מחשבות בעקבות "חלום בטירת מיידן"

סיימתי לא מזמן לקרוא את "חלום בטירת מיידן" של כריסטופר פריסט (A Dream of Wessex, במקור).

מסופר שם על קבוצה של מדענים העורכים ניסוי מעניין למדי - הם מכניסים את עצמם להזיה משותפת ("הקרנה", בלשון הספר) של עתיד אידאלי בו נפתרו כל בעיות העולם. בתוך ההקרנה, יש להם אישיות אחרות הקיימות כחלק אורגינלי לחלוטין של עולם ההקרנה מבלי להיות מודעים לאישיותם מחוץ להקרנה. כשהם עוזבים את ההקרנה, הם זוכרים כל מה שעבר על ה"אני האחר" שלהם בתוך ההקרנה. מטרת הניסוי היא לנסות להבין איך עולם ההקרנה הגיע למצב האידאלי בו הוא שרוי, מבתוכה, כדי שניתן יהיה לנסות ליישם את אותם פתרונות בעולם האמיתי.

מה דעתכם? משחק התפקידים האולטימטיבי?

נשמע ספר מגניב ביותר... גם יכול להיות משחק תפקידים לא רע. אתה יכול לפרט על מעלליהם בתור ההקרנה?

לצערי, הספר עצמו חלש מאד. מלבד הרעיון החביב, העלילה עצמה מקרטעת והדמויות שטוחות יותר ממסך המחשב עליו אני כותב את ההודעה הזו. 5.5 בסולם אוגמיוס, וגם זה רק בגלל שאני במצב רוח טוב אחרי שהצלחתי לשים את ידי על גליון של Generation Next.

בתוך ההקרנה, תפקידם של המשתתפים בהקרנה הוא ללמוד ממנה ולא להשפיע עליה, לכן הדמויות אותן הם מגלמים בתוכה הם בדיוק ההפך ממה שהיית מצפה ממשחק תפקידים אפי קלאסי - עובדת בדוכן מזכרות לתיירים, הסטוריון בשירות הממשלה, זוג פקידים וכיו"ב.

הבנתי. זה יכול להיות בהחלט מגניב - מין משחקי תפקידים שבהם אתה "עובר" לעולמות שונים ומחפש מידע. אבל השאלה שתישאל היא למה? אני מציע להוסיף כאן איזה אספקט של פוליטיקה בתוך המשחק.

נראה לי שיש בינינו אי הבנה קטנה.
כשאמרתי "משחק התפקידים האולטימטיבי", לא התכוונתי לשחק בעולם של טירת מיידן (שנראה לי יבש למדי), אלא לכך שהטכנולוגיה שמתוארת שם היא למעשה משחק התפקידים האולטימטיבי - בתוך ההקרנה של טירת מיידן, המשתת, באמת נהייה מישהו אחר, ואינו מודע כלל לכך שהוא בתוך הקרנה. למעשה, העולם בתוך ההקרנה כ"כ מוחשי עבורו שהוא אינו יכול לעזוב אותו בכוחות עצמו - אדם אחר צריך לשלוף אותו משם באמצעות סוגסטיה הפנוטית שהושתלה במוחו לפני כניסתו להקרנה.

רעיון חביב, אבל מאוד מאוד מאוד קשה לביצוע, צריך לשים לב לשתי מציאויות, שתי צורות של אישיות לכל דמות והקווים ביניהם, וגם תהליך הסקת המסקנות.

לדעתי הסיכוי שזה ירוץ בקבוצה בצורה חלקה הוא קלוש מאוד, אני מעדיף להשאיר דברים כאלו לספרים בעיקר.

אינפרנל, סקפטי.

אווופ... למה אתם כאלה קשים?

אוגמיוס לא רוצה לשחק בעולם הזה, הוא מנסה לומר שאם הטכנולוגיה הייתה קיימת בעולם שלנו זו הייתה הדרך המושלמת לשחק משחקי תפקידים.

נראה לי...

ראשית, ברוך הבא לפורום, מיקרוצ'יפ.

שנית, אל תכנה את חברי הפורום "קשים", תודה.

ושלישית, כן, זו הייתה כוונתי.