גנרל אסדת'!
פונדקאי ותיק
העסקים נראים מבטיחים באחרונה. היום זו הפעם השלישית השבוע ששוכרים אותי לצוד לא-ישות. כפי הנראה, בית ספר יסודי באיזה כפר - לא טרחו לתת לו שם כי הוא היה הבית ספר היסודי היחיד - הותקף על ידי רוח רפאים. המנהל פינה את בית הספר וקרא לי שאפטר בשבילו מהרוח. אחרי שקיבלתי את הכסף, למדתי מה שאני יודעת על הרוח, התחמשתי ונכנסתי פנימה.
מבפנים הבית ספר נראה כמו... טוב, כמו בית ספר יסודי נטוש. המנהל היה חכם שהוא פינה אותו מהר; אין גופות או דם בשום מקום. כן ישנו האור באוויר שמזכיר זוהר קוטב, האוויר קר, וריח של... יין? אני הולכת במסדרונים הריקים, מחזיקה להביור בידי. עד עכשיו, שום רמזים שיכולים לכוון אותי את הרוח.
אחרי כמה דקות של סריקת האזור, אני מחליטה למשוך את הרוח אליי. אני נכנסת לספרייה של המקום ומציתה אותה בירייה אחת של אש זהובה מהלהביור שלי. חששתי בעבר שדברים כאלה יעצבנו את הלקוחות, אבל אני יכולה תמיד להאשים את הרוח עצמה.
צעקת הזעם שנשמעה שניות לאחר מכן הראתה לי שהרוח לא חכמה מספיק בשביל לא לחשוף את עצמה לאויבים. היא גם לא מסתירה את גופה, שנראה כצורה מעוותת של נערה בשמלה אדומה, עם חורים ריקים מדממים בתור עיניים ואצבעות חדות כטפרים, בעודה מסתערת עליי, טפריה לא שורטים את אפוד המגן שאני לובשת.
ציידי רוחות בסרטים לעיתים קרובות מנסים "להרגיע" רוחות או להזכיר להם מי הם היו ומה לא. כמה ציידי רוחות בעולם האמיתי מנסים לעשות אותו דבר ומשלמים בחייהם. אני לא מבזבזת שנייה ומשליכה רימון רשת פלסמה על הרוח. הרימון, כשמו כן הוא, מכסה את הרוח ברשת עשויה פלסמה ואז מקפל אותה חזרה לבפנים. הרימון רועד לשנייה בעוד הרוח מנסה להשתחרר, ואז נודם.
אחרי שאני עוזבת את מנהל הבית ספר לשלום עם הכסף, אני נוסעת עם הרימון לדבר הכי קרוב לבית שיש לי - בסיס הפעולה שלי. הרימון לא הרג את הרוח, אלא רק לכד אותה. בבסיס שלי אני יכולה להעביר אותה לתא, בו אני יכולה לחקור אותה בבטחה ועם האפשרות להחזיר אותה לרימון בכל רגע נתון.
הרימון משחרר את הרוח לתוך התא, והיא נשארת בצורה שבה ראיתי אותה, מנסה לפרוץ החוצה, אך ללא הועיל. הקרינה שבתוך התא מחלישה את הרוח שבתוכו, והיא חוזרת למה שכנראה הצורה המקורית שלה, שלא כל כך שונה מהצורה האחרת. זו ילדה קטנה, בערך בת שבע, לובשת שמלה לבנה ותליון זהב בצורת צלב. היא שוכבת על הרצפה ובוכה.
אני מפעילה את המיקרופון שמאפשר לקולי להישמע בתא האטום לקול. "את שומעת אותי?"
"תסתמי", הילדה לוחשת.
"יש לך הרבה מה להסביר, ילדה. אם לא תדברי, אני יכולה להחזיר אותך לכדור."
"בסדר... מה את רוצה?"
"אני רוצה לדעת מה את עשית בבית הספר היסודי."
"אני רק רציתי להנות מלהפחיד ילדים... לא ידעתי שהם באמת ייפגעו מזה... חשבתי שהידיים שלי פשוט יעברו דרכם..."
"ואת שמת לב שזה גורם לפציעות אמיתיות ובכל זאת המשכת?"
