איך מתמודדים עם בעיות זמינות של שחקנים בוגרים?

פעם הייתי בתיכון, ואפשר היה לשחק בפורמט שולחני כל סופ"ש ובחופשים.
אח"כ מתגייסים לצבא, ומתחיל להיות קשה לסנכרן בין יציאות של ארבעה שחקנים ומנחה.
היום אני סטודנט, ולמרות שהלו"ז גמיש יותר מבצבא קשה מאוד למצוא זמן שבו כולם יכולים להיפגש לכמה שעות ולשחק שולחני.
בשורה התחתונה - התחלתי קבוצה לפני חצי שנה ומאז נפגשנו בערך ארבע פעמים, ואני מניח שעם הזמן זה רק יחמיר - כשנוספת משפחה, קריירה וכו'.
אז השאלה מופנית למבוגרים ממני שכבר היו שם - האם זו גזירת גורל שכבר אי אפשר כמעט לשחק (לפחות בפורמט שולחני)? כמה יוצא לכם לשחק וכיצד אתם מתמודדים עם בעיות התיאום והעומס?

עוד כמה הערות ושאלות:

1. טיפים על שיטות ארגון יתקבלו בברכה.
2. אני מניח שהתקיימו כאן דיונים על הנושא בעבר, אשמח לקישורים והפניות.
3. אשמח לשמוע על מדיות אחרות שאינן מפגש שולחני, משום שהן לא מוכרות לי כלל. פעם ניסיתי לשחק דרך הסקייפ אבל הרגשתי שהוא לא מעביר את אותה אווירה, והיום אני מתלבט אם לעבור למשחקים מקוונים.

זאת בעיה שרבים מתמודדים איתה, אבל זאת לא גזירת גורל. אם יש אנשים שמספיק חשוב להם, אפשר גם ליצר קבוצת משחק שולחני שבועית. (אני נמצא באחת בעצמי.) שימושי לקבוע אחרי כל סשן "מתי בשבוע הבא אתם פנויים", ובדרך כלל אפשר למצוא יום אחד.
פתרונות אחרים הם משחקים דרך האינטרנט שהזכרת בעצמך, בצורה זו או אחרת. רול20 די פופולרית עכשיו, אם כי אני מודה שלא יצא לי להתנסות בה בעצמי. (הנחיתי משחק חד פעמי אחד דרך הנגאטוס פעם, וזה היה סביר.)
יש גם משחקי מייל / צ'אט / פורום. זה כבר סגנון שהוא שונה באופן עקרוני, וגם להם יש סכנת התמסתמסות גדולה, אבל זה אפשרי בהחלט.
פתרון אפשרי נוסף הוא פורמט משחק שונה, שבו יש הרבה שחקנים, ובכל פגישה או סדרת פגישות צריכים להגיע רק חלק. למשל, רץ עכשיו קמפיין רול20 בשם "עלילות נצי הדם" שעובד בפורמט הזה. לי יצא פעם לנסות להריץ קמפיין כזה, אם כי אני מודה שהוא מת אחרי שניים-שלושה מפגשים.

א - משחקים במערכות קצרות, או מיני-סדרות, או שמשחקים במשחק עם סיפור שלא דורש נוכחות מלאה. למשל עלילה שבה כל הדמויות גרות בטירה או שייכות לארגון ויוצאות לכל מיני משימות עם ציוותים מתחלפים, יהיה יותר קל לתפעול.
ב- קבוצה קטנה. 2-3 שחקנים. רצוי גם שגרים קרוב.
ג - לו"ז ברזל. חוץ מבתקופות של בחינות/מבצעים צבאיים/חופש של ילדים מהגן, קובעים מועד קבוע שסביר לכולם, ומתחייבים אליו. מכניסים אותו ללו"זים ומשריינים זמן. זה הדבר שהכי קשה, אבל אם הצלחתם אז פתרתם 90% מהבעיה.
ד- לפעמים פשוט אין זמן, ואז לוקחים הפסקה, מפתחים רעיונות ומתכתבים עליהם בפורומים, קוראים את כל השיטות/הרחבות/הרפתקאות שלא היה זמן לעשות בשוטף, ומחכים שתגיע ההזדמנות הבאה.

