שליטים ושדים [שו"ש 27] רואד אלטליין

פעם היו מספרים בחותם על הקודה, השד הדו-פרצופי (באגדות שדים היו הגשר בין בני אדם לתופעות השונות בעולם - הם היו אנושיים באופיים וגופם, אך חלקו מאפיינים עם הטבע, החיות או מפלצות אחרות). ביום הקודה היה שד של אגמים, נוח ונדיב, אך בלילות הוא היה פוסע לתוך בבואתו באגם והופך לאיש מכונף, נושא חרון והרס. באגדות עליו מישהו תמיד היה נשאר יותר מדי זמן, ומעורר את חימת הצד האפל.
אך כבר שנים רבות שהאגדות האלה לא מסופרות וכמו כל אגדה שעבר זמנה, האגדה על הקודה התיישבה במעשייה, הרובע של הנשכחים והאבודים. אלא שאז היא החליטה לעזוב את מעשייה ולהתדפק על החומה הזהובה של הארץ הגבוהה, ביום גורלי אחד לפני שלוש מאות שנה. כיום היא ידועה בשם רואד אלטליין, אחד החצרנים המוכשרים ביותר של אצולת חותם.

כמו כל חצרן, רואד מקדיש את עצמו לשירות האצילים ובני המלוכה. כמו כל חצרן גבה דרג, השירות מתבטא לעיתים קרובות בקבלת אורחים, מתן עצות דיסקרטיות ונשיאת הודעות רגישות וחפצים יקרים לתושב אחר של הארץ הגבוהה. אך מיומנותו האמיתית של רואד היא בעיר שמחוץ לחומות, בזכות תושיתו, היכרותו עם המי ומי ויכולתו המיוחדת: בכל פעם שרואד מסתכל על מישהו, הוא הופך לכפיל של אותו אדם.
הכפילות היא מושלמת בכל פרט חיצוני, מצורת הגוף והפנים ועד לקול ולריח, למרות שרק גופו של רואד משתנה - היכולת לא משפיעה על בגדיו. השנוי הוא מיידי, כך שמראהו של רואד משתנה בקצב מסחרר כשהוא סורק קהל, לדוגמה. היכולת הזו היא גם אחת הסיבות שרואד הוא עוקב כל כך מוכשר. צורתו המקורית של רואד היא של דמוי אדם בעל ראש לטאה, מכוסה נוצות. הוא חוזר לצורה הזו כשהוא לא מסתכל על אף אחד או עוצם את עיניו (למרות שהוא לעולם לא ממצמץ). גבולות היכולת לא ידועים, ורואד בוודאי לא מסכים להסביר. ידוע שהוא יכול להפוך גם ליצורים אחרים, כלבים ועכברים לפחות, אבל לא ידוע אם הוא מקבל את כוחותיהן של חיות כשהוא הופך אליהן. הוא לא יכול להשתמש בכישוף בוץ כשהוא הופך למכשף, למשל, אבל הוא כן מקבל את עמידותו של המכשף לכשפי בוץ (כפי שהתגלה פעם כשמכשף בוץ התחיל להתחצף).
כמובן, היכולת הזו משרה אי נוחות על רבים מהאצילים ורואד תמיד מפנה את מבטו לרצפה כשהוא מדבר איתם. מצד שני, הם נהנים מאוד לשלוח אותו לקבל את פניהם של אורחים מרגיזים או לשאת ולתת עם נציגים של הארגונים השונים. גם לשונו הרהוטה להפליא עוזרת לו לטפל במקרים האלה. אך המשימות בהן הוא מתעלה על כל חצרן אחר הן אלה שדורשות שליח שיצא ויבוא בלי שאף אחד ידע.
רואד לובש בדרך כלל את מדי החצרנים השחורים הרגילים, אך כשהוא יוצא אל העיר הוא לובש את הבגדים המתחלפים שלו. הוא קיבל אותם מאחד החרשים, והם יכולים להשתנות מהר כמעט כמוהו. אחרי כל כך הרבה שנים רואד יודע לתזמן את חילוף הצורה שלו כך שהסובבים אותו לא ירגישו, מה שהופך את המעקב אחריו לכמעט בלתי אפשרי.

לרואד מטרה אחת ויחידה: לשרת את האצילים ובני המלוכה. הסיבה לנאמנותו היא לא סוד, והוא יענה בקלילות אם ישאלו אותו למה - רק בילוי זמן רב כל כך בארץ הגבוהה שומר עליו מלהישאב חזרה אל מעשייה. ולמעשייה הוא לא יכול לחזור, בגלל שבמעשייה מחכה האגדה על עיט החול. מה גם שהוא התרגל לחייו החדשים ודי נהנה מהם, אז לא כסף או איומים או הצעות מפתות אחרות ישכנעו אותו לעזוב את משרתו.
רואד שומר תמיד על ארשת אדיבה ומנומסת, ולא ישנה את מנהגו גם מול האורח החצוף ביותר והאציל האכזרי ביותר, לפחות כל עוד הוא במדים. כשהוא יוצא לשליחויותיו השונות, לעומת זאת, הוא יכול להיות פחדן, טיפש, פזיז, גרגרן, עדין נפש או אכזרי להחריד. כל אלה הן רק מסכות, כך נראה, אבל לפעמים רואד שוקע במסכות האלה בכזו חדווה שאי אפשר שלא לתהות אם זוהי באמת רק העמדת פנים.

