אז טיילתי לי היום אחר הצהריים במדבר עם הכלבה, סיבוב קליל לגבעה הגדולה ובחזרה. היה לי המזל לראות עיט מלכותי אמיתי, כמה בזים ואולי גם זאב (אם כי אני חושד שזה סתם רועה גרמני שיצא לטיול...). יצא לי לראות בהזדמנויות אחרות עקרבים, נחש ועוד, אבל אני לא אלאה אתכם. למה אני מספר לכם על כל זה? כי זה הביא לי השראה אדירה לפרויקט הזה.
הרעיון שלי הוא דומה למשהו שכבר עשיתי (https://www.pundak.co.il/forums/threads/39639hilit=%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%99+%D7%97%D7%99%D7%94+%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D), אבל הפעם הוא הולך להתמקד בבעלי החיים שחיים ליד העיר שלי ואולי גם באלו שנמצאים קצת אחריה בואכה מזרחה. אז... אשמח תמיד לביקורת בונה, עצות וכו'. קדימה להסתער!
1. הדורסים (העקאבים)
נוסקים בשמיים ודואים ברוחות, מעינם החדה דבר לא יחמוק.
ה''דורסים'', או בשפתם ''עקאבים'' (A'kabs), הם אחד מהגזעים הילידים של המדבר, וללא ספק מההוגנים והישרים שבהם. העקאבים ידועים בשני דברים עיקריים-יושרם וכנפיהם. הם באים בכמה גדלים, בהתאם לתת הגזע אליו הם משתייכים, אך לכולם משותפים אופי הגזע, והכנפיים.
העקאבים נראים כבני אדם או בני מחצית, בהתאם לתת הגזע, וגובהם נע בין מטר בודד אצל אנשי הבז לשניים וחצי אצל גבוהי עיטי-האדם. גופם מכוסה נוצות פלומתיות וקטנות, בכתפיהם זוג כנפיים גדולות, כפות רגליהם הן כרגלי העופות הדורסים, ציפורני ידיהם קהות ושבירות כציפורני בני האדם, באחוריהם זנב נוצות וראשם כראש העוף הדורס. העקאבים הם גזע ישר והגון, השונא שקרים ורמאויות. כמובן, אין זה אומר שהם דווקא טובים-היו גם היו עקאבים אכזריים ומרושעים. מכל מקום, עקאב לעולם לא ישקר לך או ירמה אותך. כמעט תמיד. העקאבים מאמינים ברוחות טבע וטוטמים, ודתם לא מפותחתמאוד ומאמינה שכל אחד יכול לתקשר עם הרוחות בעצמו, להתמקח איתן, לאיים עליהן ולשחד אותן.
1א-אנשי הבז
אנשי הבז הם הקטנים שבעקאבים, ובגובהם הם דומים לבני המחצית. גבריהם הם מגוונים וססגוניים-ראשיהם אפורים ככסף, עיניהם ומקורם צהוב-שחור חודר, כנפיהם אדומות ומנוקדות בשחור, וזנבם אפור וכהה. נשותיהם נאלצות להסתפק בנוצות מרשימות פחות.
אנשי הבז הם החברותיים שבעקאבים, ובניגוד לאחיהם האחרים הם מייחסים פחות ערך לגאווה ולחוש כבוד, אלא יותר ליושר וכנות. אנשי הבז מתייחסים לבזים האילמים כאחים קטנים וחלשים, ונוהגים לדאוג להם, לקחת אותם לציד ולכל מקום בערך, ולתת להם להתענג על גופות המתים בקרבות יחד איתם. כן כן, בניגוד לאחיהם הגדולים אנשי הבז לא רואים באכילת נבלות, בשר נא או חיות תפלות בושה. למרות הרגל מגונה זה, חברותיותם והתועלת שמביא שיתוף הפעולה גורמים להם להתחבר עם בני אדם, ויש באיזור כמה שבטים מעורבים. כשלעצמם אנשי הבז הם נוודים, והם נוהגים לנדוד בין צוקי המדבר בעקבות הטרף. מחנותיהם מורכבים ממקבצי בתים המורכבים מענפים, אבנים ולעתים עור וצמר שרכשו מבני האדם, וריצפתם מרופדת בנוצות, זרדים, קש, צמר ועוד. בשבטים, המונים עד 100 איש, שולטים מלכים רבי סמכות שאנשי השבט נאמנים להם ללא סייג.
