הסבר על לארפים

שלום אני מעוד רוצה להתחיל לשחק בלארפים אבל אני לא יודע איך לבוא מה להביא וכאלה... ואני מפחד מהפדיחות אז תנו כמה טיפים איך למנוע פדיחות כשאני בה ללארפים

לדעתי אין יותר מדי פדיחות בלארפים. כשאתה לבוש בפאה נוכרית, מאופר ויש לך תחפושת של אלף, אין יותר מדי דברים מביכים שיכולים לקרות לך.
בלארפ מה שחשוב זה בדרך כלל הצורה שבה אתה משחק את הדמות שלך. אם התחפשת לאישה, אתה צריך לשחק אישה עד הסוף. אם זה משחק עומק, הדמות שלך צריכה להיות עגולה ומלאה. ואם זה קרב הדמות שלך צריכה להילחם בצורה משכנעת.

מקווה שעזרתי.

את הקטע של המשחק הבנתי אבל תגדיר תחפושת איך התחפושת אמורה להיראות תביא הסבר או תמונה שיתן לי מושג כללי
נ.ב אם בהרשמה זה כותב שהטופס לא תקין מה לעשות

לדעתי, אתה אמור להיראות כמה שיותר מגוחך, מביך או משונה. זה כולל להתנהג מוזר, להתלבש בתחפושות ילדים, להדביק לעצמך שפם מזויף וכן הלאה. אם אתה גובלין, צבע את הפנים שלך בירוק ותיילל, או ש"תנסה להתנהג כמו גובלין" - לדבר בקול sneakery, ללכת על הברכיים או ללכת כפוף כדי להיות נמוך.

אגב, גם כאן יש מערכת של חדשים וותיקים, ככה שהוותיקים הם טובים יותר בלהיות מגוחכים, והחדשים פחות.

בלארפים אין באמת "דברים שצריך או אסור לעשות", כי אלה לא בדיוק המקומות הכי מגבילים שיש. אסור לקלל ולדפוק מכות על אמת לחברים שלך, ואסור לעשות כל דבר שנראה לכל יצור כאסור [מונינג למשל].

יש גם סתם מכות בחרבות ספוג, שאני מעדיף אותן כי זה יותר אמיתי, ופחות מביך. אבל כל אחד והקטע שלו. זה כמו אומני דראג - מבחינתי זה דוחה, מבחינת אחרים זה שיא האופנה והמגניבות.

זה הכל תלוי בך.

בגדול תמיד כדאי להיסתכל בהסבר על לארפים שנמצא בראש העמוד הראשי של הפורום-
https://www.pundak.co.il/forums/threads/22883

תמונות ודוגמאות גוגל תספק לך, פשוט תכתוב larp ותחפש תמונות... מה שכן, התחפושות שתקבל בטח יהיו ממש מושקעות כי זה יתן לך תמונות מלארפים גדולים בארץ, בגדול התלבושת צריכה להתאים לרוח הלארפ (פנטזיה, מדע בדיוני, מודרני, סוכנים חשאיים וכו'...), ולבנות לעצמך דמות גם זה חשוב, כמה שהדמות תהיהי ססגונית ומעניינת יותר, שחקנים אחרים יתעסקו איתה, יווצרו סיפורים מעניינים והנשחק יעבור דרכה בצורה טובה יותר, ואז יהיה לך כיף...

בגדול, לחדשים גם כדי להביט בעץ השאלות ותשובות כאן בפורום, ועוד תמונות יהיו לך בעץ- "זה מגניב שזה לארפ וזה לראפ שזה מגניב"

דון אתה מקפיץ נושאים אבל בכל מקרה תודה ואם למישהו יש עוד משהו להעיר\להגיד אז אתם מוזמנים

King Revange אמר/ה:

לדעתי, אתה אמור להיראות כמה שיותר מגוחך, מביך או משונה. זה כולל להתנהג מוזר, להתלבש בתחפושות ילדים, להדביק לעצמך שפם מזויף וכן הלאה. אם אתה גובלין, צבע את הפנים שלך בירוק ותיילל, או ש"תנסה להתנהג כמו גובלין" - לדבר בקול sneakery, ללכת על הברכיים או ללכת כפוף כדי להיות נמוך.

אגב, גם כאן יש מערכת של חדשים וותיקים, ככה שהוותיקים הם טובים יותר בלהיות מגוחכים, והחדשים פחות.

בלארפים אין באמת "דברים שצריך או אסור לעשות", כי אלה לא בדיוק המקומות הכי מגבילים שיש. אסור לקלל ולדפוק מכות על אמת לחברים שלך, ואסור לעשות כל דבר שנראה לכל יצור כאסור [מונינג למשל].