"אני קצת איבדתי את עצמי... אני רציתי להעמיד פנים שאני תוקפת אותם, אבל שכחתי שזאת העמדת פנים..."
"האמת, לא נשמע מופרך בשביל ילדה בגיל שלך. איך הגעת לבית ספר בכלל?"
"הלכתי?"
"ברור שהלכת, השאלה רק מאיפה? כדאי שתגידי לי איפה ההורים שלך גרים אם את רוצה לראות אותם שוב."
הילדה נחרדה ממה שאמרתי. "אני... אין לי הורים. אני גדלתי בכנסייה."
"זה מסביר את הצלב. אבל אני לא הולכת להחזיר אותך לכנסייה. יהיה לך עדיף בתור נושא ניסויים."
לפני שהיא מספיקה להגיב, אני שואבת אותה חזרה לרימון. מחר אני אמכור אותה לאיזה מדען שחוקר רוחות. אלה משלמים יותר בכל מקרה.
קלטתי שלא ציינתי את שמה של הילדה הזאת. לשם הנוחות אני אקרא לא קאטי (קיצור של קאטרינה). אני לא בטוחה עד כמה היא תתאים לאתגר. היא פחות ילדה-לא-ילדה ויותר לא-ילדה-ילדה, אם אתם מבינים מה אני אומרת.
בכל אופן, קאטי יכולה להיות NPC או מיניבוס בעולם פנטזיה עכשווית (עולם שהוא כמו העולם האמיתי בעידן הדיגיטלי, אבל עם אלמנטים של פנטזיה). היא רוח רפאים של ילדה יתומה שגדלה בכנסייה. בגלל שהחיים שלה היו גרועים בלשון המעטה, ובגלל הסיפורים של הכמרים על גן עדן, היא התאבדה, אבל במקום ללכת לגן עדן היא הפכה לרוח רפאים. עכשיו היא משוטטת בכפר כלשהו באירופה, שבו היא גדלה, ו"רודפת" אנשים. אפשר לשלב אותה בהרפתקה בכמה דרכים:
-לדמויות יש מניע כזה או אחר לתפוס או להרוג את קאטי.
-קאטי נלכדה, והדמויות רוצות לשחרר אותה.
-הדמויות רוצות את העזרה של קאטי במשהו.
אני יודעת, לא מאוד מפורט, אבל זה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו. תרגישו חופשיים להשתמש בדמות הזאת למה שאתם רוצים, כמו גם להגיב.
מבפנים הבית ספר נראה כמו... טוב, כמו בית ספר יסודי נטוש. המנהל היה חכם שהוא פינה אותו מהר; אין גופות או דם בשום מקום. כן ישנו האור באוויר שמזכיר זוהר קוטב, האוויר קר, וריח של... יין? אני הולכת במסדרונים הריקים, מחזיקה להביור בידי. עד עכשיו, שום רמזים שיכולים לכוון אותי את הרוח.
אחרי כמה דקות של סריקת האזור, אני מחליטה למשוך את הרוח אליי. אני נכנסת לספרייה של המקום ומציתה אותה בירייה אחת של אש זהובה מהלהביור שלי. חששתי בעבר שדברים כאלה יעצבנו את הלקוחות, אבל אני יכולה תמיד להאשים את הרוח עצמה.
צעקת הזעם שנשמעה שניות לאחר מכן הראתה לי שהרוח לא חכמה מספיק בשביל לא לחשוף את עצמה לאויבים. היא גם לא מסתירה את גופה, שנראה כצורה מעוותת של נערה בשמלה אדומה, עם חורים ריקים מדממים בתור עיניים ואצבעות חדות כטפרים, בעודה מסתערת עליי, טפריה לא שורטים את אפוד המגן שאני לובשת.
ציידי רוחות בסרטים לעיתים קרובות מנסים "להרגיע" רוחות או להזכיר להם מי הם היו ומה לא. כמה ציידי רוחות בעולם האמיתי מנסים לעשות אותו דבר ומשלמים בחייהם. אני לא מבזבזת שנייה ומשליכה רימון רשת פלסמה על הרוח. הרימון, כשמו כן הוא, מכסה את הרוח ברשת עשויה פלסמה ואז מקפל אותה חזרה לבפנים. הרימון רועד לשנייה בעוד הרוח מנסה להשתחרר, ואז נודם.
