---
*קישור להורדת המפה המלאה והמקורית - http://www.upf.co.il/file/233502390.html ניתן לפתוח את הקובץ באמצעות תוכנת Autorealm לעריכת מפות.
תוכן עניינים:
1. פתיחה - מפה, פתיח והצגה כללית של עולם המערכה.
2. האמונה האלילית - הסבר בנושא הדת השלטת ביבשת, הכולל פירוט על חמשת האלילים הגדולים.
3. האמפריה:
- 3א. הצגה כללית והסטוריה - הצגה כללית, מפה ורקע היסטורי קצר על הממלכה הגדולה ביבשת.
- 3ב. הסדר הישן - הצגת המבנה החברתי הנוהג באמפריה.
- 3ג. מחוזות האמפריה - פירוט לגבי המחוזות השונים באמפריה, בדגש על גאוגרפיה ותרבות.
- 3ד. המבנה השלטוני באמפריה - הצגת גורמי הכוח באמפריה: הקיסר, האצולה, הצבא והתאגידים הגדולים.
4. ארצות הארורים:
- 4א. פתיחה ורקע כללי - כולל מפה והצגה כללית של ארצות הארורים.
- 4ב. דברי הימים - היסטוריה מקיפה של ארצות הארורים, מתחילת ההתיישבות ועד למצב בהווה.
- 4ג. אופיה של הארץ - סקירה של חיי השגרה והקשיים הכרוכים בהם.
- 4ד. הממלכות - הצגה מסודרת של כל הממלכות בהווה, בדגש על השלטון.
- 4ה. סיעות בארצות הארורים - הצגת הזרמים החברתיים הדומיננטים כיום.
- 4ו. הבלדה על ת'ורברין - למרות שבוודאי כבר שמעתם אותה בפונדקי האמפריה...
5. המהפכה - כולל תיאור מהלך העניינים שהוביל לפרוץ המהפכה, שגרת החיים בצילה והסדר השלטוני שנהג בה.
6.המלחמה הגדולה - תיאור מהלך העניינים במלחמה הגדולה. מסודר לפי שנים, וכולל את הסדרי השלום בסופה.
7. הפרא:
- 7א. מוטיב הפרא - מה רוצה הפרא? ומה קורה למי שיעז לחקור את מעמקיו?
- 7ב. הפרא הצפוני - פירוט על הנופים והאתרים במישורי הפרא.
- 7ג. הפרא התיכון - סיפור התעלומה של יערות הפרא התיכון, וחורבנה של מלכות העלה.
- 7ד. הישימון - מי שישלח לישימון, קרוב לוודאי שלא יחזור...
8. אגדות מהפרא:
- 8א. כרוז להרפתקן המתחיל - האם אתם מוכנים לצאת לפרא הקרוב??
- 8ב. אגרת לקפטן מארק, ממשמר הגבול שבמחוז הורדים - מפקד, קרא את התדריך והיכון לקרב!
- 8ג. הבלים של שיכור - אל תהיו תמימים, הוא סתם שיכור.
- 8ד. נפילת מצודת נוטר הצפון - רק ההריסות יספרו את סיפורה...
- 8ה. שלט מוצב מעל גולגולת, אי שם במרחבי הישימון - נראה שדרככם בישימון הגיעה לקיצה.
- 8ו. רשומות המלומד רפאלו בן דונילוס - הפילוסופים יעשו הרבה כדי להניח עליהן את ידם.
- 8ז. שיר ערש נפוץ במחוז הורדים - לילה טוב!
- 8ח. עלילות סר הארי והפעמון הקדוש - תתכנסו תתכנסו... כולם מקשיבים? יופי. אז מעשה שהיה כך היה--
9. קסם ביבשת סדן הזהב - הסבר לגבי מעמדו של הקסם ביבשת. האם אתם מכשפים נאמנים או מתריסים?
10. מנהגי המגדר והמין ביבשת - תמיד חלמתי להיות הרפתקנית!
11. לוח השנה בעולם המוכר:
- 11א. דרך ספירת הימים - הסבר על שני לוחות השנה בעולם. הקבוצה יכולה לבחור בזה שנוח לה.
- 11ב. מועדים מיוחדים בשנה - למשל, חג שהילדים מתחפשים לליקנתרופים מפחידים!
למפה המלאה באיכות גבוהה -
היום ה-41 לעונת הטבע, שנה 1109 לייסודה של אמפרית הדרקון
רחובותיה של אטלס, הבירה הקיסרית, מלאים עד אפס מקום. ההמון צוהל, מריע, מזיל דמעות של אושר ואנחת רווחה - ובמרכזו צועדים לוחמיו הגאים ועטורי הנצחון של הצבא האימפריאלי. המלחמה הסתיימה.
שש שנים עברו מאז פרוץ המהפכה ועד לדיכויה. שש שנים בהן התחוללה מלחמה איומה, עקובה מדם, שלימים תקרא בפי כל, בפשטות, "המלחמה הגדולה", ואולי אף הייתה זו המלחמה הנוראה ביותר שידעה האמפריה מאז היווסדה.
אך כעת זהו זמן לחגיגות, השכול ושיקום ההרס יחכו ליום אחר. הקהל משליך פרחים אל עבר המצעד. רעיות והורים מנופפים לאהוביהם המשתתפים בו. החיילים הצועדים עצמם, לעומת זאת, נראים בעיקר יגעים מכל תלאותיהם.
לבסוף מגיע המצעד אל הכיכר המרכזית, שם ההתרגשות מגיעה לשיאה. הוד מעלתו, הקיסר הזמני הלמיר השלישי, מחכה שם. המצעד נעצר. אסופת גיבורי המלחמה האמיצים ביותר, שצעדו עד כה בראש, נגשים ברוב טקס אל הקיסר הזמני כדי להגיש באופן רשמי את צווי הכניעה של המהפכנים המובסים. הם מגישים את הצו, ואז מצדיעים - זקופים ונרגשים מגודל המעמד והכבוד.
ולפתע, שלא על פי כללי הטקס, מצדיע הקיסר הזמני בחזרה. אמנם הוא בכיר מהם, אך היום אין זה משנה, ולרגע חולף נדמה שלחלולחית דקה צצה על פניו חמורי הסבר של הוד מעלתו. בוודאי אומר הוא לעצמו בלב - תודה.
תודה על כל מה ששעשיתם. תודה על שהצלתם את האמפריה, את היבשת, ואולי אף את העולם כולו.
כשהקיסר הזמני מצדיע חזרה, התרגשות הקהל מגיעה לשיאה. זהו הרגע לו חיכו כולם, הרגע בו הנצחון שלם ונצחי.
יחי הקיסר, תחי האמפריה, יחי הדרקון הקדוש. יחי הסדר הישן, במלוא תפארתו.
מי יתן וימשול לעד.