אנשי הבז הם קטנים, והם אוהבים להילחם בקטנים. מול יצורים כבני מחצית, ננסים ומטה (כולל חיות) הם נלחמים בטפרים, לפעמים כשהם מוסיפים להם חיזוקים חדים ומפחידים למראה ממתכת, המכונים בעקאבית ''סקוויסרא'' (כלומר, ''מאריכי הגוף''). מול יצורים גדולים יותר הם נוהגים להימנע מלהילחם, ואם צריך-אז בקשתות וחצים, לרוב בטקטיקת ''ענן''-אנשי הבז מתפזרים באוויר, מעופפים בענן קשתים, ויורים על אויביהם מכל הכיוונים.
1.ב-החיוויאים
החיוויאים מגיעים לגובה של כ-1.5-1.8 מטר, כבני אדם, ונוצות שני המינים חומות בהירות, לבנות מנוקדות בבטנם וחזם. החיוויאיים ידועים כאמיצים, נועזים, נאמנים ורודפי כבוד-הם לעולם לא ישקרו, יציבו מארבים בחשיכה או יהיו כנחשים השנואים, גם לא במחיר חייהם. מגיל אפס, החיוויאים מחונכים לשנאת נחשים, ובניגוד לשאר הגזעים (שגם הם לא מחבבים נחשים, בלשון המעטה) לעולם לא יסכימו לברית או שיתוף פעולה עם נחש.
החיוויאים חיים במעין קומונות קטנות, בנות עד 50-60 איש, היושבות קבע בראשי הרים וצוקים, במקומות קשים לגישה, קלים להגנה ובעלי תצפית טובה על הנוף. בתי הקומונות עשויים אבנים או בוץ, ומרופדים בעלים וצמר שנרכש מבני אדם. בקומונות כל ההורים מביאים את גוזליהם ל''בית הגוזלים'', בו מטפלים בהם כמה חיוויאים וחיוויאיות. גוזלים חלשים לרוב מומתים ונטרפים. בקומונות אין מנהיג, אך בכל ציד או קרב בוחרים החיוויאים אחד (או אחת, הם שיוויוניים לחלוטין) שינהיג אותם באופן זמני. החיוויאים מתייחסים לאחיהם האילמים כחיות קדושות, והם נוהגם להביא להם מארוחותיהם כמנחות. החיוויאים רואים בנחשים את מקור וייצוג הרוע בעולם, והם יקטלו אותם בכל הזדמנות.
החיוויאים הם לרוב בני ברית לבני האדם, אך רדיפת הכבוד שלהם מרתיעה בני אדם מקשר איתם מעבר ל''הלילה כולנו נחסל כפר נחשים''. החיוויאים אוהבים להילחם בחניתות-כלי יעיל למלחמה בנחשים, ובסקוויסקראות, וכן לעתים בכידוני הטלה-הם רואים בשימוש בקשת חוסר כבוד נבזי. הם נוהגים לעוט על האויב, לרוב נחש, מלמעלה ולנעוץ את טפריהם וחניתותיהם בו, ואז לשפד אותו עמוק על החנית. אם האויב גדול מהם, הם נוהגים להטיל בו כידוני הטלה מטווח קרוב לפני ההסתערות. בקרב הם נלחמים באופן אינדיווידואלי, מחפשים יריב ראוי (אלא אם האויב הוא נחשים, ואז הם פשוט קוטלים כמה שיותר). החיוויאים רואים באכילת תבוניים או נבלות ביזיון, והם צדים עם אחיהם האילמים.
1ג-אנשי העיט
אנשי העיט הם הגדולים שבעקאבים, וגובהם נע בין מטר ושמונים לשניים וחצי. נוצותיהם חומות, מרשימות ומבהיקות, והם נחשבים למלכותיים ולאצילים שבגזעים. אנשי העיט מעריכים נאמנות, כבוד משפחה וכוח, והם חיים בחמולות נוודות המונהגות בידי אבות משפחה, ונפגשות כמה פעמים בשנה לחילופי כלות וחגיגות משותפות. מחנותיהם מורכבים מקני זרדים וענפים, מרופדים וגדולים, ולא מעבר-מי שמבקש יותר נחשב חלש ומפונק.
אנשי העיט הם ציידים אימתניים ולוחמים מעולים, והם נלחמים לעתים מזומנות ולרוב על עסקים פעוטים, כפגיעות קלות בכבוד המשפחה (''ההוא מחמולה X קרא לאיציק שלנו אידיוט'', ''יש לי חשד שמיידלה שלנו מנהלת רומן עם ההוא ממשפחה Y, בואו ננקום בהם''). ככל הגזעים הם מתעבים נחשים, ולעתים הם חוברים לבני אדם לקרבות משותפים באויבים משותפים. אנשי העיט רואים באחיהם הקטנים בני משפחה שווי ערך, וחיים איתם באותו הקן.
