ שהוביל אותם החוצה; והם המומים, שבורים, מבועתים לגלות שהוריהם לא זוכרים אותם.
אבל איך זה ייתכן? לא מדובר רק בזיכרונות של ההורים, אף אחד לא זוכר את הילדים שמגיחים מהערפל. דברים שהיו אמורים להיות אם היה עוד ילד לא קיימים, כמו עוד חדר או רישום אצל הלשכה. אין שום עדות, אפילו הקטנה ביותר, שהיה ילד ונעלם - אבל הם זוכרים דברים. הם יכולים לספר סיפורים שאף אחד לא אמור לדעת, הם יודעים איפה דברים נמצאים ומכירים מקומות מחבוא סודיים. הם מדברים בשכנוע מוחלט, עיניהם אדומות וליבם שבור שלא זוכרים אותם, בדיוק כמו שילד נשכח היה מתנהג. הם נראים כמו שילד מהמשפחה היה נראה. והם נואשים כל כך שלפעמים אנשים לוקחים אותם, לפעמים הורים מקבלים אותם כילדים אבודים למרות שהם לא זוכרים שום דבר... בזמן שאחרים מגרשים אותם בזעם, משוכנעים שהם יצירים של הערפל שגנבו את הסיפורים עליהם, כי האפשרות האחרת פשוט בלתי אפשרית. בשביל להעלים בן אדם בצורה מושלמת כזאת צריך לשנות את העבר ואף קסם, אפילו לא עתקים דגולים כמו השברים של מראת בריח או הערבה משושת הימים, לא יכול לעשות את זה.

שילוב במשחק
זו בחירה של המנחה כמה לערב את מזג האוויר ותופעות אחרות במשחק, אבל אני ממליץ להכניס אותו לפחות מדי פעם. שלפעמים, כשהדמויות מתעוררות בבוקר, הן מגלות שזה יום שחור או שהשמש סגולה. לתת למזג האוויר להפריע לתוכניות שלהם, שיהיה יום שחור כשהם צריכים אור שמש או שעיט יפריע להם באמצע מעקב - זה יזכיר לשחקנים שדברים קורים בלי תלות בהם, ושהדמויות חיות בעולם חי ומוזר. תופעות נדירות יותר כמו הקרנולות או הנאישה הן בעיקר בשביל לרפד את האופי של העולם, אבל אפשר להשתמש בהן כשזה דרמטי - להצית שריפה עם גשם נאישה, מרדף אווירי בתוך קרנולות, או פשוט לשים עננים בוערים באופק לחיזוק אווירתי.
הערפל העומד יכול לבוא בתזמון לא נוח, בדיוק כשדברים צריכים להיעשות בדחיפות, לשמש כאתנחתא אווירתית או כזמן מצוין להתחיל הרפתאות (נקישה בדלת באמצע הערפל היא קלאסית).
וכמה הצעות לילדי הערפל:
- אם אחת הדמויות נשואה ומבוגרת מספיק, ואולי אפילו אם היא רווקה, ילד\ת ערפל יכולים להגיע ולטעון שהם שלה.
- אפשר לעודד אותם לחקור את התופעה גם עם ילדי ערפל שמגיעים למכרים קרובים שלהם.
- משפחה שוכרת את הדמויות לגלות אם ילד\ת הערפל שהופיעו הם באמת שלהם.
- הדמויות פוגשות ילד ערפל עזוב שגורש על ידי משפחתו-לכאורה.
- דב"שים ילדי ערפל יכולים להיות מאוד מעניינים, במיוחד כמה שנים טובות אחרי החזרה שלהם - הם עברו הרבה (הם טוענים, למרות שהם לא יכולים לספר מה), והמצב שלהם יכול ליצור דמויות ייחודיות למדי. האם הם עדיין סובלים מטראומה, או שהם מנסים לבנות את חייהם מחדש, עם או בלי משפחתם-לכאורה?

------------
הארות, הערות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.
 
אני חושב שזאת ההגשה האהובה עליי בחותם, עברה בי צמרמורת שקראתי על ילדי הערפל. מזג האוויר גם מגניב אבל אני חושב שהם באמת גולת הכותרת פה. לקרוא עליהם מעלה יותר שאלות מאשר תשובות ואני מת על זה, הסיפור שלהם הזוי ושואב בו זמנית.

הפעם באמת מגיע לך "יו,מגניב!" רציני. :)
 
האם החוזים של הלשכה יכולים לעקוף זאת?
נניח למשל שהחתימו ילד והורה על חוזה כאב שאומר (להורה) 'לא אתכחש לקשריי אליו' (ולילד) 'עוד אחזור לחותם' ושולחים אותו אל הערפל...
.
.
.
אם אולי יבוא אדם שטוען שניסו משהו כזה, ויבוא ל'הורה' ויאמר 'אני בנך ואם תאמר אחרת החוזה ייסרך!'
זה יעבוד?
 