1. תשחק עם אנשים שרוצים ממש לשחק. הם כבר ימצאו את הזמן. הבעיה שהרבה שחקנים הם רק "קז'ואלס" מעצבנים. אל תשחק עם כאלה.
2. מכות זה בדרך כלל פיתרון טוב. אני מרביץ לשחקנים שלי דרך הטלפון עד שמצליחים לקבוע מפגש.

משחקים מקוון ואוספים אנשים באינטרנט.
קובעים כלל מינימום למפגש, אצלנו זה מנחה+2.

בעיה ידועה, לצערי הרב.
הפתרון שאני מצאתי, הוא פשוט לגייס שחקנים חדשים שכן זמינים - אפילו אם זה אומר שצריך להגיד לחברים שאם הם לא פנויים למשחק באופן קבוע, אז מוצאים שחקן חדש במקומם.
זה לא כל-כך נעים אולי, אבל זה עדיף על מצב שבו לא משחקים כי קשה לתאם זמן.
בנוסף, כמו שכבר כתבו לפני, לא להתעקש על פורום מלא.

זמן ברזל למשחק זה פתרון נפלא, אבל לצערי אני לא הצלחתי בזה במהלך השנים האחרונות. כשאתם סטודנטים, הייתי מנסה לקבוע בסוף שבוע מתישהו, אבל בשלב מסויים גם סופי השבוע הופכים לעמוסים.

שתי האופציות שאני מנוסה בהן:

1) משחק פורום\מייל. עדיף פורום לעניות דעתי כי יותר קל לעקוב אחרי עץ המשחק. היתרון הוא שאין בעיית זמנים, אם כל שחקן יכול להגיב פעם ביום-יומיים, המשחק עובד. החיסרון הוא שהמשחק מאוד, מאוד איטי בהשוואה למשחק שולחני - חקר מבוך למשל יכול להימשך חודשים גם אם המבוך קטן.

2) מפנים ומשריינים ערב פעם בשבוע-שבועיים. זה לא קיצוני במיוחד. גם כשיש ילדים אפשר לדאוג לבייביסיטר פעם בשבועיים. נכון, זה לא משחק כל יומיים כמו שהיינו עושים כמתבגרים, אבל זה עדיין - משחק.

תודה על ההיענות

עולות לי כמה שאלות והערות מההצעות שעלו כאן - חשוב להדגיש שלא ממקום לעומתי, ברור שאין פתרון קסם לבעיה:

1. שחקנים מחויבים וזמני ברזל: אין ספק שמדובר ביעד שאם הוא מתגשם נפתרה רוב הבעיה. השאלה היא מה עושים כשקובעים זמני ברזל ולא עומדים בהם, או שהשחקנים מחויבים "רק" ברמה ממוצעת - רוצים לשחק, אבל אם למחרת יש מבחן או עבודת הגשה יבריזו מהסשן. אגב, בהקשר של שחקנים מחויבים קיים trade off בין מחויבות להתאמה חברתית. אנחנו מעדיפים לשחק עם חברים, אבל מתפשרים על שחקנים מתאימים פחות אם הם מחויבים יותר. אתן דוגמא טיפוסית, גיל: אוכל להתפשר על שחקנים שצעירים ממני ב7-8 שנים ונמצאים בתיכון, יהיה להם זמן ואולי הם אנשים נחמדים מאוד, אבל כנראה ארגיש לא שייך באווירה שתיווצר בקבוצה. זוהי דוגמא קיצונית קצת לכך שלמצוא שחקנים מספיק מחויבים זה דבר שעלול לבוא עם מחיר.

2. יש לדעתכם הבדל מהותי בין משחק דרך סקייפ לרול 20 והנגאאוטס? ניסיתי משחק בסקייפ במשך כמה חודשים והרגשתי שהאווירה לא מתקרבת לזו שנוצרת סביב שולחן, עד כמה אתם חושבים שהתוכנה היא פקטור במקרה כזה? אם אנסה משחק ברול20+ הנגאאוטס יתכן שהחוויה תהיה משמעותית טובה יותר?

3. מה דעתכם על משחקי פורום? לכאורה נדמה לי שיפתרו המון בעיות טכניות, אבל אני בספק שאפשר ליצור אווירה אם מעדכנים רק פעם בכמה ימים או שעות.