הסבר כללי על עולם המערכה:
"ניצוץ תקווה ואש" הוא עולם מערכה שנבנה למשחק תפקידים בסגנון קלאסי (פנטזיה-גנרי). אני אישית משחק אותו עם חוקי בית שיצרנו בקבוצה, חוקים שמבוססים באופן מאוד עקיף על מו"ד 3.5, ובהמשך אני מתכנן לפרסם אותם. ביסודו של העולם קיים מתח תמידי בין "הסדר הישן", שהוא בגדול שיטה אלילית ומונרכית, לבין כוחות של שינוי - שעלולים להיות כוחות הפרא, כוחות של רפורמה, או פשוט כוחות הרס ודיכוי. ברקע תמיד קיים החשש מפני שובה של "המהפכה", המתיימרת לעקור את כל הסדר הישן מיסודו ולכונן שיטה שוויונית וצודקת יותר.
המפה שפרסמתי היא מפה של יבשת בשם סדן הזהב, והיא כל העולם שמוכר לדמויות. קנה המידה הוא מאוד גדול - חציית היבשת ממזרח למערב עורכת כשנה על גבי סוס. בנוסף קיימות יבשות אחרות שפשוט לא ידועות עדיין בעולם המוכר, ולכל אחת מהן מוטיב שונה: צפונית להרי החושך - יבשת בסגנון המזרח הרחוק, דרומית למפה (משנראה כמו צפון אפריקה) - יבשת בסגנון ערבי/סטימפאנק, ומעבר לים - יבשת חדשה במוטיב של גילוי אמריקה. כרגע היבשות הללו הן לא רלוונטיות, ואני מתכוון לבנות אותן רק כשהקבוצה תרצה לנסות משהו אחר לגמרי, או בהרפתקה מרחיקת לכת במיוחד (בסגנון מסעות מרקו פולו או קולומבוס). בקיצור, היבשות עם המוטיבים השונים הן פוטנציאל לפתח את העולם למקומות שונים, אבל כרגע טרם עשיתי בו שימוש.
אפשר לשחק את "ניצוץ תקווה ואש" בשיטות רבות, כולל גרסאות מו"ד בהן הדמויות הן גיבורות המשפיעות על הסדר העולמי. מצד שני, השיטה בה אני משחק מצמצמת בכוחן של הדמויות, כך שעלילת עולם המערכה היא רק רקע לפיתוח הרולפליי וההרפתקה. כמו כן, אפשר לשחק את עולם המערכה באזורים גאוגרפיים שונים ("האמפריה" בצפון, ממלכות הדרום הרחוקות וכו'), ובתקופות זמן שונות (למשל, לפני/אחרי/בזמן המלחמה הגדולה). ברירת המחדל שלי היא לפתוח באזור יחסית שקט של האמפריה, לאחר סיום המלחמה הגדולה.
התשתית האידיאולוגית: האמונה האלילית
האמפריה:
הצגה כללית והיסטוריה
קישור למפת האמפריה באיכות גבוהה - http://i62.tinypic.com/10rphmp.jpg
הסבר כללי
המעצמה הגדולה ביבשת היא "אמפרית הדרקון" שבצפון, אך בפי כל היא נקראת פשוט "האימפריה". האימפריה גדולה כל כך, עד כי הקרטוגרפים לא טורחים לציין את שמה במפות, אלא את שמות המחוזות המרכיבים אותה. האימפריה משתרעת לכל רוחבה של היבשת, מהים שבו זורחת השמש ועד הים שבו היא שוקעת, וממישורי הפרא בצפון עד לאגם השחור וההרים בדרום.
האימפריה מחולקת לתשעה מחוזות - מחוז הורדים, מחוז הזהב, מחוז הסְפָר, מחוז הברזל, מחוז הפסגות, מחוז השמש, מחוז הדעת, המחוז השחור - ובראשם מחוז המלך.
היסטוריה
האמפריה נוסדה לפני כאלף שנים בידי "המייסדים הקדמונים", זמן קצר לאחר שבראו חמשת האלילים את העולם, והיא כנראה הגוף העתיק ביותר בעולם הצעיר. האימפריה התרחבה במהרה. גבולותיה המקוריים נעשו לגבולות מחוז המלך, וכל ארץ שכרעה ברך בפני מלכות פאלה נעשתה למחוז חדש. לפני כארבע מאות שנה חצה הקיסר האגדי הורקנו הכובש את ההרים מדרום, ייסד את "המחוז השחור" והביא את האימפריה לשיא תפארתה: מגבולות הרי הפרא בצפון ועד לאגם השחור בדרום, השוכן מעבר לארצות הארורים.
אך הזמנים השתנו, והאימפריה נמצאת בדעיכה. במאתיים השנים האחרונות הפרא בלע בחזרה את השטחים שכיום מסומנים במפה כמישורי הפרא, וכך אבדו מחוזות הסתיו, הרוחות והשלג. עול ההיסטוריה הביא עמו רוח של עייפות באימפריה, כמו מסמן סופו של עידן. הקיסרים האחרונים היו מושחתים ומנוונים והזמנים קשים. למרות זאת, תחת שלטונו של הקיסר הזמני הלמיר החלה תחייה מחודשת, וכעת, האימפריה מביטה בתקווה זהירה במאמציו להשיבה לכוחה מקדם.
הסדר הישן
*קישור להורדת המפה המלאה והמקורית - http://www.upf.co.il/file/233502390.html ניתן לפתוח את הקובץ באמצעות תוכנת Autorealm לעריכת מפות.
תוכן עניינים:
1. פתיחה - מפה, פתיח והצגה כללית של עולם המערכה.
2. האמונה האלילית - הסבר בנושא הדת השלטת ביבשת, הכולל פירוט על חמשת האלילים הגדולים.
3. האמפריה:
- 3א. הצגה כללית והסטוריה - הצגה כללית, מפה ורקע היסטורי קצר על הממלכה הגדולה ביבשת.
- 3ב. הסדר הישן - הצגת המבנה החברתי הנוהג באמפריה.
- 3ג. מחוזות האמפריה - פירוט לגבי המחוזות השונים באמפריה, בדגש על גאוגרפיה ותרבות.
- 3ד. המבנה השלטוני באמפריה - הצגת גורמי הכוח באמפריה: הקיסר, האצולה, הצבא והתאגידים הגדולים.
4. ארצות הארורים:
- 4א. פתיחה ורקע כללי - כולל מפה והצגה כללית של ארצות הארורים.
- 4ב. דברי הימים - היסטוריה מקיפה של ארצות הארורים, מתחילת ההתיישבות ועד למצב בהווה.
- 4ג. אופיה של הארץ - סקירה של חיי השגרה והקשיים הכרוכים בהם.
- 4ד. הממלכות - הצגה מסודרת של כל הממלכות בהווה, בדגש על השלטון.
- 4ה. סיעות בארצות הארורים - הצגת הזרמים החברתיים הדומיננטים כיום.
- 4ו. הבלדה על ת'ורברין - למרות שבוודאי כבר שמעתם אותה בפונדקי האמפריה...
5. המהפכה - כולל תיאור מהלך העניינים שהוביל לפרוץ המהפכה, שגרת החיים בצילה והסדר השלטוני שנהג בה.
