על הקשר בין הדמות לשחקן

שלום

לאחרונה חזרתי לשחק מ"ת (שחקן במו"ד 4) ונתקלתי שוב בתופעה מעניינת שכשה"ם הייתי תמיד תהיתי עליה: למה אנחנו בוחרים את הדמויות שלנו, האם יש קשר (אם תרצו, פסיכולוגי)בין השחקן לדמות שהוא בוחר לשחק, ואם כן - מה זה אומר על השחקן.

כשאני מדבר עם אנשים התשובה הנפוצה היא ששחקן מעדיף לבחור את הדמות שהכי רחוקה ממנו במציאות - למשל, אורק פראי ואלים שמאפשר לשחקן מופנם ורגיש "להתפרע" ולצאת מעצמו - וזהוי לרוב הסיבה שאנשים אוהבים מ"ת. אישית, ככל שעוברות השנים אני מרגיש שהיחס הפוך: אנשים נוטים לשחק גרסה מוקצנת של עצמם, למרות שלרוב הם לא מודעים לזה. הגעתי למסקנה הזו כי ראיתי שלאורך השנים השחקנים שלי מחליפים דמויות אבל איכשהו הן תמיד נשארות קצת אותו דבר - השחקן החכם והמתחכם תמיד משחק וריאציה של "המכשף-החלש-פיזית-אבל-נורא-מתוחכם-ומתנשא", השחקן המוחצן, ההגון ושמדבר ישר ולעניין תמיד משחק את "הלוחם-הישר-שלא-מתעסק בשטויות (ולרוב גמד)" וכו'.

גם לכם יש תהיות לפעמים על היחס בין השחקנים שלכם לדמויות שהם משחקים? מחשבות על איך מתאימים לכך את ההרפתקה? אשמח אם תשתפו

לדעתי זה נכון מאוד. בשנה הראשונה ששיחקתי במו"ד הייתי אדם ירוק (במובן של איכות הסביבה) אז שיחקתי דרואיד ששומר על הטבע. בשנה השנייה היו אנשים שהציקו לי ושנאתי, אז בחרתי בדמות של מכשף מרושע והרגתי כל אחד שאיים עלי (בגבולות השה"מ, כי זה עדין היה חוג.) עכשיו אני משה"מ ורואה את זה אצל השחקנים שלי. לאחד מהם (כמוני) הציקו ומציקים אז הוא בחר בדיוק בדמות שאני בחרתי, אפילו באותם כוחות! שני הוא באמת מכשף קטן וחלש אך חזק מנטלית ושלישי הוא חזק ופראי כמו צורת החיה של דרואיד אך חכם ומחושב כמו צורת האדם. השחקנים שלי מקצינים את עצמם בדיוק כמו שאמרת וזה מעניין לראות את זה.

meh.
שיחקתי דמויות סוציאליות, שיחקתי לוחם קשוח. hell, שיחקתי כומר אדוק. במציאות אני לא דברן גדול, לא אלים וממש ממש לא דתי.

דבר ראשון אורח רואים שאתה מגיב הרבה אז אני ממליץ שתפתח יוזר ובנוגע למה שאמרת אני מכיר אנשים שהם כאלה ואנשים שהם לא כאלה זה תלוי באישיות וגם לפעמים זה תלוי בחבורה למשל בחירה יכולה להסתמך על תועלת שהקבוצה צריכה וכדומה.

המשחק הראשון שלי במו"ד היה של אשף שאדאר-קאי, כי שאדאר קאים הם מגניבים, קשוחים ומיוחדים בדרכם. אני מניח שאני קניתי את זה כי כמו כולם, אני אוהב להיות שונה. אני גם נתתי לו חוסן 13 והוא גם קיבל מטה הגנה (שרוי, השה"מ שלי בזמנו, יזכור להרבה זמן), גם כי אני לא רוצה שהוא יפול מהר, וגם כי אני מעדיף באופן אישי להיות מסוגל לחטוף מכות מאשר ליפול ישר.

