גנרל אסדת'!
פונדקאי ותיק
הסוהרת נכנסה לצינוק. בפנים שכב נער צעיר, מעולף-למחצה. לפני כמה ימים המשטרה מצאה את הנער הזה מעולף, עם חרב ביד, בביתו ומוקף בכל משפחתו מתים. נראה שרק עכשיו הוא התעורר.
"איפה אני?" שאל הנער.
"אתה בצינוק", אמרה הסוהרת.
"בצינוק? למה?"
"בואו נחשוב. מצאנו אותך מכוסה בדם, לא פצוע ועם חרב ביד בבית שלך עם כל המשפחה שלך מתים. מה חשבת שיקרה?"
הנער השתנק. "זאת הייתה היא!" הוא קרא, מצביע על החרב הזהובה ששכבה לצידו. זו הייתה החרב שהוא החזיק בזירת הפשע. אף אחד לא הצליח להוציא אותה מידו של הנער עד שהוא התעורר.
"מי, החרב?" שאלה הסוהרת.
"כן, החרב!"
"או שהשתגעת לגמרי", אמרה הסוהרת, מכוונת אגרוף לפניו של הנער, "או שאתה משקר. ואם אתה משקר -"
"אני לא משקר! זאת באמת החרב! היא אמרה לי שהיא תיתן לי כוח אם אני אתן לה להיכנס! אני הסכמתי... ואז התעוררתי כאן..."
משוגע, אם כן, חשבה הסוהרת. היא הרימה את החרב.
"זאת חרב", היא אמרה. "חרב לא מדברת. היא נשק. היא לא יכולה לדבר, כי -"
הסוהרת השתנקה. ואז העיניים שלה הפכו לשחורות לחלוטין, בלי קשתיות ובלי לובן העין. ואז היא בחנה את עצמה וחייכה.
"נראה שמצאתי גוף חדש", היא אמרה. "הגוף הזה כבר חזק. נראה לי שאני אשאר איתו לכמה זמן".
ואז היא הביטה על הנער, שבשלב הזה ישב משותק מפחד.
"אבל קודם, בואו ניפטר מהראיות. אתה היית בסדר".
ובמכת חרב יחידה, הרוח שהשתלטה על הסוהרת הרגה את הגוף הקודם שלה.
קודם כל - התנצלויותיי. שוב ביססתי את השו"ש שלי על משהו שכבר קיים. הפעם המקור הוא סדרת מאנגה/אנימה בשם סול איטר - ששוב, מומלצת בחום.
בכל מקרה, השו"ש כאן הוא נשק עם תבונה, שמשתלט על גופו של זה שמשתמש בו. אפשר לעשות איתו הרבה דברים: למשל, כמו בסיפור הקצר למעלה, הדמויות יכולות לתפוס רוצח ולגלות שהנשק שלו הוא הרוצח האמיתי, או להרוג יריב משונה שתקף אותם רק כדי שהנשק שלו ישתלט על מישהו אחר, או האפשרות הכי מהנה (עבור השה"ם) הוא ששחקן ימצא נשק וימצא את עצמו הופך לכלי הנשק של הנשק.
הערות, הארות, כבשים בכל הצבעים וגם סתם "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.
"איפה אני?" שאל הנער.
"אתה בצינוק", אמרה הסוהרת.
"בצינוק? למה?"
"בואו נחשוב. מצאנו אותך מכוסה בדם, לא פצוע ועם חרב ביד בבית שלך עם כל המשפחה שלך מתים. מה חשבת שיקרה?"
הנער השתנק. "זאת הייתה היא!" הוא קרא, מצביע על החרב הזהובה ששכבה לצידו. זו הייתה החרב שהוא החזיק בזירת הפשע. אף אחד לא הצליח להוציא אותה מידו של הנער עד שהוא התעורר.
"מי, החרב?" שאלה הסוהרת.
"כן, החרב!"
"או שהשתגעת לגמרי", אמרה הסוהרת, מכוונת אגרוף לפניו של הנער, "או שאתה משקר. ואם אתה משקר -"
"אני לא משקר! זאת באמת החרב! היא אמרה לי שהיא תיתן לי כוח אם אני אתן לה להיכנס! אני הסכמתי... ואז התעוררתי כאן..."
משוגע, אם כן, חשבה הסוהרת. היא הרימה את החרב.
"זאת חרב", היא אמרה. "חרב לא מדברת. היא נשק. היא לא יכולה לדבר, כי -"
הסוהרת השתנקה. ואז העיניים שלה הפכו לשחורות לחלוטין, בלי קשתיות ובלי לובן העין. ואז היא בחנה את עצמה וחייכה.
"נראה שמצאתי גוף חדש", היא אמרה. "הגוף הזה כבר חזק. נראה לי שאני אשאר איתו לכמה זמן".
ואז היא הביטה על הנער, שבשלב הזה ישב משותק מפחד.
"אבל קודם, בואו ניפטר מהראיות. אתה היית בסדר".
ובמכת חרב יחידה, הרוח שהשתלטה על הסוהרת הרגה את הגוף הקודם שלה.
קודם כל - התנצלויותיי. שוב ביססתי את השו"ש שלי על משהו שכבר קיים. הפעם המקור הוא סדרת מאנגה/אנימה בשם סול איטר - ששוב, מומלצת בחום.
בכל מקרה, השו"ש כאן הוא נשק עם תבונה, שמשתלט על גופו של זה שמשתמש בו. אפשר לעשות איתו הרבה דברים: למשל, כמו בסיפור הקצר למעלה, הדמויות יכולות לתפוס רוצח ולגלות שהנשק שלו הוא הרוצח האמיתי, או להרוג יריב משונה שתקף אותם רק כדי שהנשק שלו ישתלט על מישהו אחר, או האפשרות הכי מהנה (עבור השה"ם) הוא ששחקן ימצא נשק וימצא את עצמו הופך לכלי הנשק של הנשק.
הערות, הארות, כבשים בכל הצבעים וגם סתם "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.