6.המלחמה הגדולה - תיאור מהלך העניינים במלחמה הגדולה. מסודר לפי שנים, וכולל את הסדרי השלום בסופה.
7. הפרא:
- 7א. מוטיב הפרא - מה רוצה הפרא? ומה קורה למי שיעז לחקור את מעמקיו?
- 7ב. הפרא הצפוני - פירוט על הנופים והאתרים במישורי הפרא.
- 7ג. הפרא התיכון - סיפור התעלומה של יערות הפרא התיכון, וחורבנה של מלכות העלה.
- 7ד. הישימון - מי שישלח לישימון, קרוב לוודאי שלא יחזור...
8. אגדות מהפרא:
- 8א. כרוז להרפתקן המתחיל - האם אתם מוכנים לצאת לפרא הקרוב??
- 8ב. אגרת לקפטן מארק, ממשמר הגבול שבמחוז הורדים - מפקד, קרא את התדריך והיכון לקרב!
- 8ג. הבלים של שיכור - אל תהיו תמימים, הוא סתם שיכור.
- 8ד. נפילת מצודת נוטר הצפון - רק ההריסות יספרו את סיפורה...
- 8ה. שלט מוצב מעל גולגולת, אי שם במרחבי הישימון - נראה שדרככם בישימון הגיעה לקיצה.
- 8ו. רשומות המלומד רפאלו בן דונילוס - הפילוסופים יעשו הרבה כדי להניח עליהן את ידם.
- 8ז. שיר ערש נפוץ במחוז הורדים - לילה טוב!
- 8ח. עלילות סר הארי והפעמון הקדוש - תתכנסו תתכנסו... כולם מקשיבים? יופי. אז מעשה שהיה כך היה--
9. קסם ביבשת סדן הזהב - הסבר לגבי מעמדו של הקסם ביבשת. האם אתם מכשפים נאמנים או מתריסים?
10. מנהגי המגדר והמין ביבשת - תמיד חלמתי להיות הרפתקנית!
11. לוח השנה בעולם המוכר:
- 11א. דרך ספירת הימים - הסבר על שני לוחות השנה בעולם. הקבוצה יכולה לבחור בזה שנוח לה.
- 11ב. מועדים מיוחדים בשנה - למשל, חג שהילדים מתחפשים לליקנתרופים מפחידים!
"ניצוץ תקווה ואש" - מפת היבשת "סדן הזהב"
למפה המלאה באיכות גבוהה -
היום ה-41 לעונת הטבע, שנה 1109 לייסודה של אמפרית הדרקון
רחובותיה של אטלס, הבירה הקיסרית, מלאים עד אפס מקום. ההמון צוהל, מריע, מזיל דמעות של אושר ואנחת רווחה - ובמרכזו צועדים לוחמיו הגאים ועטורי הנצחון של הצבא האימפריאלי. המלחמה הסתיימה.
שש שנים עברו מאז פרוץ המהפכה ועד לדיכויה. שש שנים בהן התחוללה מלחמה איומה, עקובה מדם, שלימים תקרא בפי כל, בפשטות, "המלחמה הגדולה", ואולי אף הייתה זו המלחמה הנוראה ביותר שידעה האמפריה מאז היווסדה.
אך כעת זהו זמן לחגיגות, השכול ושיקום ההרס יחכו ליום אחר. הקהל משליך פרחים אל עבר המצעד. רעיות והורים מנופפים לאהוביהם המשתתפים בו. החיילים הצועדים עצמם, לעומת זאת, נראים בעיקר יגעים מכל תלאותיהם.
לבסוף מגיע המצעד אל הכיכר המרכזית, שם ההתרגשות מגיעה לשיאה. הוד מעלתו, הקיסר הזמני הלמיר השלישי, מחכה שם. המצעד נעצר. אסופת גיבורי המלחמה האמיצים ביותר, שצעדו עד כה בראש, נגשים ברוב טקס אל הקיסר הזמני כדי להגיש באופן רשמי את צווי הכניעה של המהפכנים המובסים. הם מגישים את הצו, ואז מצדיעים - זקופים ונרגשים מגודל המעמד והכבוד.
ולפתע, שלא על פי כללי הטקס, מצדיע הקיסר הזמני בחזרה. אמנם הוא בכיר מהם, אך היום אין זה משנה, ולרגע חולף נדמה שלחלולחית דקה צצה על פניו חמורי הסבר של הוד מעלתו. בוודאי אומר הוא לעצמו בלב - תודה.
תודה על כל מה ששעשיתם. תודה על שהצלתם את האמפריה, את היבשת, ואולי אף את העולם כולו.
כשהקיסר הזמני מצדיע חזרה, התרגשות הקהל מגיעה לשיאה. זהו הרגע לו חיכו כולם, הרגע בו הנצחון שלם ונצחי.
יחי הקיסר, תחי האמפריה, יחי הדרקון הקדוש. יחי הסדר הישן, במלוא תפארתו.
מי יתן וימשול לעד.
הסבר כללי על עולם המערכה:
"ניצוץ תקווה ואש" הוא עולם מערכה שנבנה למשחק תפקידים בסגנון קלאסי (פנטזיה-גנרי). אני אישית משחק אותו עם חוקי בית שיצרנו בקבוצה, חוקים שמבוססים באופן מאוד עקיף על מו"ד 3.5, ובהמשך אני מתכנן לפרסם אותם. ביסודו של העולם קיים מתח תמידי בין "הסדר הישן", שהוא בגדול שיטה אלילית ומונרכית, לבין כוחות של שינוי - שעלולים להיות כוחות הפרא, כוחות של רפורמה, או פשוט כוחות הרס ודיכוי. ברקע תמיד קיים החשש מפני שובה של "המהפכה", המתיימרת לעקור את כל הסדר הישן מיסודו ולכונן שיטה שוויונית וצודקת יותר.
המפה שפרסמתי היא מפה של יבשת בשם סדן הזהב, והיא כל העולם שמוכר לדמויות. קנה המידה הוא מאוד גדול - חציית היבשת ממזרח למערב עורכת כשנה על גבי סוס. בנוסף קיימות יבשות אחרות שפשוט לא ידועות עדיין בעולם המוכר, ולכל אחת מהן מוטיב שונה: צפונית להרי החושך - יבשת בסגנון המזרח הרחוק, דרומית למפה (משנראה כמו צפון אפריקה) - יבשת בסגנון ערבי/סטימפאנק, ומעבר לים - יבשת חדשה במוטיב של גילוי אמריקה. כרגע היבשות הללו הן לא רלוונטיות, ואני מתכוון לבנות אותן רק כשהקבוצה תרצה לנסות משהו אחר לגמרי, או בהרפתקה מרחיקת לכת במיוחד (בסגנון מסעות מרקו פולו או קולומבוס). בקיצור, היבשות עם המוטיבים השונים הן פוטנציאל לפתח את העולם למקומות שונים, אבל כרגע טרם עשיתי בו שימוש.