ההרפתקה האחרונה ששיחקתי עד כה במו"ד (ששוהמה גם היא על ידי רוי) כללה את רייד, אלף כוהן של מאנורה (אלת המזור והריפוי בגאנור, העולם של ממלכות שבורות). רייד אמנם התחיל כשאני הייתי עסוק וחסר סבלנות מכדי לכתוב רקע של ממש ולכן תיארתי אמנזיה, אבל ברגעים שהוא "יצא מהדמות" שלו, ברגעים שהזכרונות מלפני האמנזיה עלו מעל לפני השטח זה היה סוג של משהו שאני אוהב להוציא- בחור שמוכן להגן על החברים שלו בכל מחיר ולא עושה חשבון. אני לא אדם של הרבה חברים, אז כשיש לי חברים להרבה זמן אני מעדיף לשמור עליהם.

לעומת הדוגמאות לעיל, יש את המשחק של ששאו"ק שאני, רוי, דארקמו, עוג וגאלאן משחקים. אני משחק את ביירון וילדניס, הבן השני של הלורד רופרט וילדניס. במשחק, ביירון הוא הבחור של הפוליטיקה והדיבורים, ולמרות שהדמות של עוג (שהיא מעמד 3, בדיחה פנימית שלנו שלפיה אף אחד לא שם על מעמד 3 ומעמד 1 נחשב שדרוג מעל מעמד 3) יודעת לדבר גם היא כמו שצריך (4 בשכנוע ו5 בשקרים לדמות של עוג, 5 בשכנוע ו4 בשקרים לדמות שלי למי שזה אומר משהו), בחיים האמיתיים יכולות הדיבור שלי הן במקרה הטוב ממוצעות.

אני לא יודע, אני משחק דמויות שונות, ולכולן יש מאפיינים שונים משלי.

אסאדר, בממלכות שבורות, אדם שחשוב לו הכבוד של המשפחה שלו ושהוא נאמן לממלכתו ולשבועות שלו. הוא בעל אישיות של מנהיג, ובכול זאת הוא יחסית צנוע (הוא נותן פקודות, אבל עדיין הוא קורא ללורדים אחרים 'הלורד', למרות שהוא באותו מעמד כמוהם) ורואה את עצמו כשווה לחיילים. באאוט-גיים, אנחנו מריצים כול כך הרבה בדיחות עליו ועל "מה עוג היה עושה אם הוא היה שם ולא אסאדר?"

אדראן, במשחק בסקייפ, שהוא כנראה הדמות הכי שונה ממני ששיחקתי והרגשתי את השוני הזה. אביר חצי-אלף בעולם מלא גזענות על חצי-אלפים, שנחוש להוכיח את עצמו כשווה לאלפים האחרים וסופג עלבונות בלי להחזיר, פועל רק על פי הכבוד שלו ולא מסכים להתפשר על כלום. הדמות היחידה נראה לי ששיחקתי בנטייה שהייתי מגדיר "סדר-טוב", ושונה ממני לחלוטין בחיים האמתיים.

במשחק של משחקי הכס עם ירין, אני משחק את מייסון. אדם ערמומי, תככן, ואפילו די שפל. שקרן מיומן ומומחה בדיבורים (ואם מישהו אומר לי עוד פעם אחת מעמד 3, אני אחתוך לו את הלשון ). הוא לא מכבד כמעט אף אחד, ומספיק מיומן בשביל להסתיר את זה, והוא גם רודף שמלות. בחיים האמתיים אפילו לא הייתי מזדהה עם אדם כזה, במשחק זה אדיר לשחק אותו.

בסופו של דבר, אנשים או משחקים את עצמם, או ההיפך מעצמם, אבל כמעט תמיד (חוץ מבמשחקים אומנותיים להיפסטרים מוזרים) הם משחקים דמויות שהם נהנים לדמיין מה הן עושות.

המפקד האלמוני, כולן נהנות לשחק דמויות אדירות, בלי קשר לתוכן של הדמות-אדירות (ואחותה, מגניבות) הן סיבות מצויינות לשחק דמויות.
אני עצמי (בקשר לנושא המרכזי) לא ממש זוכר הרבה מהדמויות שלי (אחת מהן הייתה איש חתול מתנקש, ששיחקתי מזמן בקמפיין +- הראשון שלי, וגם ממנה אני זוכר את הפורמט הכללי שאני מקווה שהעברתי דרך התיאור הבסיסי), אולי זה יישתנה אם קמפיינים שאני בהם יחזיקו מספיק זמן.