אנשי העיט אוהבים כוח ואומץ, ולכן הם מעדיפים להילחם עם אלות, סקוויסקראות וגרזנים, ורואים בשימוש בכלי הטלה חולשה. בקרב הם נוהגים להסתער על האויב מהאוויר אך לא ממש מלמעלה, לאחוז בו בטפריהם, לשאת אותו לאוויר ולהרוג אותם באלות וגרזנים, אם לא מת מהסקוויסקראות.
הרעיון שלי הוא דומה למשהו שכבר עשיתי (https://www.pundak.co.il/forums/threads/39639hilit=%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%99+%D7%97%D7%99%D7%94+%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D), אבל הפעם הוא הולך להתמקד בבעלי החיים שחיים ליד העיר שלי ואולי גם באלו שנמצאים קצת אחריה בואכה מזרחה. אז... אשמח תמיד לביקורת בונה, עצות וכו'. קדימה להסתער!
1. הדורסים (העקאבים)
נוסקים בשמיים ודואים ברוחות, מעינם החדה דבר לא יחמוק.
ה''דורסים'', או בשפתם ''עקאבים'' (A'kabs), הם אחד מהגזעים הילידים של המדבר, וללא ספק מההוגנים והישרים שבהם. העקאבים ידועים בשני דברים עיקריים-יושרם וכנפיהם. הם באים בכמה גדלים, בהתאם לתת הגזע אליו הם משתייכים, אך לכולם משותפים אופי הגזע, והכנפיים.
העקאבים נראים כבני אדם או בני מחצית, בהתאם לתת הגזע, וגובהם נע בין מטר בודד אצל אנשי הבז לשניים וחצי אצל גבוהי עיטי-האדם. גופם מכוסה נוצות פלומתיות וקטנות, בכתפיהם זוג כנפיים גדולות, כפות רגליהם הן כרגלי העופות הדורסים, ציפורני ידיהם קהות ושבירות כציפורני בני האדם, באחוריהם זנב נוצות וראשם כראש העוף הדורס. העקאבים הם גזע ישר והגון, השונא שקרים ורמאויות. כמובן, אין זה אומר שהם דווקא טובים-היו גם היו עקאבים אכזריים ומרושעים. מכל מקום, עקאב לעולם לא ישקר לך או ירמה אותך. כמעט תמיד. העקאבים מאמינים ברוחות טבע וטוטמים, ודתם לא מפותחתמאוד ומאמינה שכל אחד יכול לתקשר עם הרוחות בעצמו, להתמקח איתן, לאיים עליהן ולשחד אותן.
1א-אנשי הבז
אנשי הבז הם הקטנים שבעקאבים, ובגובהם הם דומים לבני המחצית. גבריהם הם מגוונים וססגוניים-ראשיהם אפורים ככסף, עיניהם ומקורם צהוב-שחור חודר, כנפיהם אדומות ומנוקדות בשחור, וזנבם אפור וכהה. נשותיהם נאלצות להסתפק בנוצות מרשימות פחות.
אנשי הבז הם החברותיים שבעקאבים, ובניגוד לאחיהם האחרים הם מייחסים פחות ערך לגאווה ולחוש כבוד, אלא יותר ליושר וכנות. אנשי הבז מתייחסים לבזים האילמים כאחים קטנים וחלשים, ונוהגים לדאוג להם, לקחת אותם לציד ולכל מקום בערך, ולתת להם להתענג על גופות המתים בקרבות יחד איתם. כן כן, בניגוד לאחיהם הגדולים אנשי הבז לא רואים באכילת נבלות, בשר נא או חיות תפלות בושה. למרות הרגל מגונה זה, חברותיותם והתועלת שמביא שיתוף הפעולה גורמים להם להתחבר עם בני אדם, ויש באיזור כמה שבטים מעורבים. כשלעצמם אנשי הבז הם נוודים, והם נוהגים לנדוד בין צוקי המדבר בעקבות הטרף. מחנותיהם מורכבים ממקבצי בתים המורכבים מענפים, אבנים ולעתים עור וצמר שרכשו מבני האדם, וריצפתם מרופדת בנוצות, זרדים, קש, צמר ועוד. בשבטים, המונים עד 100 איש, שולטים מלכים רבי סמכות שאנשי השבט נאמנים להם ללא סייג.
אנשי הבז הם קטנים, והם אוהבים להילחם בקטנים. מול יצורים כבני מחצית, ננסים ומטה (כולל חיות) הם נלחמים בטפרים, לפעמים כשהם מוסיפים להם חיזוקים חדים ומפחידים למראה ממתכת, המכונים בעקאבית ''סקוויסרא'' (כלומר, ''מאריכי הגוף''). מול יצורים גדולים יותר הם נוהגים להימנע מלהילחם, ואם צריך-אז בקשתות וחצים, לרוב בטקטיקת ''ענן''-אנשי הבז מתפזרים באוויר, מעופפים בענן קשתים, ויורים על אויביהם מכל הכיוונים.