יש גם סתם מכות בחרבות ספוג, שאני מעדיף אותן כי זה יותר אמיתי, ופחות מביך. אבל כל אחד והקטע שלו. זה כמו אומני דראג - מבחינתי זה דוחה, מבחינת אחרים זה שיא האופנה והמגניבות.

זה הכל תלוי בך.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

צר לי אם זאת הקפצה או משהו כזה,אני לא בקיא בהליכי הפורום(עם זאת,תת הפורום הזה נירא גוסס בכל מקרה ולכן אני חושב שהפרש של עשרה ימים מההודעה האחרונה הוא לא כזה בעיתי)

אני חושב שהשאלה של פותח האשכול נענתה,אז אני אתייחס ללגלוג של ההודעה מעליי-
כאילו,בן אדם אם אתה לא בעניין של לארפינג אל תגיב, או אם אתה מגיב אז לפחות תיהיה ענייני בלי הפרופגנדה המכפישה.
הדגש בלארפינג הוא לייב אקשן רול פליי,עכשיו אני אחלק את זה לשתי חלקים. הרול פליי-תחום אותו כולנו מכירים אם אנחנו נמצאים באתר הפונדק,משחקי תפקידים הלא הם להכנס לתוך דמות על מנת להנות ממשחק סיפורי שמתרחש חציו בדימיון וחציו בתחום שבין המשתתפים למספר.
והחלק השני,הלייב אקשן.כאן טמון הקאץ' גבירותיי ורבותי!!! ,כאן,ולא בחרבות הספוג. מדובר בהעברה של אותם משחקים האמורים להעיל לתחום החיים.אם האמצעים לעשות כן מגוחחים בעיניך,אתה לא בעניין של לארפ-ולכן מי אתה שתסביר לבן אדם ותרד על התחום?,
לך לאיזה קבוצה של שיחזור קרבות היסטורים או וואטבר.

בעיני החלק החשוב הוא הלהכנס לדמות.בידיוק כמו שזה כיף בD&D או מרוצללים,רק ברבדים עמוקים פי אלף.וזה לא חייב להיות לשחק גובלין,זה יכול ליהיות לשחק כל דבר- החל מחייל בצבא הגנה לישראל ועד חוקר בעולם של ה.פ לאבקראפט.יש משחקים מילטאנטים יותר ויש משחקים שבהן הדרישה היא יותר "דרמטית". אבל בעיקרו של דבר זה התחביב.
לקרוא לזה מגוחח זה כמו להסתכל על שחקנים בתיאטרון ולהגיד "רגע,זה לא באמת,הם סתם עומדים שם עם תחפושות ועושים בכאילו!",רק שבלארפ המשחק הוא דינאמי ולא קבוע מראש,ולרוב יש מערכת משחקית של חוקים.זהו בתאכלס-כאילו,אם יש לך עלילה וטקסט קבועים,וכמו כן גם קהל יש לך פה תיאטרון.

מקווה שלא הפרתי אף חוק או הפרעתי למישהו בכל דרך שהיא(גם לבחור שציטטי את הודעתו) זה פשוט חורה לי בצורה בלתי יתוארת כשאנשים באים ועושים דווקא. rccooldark:

עוד מישהו... משהו... rccooldark:

...מכל הנושאים שהיה מעניין אותי לדבר עליהם, יש לארפים. אתה לא ממש מפריע. נחמד שאתה רוצה לשוחח על זה.

היום, הלארפים שרצים בארץ [ובחו"ל], הם דבר מגוחך בעיניי. באמת שהם מגוחכים. אז למה אני מדבר עליהם? כי הרעיון המקורי נפלא. קרבות בחרבות ספוג, משחקי מלחמה ענקיים, שימוש בחיקויים לכלי נשק מהעבר, זה מרהיב ומרשים. הרעיון של קרבות מדומים הוא תותחי, מגניב וכן הלאה, אבל התוצאה מזעזעת. אתה מתאר את זה כאילו אנשים הם שחקנים מצויינים שנותנים הופעות. בשני הלארפים האחרונים שהייתי בהם [משהו עם וורקראפט ועוד אחד ממש ענקי לפני כמה שנים] ראיתי כמה "להכנס לתוך דמות על מנת להנות ממשחק סיפורי שמתרחש חציו בדימיון וחציו בתחום שבין המשתתפים למספר" הופך למשהו מביך. ציפיתי שלפחות תהיה רמה, שאנשים אשכרה ישחקו כמו בתאטרון או ינסו קצת, אבל מה שיצא היה חבורה של מוזרים [ואני הייתי בתוכם] שלא עשו יותר מדי. כן, אני יודע שהוותיקים הם טובים. משום מה, הוותיקים הם גם המוזרים. לכל המתנפלים - כן, יש לי דעה מבוססת. כן, הייתי בכמה לארפים בימי חיי והם נחשבו "טובים" בעיניהם של אלה שדיברתי איתם. וכן, אני לא אוהב את זה.

