Ashardalon
פונדקאי ותיק
אני כרגע בשלבי עריכה כמעט סופיים של הרעיונות שלי בנוגע להמצאת הארגון של הנינג'ות הקיסריים, אותו ארגון קיצוני שדיברתי עליו כ"כ הרבה.
קצת רקע: הנינג'ות הקיסריים הם ארגון קיצוני בעולם פנטזיה [מו"ד 3.5], שלומדים נינג'יטסו בגלל שהם נינג'ות אבל מאמינים רק ב"ישות האחת" וב"דרך האחת", שהן, בעצם, אידיאולוגיה שתופסת את הקסם כתועבה, את האלים כחיקויים זוועתיים למציאות, ואת העולם כמציאות שנרצחה בדם קר על ידי הקסם, שעוטף אותה כמו גוש זהב בבריכת נחשים ארסיים. הנינג'ות, למעשה, שונאים את רוב רובו של העולם ונשבעים להשמידו - דבר שהם עושים ביעילות, למרות שהם עצמם טוענים שהם דווקא מחיים את העולם, ומפוררים את מעטה הקסם מעל למציאות. משום מה, בגלל שלל סיבות מפורטות [בהמשך], החבר'ה האלה לא בגדו אחד בשני כמעט מעולם, אין ביניהם מושחתים יותר מכפי שהמסדרים השונים שלהם טוענים שצריכים להיות, והם בהחלט משגשגים. מה שאומר - אולי יש גרעין של אמת במה שהחבר'ה המשוגעים האלה אומרים, ואותה "ישות אחת", כוח פרדוקסלי שאין לו תכונות של אל מכיוון ואי אפשר אפילו לגעת בו והוא נצחי ואינו דורש אמונה של אנשים בו, תומכת בהם? ופרט לכך - כל הנינג'ות חיים בארץ מוזרה שמתקיימת בכל המישורים באותה הצורה, ונראה שהיא תת מישור בפני עצמה.
ולרעיון עצמו: הנינג'ות חיים בקרב מתמיד, וכך גם הקרב שלהם נראה. הם מתמחים בייחודיות שבחיסול מכוער של יריבים, בלחימת המונים ובעמידה איתנה בכל צורות הקרב. נינג'ות לא נסוגים משום שהם יודעים שהם לא צריכים לסגת. הנינג'ות הם מנצ'קיניסטים טהורים שנולדו כדי לחסל אויבים וכדי להשתית את התפיסה שלהם בעולם. הם לא תומכים ברעיונות כמו משא ומתן כאשר קשור באויבים מרושעים או באויבים בכלל, והם זזים ממלחמה למלחמה - הם לא יוצאים בשביל הכסף, זה שורש העניין.
האם זה נכון [לדעתכם, כי אני חושב שזה נכון] להחיל על כל בני הארגון תפיסה ראשה שטוענת כי האדם [או הגמד. או האלף. או הטרול] חי את חייו במצב של קרב מתמיד, והוא מחויב לשמור על המצב כמות שהוא?
לדוגמה - ג'ק הוא נינג'ה מהמסדר הלבן [נוטים לטוב בעיקרון, מאמינים בכבוד ובמשמעת], שהצטרף לחבורה של קוסם, גששית וכושף אש. הוא מתעלם מהתכונות השליליות בחבריו למען מטרה נעלה יותר [חיסול אויבים כמו אל מתים], וכך הוא הצטרף לקבוצה. אלא מה, שהבחור שש אלי קרב. הוא לא סתם נלחם - הוא שמח מאוד להילחם, הוא טוב מאוד בלהרוג, ולמרות שהוא נוטה לרחם על החלשים וכיו"ב, ג'ק שלנו הוא פשוט מכונת הרג. גם בחופשות הנדירות בפונדקים הוא עושה מדיטציות על הגג ומתבונן בזריחות ובשקיעות בהרהור. הוא כן בחור חכם, והוא בהחלט יודע להתווכח עם כוהנים ועם מגים, אבל הוא אוהב יותר את הקטע שבו הוא מחסל אותם או את יצירי כפיהם. הוא בהחלט מרחם על חפים מפשע, ובהחלט נותן צדקה לעניים, אבל הוא נהנה יותר לחסל את הדרקון שעומד מעליו ולפוצץ בסערת להבים את הראש של היצור. הוא מכוון לקרב מאוד מאוד. יכול מאוד להיות שלג'ק יש חשיבה אסטרטגית והוא יורה ממחבוא בקשת, אבל הוא מעדיף לעשות את זה ובלבד שזה יהיה קרב. הוא נהנה מכל העסק של ההתרגשות, והוא מחונך לחשוב שזה הדבר הכי טוב בשבילו.