4.עלו כאן רעיונות מעניינים על משחקים שולחניים עם דרישות נוכחות נמוכות יותר. עד כה הקבוצות שלי כללו בין 4 ל5 שחקנים עם נוכחות מינימום של שלושה, אבל נוכחות מינימום של שניים הייתה יכולה לעשות הבדל משמעותי ולקיים המון סשנים שהתבטלו. מצד שני, יש בעיה עם דמויות שהשחקן לא מגיע - מה לדעתכם עושים איתן? עלתה כאן הצעה לקמפיין חד מפגשי (כמו צוותים בטירה), אבל האם יש פתרונות אחרים? קיימת אופציה של, נניח, איזשהו שיתוף בדמויות?

בתקופת האוניברסיטה שלי הרצתי תקופה ארוכה לשני שחקנים. עבד מעולה. זה גם מאפשר יותר תשומת לב לכל דמות ופיתוח עלילות מותאמות אישית.

לשתף בדמויות? רק אם זה משחק טכני-טקטי. אם זה משחק שיותר שם דגש על עלילה ופיתוח דמות זה חורק ואפילו מעצבן. אם זה בסה"כ לוחם שחוטף מכות, כוהן שמרפא אותו וקוסם שזורק כדורי אש, אז זה לא באמת משנה מי משחק אותם ואפשר גם לצרף לקבוצה תוכי ולתת לו לגלגל קוביות עם המקור.

כפתרון ביניים, אפשר לשחק כמו בערס-מגיקה. יש לכל אחד את הדמות הראשית שלו שרק הוא משחק, ויש דמויות משנה שאפשר להעביר בין אחד לשני והן בעצם דב"ש שהשחקנים מכווינים. מה שכן, חשוב לסיים כל סשן ב"בסיס" בו אפשר להשאיר את הדמות הקבועה.

ודגשים אחרונים:
א. ברור שלפני מבחן או דד ליין של הגשה לא משחקים. סדר עדיפויות!
ב. לא משחקים עם בני נוער. ההורים שלהם יחשבו שאתה מעפן ויצחקו עליך במפגשים החברתיים שלהם במקרה הטוב, ויזמינו משטרה במקרה הרע.

אורי ט -
אני כבר כמה שנים משחק עם חבורה קבועה של שני שחקנים (פלוס מנחה, אני) על גבי רול20 וסקייפ (או שיחת ועידה בפלאפון אם יש בעיות אינטרנט). יש האומרים שרול20 לא אופטימאלי, יש האומרים ששני שחקנים לא אופטימאלי. אבל כל זה לא מעניין - מה שטוב זה שמצאתי שחקנים שיש בינינו דינמיקה טובה, וגם כולנו מחויבים למשחק ואחד לשני. אנחנו לא חברים (פגשתי אותם פעמים ספורות במציאות), אבל במסגרת קבוצת משחק אנחנו מסתדרים מצוין. ולדעתי בסופו של דבר זה מה שחשוב, דימיקה. כל שאר הדברים זה זוטות.

המפקד האלמוני אמר/ה:

בתקופת האוניברסיטה שלי הרצתי תקופה ארוכה לשני שחקנים. עבד מעולה. זה גם מאפשר יותר תשומת לב לכל דמות ופיתוח עלילות מותאמות אישית.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

הרצה לקבוצה של שני שחקנים? האמת שנשמע כמו רעיון כלל לא רע, אנסה אותו.

המפקד האלמוני אמר/ה:

לשתף בדמויות? רק אם זה משחק טכני-טקטי. אם זה משחק שיותר שם דגש על עלילה ופיתוח דמות זה חורק ואפילו מעצבן. אם זה בסה"כ לוחם שחוטף מכות, כוהן שמרפא אותו וקוסם שזורק כדורי אש, אז זה לא באמת משנה מי משחק אותם ואפשר גם לצרף לקבוצה תוכי ולתת לו לגלגל קוביות עם המקור.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

