כשהתעוררתי, הכל היה קצת מעורפל. הראש סחרחר והגוף עדיין כואב מהמכות...
מתוך הערפול זיהיתי דמות לא מוכרת רוכנת מעלי - פרצוף מבוגר, משקפיים עגולות, שיער אפרורי ומפוזר.
"אתה חוזר לחושיך, אני רואה" שמעתי אותו אומר, בקול סמכותי ויציב שאינו תואם את הפנים השבריריות.
"שתה את הנוזל בבקבוקון הזה, הוא יפחית את תחושת הסחרחורת. למכות היבשות, לדאבוני, לא נמצאה עדיין תרופה - לבד כמובן מחוסן הגוף של אדם צעיר ובריא כמוך."
"אבוי, כמה חסר נימוס" -אמר בעוד ששתיתי מהבקבוקון- "שכחתי להציג את עצמי. השם הוא גודריאד סול, פרופסור לכימיה והנדסה מאוניברסיטת גאלנטרי. אבל הכל קוראים לי לפי תוארי - 'פרופסור סול', וזוהי גם העדפתי".
כך פגשתי את השותף למסעותיי הבאים. פרופסור בגיל העמידה, בעל משקפיים ושיער מקריח ומאפיר, חובש מגבעת מרופטת וגלימת מסעות כבדה. מתחתיה, כך הסתבר לי עם הזמן, מסתתרים בגדים מהודרים יותר - מקטורן שחור ומכובד שכמעט ואינו צובר לכלוך.
לעתים נדמה הפרופסור לסטראוטיפ אקדמי מהלך: מעשן מהמקטרת ושח איתי בסודות האלכימיה, הפילוסופיה וההנדסה. אז היה מחליף נימה כלאחר יד, ופולט דברי בוז והתנשאות בוטים כלפי אורקים, חילי משמר או איכרים עובדי אדמה - "פראים טיפשים ואנשי בוץ", בלשונו הציורית.
אך עם הזמן למדתי שישנם צדדים שאינם ברורים לי בפרופסור סול. כושר גופו היה טוב מזה של בחורים צעירים ממנו בהרבה, הוא התמצא בשטח כסייר מיומן ושמר על קור רוח מרשים בקרב. נשקו היה כלי מוזר שהנדס בעצמו, מעין רובה קשת היורה שלוש קליעים בכל מטח, זאת כמובן בתוספת לאי אילו תרכובות כימיות שהיה מטיל - כמו גז או בקבוקים בעלי חומר מתפוצץ.
ניכר היה שעבר זמן רב מאז שביקר הפרופסור באוניברסיטה שלו, והוא כנראה משמש היום כסוכן שטח מיוחד המשרת אדון לא ידוע.
את המוטיבציה שלו מעולם לא ידעתי, מלבד זאת: פרופסור סול אינו מתעניין בשאלות של טוב ורע, אלא בקידום ערך אחד בלבד - ידע.
מתוך הערפול זיהיתי דמות לא מוכרת רוכנת מעלי - פרצוף מבוגר, משקפיים עגולות, שיער אפרורי ומפוזר.
"אתה חוזר לחושיך, אני רואה" שמעתי אותו אומר, בקול סמכותי ויציב שאינו תואם את הפנים השבריריות.
"שתה את הנוזל בבקבוקון הזה, הוא יפחית את תחושת הסחרחורת. למכות היבשות, לדאבוני, לא נמצאה עדיין תרופה - לבד כמובן מחוסן הגוף של אדם צעיר ובריא כמוך."
"אבוי, כמה חסר נימוס" -אמר בעוד ששתיתי מהבקבוקון- "שכחתי להציג את עצמי. השם הוא גודריאד סול, פרופסור לכימיה והנדסה מאוניברסיטת גאלנטרי. אבל הכל קוראים לי לפי תוארי - 'פרופסור סול', וזוהי גם העדפתי".
כך פגשתי את השותף למסעותיי הבאים. פרופסור בגיל העמידה, בעל משקפיים ושיער מקריח ומאפיר, חובש מגבעת מרופטת וגלימת מסעות כבדה. מתחתיה, כך הסתבר לי עם הזמן, מסתתרים בגדים מהודרים יותר - מקטורן שחור ומכובד שכמעט ואינו צובר לכלוך.
לעתים נדמה הפרופסור לסטראוטיפ אקדמי מהלך: מעשן מהמקטרת ושח איתי בסודות האלכימיה, הפילוסופיה וההנדסה. אז היה מחליף נימה כלאחר יד, ופולט דברי בוז והתנשאות בוטים כלפי אורקים, חילי משמר או איכרים עובדי אדמה - "פראים טיפשים ואנשי בוץ", בלשונו הציורית.
אך עם הזמן למדתי שישנם צדדים שאינם ברורים לי בפרופסור סול. כושר גופו היה טוב מזה של בחורים צעירים ממנו בהרבה, הוא התמצא בשטח כסייר מיומן ושמר על קור רוח מרשים בקרב. נשקו היה כלי מוזר שהנדס בעצמו, מעין רובה קשת היורה שלוש קליעים בכל מטח, זאת כמובן בתוספת לאי אילו תרכובות כימיות שהיה מטיל - כמו גז או בקבוקים בעלי חומר מתפוצץ.
ניכר היה שעבר זמן רב מאז שביקר הפרופסור באוניברסיטה שלו, והוא כנראה משמש היום כסוכן שטח מיוחד המשרת אדון לא ידוע.
את המוטיבציה שלו מעולם לא ידעתי, מלבד זאת: פרופסור סול אינו מתעניין בשאלות של טוב ורע, אלא בקידום ערך אחד בלבד - ידע.