אפשר לשחק את "ניצוץ תקווה ואש" בשיטות רבות, כולל גרסאות מו"ד בהן הדמויות הן גיבורות המשפיעות על הסדר העולמי. מצד שני, השיטה בה אני משחק מצמצמת בכוחן של הדמויות, כך שעלילת עולם המערכה היא רק רקע לפיתוח הרולפליי וההרפתקה. כמו כן, אפשר לשחק את עולם המערכה באזורים גאוגרפיים שונים ("האמפריה" בצפון, ממלכות הדרום הרחוקות וכו'), ובתקופות זמן שונות (למשל, לפני/אחרי/בזמן המלחמה הגדולה). ברירת המחדל שלי היא לפתוח באזור יחסית שקט של האמפריה, לאחר סיום המלחמה הגדולה.
התשתית האידיאולוגית: האמונה האלילית
רוב שוכני יבשת "סדן הזהב" חולקים אמונה משותפת בחמשת האלילים הגדולים, שבראו ברוב חסדם את העולם הצעיר וכעת הם שולטים יחדיו על כל תחומי הקיום שבו. קיומם של האלילים, השוכנים במישור העליון (מעין יבשת חמישית), הוא עובדה שרירה בעולם זה. האלילים אינם נוהגים להתערב בצרותיהם התפלות של בני התמותה. במקום זאת, הם מעדיפים לעסוק בעניינים החשובים של יושבי המרום, עניינים כמו טיפוח חלקתם השמימית, מערכות היחסים הסבוכות שלהם, וכמובן - כבודם ומעמדם האישי. היות והעולם הצעיר משמש כזירה נוספת בו יכולים האלילים להשוות את גדולתם, ששים הם לעודד את בני התמותה לבחור אליל ולעבוד אותו. בתמורה לנאמנותם, זוכים בני התמותה לטעום מכוחותיו של הפטרון באמצעות מעמד הכהונה.
זר מעולמנו, לו יכול היה לבקר ב"סדן הזהב", עשוי היה להשוות את אופיים של חמשת האלילים לאופי החומרי של אלילי המיתולוגיות העתיקות. ממש כמו זאוס מיוון או אמטראסו מיפן, גם אלילי "סדן הזהב" הם בעלי אופי ארצי ואינטרסים אישיים. לפעמים הם מונעים מיצרם, לעיתים הם אף גחמניים. כאשר מתלהטים היצרים האלילים עלולים להדרדר לעימות זה בזה - עניין שמחלחל גם לצאן מריעתם הנאמן שעל הארץ. לכן, רוב תושבי "סדן הזהב" מעידים על עצמם כעל משרתיו של אחד מחמשת האלילים, תוך כיבודם של השאר.
חמשת האלילים הם:
פאלה
אל המלכים והכבוד. פאלה מתגלם כדרקון זהב ענק, עטוי שריון ונושא את חרב המלכים. עוצמתו האגדית עולה אף על זו של רעיו האלילים, והוא שומרה ופטרונה של אמפריית הדרקון הגדולה, בה הוא מכונה גם "הדרקון הקדוש" (על האמפריה - יפורט בהמשך). כוחו האדיר מביא לכך שמאמיניו נפוצים הם, גם הרחק מבעד לגבולות האמפריה, ופולחנו מגיע ממש עד לממלכת אקסנדריה הרחוקה, השוכנת למרגלות החוף הדרומי.
ועם זאת, הכוח אינו מקור הסמכות היחיד של אליל זה. "הדרקון הקדוש" ונאמניו הם בעלי תודעה מוסרית חזקה וחוש צדק מפותח, ודרכיו הם דרכי המונרכיה הנאורה שמאפשרת את צמיחתם של הסדר והתרבות בעולם הצעיר. הוא מנחה את האצילים לנהוג בחמלה ובהגינות כלפי פשוטי העם - ומנחה את פשוטי העם לעבוד את אדוניהם במסירות. הפלאדין, אביר אצילי ונועז, קרוי על שמו של האליל - "נותן הדין של פאלה".
סמלו של פאלה הוא הכתר הגדול.
אינטרה
אלת הטבע והפרא המזדחל. אינטרה נתפסת כבת חסותו של פאלה, ולכן "הדרקון הקדוש" האציל בידיה את הסמכות על הטבע והפרא, שנוצרו בידי חמשת האלילים כולם כאשר בראו הם יחדיו את העולם הצעיר. בעיתות שגרה, הטבע נעים לעין ומשרת את בני התמותה. אך משחוטאים הם לאלילים - נקראת אינטרה להטיל עונש באמצעות הפרא המזדחל ומחלת הלינקוטרופיה הנוראה, ולכן החשש מחמתה הוא גדול. רוב מאמיניה של אלת הטבע הם תושבי הפרא הלא מיושב, או יושבי הפריפריה של הממלכות הגדולות. כמו כן, מספרים שבאדמות הדרום הרחוקות עובדים אותה העלפים, מתוך דוכסויות מסתוריות החבויות בעומק יערות העד המצויים שם.
סמלה של אנטרה הוא העלה.
לקליס
אל המוות והארורים. לקליס הוא הפטרון של ממלכות הארורים, השוכנות מדרום לאמפריה. ממלכותיו הן ארצות שממה, עניות ונחשלות, ובהן רודים המלכים האל-מתים בעבדיהם החיים בדלות רבה. כמו המוות שעליו הוא חולש, לקליס אינו טוב או רע אלא פשוט הינו. ועם זאת, רבים ממאמיניו נוהגים באכזריות ובדיכוי: משאזל מזלו עשוי ההרפתקן בעולמנו להתקל אף בכתות של נקרומנסרים, המקריבים את שבוייהם החיים בפולחן לכבודו של מלכם ופטרונם.
בעולם שבו הסדר החברתי הוא לא שוויוני ומחולק למעמדות רבים, מקבל לקליס אחראיות נוספת, ואף עיקרית: תוארו כ"אל הארורים", שהופך אותו למושא תפילתם של המעמדות הנחותים (המעמדות ה"ארורים"). בתוארו זה עובדים אותו רבים מהעניים והדלים ביבשת, ולקליס, משנאלץ לקבל את האחראיות על המסכנים הללו - גומל להם לפעמים בישועה.
סמלו של לקליס הוא העורב.
לושיה
אלת המזל והאהבה. לושיה היא החמקמקה והמסתורית מבין האלילים, אך האגדות מספרות על כוחה האדיר שכמעט שווה לזה של פאלה. מאמיניה של לושיה הם לרוב זוגות האוהבים הצעירים, להם היא מוכרת כמלכתה של אהבת אמת טהורה. גם בחתימת עסקאות נוהגים הבריות לברך את אלת האהבה, שכן היא משרה רוח של אמון הדדי בין הצדדים המתחייבים. ועם זאת, בהתקרא שמה, עשוי מבין עניין לנוע בסקרנות - שכן זוהי גם ה"ג'וקר" מבין מחמשת האלילים. בשולי החברה נוהגים נזירים מסתוריים, מפיצי סמי-קסם ומהמרים משופשפים - לעבוד דווקא את אלת האהבה והמזל. השמועות מספרות שלעיתים, זוכים הם אף לטעום מכוחה האדיר.