מעולם לא ניסיתי לשתף דמויות ראשיות במשחק של עלילה ופיתוח דמות, אבל לפעמים אני תוהה למה לא בעצם? כמובן שברירת המחדל היא שכל שחקן משחק את הדמות שלו, אבל אם שחקן לא מגיע, אולי בכ"ז הקבוצה יכולה להמשיך ולפתח את הדמות שלו (בניגוד לשיטת ה"דמות על דיסקית")? מצד אחד זה פוגע בבלעדיות של השחקן על הדמות, מצד שני, כשחקן (שנקשר לדמויות שלו) תהיתי לפעמים אם יהיה מעניין יותר לתת לשחקן אחר לשחק את הדמות שלי מדי פעם כדי לראות איך היא מתבטאת עם פרשנות שונה. זה יכול לצאת חורק ומאולץ, אבל אולי הדמות תצא עמוקה ומעניינת יותר עם עושים את זה נכון - כי כל שחקן מפתח בה רובד אחר (אך כמובן שניתנת דומיננטיות לשחקן של הדמות).

המפקד האלמוני אמר/ה:

ודגשים אחרונים:
א. ברור שלפני מבחן או דד ליין של הגשה לא משחקים. סדר עדיפויות!
ב. לא משחקים עם בני נוער. ההורים שלהם יחשבו שאתה מעפן ויצחקו עליך במפגשים החברתיים שלהם במקרה הטוב, ויזמינו משטרה במקרה הרע.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

א. יום לפני מבחן זו באמת דוגמא קיצונית, התכוונתי כמובן למצבי ביניים (נניח, לפני הגשת תרגיל שבועי) שקיימים בתדירות מספיק גבוהה כדי שכל שבוע הסשן מתבטל מסיבה "דחופה" אחרת...
ב. הדוגמא שנתתי על משחק עם תיכוניסטים היא גם קיצונית (לצורך המחשת הדילמה), למרות שהפער בין גילאי 18 ל23 הוא לא כ"כ נורא. זה תסריט שכן יכול להתממש כשמשחקים בקבוצה מעורבת (נניח טווח גילאים מתיכון עד אחרי צבא), ואז מתחילות בעיות כשהשחקנים המבוגרים מפסיקים להגיע כשיש עומס.

אפשר לארגן את הקמפיין כך שיתאים לנוכחות חלקית של שחקנים בחלק מהמקרים. למשל, אפשר לבנות קמפיין סביב גילדת הרפתקנים. בכל פגישת משחק עושים הרפתקאה אחת, שאפשר לסיים בכ-3-5 שעות, וחוזרים לגילדה. בפעם הבאה? דמויותיהם של השחקנים שהגיעו הן אלו שזמינות בגילדה באותו הרגע להרפתקאה, ומתארגנת קבוצה. זה יכול לעבוד מצוין בקבוצה גדולה, יש לך מאגר של 6 שחקנים, למשל, אם ברוב הפגישות 3-4 מגיעים, אז דמויותיהם של אלו שלא הגיעו פשוט לא זמינות בגילדה באותו הזמן, מי שכן הגיע מארגנים ביחד חבורה.

יכול לעבוד יופי גם במרוצללים, מר ג'ונסון שוכר את שירותיהם של כל מיני רצי-צללים, לא לכל משימה הוא שוכר את כולם.

במד"ב - זה יכול לעבוד בסידור דומה לזה של מאס אפקט, כלומר יש לך על החללית כך וכך דמויות שמוכנות למשימות שטח, לא כולן תמיד זמינות, אבל מתוך כ-5-8 דמויות, מספיק ש-3 זמינות, והן יצאו למשימה.

עובד טוב יותר במשחק אפיזודי מאשר במשחק עם עלילה "גדולה".

יש לכך למעשה שני תנאים עיקריים:

1) השיטה וההרפתקאות מאפשרים "סגירה" של הרפתקאה ב-3-5 שעות משחק וחזרה לגילדה\ל-BARRENS\לחללית.

2) השיטה לא תלויה לצרכי "איזון" במספר מסוים של שחקנים או בתמהיל דמויות מסוים, כך שאפשר לארגן חבורות בעלות הרכבים שונים והן יעבדו היטב. יעבוד לעניות דעתי יותר טוב ב-TRAVELLER, במרוצללים, או במו"ד 5 מאשר במו"ד 4. בכוכבים אין-ספור - צריך לדאוג ל"פיצוי" מבחינת ריפוי כאשר השחקן של הפסיוני לא מגיע.

