מה למדנו ממשחקי תפקידים שמועיל גם במציאות?

בהמשך לדיון הזה:
http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=3&t=37803

איזה דברים הייתם אומרים שלמדתם בזכות משחקי תפקידים, שיש להם שימוש במציאות?

הדבר הראשון שקופץ לי לראש זה אנגלית. אני לא חושב שהייתי מגיע למצב של קריאה שוטפת באנגלית אם לא היו את כל ספרי ההרחבה המגניבים שפשוט הייתי חייב ללמוד אנגלית כדי לקרוא אותם.

אתה מתכוון לשיטה הספיציפית מבוכים ודרקונים, או בכללי משחקי תפקידים שולחניים?
אם אתה מתכוון לשיטה אז כלום בפיתה, אני אפילו לא יודע אותה עד הסוף.

אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי ממשחקי תפקידים שולחניים זה החשיבות של להיות מציאותי.
זה נשמע מצחיק, אבל בתור ילד ששיחקתי משחקי תפקידים בעולמות פנטזיה ומד"ב זה הכל היה ממקום של לברוח מהמציאות, גם היום (אצל כולם זה ככה לפי דעתי, גם כשרואים סרטים ומשחקים במחשב, אבל זה כבר לסטות מהנושא).
ככל שגדלתי עם משחקי תפקידים ראיתי שההתערבות וההבנה בעולם המשחק היא מה שמשיגה לי את התוצאות, והחברויות שאני חובר במשחק, והפוליטיקה ברולפליי שאני מדבר עם דב"שים ושחקנים.

ההתעמקות בעולם המערכה היא זו שהכינה אותי לעולם שאנחנו חיים בו. להתעדכן ולקרוא ולשאול את השאלות הנכונות כדאי להשיג את "המטרות" שלי. טוב כמובן שזו לא בדיוק אותן מטרות, החיים היום יומיים הם לא כל כך דרמטיים בעיני, אבל ההתעדכנות ולשאול את השאלות הנכונות בחברה זה דבר חשוב, שלמדתי רק דרך משחקי תפקידים.

גם כן, שיתוף פעולה. זה אולי מובן מאליו, אבל כשנפל לי האסימון שגם במציאות כל אחד טוב בדברים מסוימים, אני למדתי לשלב את היכולות שלי והיכולות של שותפי למטרות משותפות, ממש כמו במשחקי תפקידים. לא בדברים דרמטיים, בדברים כמו לעשות ערב כיפי עם חברים או ליצור משחק קלפים או משהו עם שותפים, וגם כשהייתי בדירה עם שותפים, ובעיקר בעבודה.

הממ...שאלה מאוד חשובה, הגיע הזמן באמת שאענה לעצמי עליה.
בתור התחלה, למדתי להכיר את עצמי. היכולות החברתיות שלי, המנטליות (שהתפתחו מאז שהתחלתי את דרכי בתחום) ואיך ליישם אותן מחוץ לשולחן המשחקים (למרות שזה דורש עוד קצת עבודה).
אבל יותר מזה - הכרתי תרבות חדשה. כן, למדתי אנגלית, למדתי להשתמש נכון בתוכן עניינים, למדתי על שיתוף פעולה, מתמטיקה וכו'. אבל האנשים שנמצאים בתחום יכולים ללמד אותך כ"כ הרבה, שזה כמו להיות אנטרופולוג של התרבות הפלורליסטית הגדולה בהיסטוריה. לכל אחד יש דעות, השקפות, התמצאות וידע בתחומים שונים, וההתאספות סביב שולחן המשחקים היא הזדמנות מצוינת להכיר אותן, ולהעשיר את עצמך.

הייתי אומרת שהדבר הכי חשוב ( נוריד את התשובה הגנרית של " קריאה רציפה באנגלית ") שלמדתי זה...

אני מנסה לנסח את זה בצורה הכי נכונה : רמות שונות של דימיון ומציאות וההבחנה והאבחנה שלהן.
כן, יש את העולם האמיתי, ויש את הקבוצה הזו שיושבת מול השולחן, ויש את הספרים השונים שיוצאים את העולם ההוא ויש את העולם שבו קיימות הדמויות, ויש את מה שהדמות שלי עושה וחושבת בנפרד וכחלק מאותה חבורה בתקשורת עם אותו עולם , וכל הדברים האלו הם מצד אחד אמיתיים לגמרי ומצד שני דמיוניים לגמרי.

הדבר המרכזי שקיבלתי ממשחקי תפקידים - ספציפית מהנחיית משחקי תפקידים - הוא כישורים של ניהול שיחה. היכולת לשים לב מתי מישהו בשיחה רוצה להגיד משהו אבל לא מקבל את ההזדמנות, מתי מישהו מתחיל להשתעמם והיה מעדיף לעבור לנושא אחר, מתי ואיך אפשר להכניס מישהו פנימה ולגרום לו להתעניין יותר, מתי מישהו משתלט יותר מדי על העניינים. כי בבסיסו של דבר, משחק תפקידים הוא ישחה, והנחיה של משחק תפקידים היא הנחיה של שיחה למקומות שאתה רוצה ודאגה שכולם משתתפים בה ונהנים ממנה.
כמובן שמשחקי תפקידים אינה הדרך היחידה ללמוד כישורים כאלה, אבל זאת בהחלט אחת הדרכים הכיפיות.

אני מנסה כל הזמן להפריד בראש בין דברים שלמדתי בתקופה שהתחלתי לשחק משחקי תפקידים וכנראה הייתי מתעניין בהם בלי קשר, ובין דברים שכנראה לא הייתי לומד בכלל בלי משחקי תפקידים, וזה בעיקר מתכנס לי לאנגלית.

עוד דבר שלמדתי - לכתוב תרחישים ולתאר אותם. זה התגלה כמאוד שימושי כשהייתי צריך לכתוב תרגילים צבאיים.

המפקד האלמוני אמר/ה:

אני מנסה כל הזמן להפריד בראש בין דברים שלמדתי בתקופה שהתחלתי לשחק משחקי תפקידים וכנראה הייתי מתעניין בהם בלי קשר, ובין דברים שכנראה לא הייתי לומד בכלל בלי משחקי תפקידים, וזה בעיקר מתכנס לי לאנגלית.

עוד דבר שלמדתי - לכתוב תרחישים ולתאר אותם. זה התגלה כמאוד שימושי כשהייתי צריך לכתוב תרגילים צבאיים.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

מעניין עניין התרחישים! שמעתי ממקור לא מוסמך שמשחקי תפקידים שולחניים לקחו השראה מתרגילים שעשו בבית ספר לקצינים בצבא בגרמניה במאה ה-18, בהם תיארו תרחישים שעשויים לקרות והוסיפו את הקוביות בשביל אלמנט של מזל (או משהו).

ובדוגרי להנחות משחק תפקידים שולחני מאוד עוזר בכתיבת סיפור. זה הרבה יותר קל כשיש לך דד-ליין, ולא למרוח פרקים ולא לדעת מתי להפסיק.

המטכ"ל הפרוסי השתמש בשולחנות-חול ומיניאטורות כאמצעי תרגול, אבל זה ממש לא היה קרוב למשחק תפקידים - יותר למשחקי מלחמה במיניאטורות הקיימים גם כיום, ושאפילו יש להם גרסאות של שחזור קרבות היסטוריים.

תרגול מודל באמצעות מיניאטורות שימש גם את היפנים בתכנון של פרל הרבור.

תודה לך ששפכת קצת אור בנושא