סמלה של לושיה הוא התלתן המרובע.
ורמיליון
אל האש והמלחמה. זהו האליל הרשע מבין החמישה, ונוהג לקרוא תיגר על מלכותו של פאלה. ורמיליון מתגלם כמפלצת מטילת אימה: גופו דמוי אדם שרירי, ראשו ראש אריה שחור רעמה, ועיניו בוערות. פרוותו של ורמיליון אדומה כדם ובידיו אלה כבדה ואימתנית - הנשק החביב עליו.
ורמיליון מקדש את הכוח, האלימות והמלחמה. תורתו האפלה מודה שאין כל פסול בלשדוד אדם זקן מאוצרותיו, בתנאי שזה האחרון היה מספיק חלש כדי להרוויח את סבלו ביושר. משדחו רוב אומות העולם את דרכיו הרעות, אימץ ורמיליון לפני דורות רבים את ממלכת תיאטיס בדרום הרחוק, בה הכוח מקודש ומשמש כערך עליון. ממלכת נבלים זו מערערת כבר דורות רבים את שלומן של ארצות הדרום הרחוקות, ולא אחת נדרשות שאר האומות באזור להתאחד על מנת לעצור את לוחמיה הנחושים, העשויים ללא חת. בשנים האחרונות נהנית תיאטיס מעדנה מחודשת, כוחותיה מתפשטים ונושאים את דבר האש והמלחמה של ורמיליון פטרונם. כוחה עולה, בעוד שאמפריית הדרקון בצפון ממשיכה לדעוך, וכיום נכונים כבר רבים ביבשת להכיר בתואר המחודש - "אמפריית תיאטיס".
סמלו של ורמיליון הוא הלהבה.
הפילוסופים
בעולם בו יש אמונה אלילית חזקה, לצד מחלוקת וניגודים רבים בין האלילים, מצאו עצמם המאמינים בעמדה שמצריכה מהם ליישב את הניגודים בין האלילים כדי להמנע מאנרכיה. לצורך זה הוקם ממסד ה"פילוסופים", גוף המורכב מחכמים ומומחים בדת שמטרתו היא ליישב את הניגודים בין האלילים וליצור חוק קוהרנטי ומוסכם בין המאמינים באלילים השונים. פילוסופים שוכנים בערים הגדולות בכל רחבי היבשת, אך מושבם המרכזי הוא ב"הר הפילוסופים" שבמחוז הדעת בצפון אמפרית הדרקון. לפילוסופים אין צורך בסולם דרגות רשמי, וההתקדמות בתוך הממסד נעשית על סמך שם ומוכרות, שקמים מתוך החוכמה והידענות של הפילוסוף (קצת כמו הממסד הרבני בהלכה).
בניגוד לתוקף הדתי החזק שמיוחס לפילוסופים, באופן מעשי לא מדובר בממסד בעל אופי דתי רגשני, אלא במוסד רציונלי, ציני ומדעי. יכולתם לשלב בין תורות האלילים השונים היא מעשה אומנות של ממש, הנעשית בכלים של הגיון בלבד. חשוב להבין שהפילוסופים מתקיימים לצד הממסדים הדתיים של שאר האלילים - ולא בהכרח מעליהם. לכן, יש שמתמרמרים ורואים בפילוסופים את אחד הממסדים הכי בלתי דתיים ביבשת, בעת שחלק מפשוטי העם מזהים בהם ריחוק ואף אטימות כלפי העוולות שהחוק ההגיוני והחכם שלהם יוצר.
סמל הפילוסופיה הוא המחומש.
זר מעולמנו, לו יכול היה לבקר ב"סדן הזהב", עשוי היה להשוות את אופיים של חמשת האלילים לאופי החומרי של אלילי המיתולוגיות העתיקות. ממש כמו זאוס מיוון או אמטראסו מיפן, גם אלילי "סדן הזהב" הם בעלי אופי ארצי ואינטרסים אישיים. לפעמים הם מונעים מיצרם, לעיתים הם אף גחמניים. כאשר מתלהטים היצרים האלילים עלולים להדרדר לעימות זה בזה - עניין שמחלחל גם לצאן מריעתם הנאמן שעל הארץ. לכן, רוב תושבי "סדן הזהב" מעידים על עצמם כעל משרתיו של אחד מחמשת האלילים, תוך כיבודם של השאר.
חמשת האלילים הם:
פאלה
אל המלכים והכבוד. פאלה מתגלם כדרקון זהב ענק, עטוי שריון ונושא את חרב המלכים. עוצמתו האגדית עולה אף על זו של רעיו האלילים, והוא שומרה ופטרונה של אמפריית הדרקון הגדולה, בה הוא מכונה גם "הדרקון הקדוש" (על האמפריה - יפורט בהמשך). כוחו האדיר מביא לכך שמאמיניו נפוצים הם, גם הרחק מבעד לגבולות האמפריה, ופולחנו מגיע ממש עד לממלכת אקסנדריה הרחוקה, השוכנת למרגלות החוף הדרומי.
ועם זאת, הכוח אינו מקור הסמכות היחיד של אליל זה. "הדרקון הקדוש" ונאמניו הם בעלי תודעה מוסרית חזקה וחוש צדק מפותח, ודרכיו הם דרכי המונרכיה הנאורה שמאפשרת את צמיחתם של הסדר והתרבות בעולם הצעיר. הוא מנחה את האצילים לנהוג בחמלה ובהגינות כלפי פשוטי העם - ומנחה את פשוטי העם לעבוד את אדוניהם במסירות. הפלאדין, אביר אצילי ונועז, קרוי על שמו של האליל - "נותן הדין של פאלה".
סמלו של פאלה הוא הכתר הגדול.
אינטרה
אלת הטבע והפרא המזדחל. אינטרה נתפסת כבת חסותו של פאלה, ולכן "הדרקון הקדוש" האציל בידיה את הסמכות על הטבע והפרא, שנוצרו בידי חמשת האלילים כולם כאשר בראו הם יחדיו את העולם הצעיר. בעיתות שגרה, הטבע נעים לעין ומשרת את בני התמותה. אך משחוטאים הם לאלילים - נקראת אינטרה להטיל עונש באמצעות הפרא המזדחל ומחלת הלינקוטרופיה הנוראה, ולכן החשש מחמתה הוא גדול. רוב מאמיניה של אלת הטבע הם תושבי הפרא הלא מיושב, או יושבי הפריפריה של הממלכות הגדולות. כמו כן, מספרים שבאדמות הדרום הרחוקות עובדים אותה העלפים, מתוך דוכסויות מסתוריות החבויות בעומק יערות העד המצויים שם.
סמלה של אנטרה הוא העלה.