עוד אפשרות היא לבנות מראש כמה דמויות, שרובן יהיו דב"שים שמופיעים וחוזרים.
את הקבוצה לבסס על שחקני ליבה (כאלה שמגיעים בתדירות גבוהה) ושחקנים מזדמנים. לשחקנים המזדמנים נותנים את הדב"שים, והם יכולים להחליף דמות בין סשן לסשן. מידי פעם, גם שחקני הליבה ירצו לתת לדמות הקבועה שלהם לנוח (למשל - הקוסם הולך לעבוד 3 חודשים על איזה מחקר) ולשחק את אחד הדב"שים למטרת גיוון.

מההתנסות שלי:

* כמו שכולם אמרו, תקבעו ימים קבועים מראש. המאבק של למצוא יום כל פעם מיאש אנשים. אפשר גם נגיד: שבוע אחד שבת, שבוע אחד חמישי. ככה לא נועלים יום לגמרי.

* לא חייבים את כולם, גם בהרפתקאה עלילתית. אם מישהו אחד לא יכול זה לא מתבטל. אם שניים לא יכולים אז כנראה שכן.

*תקשורת. כמו בכל קשר בין בני אדם תקשורת היא הכי חשובה. תדברו על זה. מה אנשים רוצים מהמשחק, מה התדירות שנוחה להם, מה יגרום להם להיות יותר זמינים.
האם הם נהנים לשחק גיבורים או אולי רוצים משחק קודר. האם הם נהנים לשחק משחק עם הרבה גילגולים או שמעניין אותם עלילה. האם הם רוצים להריץ צחוקים או להיות מאוד מרוכזים במשחק. דבר עם השחקנים, יכול להיות שתתפלא לשמוע דברים שונים ממה שחשבת.


אני לא יודע איך זה אצלך אבל חלק גדול ממשחקי תפקידים זה להפגש עם אנשים שכיף לי איתם. לקשקש לפני, לצחוק באמצע או לשבת לאכול אחרי חשוב לא פחות מעוד חרב קסומה או התקדמות בעלילה... אז לי פחות מתאים משחקים מכוונים, אבל כל אחד חווה את זה אחרת.

פלאפי אמר/ה:

אורי ט -
אני כבר כמה שנים משחק עם חבורה קבועה של שני שחקנים (פלוס מנחה, אני) על גבי רול20 וסקייפ (או שיחת ועידה בפלאפון אם יש בעיות אינטרנט). יש האומרים שרול20 לא אופטימאלי, יש האומרים ששני שחקנים לא אופטימאלי. אבל כל זה לא מעניין - מה שטוב זה שמצאתי שחקנים שיש בינינו דינמיקה טובה, וגם כולנו מחויבים למשחק ואחד לשני. אנחנו לא חברים (פגשתי אותם פעמים ספורות במציאות), אבל במסגרת קבוצת משחק אנחנו מסתדרים מצוין. ולדעתי בסופו של דבר זה מה שחשוב, דימיקה. כל שאר הדברים זה זוטות.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

כן, גם אצלי ככה +-. אני אומנם כן מחוברת עם חברי למשחק גם שלא בזמן המשחק, וחלקם חברים קרובים, אבל מה שאמר פלאפי זה בהחלט כלל הברזל- למצוא מי שנעים לשחק איתו ופשוט לזרום עם זה. במקום להתעסק בלנסות למצוא את הסיטואציה האופטימלית.
אני משחק כבר מעל שנתיים בנתיב הרפתקה של פאתפיינדר. לפני זה שחקתי בערך שנה במערכה של ואנור.
ובין לבין שחקתי במשחק צאט אחד של עולמות בסכנה (משחק גיבורי על) ובחצי שנה האחרונה אני מנחה משחק צאט של ואנור.