*******
שילוב במשחק:
רואד הוא דמות מרכזית ברמות הנמוכות של המשחק הפוליטי בארץ הגבוהה, ושימושי גם ברמות הגבוהות יותר. הוא יכול להיות בן ברית ויריב, לפעמים בו זמנית, תלוי איזה אציל משתמש בו. הוא ישמח להתיידד עם הדמויות, למרות שנאמנותו לאדוניו תמיד תהיה ראשונה. הוא בנוסף יכול לשמש גם כפתח למעשייה, בתור יצור שיצא ממנה ויודע לספר קצת על איך היא הייתה לפני שלוש מאות שנה.
* אם הדמויות מעוניינות לגישה לארץ הגבוהה, אחד המכרים שלהן מפנה אותן לרואד. רואד נותן להם משימה כמבחן, ומשגיח עליהם מקרוב. תוך כדי המשימה הדמויות ישימו לב לכפילים שלהן שיעלמו כשהן יתקרבו אליהם.
* הדמויות מגיעות לארץ הגבוהה ורואד מקבל את פניהן. בהתחלה הוא יהיה בעיקר עוד דמות ביזארית, אבל אם הן יתדדו איתו זה יכול להתפתח ליחסים מועילים לשני הצדדים.
* שמען של הדמויות הגיע אל אחד האצילים החזקים ששולח את רואד לעקוב אחריהן. הן מתחילות לראות כפילים שלהן בקהל.
* במידה והדמויות התחברו עם רואד או עם אחד האצילים הקרובים אליו: אחד האצילים החזקים דורש מרואד לצאת מהארץ הגבוהה לשליחויות יותר מדי. הדמויות צריכות לעזור לשכנע אותו להפסיק כדי שרואד לא יישאב חזרה למעשייה.
* והשלב הבא, רואד נשאב חזרה למעשייה. הדמויות צריכות לחדור למעמקיה ולהתמודד עם האגדה של עיט החול.



הארות, הערות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.

אהבתי. ועצם זה שהוא לטא שמשנה צורה מזכיר לי את הקונספירציה על אנשי הלטאות ששולטים בעולם אז גם צחקתי

השימוש שלו לא נראה מעניין מידי, אבל מאד אהבתי את הקונספט של שינוי צורה מידי ע"י הסתכלות, ואת הצורך בבגדים קסומים להשלים את היכולת בצורה אמינה.

תודה על התגובות.

ילו: באמת שכחתי להכניס הצעות שילוב במשחק להגשות האחרונות שלי. הוספתי פסקה עם כמה אפשרויות בסוף.


גם הוספתי פסקה על באו וכמה הצעות להגשה האחרונה שלי, למי שמעוניין.

אצל באו למשל הפיסקא הזאת ממש לא חסרה, היא חרשית והיא עובד עם אנשים שלא רגיל לעבוד איתם. שני העובדות האלו לבד עושות אותה מספיק מעניינת ונוחה לשילוב גם בלי שום פיסקה, שאר התאורים פשוט מוסיפים לה צבע.
כאן, הוא בסך הכל ברנש שמשרת לורדים בנאמנות, אז זה היה חסר.
אז עכשיו שהעלת כמה אפשריות מעניינות, הוא הרבה יותר מוצלח.
קבל ח"ח.

עד עכשיו קיבלנו מספר התייחסיות למעשייה, זהו רובע נוסף או מישור אחר?
וגם, האם השינוי רצוני?

זה אחד הרובעים של חותם. אם לצטט את עצמי מתגובה לאחת ההגשות הקודמות: "מעשייה הוא אחד הרובעים של חותם, כמו חזית המים, עיר הצבעים, הארץ הגבוהה, הביבר האכזר, הספוג השחור... אני ארחיב עליו בהזדמנות, אבל במשפט אחד זה המקום אליו התנקזו הדברים הנשכחים, איפה שאגדות ויצורים שעבר זמנם חיים. הוא נמצא בדרום-מערב העיר, נושק לחומה ולרעלה. לרוב התושבים של הרובעים האחרים מתרחקים משם - אמירה מקובלת היא "תשאיר למעשייה את אשר למעשייה"."


השינוי הוא מיידי ואוטומטי ולכן לא טכנית רצוני, אבל רואד מחליט על מי להסתכל והשליטה שלו במבט שלו (ולכן בשינוי הצורה) גבוהה מאוד.