המפקד האלמוני אמר/ה:

בסופו של דבר, אנשים או משחקים את עצמם, או ההיפך מעצמם, אבל כמעט תמיד (חוץ מבמשחקים אומנותיים להיפסטרים מוזרים) הם משחקים דמויות שהם נהנים לדמיין מה הן עושות.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

"דמויות שהם נהנים לדמיין מה הן עושות" זו הגדרה די רחבה. מעניין אותי לראות מה יותר מחצי מהדמויות בסדרות שאני רואה עושות, כנ"ל לגבי ספרים. זה כבר לא קשור לשחקן, זה קשור סה"כ לרעיונות שלו בזמן יצירת הדמות.

Danny אמר/ה:

דבר ראשון אורח רואים שאתה מגיב הרבה אז אני ממליץ שתפתח יוזר.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

למען האמת זו התגובה הראשונה שלי (אולי להוציא כמה הודעות מהפורום לחיפוש שחקנים), אבל אולי קבלת רושם אחר כי יצא לי לעקוב קצת אחרי הפורום לפני שפרסמתי אותה.


לאלה שטוענים שהם משחקים דמויות מגוונות, או שכל שחקן הוא קצת אחר, תרשו לי לחדד את כוונתי בדיון:

1)ההנחה היא כמובן שאנחנו עושים הכללה. הנחה נוספת היא שמדובר במ"ת שמייצרים קשר בין הדמות לשחקן וכוללים רולפליי (למשל, מערכות ארוכות, דמויות שלא מתחלפות לעיתים קרובות, משחק שנותן דגש על הפן העלילתי לעומת הטקטי וכו').
2)בלי קשר לטענה שלי, האם אתם חושבים שיש סיבות כלשהן ששחקנים בוחרים דווקא את הדמויות שלהם? האם יש קשר פסיכולוגי אחר שזיהיתם, או סיבות טכניות דומיננטיות (כמו התאמת הדמות לקבוצה) או שזה אקראי לחלוטין?
3)חשוב לי להדגיש שלפי הטענה שלי, דמויות שמקצינות את השחקנים אינן בהכרח זהות במאפיינים הטכניים שלהן (כמו סוג דמות, מראה חיצוני וכו'). השחקן הישיר והבוטה שלי לא תמיד משחק גמד לוחם וקולני, הפעם למשל הוא משחק כהן דם דרקון אדוק ושקט, אבל ככל שהדמות מקבלת תוכן הולכים ומתווספים קווי דמיון: שתיהן דמויות שעושות את הדבר "הנכון", פועלות בצורה ישירה ולא בתכסיסים, מובילות את הקבוצה וכו'. הגמד והכהן אומנם שונים בחיצוניותם, אבל שתיהם מזכירים לי מאוד את תכונותיו של השחקן. שחקן כזה יכול למשל לשחק אפילו דמות רעה-סדר, בתנאי שיש לה קוד ברור אליו היא מחויבת. לעומת זאת, הסיכוי שהוא ישחק דמות כאוטית, או נוכל ערמומי ואגואיסט - נמוך מאוד.

מכאן מופנית השאלה לאלה שטענו שהם משחקים דמויות שונות ומגוונות - עד כמה אתם מרגישים שהמשחק שלהן בפועל היה שונה? האם "יצא" שהנוכל הערמומי, הכהן האדוק והלוחם ההגון היו, בסופו של עניין, די דומים?

אורח, אני באמת ממליץ להירשם. נראה לי שתעשה פה חיים אם אתה תרשם. ההרשמה קלה וכמעט מיידית, ואתה תוכל לעשות דברים רבים פה, כולל לערוך תגובות שלך ודברים כאלו.

