הסמל השני: אגודת העיט הלבן
הצפון הרחוק ידוע כמקום קפוא, שורץ ממותות ענק ונוודים פראיים. למעשה, עד שהאנשים מהדרום גילו את העושר העצום שיגיע ממסחר בשנהב הממותות, בענבר ובעבדים, האזור לא היה מיושב כל-כך...
המסחר הביא איתו שמועות על עושר-אנשים ישרים (עד כמה שסוחר הוא אדם ישר...) יצאו לצפון והרוויחו את עושרם ביושר (בדרך כלל...). אנשים אמיצים אחרים ייסדו פונדקי-דרך גדולים, עיירות שהתפרנסו מכרייה ומשימוש כשווקים לסוחרים. אך הרבה (מאוד) בני בליעל למיניהם התנחלו גם הם בצפון-ככנופיות שודדי דרכים חמדנים, שבזזו באכזריות את שיירות הסוחרים, לפעמים גם הרגו כמה מהם.
לבסוף נמאס לסוחרים מהביזה והכנופיות. כמה מהעשירים, בהנהגת אלנדריך-בנו הצעיר של ראש עיירה מקומי וכן סוחר מצליח, התאגדו, והקימו את ״אגודת העיט הלבן״, על שם השלט ההרלדי של אלנדריך, שנועדה בעיקר להגן על הדרכים ועל הסוחרים, ולשכור שכירי חרב לשם כך, או אפילו לגייס חיילים. כמובן שאנשי העיט הלבן דאגו גם לאינטרסים של עצמם...
במהלך השנים, האיגוד הלך והתחזק. בימי איסילדוולף, נכדו הבלתי-חוקי (אלנדריך היה במערכת יחסים ארוכה עם אהובת ילדות שלו אך לא נישא מעולם), הפך האיגוד למעין גילדת סוחרים, שאיגדה את כל הסוחרים של האזור. הארגון החזיק אז כ-8,000 שכירי חרב. בימי איסילדוולף הוכפל המספר. הארגון הפך לכוח אזורי, שאנשי העיירות היו נאמנים לו-הוא לא התערב הרבה בחייהם, פרט לגביית מס חסות מהעיירות, עליהן איים איסילדוולף שאנשיו יבזזו אותן. הוא היה מעין שילוב של ארגון מסחר, מסדר שכירי חרב, חבורת שומרי דרכים ומאפיה עוצמתית.
הארגון החל להשכיר חיילים למדינות אחרות-אחד מהמלכים בנה משמר שכירים מיומן ונאמן על בסיס שכירי העיט הלבן. העיט הלבן הלך והתעצם, קונה השפעה במדינות אחרות ושולט בצפון, עם מונופול מוחלט על סחר השנהב והענבר. הוא התעשר והתעצם, סחט מלכים לכסף, באיומי מרד השכירים.
אלא שעכשיו, כ-250 שנים אחרי ייסוד הארגון, נרצח ראש הארגון-צאצאו של המייסד. רק בת אחת יש לו-רווקה צעירה, חסרת לגיטימציה מצד השכירים, ראשי העיירות ושאר הסוחרים. האם איגוד העיט הלבן ימשיך להיות חזק, עשיר ודומיננטי, או שיקרע לגזרים במלחמות פנים?...