לפני כ-200 שנים, הרחק במזרח, מעבר להרי-השמש, פיצוץ נורא אירע. אף אחד לא ידע מדוע, או כיצד הוא התרחש, אך סיפורים על אור כחול מעוור מעבר לפסגות הערים עדיין מסופרים עוד היום.
שיירות של חוקרים, שכירי-חרב וסתם אנשים עם תאוות נדידה יצאו לחפש את מקור הפיצוץ, לחצות את ימות-הסחף ולהגיע אל המקום היכן מעטים חוזרים ממנו. את השיירות פגשה ארץ שוממת וריקה, דיונות על גבי דיונות, חול ושמש יוקדת על האופק הרחוק. בארץ רחוקה זו, האנשים גילו תגלית מוזרה ומדהימה כאחד, קריסטלים כחולים הזוהרים באור חיוור, קבורים בחול המדבר, ובשפע. האם הקריסטל הוא תופעת לוואי של הפיצוץ? הוא שמא הוא הגורם לו? איש לא ידע, אך אף-אחד לא שאל זאת בכל-מקרה. השיירות הביאו מהקריסטל המסתורי אל עיר-המדינה טיר, כמה שרק יכלו לסחוב.
בעיר, האנשים גילו את תכונותיו המוזרות של הקריסטל: ראשית כל, הקריסטל הפיץ הילה של קור סביבו, ואנשים החלו להשתמש בו על מנת לשמר מזון לזמן רב יותר ולקרר את ביתם בחום היוקד של ארץ את'אס. שנית, הקריסטל זהר, מפיץ קרינה חלשה, הזוהרת באור כחול חיוור. אנשים החלו להשתמש בקריסטל כמקור תאורה. לבסוף, הקרינה החיוורת הוכיחה עצמה כחיונית ליצורים חיים, גורמת להם להיות חזקים יותר, עוזר לפצאים להתרפא ולגוף להילחם במחלות.
כעבור זמן לא רב, אנשים הכניסו את הקריסטל החיוור לכל אספקט של החיים שלהם, מלוחמה ועד לנוחות ביתית. הם ניהיו תלויים בו. "יש מספיק מהקריסטל לכולם" הם אמרו, "תמיד אפשר לשלוח עוד שיירות במקרה ויהיה מחסור."
זה לא מה שקרה. אחרי 200 שנים של כרייה, הארץ ממנה הביאו את הקריסטל התעוררה. הכרייה והחיפוש הבלתי-פוסק הטרידו את מנוחתו של מישהו, או משהו... גולמי מתכת הופיעו על פני המדבר השומם, תוקפים כל אדם אשר בא לחפש מנה נוספת של קריסטל. שיירות רבות נאבדו לשומרים כסופים אלו, ומצב זה לא יכל להימשך. מי הם הגלמים האלו? מי יצר אותם? מהיכן הם הגיעו? שוב, אף אחד לא שאל שאלות אלו. מצבורי הקריסטל מתדלדלים, האנשים עזבו את השיטות הישנות לטובת הקריסטל, ועכשיו התלות שלהם בו תוקפת אותם בחזרה. וחייבים לשלוח שיירה נוספת על מנת לוודא את הישרדות עיר-המדינה.
שיירות של חוקרים, שכירי-חרב וסתם אנשים עם תאוות נדידה יצאו לחפש את מקור הפיצוץ, לחצות את ימות-הסחף ולהגיע אל המקום היכן מעטים חוזרים ממנו. את השיירות פגשה ארץ שוממת וריקה, דיונות על גבי דיונות, חול ושמש יוקדת על האופק הרחוק. בארץ רחוקה זו, האנשים גילו תגלית מוזרה ומדהימה כאחד, קריסטלים כחולים הזוהרים באור חיוור, קבורים בחול המדבר, ובשפע. האם הקריסטל הוא תופעת לוואי של הפיצוץ? הוא שמא הוא הגורם לו? איש לא ידע, אך אף-אחד לא שאל זאת בכל-מקרה. השיירות הביאו מהקריסטל המסתורי אל עיר-המדינה טיר, כמה שרק יכלו לסחוב.
בעיר, האנשים גילו את תכונותיו המוזרות של הקריסטל: ראשית כל, הקריסטל הפיץ הילה של קור סביבו, ואנשים החלו להשתמש בו על מנת לשמר מזון לזמן רב יותר ולקרר את ביתם בחום היוקד של ארץ את'אס. שנית, הקריסטל זהר, מפיץ קרינה חלשה, הזוהרת באור כחול חיוור. אנשים החלו להשתמש בקריסטל כמקור תאורה. לבסוף, הקרינה החיוורת הוכיחה עצמה כחיונית ליצורים חיים, גורמת להם להיות חזקים יותר, עוזר לפצאים להתרפא ולגוף להילחם במחלות.
כעבור זמן לא רב, אנשים הכניסו את הקריסטל החיוור לכל אספקט של החיים שלהם, מלוחמה ועד לנוחות ביתית. הם ניהיו תלויים בו. "יש מספיק מהקריסטל לכולם" הם אמרו, "תמיד אפשר לשלוח עוד שיירות במקרה ויהיה מחסור."
זה לא מה שקרה. אחרי 200 שנים של כרייה, הארץ ממנה הביאו את הקריסטל התעוררה. הכרייה והחיפוש הבלתי-פוסק הטרידו את מנוחתו של מישהו, או משהו... גולמי מתכת הופיעו על פני המדבר השומם, תוקפים כל אדם אשר בא לחפש מנה נוספת של קריסטל. שיירות רבות נאבדו לשומרים כסופים אלו, ומצב זה לא יכל להימשך. מי הם הגלמים האלו? מי יצר אותם? מהיכן הם הגיעו? שוב, אף אחד לא שאל שאלות אלו. מצבורי הקריסטל מתדלדלים, האנשים עזבו את השיטות הישנות לטובת הקריסטל, ועכשיו התלות שלהם בו תוקפת אותם בחזרה. וחייבים לשלוח שיירה נוספת על מנת לוודא את הישרדות עיר-המדינה.
אהבתי גם את הקריסטל וגם את הזרע להרפתקה.