למרות זאת, ראיתי תמונות של לארפ בחו"ל שנראה ממש מקצועי. אנשים בתלבושות נורמליות, לא מחופשית כמו בפורים, שעשו דברים מעניינים מעבר ללדבר בקול מוזר ולהרוס. עד עכשיו לא שמעתי על כזה שרץ.

חח, אתה משווה בין זה לבין תיאטרון. תיאטרון זה מקצועי ברמות שאין בלארפים. הם מתאמנים על זה ימים ושעות, ולפעמים שנים, והם בדרך כלל לא מנסים להפוך את זה להצגת ילדים. התלבושות שלהן לקוחות מהיום יום, או מהעבר, והן נראות נורמליות. הם מתחשבים במגבלות האנושיות שלהם, למשל, ולא מנסים להתנהג כמו שדונים קטנים אם הגובה שלהם הוא 1.85. וכשזה קורה, כששחקני תיאטרון נכנסים לתחום של הפנטזיה הבוגרת, זה נראה טוב יותר מאשר בלארפים.

דבר נוסף - המשחקים האלה מועילים לחיים? איך? למה? להסתובב עם קבוצה של משוגעים בשריונות וחרבות עץ בRussain נחשב בעינייך למועיל לחיים? אם תספר את זה לחברה שלך היא תמחא כפיים ותבקש להצטרף? מה אנשים יעדיפו לעשות, ללכת להצגת תאטרון או להשתתף בלארפ? ניסית להעליב אותי ואמרת לי ללכת להשתתף בויזואלי או בשחזור הסטורי? זה היה אמור להיות קללה או משהו?




דון, וכל השאר. כן, אני מודע לזה שיש טובים ופחות טובים, ויש סוגים שונים ומשונים. אני יודע שבארץ יש כאלה שהם טובים, אבל באותה המידה אתם יכולים להסכים שהרוב הוא ברמה די נמוכה, לא מעניין במיוחד וכנראה שמאוד לא בוגר. בכל תחום יש את אלה שיותר קרובים אליו, אלה שיותר רחוקים ממנו, ואת האמצע. בינתיים, האמצע לא נראה מרשים במיוחד.

והדרך שבה גילגמש תיאר את ה"לארפ" לא ממש נשמעת כמו המציאות.

קוריאניס זה לא רציני? אפרופו קוראניס מתי קוראניס 7

King Revange אמר/ה:

...מכל הנושאים שהיה מעניין אותי לדבר עליהם, יש לארפים. אתה לא ממש מפריע. נחמד שאתה רוצה לשוחח על זה.

היום, הלארפים שרצים בארץ [ובחו"ל], הם דבר מגוחך בעיניי. באמת שהם מגוחכים. אז למה אני מדבר עליהם? כי הרעיון המקורי נפלא. קרבות בחרבות ספוג, משחקי מלחמה ענקיים, שימוש בחיקויים לכלי נשק מהעבר, זה מרהיב ומרשים. הרעיון של קרבות מדומים הוא תותחי, מגניב וכן הלאה, אבל התוצאה מזעזעת. אתה מתאר את זה כאילו אנשים הם שחקנים מצויינים שנותנים הופעות. בשני הלארפים האחרונים שהייתי בהם [משהו עם וורקראפט ועוד אחד ממש ענקי לפני כמה שנים] ראיתי כמה "להכנס לתוך דמות על מנת להנות ממשחק סיפורי שמתרחש חציו בדימיון וחציו בתחום שבין המשתתפים למספר" הופך למשהו מביך. ציפיתי שלפחות תהיה רמה, שאנשים אשכרה ישחקו כמו בתאטרון או ינסו קצת, אבל מה שיצא היה חבורה של מוזרים [ואני הייתי בתוכם] שלא עשו יותר מדי. כן, אני יודע שהוותיקים הם טובים. משום מה, הוותיקים הם גם המוזרים. לכל המתנפלים - כן, יש לי דעה מבוססת. כן, הייתי בכמה לארפים בימי חיי והם נחשבו "טובים" בעיניהם של אלה שדיברתי איתם. וכן, אני לא אוהב את זה.

למרות זאת, ראיתי תמונות של לארפ בחו"ל שנראה ממש מקצועי. אנשים בתלבושות נורמליות, לא מחופשית כמו בפורים, שעשו דברים מעניינים מעבר ללדבר בקול מוזר ולהרוס. עד עכשיו לא שמעתי על כזה שרץ.