לקליס
אל המוות והארורים. לקליס הוא הפטרון של ממלכות הארורים, השוכנות מדרום לאמפריה. ממלכותיו הן ארצות שממה, עניות ונחשלות, ובהן רודים המלכים האל-מתים בעבדיהם החיים בדלות רבה. כמו המוות שעליו הוא חולש, לקליס אינו טוב או רע אלא פשוט הינו. ועם זאת, רבים ממאמיניו נוהגים באכזריות ובדיכוי: משאזל מזלו עשוי ההרפתקן בעולמנו להתקל אף בכתות של נקרומנסרים, המקריבים את שבוייהם החיים בפולחן לכבודו של מלכם ופטרונם.
בעולם שבו הסדר החברתי הוא לא שוויוני ומחולק למעמדות רבים, מקבל לקליס אחראיות נוספת, ואף עיקרית: תוארו כ"אל הארורים", שהופך אותו למושא תפילתם של המעמדות הנחותים (המעמדות ה"ארורים"). בתוארו זה עובדים אותו רבים מהעניים והדלים ביבשת, ולקליס, משנאלץ לקבל את האחראיות על המסכנים הללו - גומל להם לפעמים בישועה.
סמלו של לקליס הוא העורב.
לושיה
אלת המזל והאהבה. לושיה היא החמקמקה והמסתורית מבין האלילים, אך האגדות מספרות על כוחה האדיר שכמעט שווה לזה של פאלה. מאמיניה של לושיה הם לרוב זוגות האוהבים הצעירים, להם היא מוכרת כמלכתה של אהבת אמת טהורה. גם בחתימת עסקאות נוהגים הבריות לברך את אלת האהבה, שכן היא משרה רוח של אמון הדדי בין הצדדים המתחייבים. ועם זאת, בהתקרא שמה, עשוי מבין עניין לנוע בסקרנות - שכן זוהי גם ה"ג'וקר" מבין מחמשת האלילים. בשולי החברה נוהגים נזירים מסתוריים, מפיצי סמי-קסם ומהמרים משופשפים - לעבוד דווקא את אלת האהבה והמזל. השמועות מספרות שלעיתים, זוכים הם אף לטעום מכוחה האדיר.
סמלה של לושיה הוא התלתן המרובע.
ורמיליון
אל האש והמלחמה. זהו האליל הרשע מבין החמישה, ונוהג לקרוא תיגר על מלכותו של פאלה. ורמיליון מתגלם כמפלצת מטילת אימה: גופו דמוי אדם שרירי, ראשו ראש אריה שחור רעמה, ועיניו בוערות. פרוותו של ורמיליון אדומה כדם ובידיו אלה כבדה ואימתנית - הנשק החביב עליו.
ורמיליון מקדש את הכוח, האלימות והמלחמה. תורתו האפלה מודה שאין כל פסול בלשדוד אדם זקן מאוצרותיו, בתנאי שזה האחרון היה מספיק חלש כדי להרוויח את סבלו ביושר. משדחו רוב אומות העולם את דרכיו הרעות, אימץ ורמיליון לפני דורות רבים את ממלכת תיאטיס בדרום הרחוק, בה הכוח מקודש ומשמש כערך עליון. ממלכת נבלים זו מערערת כבר דורות רבים את שלומן של ארצות הדרום הרחוקות, ולא אחת נדרשות שאר האומות באזור להתאחד על מנת לעצור את לוחמיה הנחושים, העשויים ללא חת. בשנים האחרונות נהנית תיאטיס מעדנה מחודשת, כוחותיה מתפשטים ונושאים את דבר האש והמלחמה של ורמיליון פטרונם. כוחה עולה, בעוד שאמפריית הדרקון בצפון ממשיכה לדעוך, וכיום נכונים כבר רבים ביבשת להכיר בתואר המחודש - "אמפריית תיאטיס".
סמלו של ורמיליון הוא הלהבה.
הפילוסופים
בעולם בו יש אמונה אלילית חזקה, לצד מחלוקת וניגודים רבים בין האלילים, מצאו עצמם המאמינים בעמדה שמצריכה מהם ליישב את הניגודים בין האלילים כדי להמנע מאנרכיה. לצורך זה הוקם ממסד ה"פילוסופים", גוף המורכב מחכמים ומומחים בדת שמטרתו היא ליישב את הניגודים בין האלילים וליצור חוק קוהרנטי ומוסכם בין המאמינים באלילים השונים. פילוסופים שוכנים בערים הגדולות בכל רחבי היבשת, אך מושבם המרכזי הוא ב"הר הפילוסופים" שבמחוז הדעת בצפון אמפרית הדרקון. לפילוסופים אין צורך בסולם דרגות רשמי, וההתקדמות בתוך הממסד נעשית על סמך שם ומוכרות, שקמים מתוך החוכמה והידענות של הפילוסוף (קצת כמו הממסד הרבני בהלכה).
בניגוד לתוקף הדתי החזק שמיוחס לפילוסופים, באופן מעשי לא מדובר בממסד בעל אופי דתי רגשני, אלא במוסד רציונלי, ציני ומדעי. יכולתם לשלב בין תורות האלילים השונים היא מעשה אומנות של ממש, הנעשית בכלים של הגיון בלבד. חשוב להבין שהפילוסופים מתקיימים לצד הממסדים הדתיים של שאר האלילים - ולא בהכרח מעליהם. לכן, יש שמתמרמרים ורואים בפילוסופים את אחד הממסדים הכי בלתי דתיים ביבשת, בעת שחלק מפשוטי העם מזהים בהם ריחוק ואף אטימות כלפי העוולות שהחוק ההגיוני והחכם שלהם יוצר.
סמל הפילוסופיה הוא המחומש.
האמפריה:
הצגה כללית והיסטוריה
קישור למפת האמפריה באיכות גבוהה - http://i62.tinypic.com/10rphmp.jpg
הסבר כללי
המעצמה הגדולה ביבשת היא "אמפרית הדרקון" שבצפון, אך בפי כל היא נקראת פשוט "האימפריה". האימפריה גדולה כל כך, עד כי הקרטוגרפים לא טורחים לציין את שמה במפות, אלא את שמות המחוזות המרכיבים אותה. האימפריה משתרעת לכל רוחבה של היבשת, מהים שבו זורחת השמש ועד הים שבו היא שוקעת, וממישורי הפרא בצפון עד לאגם השחור וההרים בדרום.
האימפריה מחולקת לתשעה מחוזות - מחוז הורדים, מחוז הזהב, מחוז הסְפָר, מחוז הברזל, מחוז הפסגות, מחוז השמש, מחוז הדעת, המחוז השחור - ובראשם מחוז המלך.
היסטוריה
האמפריה נוסדה לפני כאלף שנים בידי "המייסדים הקדמונים", זמן קצר לאחר שבראו חמשת האלילים את העולם, והיא כנראה הגוף העתיק ביותר בעולם הצעיר. האימפריה התרחבה במהרה. גבולותיה המקוריים נעשו לגבולות מחוז המלך, וכל ארץ שכרעה ברך בפני מלכות פאלה נעשתה למחוז חדש. לפני כארבע מאות שנה חצה הקיסר האגדי הורקנו הכובש את ההרים מדרום, ייסד את "המחוז השחור" והביא את האימפריה לשיא תפארתה: מגבולות הרי הפרא בצפון ועד לאגם השחור בדרום, השוכן מעבר לארצות הארורים.