ולנושא: כל הדמויות הרציניות ששיחקתי באמת היו די דומות: טובות, ליברליות ביחס לאחר וחביבות יחסית (ברמה מסויימת גם אני די כזה, אבל אנחנו מדברים על ההבדל בין ארבע לשמונה בסקאלה שמגיעה עד 10), כמו רוב הדמויות של אנשים. אני חושב שאחת מהסיבות שמו"ד וכיוצא ממנו כל כך נחמדים זה כי יש לנו כל כך הרבה דברים לעשות וכל כך הרבה מעשים טובים ורעים כאחד שבחיים האמיתיים אנחנו לא יכולים לעשות גם אם מאוד נרצה (דוגמה יפה היא ארכיטייפ של רובין הוד שמשוחקת על ידי בחור שעקב בעיות בריאותיות כאלו ואחרות לא יכול אפילו לירות בקשת או ללכת).

לדעתי, הדמויות במו"ד משקפות אספקטים בחיים שלנו, דברים שהיינו כן רוצים להוציא. אמנם אני לא רוצה להיות אלף בחיים האמיתיים ואני אחלה עם העובדה שאני לא כריזמטי, אבל הדברים האלו משקפים רצון להתנסות ולחוות דברים חדשים. רוצה להיות חסיד של השטן? קיבלת. רוצה לשחק בחור עם קסם? יש לך המון לחשים לבחור. רוצה לשחק בחור שונה לחלוטין? בטח שאתה רוצה, ויש גזעים לבחור מהם.

אף פעם לא שיחקתי דמות טיפשה, אני לא יכול לשחק דמות שעושה שטויות או אבודה.
אף פעם לא הסתדרתי עם דמות עם כריזמה גבוה,ה אין לי כח/סבלנות להוביל את קבוצת המשחק או לדבר הרבה.
אני טיפוס שכלתן, ציני, שקט ודי מופנם.
על יתר מנעד התכונות אני משחק לכל הכיוונים ללא הפרעה.

כשחושבים על זה, אז גם אם יש לנו אותה דמות במחזה או בסרט, שחקנים שונים יתנו לה פרשנויות שונות.
האופי של ג'יימס בונד מוגדר וקבוע, אבל יש הבדל בין בונד של קונרי וקרייג.
שחקן טוב גם יכול לשחק דמויות מאוד שונות - הידעתם שזאב רווח, המוכר בעיקר מסרטי הבורקס, היה בעברו שחקן דרמה בתיאטרון ואף כונה על ידי המבקר המחמיר גמזו בתור "גדול השחקנים השייקספיריים בארץ, לורנס אוליביה הישראלי"?

בפנדרגון, הגישה היא שלדמות שלך יש אופי שונה משלך, ואתה רק נותן לו פרשנות כשאתה מגלם את התפקיד. מתוקף כך, מגלגלים שם תכונות אופי לדמות, ועושים בדיקות (כמו גלגולי הצלה, פגיעה וכד') בסיטואציות בהן התכונה משמעותית לעלילה. אתה לא תקבע אם האביר שלך מפחד מהאביר הרשע סר טורקווין ממגדל היגון - אתה תעשה בדיקת אומץ, ואז תתאר מה הדמות שלך עושה בהתאם לתוצאה (הצלחה או כישלון, כשיש גם אפשרות להצלחה/כישלון קריטיים).

מצאתי את הסיסמא לחשבון שפתחתי כדי לחפש קבוצה (אני האורח שפתח את הדיון).

ולנושא: כל הדמויות הרציניות ששיחקתי באמת היו די דומות: טובות, ליברליות ביחס לאחר וחביבות יחסית (ברמה מסויימת גם אני די כזה, אבל אנחנו מדברים על ההבדל בין ארבע לשמונה בסקאלה שמגיעה עד 10), כמו רוב הדמויות של אנשים. אני חושב שאחת מהסיבות שמו"ד וכיוצא ממנו כל כך נחמדים זה כי יש לנו כל כך הרבה דברים לעשות וכל כך הרבה מעשים טובים ורעים כאחד שבחיים האמיתיים אנחנו לא יכולים לעשות גם אם מאוד נרצה (דוגמה יפה היא ארכיטייפ של רובין הוד שמשוחקת על ידי בחור שעקב בעיות בריאותיות כאלו ואחרות לא יכול אפילו לירות בקשת או ללכת).