חח, אתה משווה בין זה לבין תיאטרון. תיאטרון זה מקצועי ברמות שאין בלארפים. הם מתאמנים על זה ימים ושעות, ולפעמים שנים, והם בדרך כלל לא מנסים להפוך את זה להצגת ילדים. התלבושות שלהן לקוחות מהיום יום, או מהעבר, והן נראות נורמליות. הם מתחשבים במגבלות האנושיות שלהם, למשל, ולא מנסים להתנהג כמו שדונים קטנים אם הגובה שלהם הוא 1.85. וכשזה קורה, כששחקני תיאטרון נכנסים לתחום של הפנטזיה הבוגרת, זה נראה טוב יותר מאשר בלארפים.

דבר נוסף - המשחקים האלה מועילים לחיים? איך? למה? להסתובב עם קבוצה של משוגעים בשריונות וחרבות עץ בRussain נחשב בעינייך למועיל לחיים? אם תספר את זה לחברה שלך היא תמחא כפיים ותבקש להצטרף? מה אנשים יעדיפו לעשות, ללכת להצגת תאטרון או להשתתף בלארפ? ניסית להעליב אותי ואמרת לי ללכת להשתתף בויזואלי או בשחזור הסטורי? זה היה אמור להיות קללה או משהו?




דון, וכל השאר. כן, אני מודע לזה שיש טובים ופחות טובים, ויש סוגים שונים ומשונים. אני יודע שבארץ יש כאלה שהם טובים, אבל באותה המידה אתם יכולים להסכים שהרוב הוא ברמה די נמוכה, לא מעניין במיוחד וכנראה שמאוד לא בוגר. בכל תחום יש את אלה שיותר קרובים אליו, אלה שיותר רחוקים ממנו, ואת האמצע. בינתיים, האמצע לא נראה מרשים במיוחד.

והדרך שבה גילגמש תיאר את ה"לארפ" לא ממש נשמעת כמו המציאות.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

אוקיי,אני אתייחס בשלבים:

א) בנוגע לכמה שאתה חושב שזה מטופש ומביך-אם זה נירא בעיניך טיפשי וכל כך מביך,אל תשתתף,אל תיקח חלק ואל תביע דיעה.בעיני זה טיפשי כש11 או 6 או באופן כללי אנשים מחליטים לרוץ עם כדור ביד\לבעוט בו\לחבוט בו עם מחבט כלשהוא.אני מבין שאנשים נהנים מהנושא,ואפילו רוב מוחלט של אנשים-אני לא!.בעיני אין לזה פואנטה,זה לא מהנה. אי לכך ובהתאם לזאת כשאני אכנס לפורום(יא רייט...) על כדורגל\יד\בייסבול\הוקי\וכן הלאה וכן הלאה,אני לא אגיב.אתה לא תיראה אותי משמיץ תחום שאני לא אוהב. זה הכל,אל תבוא ותהרוס לאחרים-הבן אדם רוצה להתחיל להנות מתחביב,למה לבוא ולקלקל לו? למה לבוא ולגרום לו לחשוב שזה דבר רע בגלל הדיעה האישית שלך ועוד לעקוץ אחרים בפורום?.

ב) הרעיון המקורי מעולם לא היה ללכת מכות עם חרבות ספוג.הרעיון המקורי מאז ומתמיד היה להעביר את התחום שבמשחקי תפקידים,באשר הוא(תתפלא לשמוע ידידי,אבל שמעתי על מגוון רחב מהם שאפילו לא עוסק בפאנטזיה.מפתיע נכון?),לתוך תחומי החיים.קצת כמו שילדים משחקים דראגון בול וצועקים קאמהאמהא אחד על השני,אבל ברמות הרבה יותר רציניות(גם אם אתה,ספציפית,לא רואה את זה כך או חווית זאת כך).ישנו תחום שלם של שיחזור קרבות היסטורים(לרוב עושים את זה עם ברזל אמיתי אבל,תלוי איפה) וכן מגוון שלם של ספורט משחקי נשק של ימי הביינים כמו למשל קהילת דאגורהיר האמריקאית הידוע לשימצה(שכן משתמשת בציוד לארפינג).

ג) שחקנים הם מקצוענים.פה מדובר על תחביב.אף אחד לא מנסה ליהיות השחקן הכי טוב בעולם.ותתפלא(שוב) לשמוע,אבל יש הרבה שנכנסים לתחום הלארפינג בידיוק מהסיבה שאתה מבלבל אותו עם תחביבים אחרים-ללכת מכות עם נשק של ימי הביניים.אף אחד לא מנסה ליהיות שחקן,אין פה קהל.אין פה רצון לקהל,לכישרון תיאטרלי מטורף,או להציג הצגה לצופים פאסיבים.המטרה היא הנאה אישית של המשתתף-נטו,ולא לגרום לסובבים אותנו פאסיבית(למשל דב"שים מפלצות,או אפילו עוברי אורח תמימים[דהיינו,"קהל"]) להנות(אך ורק לאקטיבים שבינינו,כלומר-המשתתפים.)