אך הזמנים השתנו, והאימפריה נמצאת בדעיכה. במאתיים השנים האחרונות הפרא בלע בחזרה את השטחים שכיום מסומנים במפה כמישורי הפרא, וכך אבדו מחוזות הסתיו, הרוחות והשלג. עול ההיסטוריה הביא עמו רוח של עייפות באימפריה, כמו מסמן סופו של עידן. הקיסרים האחרונים היו מושחתים ומנוונים והזמנים קשים. למרות זאת, תחת שלטונו של הקיסר הזמני הלמיר החלה תחייה מחודשת, וכעת, האימפריה מביטה בתקווה זהירה במאמציו להשיבה לכוחה מקדם.
הסדר הישן
"הסדר הישן" הוא סדר נצחי, עתיק יומין ובלתי מעורער. אין זקן בא בימים או חכם הבקיא בכתובים ששמע על יום בו לא משל הסדר הישן בכל. היום, כמאז ומעולם, הוא מהווה את הבסיס בלב המבנה החברתי של האמפריה. השפעתו ניכרת בכל תחומי החיים - פולחן דתי המכיר תודה לאלילים אשר מושלים בעולם, נאמנות לקיסר השולט בשמו של פאלה מלך האלילים ועבודת האצולה והתאגידים הגדולים שמשרתים את הקיסר. הסדר הישן עוסק אפילו בהסדרת היחסים בין יושבי האמפריה הפשוטים, באמצעות חלוקתם למעמדות שנקבעו בידי האלילים ושלוחיהם. חשיבותו של הסדר הישן ברורה לכל: הוא שומר על החברה מאנרכיה, על האמפריה מפני כוחות האש והמלחמה שבדרום, ועל ההתיישבות מפני הפרא המזדחל, המעניש תרבויות חוטאות כפי שהעניש את ממלכת העלה החרבה.
הסדר הדתי
פאלה הוא הפטרון הרשמי של האמפריה ורוב מוחלט של אזרחי האימפריה משרתים אותו כראש לחמשת האלילים. מכאן גם דגלה הרשמי של האמפריה, ובו הכתר והדרקון הזהובים. שניים לפאלה הם הפילוסופים, שהשפעתם באמפריה רבה, ומושבם המרכזי נמצא בהר הפילוסופים שבמחוז הדעת. גם האלילים האחרים זוכים לכבוד הראוי, בהתאם למעמד החברתי או המיקום הגאוגרפי: המעמדות הנמוכים נושאים תפילה ללקליס אל הארורים. במחוז הסְפָר מקיימים את פולחן אינטרה כדי לסלק את הפרא המזדחל מצפון, ואילו במחוז הורדים השופע מכירים התושבים תודה גם לאלת האהבה. האליל היחיד שאינו רצוי בתחומי האימפריה הוא ורמיליון, המטיל ספק בעליונותו של פאלה, ומזה דורות רבים מנסה לערער את שלום העולם באמצעות נאמניו בדרום.
הסדר החברתי
הסדר הישן מכתיב כמובן גם את המבנה החברתי באמפריה. מקיומו של אל האחראי על "הארורים", הסיקו הפילוסופים בימי קדם כי "אין זה הגיוני שהברואים יחיו כשווים זה לזה", ומכאן נוצרה מערכת מעמדות נרחבת המאפיינת את רוב ממלכות היבשת ואת האמפריה במיוחד. בראש הסדר החברתי נמצאים דמי הדרקון, שהם גזעים כמעט קדושים מתוקף קרבתם לפאלה. אחריהם בני האדם, שהם הגזע הנפוץ והמרכזי באמפריה, וגם בתוכם יש חלוקה נרחבת למעמדות - מבני אצולה (כולל הקיסר) ועד איכרים בעלי מעמד נחות של "ארורים". אחרי בני האדם נמצאים שאר הגזעים - עלפים, גמדים, אורקים וגובלינים - שהם בעלי מעמד אוטומטי של "ארורים", ולעיתים אף מכונים בשם הגנאי "חיות" מפי חסרי ההשכלה ומשוטטי הרחוב. במעמד הנחות ביותר נמצאים חולי הלינקוטרופיה המעוותים - והם הנחותים שבארורים. מכאן שסוגית הגזענות והעדר השוויון היא חלק מרכזי מההווי באמפריה, והיא משליכה כמעט על כל תחומי החיים. עם זאת חשוב להבין שרוב אנשי האמפריה עדיין שואפים לטוב מבלי לראות קושי בשיטת המעמדות, גם אם לצופה מעולמנו נדמה הצדק האמפריאלי כמשונה. כמובן, הפאלדין האצילי יתן פת-לחם לקבצנים "הארורים". זוהי הרי חובתו, כבן המעמד השולט, לנהוג כראוי בנחותים ממנו: ממש כפי ששליט טוב דואג לנתיניו - או כפי שבעלים אוהב נוהג בכלבו...
ממון בסדר הישן
חשיבותו של הכסף רבה בסדר הישן, והוא מהווה אמצעי לרכישת שפע, כבוד ומעמד. זאת ועוד, תושבי האמפריה מבינים שאין דבר שאינו נקנה בכסף, ולכן הוא משמש ככלי חשוב בפתרון סכסוכים בין האזרחים לשלטון ובינם לבין עצמם. חוקי הפילוסופים מיטיבים להבהיר זאת: "אין עוולה שעושה אדם לחברו שאינה ניתנת לפיצוי בכסף", הם קובעים, ולכן אך טבעי הוא שבתשלום מספק ניתן לפצות (שזה כמובן לא לחמוק, חלילה)- על כל עבירה או חטא. זהו עם כן מקור לגאווה בקרב רבים ברחבי האמפריה: העובדה שכסף לא מיטיב רק עם האצולה והתאגידים הגדולים, אלא עם כל אסיר או נידון למוות העולה אל הגרדום. אכן, אף הגרוע שבעבריינים לא יסבול חלילה מעונש - לפני שמציעים לו תחילה סכום כסף נכבד שבמסירתו יכפר על עוונותיו ויפדה עצמו מהגורל המר.
שגרה בסדר הישן
שגרת החיים בסדר הישן היא על פי רוב צפויה ונוחה למדי. רוב תושבי האמפריה הם עובדי אדמה בשדה, או בעלי מלאכה בעריה הרבות. יום עבודתם הוא אמנם מפרך, אך בסופו ימצאו זמן לבלות עם משפחתם, לעבוד את אליליהם או להפגש עם חברים בפונדק המקומי. אמנם התושב המצוי באמפריה חי בצניעות, אבל יהיו לו מספיק אמצעים כדי להניח מזון על שולחן משפחתו ולצאת מדי פעם לבילוי. בעיניו, המשטר והסדר הישן הם על פי רוב אהודים, או לפחות, נלקחים כמובן מאליו. השלטון, מצידו, נוהג למשול בהגינות כלפי האזרחים, אף על פי שתמיד יהיו מקרים חריגים של שחיתות, אטימות או זלזול. הוא נוטה שלא להתערב בחיי האזרחים, כך שרוב המפגשים בין האזרח לשלטון יהיו בנושאי בטחון וסדר ציבורי, מיסים, ויישוב סכסוכים.