יש כמה פרקים של על כתפי גמדים על סוגים שונים של משחקי רשת (רול20, פורומים, צאטים מסוגים שונים), כמו גם על התארגנות הקבוצה.
http://www.dwarves.org.il/

המפקד האלמוני אמר/ה:

לשתף בדמויות? רק אם זה משחק טכני-טקטי. אם זה משחק שיותר שם דגש על עלילה ופיתוח דמות זה חורק ואפילו מעצבן. אם זה בסה"כ לוחם שחוטף מכות, כוהן שמרפא אותו וקוסם שזורק כדורי אש, אז זה לא באמת משנה מי משחק אותם ואפשר גם לצרף לקבוצה תוכי ולתת לו לגלגל קוביות עם המקור.
[...]
ודגשים אחרונים:
א. ברור שלפני מבחן או דד ליין של הגשה לא משחקים. סדר עדיפויות!
ב. לא משחקים עם בני נוער. ההורים שלהם יחשבו שאתה מעפן ויצחקו עליך במפגשים החברתיים שלהם במקרה הטוב, ויזמינו משטרה במקרה הרע.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

עם הנקודה הראשונה אני ממש מסכים.
בקשר לדגשים:
א. תלוי באיזה מקרה מדובר, ואם זה יום לפני דדליין הגשה ומישהו דחה את זה לרגע האחרון שיש בו משחק זה לא משהו שאני אנטור עליו טינה אבל זה בהחלט משהו שברוב המקרים הוא היה יכול להימנע ממנו.
ב. בולשיט. יש לי שני קמפיינים, אחד עם אנשים בוגרים ואחד עם בני נוער. אני קצת באמצע. היה לי עוד משחק עם שחקנים קצת יותר בוגרים מהראשון שהתפרק בגלל בעיות עם המנחה. עם כולם סבבה לשחק, אף אחד לא אמר לי כלום על משחק עם בני נוער גם בפערים גדולים, וכבן נוער (מה שהייתי עד לא מזמן) אף אחד לא אמר לי כלום על משחק עם אנשים בוגרים גם כשהייתי בכיתה ט'. אם הורים מסויימים יתקשרו למשטרה כי "הבחור הגדול הזה משחק עם הילדים שלי במשחק תפקידים" זה הדבר הכי חסר ביסוס שקיים, בעיקר כשמדובר בבני נוער הגיוניים ולא ילדים קטנים או משהו. ואם ההורים של מישהו לא אוהבים אותך וזה כל כך מפריע לך - תמצא שחקן שלא תריב עם ההורים שלו.

משחקי תפקידים הם גם פעילות חברתית. אני יודע שאני ארגיש יותר בנוח עם אנשים שיש לי שפה משותפת איתם ועולם מושגים וחוויות דומה.

כן, שמעתי פה ושם על הילד בן ה14 ששיחק עם סטודנטים (פגשתי פעם ילד כזה, הוא היה נפוח מעצמו בצורה בלתי נסבלת וחשב שהוא נורא מיוחד כי יש לו חברים מבוגרים) או על גבר בן 37 עם שיער מאפיר שמשחק עם ילדים בני 15 (נתקלתי בטיפוס כזה, הוא היה איש קריפי ומאוס במיוחד), אבל כמו ששמת לב מהסוגריים, ההתרשמות שלי היא שהשילובים האלה לא עובדים טוב כל כך.

יש כמובן את המקרה שמדובר בקרובי משפחה, שזה כבר עובד יותר סביר, אבל אז יש אפשרות לתרחיש הבא:

-אתה משחק מו"ד עם חברים שלך מהכיתה. אבא שלך קולט אתכם, נזכר איך הוא שיחק פעם במו"ד בקופסאות (או אפילו מוד"מ1 באנגלית!), מתלהב ומבקש להצטרף לאיזה סשן.

-חברים שלך חושבים שהוא הרבה יותר מגניב ממך.

(זה היה הולך טוב עם התמונה של בריאן ביש גדא בתור מם)

הבעיה אכן מחמירה ככל שהשנים עוברות.
אני כבר מזמן מריץ לקבוצות של לא יותר מ 2-3 שחקנים, וכאשר מגיעים לשלב של משפחה, גם תיאום לקבוצה כזו הופך לסיוט - כרגע לא מצליחים לקבוע יותר מפעם בחודש, וזה במקרה הטוב.
מה גם שבקבוצה כזו, בד"כ באמת אי אפשר להריץ אם כולם לא מגיעים.

אני משתדל לקבוע מראש ולבקש מכולם "לשריין" מועד. לפעמים זה עובד, לפעמים עובד פחות.

נ.ב: מצטרף לדעה שהפרש גילאים גדול מדי, בעיקר בקרב השחקנים, הוא לא רצוי ויכול להיות מתכון ללא מעט בעיות.