ד) הלארפים האירופאים עתירי תקציב ומשתתפים.הדבר הכי קרוב לזה שהיה בארץ זה הסאגה והם פעלו כשאני עוד היתי ילד ולא ידעתי מה אלו משחקי תפקידים בכלל.ככה שיש דור שלם של שחקנים שלא גדל על הסאגה.כמו שזה נירא,באופק לא ניראה תכנון לאירוע בסדר גודל של הסאגה... אני מסכים איתך שיש דברים שנראים מגוחחים בארץ,אבל לא לכולם הכסף או היכולת או אפילו הידע להכין לעצמם דברים פסיכים כמו באירופה-בטח ובטח כשהתקן והנורמה פה לא מאוד ממליץ או מסביר על שימוש בלאטקס נוזלי למשל,שגורם להכל להיראות פי אלף יותר מגניב וריאליסטי.(מידע על החומר הזה אני אישית היתי צריך לדלות אחרי שעות של חיפושים,כי גם האמריקאים נוטים לצפות את הנשק שלהם בדק טייפ...).באופן אישי אני מעדיף את המשחק עצמו על להתרכז בציוד ברמה הגבוהה ביותר.שוב,הפואנטה היא לא ציוד או כישרון משחק אלא לצאת החוצה ולהנות.עם זאת ציוד משדרג פי אלף את החוויה,בלי ספק בכלל ואישית אני חושב שדברים כן צריכים להשתנות ולקבל רף מסוים של רצינות הן בתחפושת והן בהשקעה המשחקית.(בדאגורהיר שהזכרתי קודם למשל[סלח לי על הדוגמא האמריקאית,זה פשוט החומר שיותר קל למצוא בגוגל],שזה אפילו לא לארפ בדר"כ[לפעמים יש להם עלילות,לרוב מדובר ברק ללכת מכות],יש מין "מדים" כאלה שחייבים ללבוש כמינימום,ואם המדים שלך לא ניראים טוב מספיק אתה לא משתתף נקודה.אם הם מספיק בשביל הרף אבל עדיין ניראים מעפן,יורדים עלייך חזק.מעבר לכך יש עשרות מדריכים לתחפושות ונשק באינטרנט,ואנשים פעילים שילמדו אותך או ימכרו לך ציוד-תשתית שלמה שאפילו בן אדם שלא רוצה להתאמץ הרבה יכול להנות ממנה ובזול יחסית.[משהו כמו 40 דולר לציוד קומפלט אם אני זוכר נכון,שזה ממש זול ביחס לתחביבים אחרים])

ה) זה לא מועיל.זה אסקפיזם,זה תחביב.מה מועיל לי לדוג ולשחרר את הדגים?,מה מועיל לי לצפות בטלוויזיה,סרטים או בלקרוא ספר?(ואני לא מדבר על ספר רציני,אלא על אלפי הרומנים הרגילים והאפרורים שטסים אל השוק בחנויות הספרים) כל תחביב באשר הוא מכיל מרכיב מועט של יעילות אמיתית(דוגמא של תחביב ספורטיבי תיהיה ברורה מעיליה) אבל חלק הארי מתוך התחביב הוא לשם הנאה והנאה בלבד.אם זה לא מהנה אנשים לא עושים את זה.אף אחד לא משחק כדורגל כי זה ספורט-בוחרים בכדורגל כספורט בגלל שאתה נהנה מזה.בתחביבים אחרים יהיה יותר קשה למצוא את החלק המועיל אבל כל דבר טורם לך איכשהו אם תסתכל עליו נכון.

ו) ממש לא ניסיתי להעליב,פשום פנים ואופן.אני אדם של לדבר ברצינות,ולהשתדל להתרחק מלרדת לפסים אישיים כאלה ואחרים(בכל אופן,מהסוג הפוגעני והנלוז יותר). רק אמרתי,שאם לא מעניין אותך לשחק דמות אז קימים בעולם הזה תחביבים אחרים בשבילך-אל תפרוק את התסכול "עלינו".זה כמו שתלך לבקר סרטי אימה ותתלונן שלא היו מספיק מוטיבים של מתח...

זה הכל,מצטער אם חפרתי או משהו,
ויותר מזה מקווה שהבהרתי את עצמי.