תודה על התגובות :)

טקהאג: מסרטונים, סדרות וספרים שאני אוהב, אבל אני חושב שמה שחשוב יותר הוא מה אני עושה עם ההשראה. התאמנתי מספיק בלחשוב על רעיונות שאני יכול לזרוק את רובם ולקחת רק את אלה שאני חושב שהם באמת מעניינים. ובמקרה של חותם אני עושה מאמץ מיוחד למצוא רעיונות מוזרים ושונים ממה שאנחנו רגילים אליו.

זרתוסטרה: כן, אני אוהב ליצור מצבים מעורפלים (פאן אינטנדד) כאלה, שכל אפשרות יכולה להיות אמיתית (או אף אחת מהן) :eek:rccooldark:

דבאב: אווווו, זו שאלה טובה.
קודם כל, זה מעולם לא נעשה בגלל שבחותם לא מכירים כל כך את הגישה הניסויית (היא גם פחות יעילה בעולם הזה) וגם, אתה יודע, זה די אכזרי לסכן ילד רק בשביל לבדוק. ובד"כ הייתי עוצר כאן ונותן לכל מנחה להחליט מה יקרה בעצמו - אבל אני הולך לחרוג מהמנהג שלי במקרה הזה.
קודם כל, הבהרה: מה שכתוב בהמשך הוא לא "קאנון", אני ממליץ לכל מנחה להחליט בעצמו מה יקרה, אבל אם זה היה תלוי בי...
קודם כל, כשהלשכה מחתימה חוזים הם לוקחים עותק לעצמם, ונותנים עותק לכל צד שמבקש. העותק החשוב הוא זה שאצל הלשכה, ואם הוא יינזק החוזה יפסיק לעבוד. לכן הלשכה חותמת את כל החוזים שלה במקום ממנו אפילו הם לא יוכלו להוציא אותם, למרות שיש להם דרכים לבדוק את הקיום והתוכן של חוזה לפי מי שחתום עליו.
אז אם ילד ערפל יופיע עם חוזה כזה, אחרי שהוא וההורה שלו חתמו עליו, והוא הצליח ללכת עם ילדי הערפל, ולשמור על החוזה במקום שהוא נלקח אליו (מה שאמור להיות מאוד קשה), ולברוח חזרה לחותם (מה שאמור להיות אפילו יותר קשה), והוא ימצא את ההורה שלו אחרי כל הזמן הזה ויגיד שהוא הילד האבוד ויראה את החוזה כהוכחה...
אז כמו כל ראיה אחרת לקיום שלו, לא ההורה ולא הלשכה יזכרו חוזה כזה, והלשכה לא תצליח למצוא אותו בארכיון שלה. יותר מזה, גם אם ההורה יפר את אחד הסעיפים שמופיעים בחוזה *שעליו הוא לכאורה חתום*, לא יקרה לו שוב דבר. מצד שני... הלשכה תוכל לאמת שהחותמת על החוזה שהילד הביא היא אמיתית (יש להם דרכים לוודא את זה). ויותר מזה, אם *הילד* יפר את אחד הסעיפים שמופיעים בחוזה, הילד *כן* יסבול מהעונש של החוזה כאילו הוא וההורה שלו אכן חתומים. או לפחות יראה כאילו הוא סובל. הרבה אנשים מאמינים שהם מרגלים ערמומיים של הערפל, ולדמות עונש חוזה לא יהיה קשה יותר מלגלות את כל הסיפורים הפרטיים שהם יודעים, נכון? (למרות שלזייף חותמת של הלשכה, *זה* אמור להיות בלתי אפשרי...)
 
בא נגיד את זה ככה. אם הלשכה תגלה חותמת מזויפת כזאת, היא עלולה לקרוע את עצמה לשניים כשאחד החצאים מנסה להבין איך עשו את הבלתי האפשרי והחצי השני מנהל ציד מכשפות כדי לגלות מי באמת יצר את החוזה, כי זה בלתי אפשרי שמישהו מבחוץ עשה את זה. אז "אמור" כאן אומר שכדי שזה יקרה משהו חשוב מאוד היה צריך להשתבש בעולם או במוח של כל מי שרואה את זה.

וכן, יש אנשים שמבקרים בביצות, אבל כמעט כולם מתרחקים מהן. הן מקום מבלבל.
 
חזרה
Top