אחרי שאני עוזבת את מנהל הבית ספר לשלום עם הכסף, אני נוסעת עם הרימון לדבר הכי קרוב לבית שיש לי - בסיס הפעולה שלי. הרימון לא הרג את הרוח, אלא רק לכד אותה. בבסיס שלי אני יכולה להעביר אותה לתא, בו אני יכולה לחקור אותה בבטחה ועם האפשרות להחזיר אותה לרימון בכל רגע נתון.
הרימון משחרר את הרוח לתוך התא, והיא נשארת בצורה שבה ראיתי אותה, מנסה לפרוץ החוצה, אך ללא הועיל. הקרינה שבתוך התא מחלישה את הרוח שבתוכו, והיא חוזרת למה שכנראה הצורה המקורית שלה, שלא כל כך שונה מהצורה האחרת. זו ילדה קטנה, בערך בת שבע, לובשת שמלה לבנה ותליון זהב בצורת צלב. היא שוכבת על הרצפה ובוכה.
אני מפעילה את המיקרופון שמאפשר לקולי להישמע בתא האטום לקול. "את שומעת אותי?"
"תסתמי", הילדה לוחשת.
"יש לך הרבה מה להסביר, ילדה. אם לא תדברי, אני יכולה להחזיר אותך לכדור."
"בסדר... מה את רוצה?"
"אני רוצה לדעת מה את עשית בבית הספר היסודי."
"אני רק רציתי להנות מלהפחיד ילדים... לא ידעתי שהם באמת ייפגעו מזה... חשבתי שהידיים שלי פשוט יעברו דרכם..."
"ואת שמת לב שזה גורם לפציעות אמיתיות ובכל זאת המשכת?"
"אני קצת איבדתי את עצמי... אני רציתי להעמיד פנים שאני תוקפת אותם, אבל שכחתי שזאת העמדת פנים..."
"האמת, לא נשמע מופרך בשביל ילדה בגיל שלך. איך הגעת לבית ספר בכלל?"
"הלכתי?"
"ברור שהלכת, השאלה רק מאיפה? כדאי שתגידי לי איפה ההורים שלך גרים אם את רוצה לראות אותם שוב."
הילדה נחרדה ממה שאמרתי. "אני... אין לי הורים. אני גדלתי בכנסייה."
"זה מסביר את הצלב. אבל אני לא הולכת להחזיר אותך לכנסייה. יהיה לך עדיף בתור נושא ניסויים."
לפני שהיא מספיקה להגיב, אני שואבת אותה חזרה לרימון. מחר אני אמכור אותה לאיזה מדען שחוקר רוחות. אלה משלמים יותר בכל מקרה.
קלטתי שלא ציינתי את שמה של הילדה הזאת. לשם הנוחות אני אקרא לא קאטי (קיצור של קאטרינה). אני לא בטוחה עד כמה היא תתאים לאתגר. היא פחות ילדה-לא-ילדה ויותר לא-ילדה-ילדה, אם אתם מבינים מה אני אומרת.
בכל אופן, קאטי יכולה להיות NPC או מיניבוס בעולם פנטזיה עכשווית (עולם שהוא כמו העולם האמיתי בעידן הדיגיטלי, אבל עם אלמנטים של פנטזיה). היא רוח רפאים של ילדה יתומה שגדלה בכנסייה. בגלל שהחיים שלה היו גרועים בלשון המעטה, ובגלל הסיפורים של הכמרים על גן עדן, היא התאבדה, אבל במקום ללכת לגן עדן היא הפכה לרוח רפאים. עכשיו היא משוטטת בכפר כלשהו באירופה, שבו היא גדלה, ו"רודפת" אנשים. אפשר לשלב אותה בהרפתקה בכמה דרכים:
-לדמויות יש מניע כזה או אחר לתפוס או להרוג את קאטי.
-קאטי נלכדה, והדמויות רוצות לשחרר אותה.
-הדמויות רוצות את העזרה של קאטי במשהו.
אני יודעת, לא מאוד מפורט, אבל זה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו. תרגישו חופשיים להשתמש בדמות הזאת למה שאתם רוצים, כמו גם להגיב.