א. כדורגל היה יכול להיות מביך אם מיעוט מסוים מהאוכלוסייה היה נוטל בו חלק. כל דבר שחורג מהנורמה יכול להפוך למביך, תלוי מה הוא ומה אתה. אז יש הבדל גדול בין להנות ממשהו ובין לחשוב עליו טובות. אני לא נהנה מכדורגל כי אני לא אוהב את עבודת הרגליים שעושים שם, לא בגלל שזה נראה לי אידיוטי. אז אני קורא ומדבר על הנושא, אבל לא משחק אותו. בדרך כלל, דברים שחורגים מהנורמה עושים את זה מסיבות די מסוימות. או שהדבר הזה פשוט מתאים למספר מצומצם של אנשים, או שהדבר הזה מתאים רק לילדים, או שהדבר הזה מגוחך. לארפים נופל בדרך כלל לקבוצה מס' 3, עם נגיעות קטנות בקבוצה השנייה. אז נכון, יש הרבה דברים שמתאימים למספר מצומצם של אנשים, אבל שמתי את זה בקבוצה נפרדת כי זה שונה. טאי צ'י, למשל, מתאים לאנשים מאוד מסוימים. זקנים, אנשים שיש להם אינסוף סבלנות, וחבר'ה פילוסופיים. עדיין לא ראיתי קאראטיסט עושה טאי צ'י להנאתו. זה פשוט לא מתאים. האם טאי צ'י מגוחך? לא, הוא לא. מי שקובע מה זה מגוחך זה בדרך כלל אתה. אבל, אם כמות מאוד מאוד גדולה של אנשים קובעת שזה מגוחך, כנראה שזה לא מתאים לאף אחד מהם. וכנראה שעם חלקם אני אסכים. אם חצי מהעולם היה שונא את האחר לא הייתי מצטרף, אבל אם חצי מהעולם היה חושב שלארפים זה מגוחך, אני חושב שהייתי מסכים איתו כי בסך הכל אני פחות או יותר חושב ככה. בקיצור - אני שונא את המשפטים נוסח "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו". מתעב. המשפט הזה בא ממקום טוב, שאומר שאסור לשפוט אנשים במצבים קשים, אבל הפך להיות ציטוט גועלי בכל פעם שמישהו עושה משהו טיפשי וחושב שמותר לו. המשפט הזה הוא בדיוק מה שאתה אמרת, למרות שאתה קצת יותר נחמד ומבין. אני לא מסכים בכלל עם כל ההשוואה שלך, ובכלל אני לא מסכים איתך שאסור להתנגד באופן אקטיבי לדברים שאתה לא אוהב. אם כל האנשים בעולם היו כמוך, לא היו צומחות חברות בתוכנו. אנשים היו מתעסקים בעצמם, ונפגשים מדי פעם כדי להתרבות. עצם הבעת דעה על משהו שאתה לא אוהב היא דבר חשוב. זה עוזר לאחרים להבין מה הם עצמם חושבים על הנושא, אם הם מסכימים איתך או ממש לא. תחשוב על אדם קדמון שהיה עומד לאכול צמח מריר ולא טעים. אתה היית עומד בצד ולא מביע דעה, כי זה שאתה לא אוהב את הטעם המר לא אומר שהוא לא יאהב אותו, נכון? אני מציע לך לקרוא קצת על "המדרון החלקלק".

ב. הרעיון המקורי לא היה. לפני 600 שנה, כשאבירים התאמנו בחצר הטירה בחרבות עץ, הם קראו לזה אימונים. לפני 400 שנה, כשהצרפתים היו מסתייפים עם החברים שלהם, הם קראו לזה קרבות-דמה. אז במקום לקחת כלי נשק כבדים שעשויים מברזל ויכולים להרוג בטעות, לקחתם נשקי ספוג. רעיון אדיר, חוסך המון כאבים ומספק הרבה כיף להרבה זמן. נכון, אם מביטים רק חמישים שנה אחורה רואים את דייב אהרנסון משחק עם צ'יינמייל, אבל הוא לקח השראה מאיפשהו, לא? רמות הרצינות בלארפים נעות בין קמהאמהא ובין קרבות של אומני לחימה אמיתיים שמנצלים את הבמה כדי להשתפר בלחימת המונים או לתעל את הצ'י שלהם טוב יותר בהתקפות. אנחנו מדברים על המציאות, אגב. שים לב שהרגע אמרת שקמהאמהא זה לא רציני בעינייך. אז מה כן, חבורה של מתבגרים בחרבות ספוג מחופשים לאלפים, זה רציני?

