לאלאלא, השאלה שאתה צריך לשאול זה - "למה לי לבנות עולם מערכה?" שזה נגזרת של השאלה הכי פונדמנטאלית כשבאים להנחות משחק: "מה אני צריך להכין בשביל המשחק הזה?"
זה מאוד קל להיות גרפומן ולהתחיל להמציא אינסוף ארצות ועמים ואלים והרפתקאות ואויבים וחפצקים וזרעי עלילה ודבשים. אבל כדי למקסם את היעילות של הזמן שאתה משקיע בהכנת המשחק, אתה צריך שכמה שיותר ממה שאתה כותב בשבילו, באמת ייכנס למשחק. אם זה רקע שהוא רק בשבילך ולא ישפיע לעולם על המשחק כהוא זה, אז אתה לא צריך לכתוב אותו. סיפורים ופאנפיקים אתה יכול לכתוב למגירה כמה שאתה רוצה, אבל אם אתה מנחה לקבוצה, אז אתה צריך לכתוב דברים שיהיו קשורים למשחק שאתה מריץ.
לכן כל הקונספט של לבנות עולם נשמע לי מגוחך. מה, השחקנים שלך יחקרו כל שביל ושעל בעולם הזה ויפגשו כל דב"ש דרגה 1 שמסתובב בו? ממש לא. ואם כן, זה משחק מאוד משעמם.
אתה צריך קודם כל לבנות סיפור. ואחרי שבנית את הסיפור, תראה איזה אלמנטים של עולם אתה צריך לבנות מסביב לסיפור הזה כדי שהוא יעמוד. אם השחקנים שלך משחקים בתוך בית שנמצא בתוך שכונה שנמצא בתוך עיר בתוך מדינה, אתה צריך לבנות רק את הבית. אם אתה חושב שמתישהו שחקן ישאל את אחד יושבי הבית על מה יש בחוץ, או יציץ מהחלון, אז תבנה את השכונה. אם באיזשהו שלב אחד השחקנים יצא לרחובות העיר ויתחיל לחקור אותה, אז תבנה את העיר. אתה יכול לבנות את העיר מראש אם חלק מהסיפור שלך מתרחש במקום אחר בעיר ולא רק בבית, אבל אם כל הסיפור נמצא בבית, אין לך מה לבנות את העיר.
וגם כשאתה בונה את העיר, אל תבנה כל פח רחוב וחתול ופאב. תבנה את הרחוב שבו השחקנים ילכו ואת הפאב שאליו הם ילכו, והחתול שהם יפגשו בדרך. אם יש סיכוי שהם ירצו במקום זאת לפנות לרחוב אחר, אז או שתבנה גם אותו, או שתסמוך על יכולת האלתור שלך שתוכל להמציא אותו על המקום. פה נכנס העניין של לבנות את העיר "רק מספיק כדי לאלתר אותה". כלומר, אתה יכול לבנות רחוב אחד שבו מתרחש המשחק, ולכתוב לעצמך מספיק על העיר כדי שאם השחקנים ירצו ללכת לרחוב השני, יהיה לך מספיק בסיס כדי לספר להם איך נראה הרחוב השני, מהיכרותך הכללית עם אופי העיר. ככל שאתה רע יותר באלתור, ככה אתה צריך להכין יותר דברים מראש. מסקנה: תהיה טוב באלתור.
אני באופן אישי סולד מעולמות מוכנים. קודם כל, זה אף פעם לא יהיה עולם שיתאים ב100% לצרכיי. מן הסתם, כי לא כתבתי אותו בעצמי. דבר שני, שום עולם הוא לא הגיוני וקונסיסטנטי ב100%, וגם זו לא מטרה לשאוף אליה. אם אתה שואף ליצור עולם שההגיון הפנימי שלו חסר רבב רק כדי להגשים איזושהי שאיפה פרפקציוניסטית\נטפקנית, פשוט קח את העולם שלנו, תעתיק אותו אחד לאחד, וזהו - יש לך עולם בעל 100% הגיון פנימי. וזה עובדה, כי העולם קיים, ולכן הוא חייב להיות הגיוני.
דבר שלישי, כל העולמות אותו דבר. אנשים חוזרים על אותם טרופים כל פעם שהם כותבים עולם, וזה הטרופים שהם לוקחים או מהעולם שלנו או מספרים\סדרות, ששם הטרופים גם מבוססים על העולם שלנו. בקיצור, עזוב אותך מקוריות. גם העולם שאתה תכתוב לבד לא יהיה מקורי, אבל הוא יתאים בדיוק לסיפור שאתה רוצה לספר. ובסופו של דבר מ"ת עוסק בסיפורים, לא בקרטוגרפיה.
ודבר אחרון, בני אדם הם גרפומנים. הם אוהבים לכתוב הרבה ואוהבים לקרוא את ההרבה שהם כתבו. אבל זה שתקרא עולם מערכה מוכן של 300 עמודים לא יעזור למשחק שלך, כי במשחק שלך אתה תשחק באולי 20 עמודים ממנו. ואותו הדבר גם אם אתה תשב בעצמך ותכתוב עולם - השחקנים בסופו של דבר ישחקו רק בחלק קטן ממנו. אז תחסוך לעצמך זמן, ותכתוב רק את החלק הזה ('החלק הזה' אומר המבוך שבו תהיו, או חבל הארץ שבו מתרחש הקמפיין, או השלוש ערים הספציפיות שביניהם תעברו, וכו). וכל השאר מסביב יכול להיות רק בקווים ממש ממש כלליים, או פשוט ברמת אלתור.
ושוב אני מדגיש את החלק הכי חשוב - קודם תבנה סיפור.