שיטת המעמדות מגבילה את הניידות בסולם החברתי ויוצרת מוקדים של עוני, הנפוצים יותר במחוזות מסוימים ובפאתי הערים הגדולות. במוקדים אלו ישנו מחסור רב וטינה כלפי השלטון, ולכן הוא נוהג שלא להתערב בהם כדי להמנע מחיכוך מיותר. כך עלולות להווצר שם מגמות שלא תמיד תואמות את רוחו של הסדר הישן, ולפרקים נאלצים כוחות האמפריה להכנס בכוח כדי לדכא מהומות ולשמור על הביטחון הציבורי.
הסדר הדתי
פאלה הוא הפטרון הרשמי של האמפריה ורוב מוחלט של אזרחי האימפריה משרתים אותו כראש לחמשת האלילים. מכאן גם דגלה הרשמי של האמפריה, ובו הכתר והדרקון הזהובים. שניים לפאלה הם הפילוסופים, שהשפעתם באמפריה רבה, ומושבם המרכזי נמצא בהר הפילוסופים שבמחוז הדעת. גם האלילים האחרים זוכים לכבוד הראוי, בהתאם למעמד החברתי או המיקום הגאוגרפי: המעמדות הנמוכים נושאים תפילה ללקליס אל הארורים. במחוז הסְפָר מקיימים את פולחן אינטרה כדי לסלק את הפרא המזדחל מצפון, ואילו במחוז הורדים השופע מכירים התושבים תודה גם לאלת האהבה. האליל היחיד שאינו רצוי בתחומי האימפריה הוא ורמיליון, המטיל ספק בעליונותו של פאלה, ומזה דורות רבים מנסה לערער את שלום העולם באמצעות נאמניו בדרום.
הסדר החברתי
הסדר הישן מכתיב כמובן גם את המבנה החברתי באמפריה. מקיומו של אל האחראי על "הארורים", הסיקו הפילוסופים בימי קדם כי "אין זה הגיוני שהברואים יחיו כשווים זה לזה", ומכאן נוצרה מערכת מעמדות נרחבת המאפיינת את רוב ממלכות היבשת ואת האמפריה במיוחד. בראש הסדר החברתי נמצאים דמי הדרקון, שהם גזעים כמעט קדושים מתוקף קרבתם לפאלה. אחריהם בני האדם, שהם הגזע הנפוץ והמרכזי באמפריה, וגם בתוכם יש חלוקה נרחבת למעמדות - מבני אצולה (כולל הקיסר) ועד איכרים בעלי מעמד נחות של "ארורים". אחרי בני האדם נמצאים שאר הגזעים - עלפים, גמדים, אורקים וגובלינים - שהם בעלי מעמד אוטומטי של "ארורים", ולעיתים אף מכונים בשם הגנאי "חיות" מפי חסרי ההשכלה ומשוטטי הרחוב. במעמד הנחות ביותר נמצאים חולי הלינקוטרופיה המעוותים - והם הנחותים שבארורים. מכאן שסוגית הגזענות והעדר השוויון היא חלק מרכזי מההווי באמפריה, והיא משליכה כמעט על כל תחומי החיים. עם זאת חשוב להבין שרוב אנשי האמפריה עדיין שואפים לטוב מבלי לראות קושי בשיטת המעמדות, גם אם לצופה מעולמנו נדמה הצדק האמפריאלי כמשונה. כמובן, הפאלדין האצילי יתן פת-לחם לקבצנים "הארורים". זוהי הרי חובתו, כבן המעמד השולט, לנהוג כראוי בנחותים ממנו: ממש כפי ששליט טוב דואג לנתיניו - או כפי שבעלים אוהב נוהג בכלבו...
ממון בסדר הישן
חשיבותו של הכסף רבה בסדר הישן, והוא מהווה אמצעי לרכישת שפע, כבוד ומעמד. זאת ועוד, תושבי האמפריה מבינים שאין דבר שאינו נקנה בכסף, ולכן הוא משמש ככלי חשוב בפתרון סכסוכים בין האזרחים לשלטון ובינם לבין עצמם. חוקי הפילוסופים מיטיבים להבהיר זאת: "אין עוולה שעושה אדם לחברו שאינה ניתנת לפיצוי בכסף", הם קובעים, ולכן אך טבעי הוא שבתשלום מספק ניתן לפצות (שזה כמובן לא לחמוק, חלילה)- על כל עבירה או חטא. זהו עם כן מקור לגאווה בקרב רבים ברחבי האמפריה: העובדה שכסף לא מיטיב רק עם האצולה והתאגידים הגדולים, אלא עם כל אסיר או נידון למוות העולה אל הגרדום. אכן, אף הגרוע שבעבריינים לא יסבול חלילה מעונש - לפני שמציעים לו תחילה סכום כסף נכבד שבמסירתו יכפר על עוונותיו ויפדה עצמו מהגורל המר.
שגרה בסדר הישן
שגרת החיים בסדר הישן היא על פי רוב צפויה ונוחה למדי. רוב תושבי האמפריה הם עובדי אדמה בשדה, או בעלי מלאכה בעריה הרבות. יום עבודתם הוא אמנם מפרך, אך בסופו ימצאו זמן לבלות עם משפחתם, לעבוד את אליליהם או להפגש עם חברים בפונדק המקומי. אמנם התושב המצוי באמפריה חי בצניעות, אבל יהיו לו מספיק אמצעים כדי להניח מזון על שולחן משפחתו ולצאת מדי פעם לבילוי. בעיניו, המשטר והסדר הישן הם על פי רוב אהודים, או לפחות, נלקחים כמובן מאליו. השלטון, מצידו, נוהג למשול בהגינות כלפי האזרחים, אף על פי שתמיד יהיו מקרים חריגים של שחיתות, אטימות או זלזול. הוא נוטה שלא להתערב בחיי האזרחים, כך שרוב המפגשים בין האזרח לשלטון יהיו בנושאי בטחון וסדר ציבורי, מיסים, ויישוב סכסוכים.
שיטת המעמדות מגבילה את הניידות בסולם החברתי ויוצרת מוקדים של עוני, הנפוצים יותר במחוזות מסוימים ובפאתי הערים הגדולות. במוקדים אלו ישנו מחסור רב וטינה כלפי השלטון, ולכן הוא נוהג שלא להתערב בהם כדי להמנע מחיכוך מיותר. כך עלולות להווצר שם מגמות שלא תמיד תואמות את רוחו של הסדר הישן, ולפרקים נאלצים כוחות האמפריה להכנס בכוח כדי לדכא מהומות ולשמור על הביטחון הציבורי.