ג. אני מכיר הרבה חובבי תאטרון שיספרו לך קצת על התחום. הם לא חובבנים, למרות שזה תחביב. יש להם כישרון לזה, הם יודעים מה קורה מסביבם, והם מתאימים את עצמם לבמה. אה, כן, והם עושים חזרות. ואם דיברנו על חובבנים בלארפים, אני יודע אישית שבאירופה הם מתאמנים לקראת האירוע, לא שמים נצנצים ופאה ירוקה ומעמידים פנים שהם משהו שהם לא. האמת היא שזוהי דווקא אשמתם של השחקנים, מבחינתי - מישהו לא רציני בחיים לא יתעסק עם תקציבים, או לאטקס, או כל דבר שמקצוענים עובדים איתו. זה די ברור שבחו"ל הם משקיעים יותר גם מעצמם, ולא רק מהכסף שלהם. אין לי בעיה עם זה שאתה משתתף בזה, מותר לך, אבל כשמגיעים להבעת דעה אני חייב שלא לאהוב את זה. ולומר למה.

ד. אני לא אתייחס כי אני לא מבין מה הקשר, מעבר לנקודה ש"להם יש כסף ולנו אין, אז זה אומר שאני לא משקיע מעצמי".

ה. מזל טוב, הייתי צריך בגללך ללכת לוויקיפדיה ולחפש את המונח "אסקפיזם". וזה לא נשמע טוב. "הסחת דעת נפשית"? ממה? מזה שאין ללארפיסט חברים, או שאין לו תקציב? אני לא מבין אותך. כדורגל עושה כושר, שרירים, וכסף. אתה גם משעשע את הצופים. הרומנים האפרוריים האלה לא באמת אפרוריים אם הם נמכרים בהמוניהם [כן, אפילו דמדומים מכיל בתוכו סיפור כלשהו], ובזכותם אתה קורא יותר, לומד דברים חדשים ויש לך נושא לדבר עליו עם הרבה אנשים. אנשים דגים בנהרות כדי להרגיע את עצמם, לחשוב על החיים ולהביא דגים הבייתה או למכור אותם לשוק. לארפים... לא עוזרים לך חברתית... לא מועילים לך כלכלית... אתה לא לומד מהם שום דבר חדש [ללמוד להתחפש זה לא נחשב, אף אחד לא יבין אותך בכלל]... ואני מודה שלחלקנו הם הנאה וזהו. אוקיי, הנאה. זה מה שאתה מחפש בחיים?

ו. אני שחקן תפקידים, ואני מודה באשמה. הדי כבדה בעצם. לארפים נכנסים לתוך המשוואה הזו. זה תחום שאני מכיר די טוב, ולכן אני מביע עליו דעה. סליחה שלא אמרתי את זה קודם, פשוט רציתי להפריך את הטענות הקודמות בלי קשר. אני לא פורק שום תסכול - אני אומר את דעתי על התחום, ולא יותר מזה. אם הייתי רוצה לדבר על סרטי אימה חסרי מתח, הייתי מדבר עליהם. לא אמרתי שאני לא רוצה לשחק דמות, זה לא נכון. אני אוהב לשחק דמויות, זה מאתגר וזה כייפי. אני פשוט לא רואה כלום בלארפים כפי שאתה מציג אותם.

XXX. שים לב שאתה עשית את מה שאמרת שאסור לעשות. לדעתך ללכת מכות בחרבות ספוג זה דפוק וגרוע? הצגת קהילה שלמה של אנשים שאוהבים להרביץ אחד לשני כמפגרים. אתה כל הזמן מדבר על הבעת דעה רק במקרה שאתה אוהב משהו. לא טוב. זה כבר קשור אלייך עצמך. למשל דרור, שאני די מכבד אותו, הוא אחלה גם מחוץ ללארפים. הוא מנחה חביב, וזה כיף לדסקס איתו בנוגע להרפתקאות ופיתוח עלילות. שוב, זה כבר עניין שלך.

הבהרת את עצמך עוד בקטע הקודם שבו ניסית להסביר לי בנועם שאין לי מה לחפש כאן, ואז הסברת הסבר מלא על לארפים.

חברה למיטב הבנתי לאשכול לא קוראים הריב בין גילגמש וking reveng או קי עכשיו לכו להודעה הראשונה וקראו...

טוב?
אז למשהו יש עוד טיפים

קינג רוונג', גם דברים שנתצפסים מגוחכים על ידי הסביבה, הדרך היחידה לשנות את המצב היא להיתייחס אליהם כאל דברים לא מגוחכים (במיוחד אם אתה אוהב לעשות אותם), אחרת נוצר מצב של שחקני תפקידים בארון (דבר שעדיין קיים גם בקרב שחקנים שולחניים), משהו שלאט לאט נעלם, וחבל להחזיר אותנו אחורה לגביו.