מה אתם חושבים?
קצת רקע: הנינג'ות הקיסריים הם ארגון קיצוני בעולם פנטזיה [מו"ד 3.5], שלומדים נינג'יטסו בגלל שהם נינג'ות אבל מאמינים רק ב"ישות האחת" וב"דרך האחת", שהן, בעצם, אידיאולוגיה שתופסת את הקסם כתועבה, את האלים כחיקויים זוועתיים למציאות, ואת העולם כמציאות שנרצחה בדם קר על ידי הקסם, שעוטף אותה כמו גוש זהב בבריכת נחשים ארסיים. הנינג'ות, למעשה, שונאים את רוב רובו של העולם ונשבעים להשמידו - דבר שהם עושים ביעילות, למרות שהם עצמם טוענים שהם דווקא מחיים את העולם, ומפוררים את מעטה הקסם מעל למציאות. משום מה, בגלל שלל סיבות מפורטות [בהמשך], החבר'ה האלה לא בגדו אחד בשני כמעט מעולם, אין ביניהם מושחתים יותר מכפי שהמסדרים השונים שלהם טוענים שצריכים להיות, והם בהחלט משגשגים. מה שאומר - אולי יש גרעין של אמת במה שהחבר'ה המשוגעים האלה אומרים, ואותה "ישות אחת", כוח פרדוקסלי שאין לו תכונות של אל מכיוון ואי אפשר אפילו לגעת בו והוא נצחי ואינו דורש אמונה של אנשים בו, תומכת בהם? ופרט לכך - כל הנינג'ות חיים בארץ מוזרה שמתקיימת בכל המישורים באותה הצורה, ונראה שהיא תת מישור בפני עצמה.
ולרעיון עצמו: הנינג'ות חיים בקרב מתמיד, וכך גם הקרב שלהם נראה. הם מתמחים בייחודיות שבחיסול מכוער של יריבים, בלחימת המונים ובעמידה איתנה בכל צורות הקרב. נינג'ות לא נסוגים משום שהם יודעים שהם לא צריכים לסגת. הנינג'ות הם מנצ'קיניסטים טהורים שנולדו כדי לחסל אויבים וכדי להשתית את התפיסה שלהם בעולם. הם לא תומכים ברעיונות כמו משא ומתן כאשר קשור באויבים מרושעים או באויבים בכלל, והם זזים ממלחמה למלחמה - הם לא יוצאים בשביל הכסף, זה שורש העניין.
האם זה נכון [לדעתכם, כי אני חושב שזה נכון] להחיל על כל בני הארגון תפיסה ראשה שטוענת כי האדם [או הגמד. או האלף. או הטרול] חי את חייו במצב של קרב מתמיד, והוא מחויב לשמור על המצב כמות שהוא?
לדוגמה - ג'ק הוא נינג'ה מהמסדר הלבן [נוטים לטוב בעיקרון, מאמינים בכבוד ובמשמעת], שהצטרף לחבורה של קוסם, גששית וכושף אש. הוא מתעלם מהתכונות השליליות בחבריו למען מטרה נעלה יותר [חיסול אויבים כמו אל מתים], וכך הוא הצטרף לקבוצה. אלא מה, שהבחור שש אלי קרב. הוא לא סתם נלחם - הוא שמח מאוד להילחם, הוא טוב מאוד בלהרוג, ולמרות שהוא נוטה לרחם על החלשים וכיו"ב, ג'ק שלנו הוא פשוט מכונת הרג. גם בחופשות הנדירות בפונדקים הוא עושה מדיטציות על הגג ומתבונן בזריחות ובשקיעות בהרהור. הוא כן בחור חכם, והוא בהחלט יודע להתווכח עם כוהנים ועם מגים, אבל הוא אוהב יותר את הקטע שבו הוא מחסל אותם או את יצירי כפיהם. הוא בהחלט מרחם על חפים מפשע, ובהחלט נותן צדקה לעניים, אבל הוא נהנה יותר לחסל את הדרקון שעומד מעליו ולפוצץ בסערת להבים את הראש של היצור. הוא מכוון לקרב מאוד מאוד. יכול מאוד להיות שלג'ק יש חשיבה אסטרטגית והוא יורה ממחבוא בקשת, אבל הוא מעדיף לעשות את זה ובלבד שזה יהיה קרב. הוא נהנה מכל העסק של ההתרגשות, והוא מחונך לחשוב שזה הדבר הכי טוב בשבילו.
מה אתם חושבים?