יש ללחוץ כדי להרחיב...

הדמויות שאתה מתאר בתחילת הפסקה דווקא מתאימות לטענה שלי: דמות המשקפת הקצנה של תכונות השחקן (במילים שלך - הבדל בין 4 ל-8).
לעומת זאת, בחצי השני של הפסקה תיארת שחקנים שמשחקים דמויות שרחוקות מהם במציאות. אתה חושב שהמרחק מתבטא רק ביכולות שלהן (כמו שחקן שנטפלים אליו, ולכן הוא ישחק דמות שיכולה "להחזיר") או שהדמויות רחוקות מהשחקן גם באופי? (הבחור המשותק שנתת כדוגמא בהחלט שונה מהדמות מבחינת היכולת הפיזית, אבל האם זה מנביע שהוא שונה באופי? או שגם לו כנראה יש חוש צדק משתקף בקיצוניות באותה דמות?).

בפנדרגון, הגישה היא שלדמות שלך יש אופי שונה משלך, ואתה רק נותן לו פרשנות כשאתה מגלם את התפקיד. מתוקף כך, מגלגלים שם תכונות אופי לדמות, ועושים בדיקות (כמו גלגולי הצלה, פגיעה וכד') בסיטואציות בהן התכונה משמעותית לעלילה. אתה לא תקבע אם האביר שלך מפחד מהאביר הרשע סר טורקווין ממגדל היגון - אתה תעשה בדיקת אומץ, ואז תתאר מה הדמות שלך עושה בהתאם לתוצאה (הצלחה או כישלון, כשיש גם אפשרות להצלחה/כישלון קריטיים).

יש ללחוץ כדי להרחיב...

זו גישה מעניינת, ואני תוהה עד כמה זה עובד. בעיני זה מתקשר לשאלה איך או האם צריך להגיב לכך שיש קשר מובנה בין הדמות לשחקן (בהנחה שהוא קיים): נניח שלרוב אנשים משחקים הקצנה של עצמם, האם זה "טוב" או "רע" למשחק? מנסיוני, כשמנסים להלחם בתופעה הזאת התוצאה היא שהשחקן משחק דמות שהוא לא מתחבר אליה, עד כדי כך שהיום אני אפילו מכוון שחקנים, באופן מודע, לשחק דמויות שמזכירות להם צדדים בעצמם (ולרוב הם באמת מתחברים ככה יותר לדמויות). זה מעניין כמה שחקן יכול להתחבר לדמות שנבנתה באופן אקראי?

יצא לי לשחק יותר מפעם אחת דמות שנבנתה באקראי, אני די מעדיפה את זה.

במקום לבנות ולחשוב יותר מדי על "מה הדמות שלי צריכה להיראות " אני בונה אותה ע"ס גלגולי קוביה.

ולא - אני ממש לא אוהבת את הפרשנות של "לשחק דמויות שמזכירות לנו צדדים בעצמינו", רוב השחקנים הבוגרים, עד כמה שאני רואה, בוחרים לשחק דמויות של מה הם היו רוצים להיות - זה לא אומר שזה ההיפך מהם, זה רק אומר שזה מה שהם רוצים להיות ולא תמיד יכולים להביא לידי ביטוי. באיזושהיא רמה אני מסכימה עם המפקד האלמוני - אנחנו משחקים במשחק את מה שאנחנו רוצים להיות - ולא יכולים בין אם זה בגלל שאין לנו את היכולות, ובין אם זה בגלל מגבלות חברתיות כאלו ואחרות.

מנהלים-סליחה על ההקפצה, אני חושב שהתגובה עניינית מספיק.

כשאני מסתכל על זה, הדמויות שאני משחק כן משקפות כל מני צדדים בי. קחו לדוגמה את סנרד-הוא גמד מבוגר, חכם ובעל ניסיון. הוא ישר מאוד ובעל כבוד, וחוץ ממקרי קיצון לעולם לא משקר. ואם זה לא מספיק, הרקע שלו מבוסס במידה רבה על איזה ילד מעצבן אחד שהיה לי סכסוך קטן איתו... אם כי לא במידה של קרב, סירוס וכריתת יד.