חוץ מזה, כול דבר יכול להביך, וכול דבר יכול להיות טבעי אין כזה דבר דברים מביכים אובייקטיבית.. הכול תלוי כמה בטחון עצמי יש לך במי שאתה ובמה שאתה אוהב לעשות, זה מאד פשוט ומשתנה בין אדם לאדם.

ולסיום, אני מבקש שאת הדיון הזה תמשיכו בפרטי, אם גם לאור מה שכתבתי למעלה אתם עדיין מרגישים שאתם חייבים להמשיך לדוש בו.

אני רוצה מילות סיכום.

קודם כל, אין לי בעיה עם משחקי תפקידים, לארפים וכן הלאה מבחינת הבסיס. כבר אמרתי את זה. הבעיה היא היחס של המשתתפים כלפי התחום שלהם:
- אתה השתמשת במונח "לצאת מהארון". כשהיחס למשחקי תפקידים הוא כזה, זה די ברור שרק המוזרים יתבלטו.
- אני חושב שזה דיון פורה ומשמעותי שיפריח את הפורום המת הזה. אני ממש לא חושב שאתה אומר את זה, אבל זה מתבטא כסוג של סתימת פיות.
- בנוסף לאלה שמעליי, אני חייב להוסיף שלפעמים דברים מגוחכים צריכים להישאר כאלה, משום שיש בהם אספקטים שלא כל אחד אוהב והם פוגעניים או מוזרים מדי עבור הסביבה.
- מיקמת את הביטחון העצמי בראש סדר העדיפויות הנפשי של האדם. אני רוצה למקם שם עוד כמה דברים - היגיון, מציאותיות, כישורים חברתיים, שכל, וכמובן, היכולת לדבר עם אדם בלי שהוא יחשוב שאתה פסיכי.

זהו.

פותח האשכול:
אם אתה מעוניין במידע,צר לי להגיד לך אבל באמת שקשה למצוא אותו.חיפשתי בעצמי ולאחר המון זמן של שיטוט וובינג חסר טעם מצאתי שפשוט צריך לעשות מעשה בעצמי או שכלום לא יקרה... אז או שתחפש אנשים ותסביר להם על הנושא ותנסה לגרום להם להתחיל איתך משהו בסביבה שלך,או שתנסה להצטרף למישהו שעושה דברים כאלה,או שתנסה לחפש את אחת הקהילות האבודות שבלי קשר ישיר קשה לגשת אליהן,ושלרוב נמצאות במרכז.מידע אגב,יש גם באנגלית.

ממה ששמעתי קוריאניס מעולים ואני שוקל ללכת בפעם הבאה שיעשו,אבל יש עוד הרבה זמן עד שיהיה אחד חדש מאחר והם בהפסקה(עד כמה שהבנתי).
מעבר לכך יש את סילברליף,את הכפר סבאים שפירסמתי מקודם,ואת אולם ההרפקנים בתל אביב.האחווה,שהם הארגון הכי גדול של לארפינג קצת מתו,יש להם בלוג כזה אבל לא מתעדכן שם לעיתים תכופות ואפילו שלחתי אימייל דרך הצור קשר והתעלמו ממני - עם זאת,הם גם אופציה.תנסה לבדוק אם אתה מצליח ליצור איתם קשר.
זהו,מקווה שעזרתי איכשהו ומקווה שלא הכעסתי אף אחד.

אני תמיד שומע אל סיברליף אבל אני רוצה לדעת עליהם עוד יש להם איזה אתר? משהו?

יש קבוצה סגורה בפייסבוק , אבל אל תדאג, אני מחפש לך טלפון. בגדול זו קבוצת שחקנים ישראלים שמרימה משחקים לעיתים, או באה כקבוצה למשחקים. הם אחת הקבוצות היחידות (אם לא היחידה), שהמהווה חוליה מקשרת בין הקהילה הרוסית לעברית בארץ.

- הקבוצה מייצגת את ההנהלה ואת הראשים שלה, או שזה כל השחקנים בלארפים שלהם?
- כמה אנשים משתתפים בפרויקטים שלהם?
- כמה איכותיים הם? לי אין קנה מידה מתאים, אז אני שואל אותך כמבין.

אני לא זוכר בכמה אנשים מדובר בדיוק, כמה עשרות של פעילים נדמה לי.
בפרוייקטים, אני לא חושב שיש מדד קבוע, יש משחקים שהרבה ויש משחקים שמעט.
ושוב, היו משחקים איכותיים יותר והיו איכותיים פחות. אני יצאתי עם סילבר ליף פעם אחת למשחק (R רוסי, על פי רומח הדרקון) ומאד נהנתי.