1.ב-החיוויאים
החיוויאים מגיעים לגובה של כ-1.5-1.8 מטר, כבני אדם, ונוצות שני המינים חומות בהירות, לבנות מנוקדות בבטנם וחזם. החיוויאיים ידועים כאמיצים, נועזים, נאמנים ורודפי כבוד-הם לעולם לא ישקרו, יציבו מארבים בחשיכה או יהיו כנחשים השנואים, גם לא במחיר חייהם. מגיל אפס, החיוויאים מחונכים לשנאת נחשים, ובניגוד לשאר הגזעים (שגם הם לא מחבבים נחשים, בלשון המעטה) לעולם לא יסכימו לברית או שיתוף פעולה עם נחש.
החיוויאים חיים במעין קומונות קטנות, בנות עד 50-60 איש, היושבות קבע בראשי הרים וצוקים, במקומות קשים לגישה, קלים להגנה ובעלי תצפית טובה על הנוף. בתי הקומונות עשויים אבנים או בוץ, ומרופדים בעלים וצמר שנרכש מבני אדם. בקומונות כל ההורים מביאים את גוזליהם ל''בית הגוזלים'', בו מטפלים בהם כמה חיוויאים וחיוויאיות. גוזלים חלשים לרוב מומתים ונטרפים. בקומונות אין מנהיג, אך בכל ציד או קרב בוחרים החיוויאים אחד (או אחת, הם שיוויוניים לחלוטין) שינהיג אותם באופן זמני. החיוויאים מתייחסים לאחיהם האילמים כחיות קדושות, והם נוהגם להביא להם מארוחותיהם כמנחות. החיוויאים רואים בנחשים את מקור וייצוג הרוע בעולם, והם יקטלו אותם בכל הזדמנות.
החיוויאים הם לרוב בני ברית לבני האדם, אך רדיפת הכבוד שלהם מרתיעה בני אדם מקשר איתם מעבר ל''הלילה כולנו נחסל כפר נחשים''. החיוויאים אוהבים להילחם בחניתות-כלי יעיל למלחמה בנחשים, ובסקוויסקראות, וכן לעתים בכידוני הטלה-הם רואים בשימוש בקשת חוסר כבוד נבזי. הם נוהגים לעוט על האויב, לרוב נחש, מלמעלה ולנעוץ את טפריהם וחניתותיהם בו, ואז לשפד אותו עמוק על החנית. אם האויב גדול מהם, הם נוהגים להטיל בו כידוני הטלה מטווח קרוב לפני ההסתערות. בקרב הם נלחמים באופן אינדיווידואלי, מחפשים יריב ראוי (אלא אם האויב הוא נחשים, ואז הם פשוט קוטלים כמה שיותר). החיוויאים רואים באכילת תבוניים או נבלות ביזיון, והם צדים עם אחיהם האילמים.
1ג-אנשי העיט
אנשי העיט הם הגדולים שבעקאבים, וגובהם נע בין מטר ושמונים לשניים וחצי. נוצותיהם חומות, מרשימות ומבהיקות, והם נחשבים למלכותיים ולאצילים שבגזעים. אנשי העיט מעריכים נאמנות, כבוד משפחה וכוח, והם חיים בחמולות נוודות המונהגות בידי אבות משפחה, ונפגשות כמה פעמים בשנה לחילופי כלות וחגיגות משותפות. מחנותיהם מורכבים מקני זרדים וענפים, מרופדים וגדולים, ולא מעבר-מי שמבקש יותר נחשב חלש ומפונק.
אנשי העיט הם ציידים אימתניים ולוחמים מעולים, והם נלחמים לעתים מזומנות ולרוב על עסקים פעוטים, כפגיעות קלות בכבוד המשפחה (''ההוא מחמולה X קרא לאיציק שלנו אידיוט'', ''יש לי חשד שמיידלה שלנו מנהלת רומן עם ההוא ממשפחה Y, בואו ננקום בהם''). ככל הגזעים הם מתעבים נחשים, ולעתים הם חוברים לבני אדם לקרבות משותפים באויבים משותפים. אנשי העיט רואים באחיהם הקטנים בני משפחה שווי ערך, וחיים איתם באותו הקן.
אנשי העיט אוהבים כוח ואומץ, ולכן הם מעדיפים להילחם עם אלות, סקוויסקראות וגרזנים, ורואים בשימוש בכלי הטלה חולשה. בקרב הם נוהגים להסתער על האויב מהאוויר אך לא ממש מלמעלה, לאחוז בו בטפריהם, לשאת אותו לאוויר ולהרוג אותם באלות וגרזנים, אם לא מת מהסקוויסקראות.