לאחרונה התחלתי להנחות ל[mention]מגדל הבודד[/mention] משחק ניהול, המתרחש בעידן ברונזה פנטסטי - שבטים פרימיטיביים שחיים בעולם בתולי וקסום, רב תעלומות. עד כה התקדמנו יפה. בעדכון הזה, אציג את השבט אותו מגדל משחק - הרשומות עצמן יבואו בהמשך.
עדכון 1: שבט האינקולטיום
איי הפרחים הם ארכיפלג נרחב וסלעי שאדמתו קשה, עשיר בצמחי קטורת ובשמים - מור, לבונה, קינמון ועצי אלגום ריחניים נמצאים בו בשפע, לצד פרחי ענק הצומחים רק באיים. יושבי האיים, אנשי הפרחים, הסתגלו אליהם ולמדו לחיות ולשגשג בהם. אנשים קשוחים אלה חיים בשבטים קטנים, כשכל שבט שוכן על אי אחר, ומתייחס אל גיבור-אלוהי שייסד אותו בעבר הרחוק והמיתי - הלוקאנים לדוגמה מאמינים שהם צאצאי לוקה, אלת הידע והחכמה, ואילו הברוטים מאמינים שאביהם הוא ברוטוס, הלוחם הנועז. הם סוחרים בנפשם, אך יש בהם מן הלוחמניות, וכל גבר אצלם יודע להילחם באופן בסיסי בחנית או קלע. הם פטריארכליים, אך לבד מהנהגת השבט, נשים יכולות לתפוס עמדות חשובות - כולל אצילות ויועצות למלך.
כפרי הבקתות שלהם בנויים מאבנים לא מסותתות וסכך של קש ואנשיהם לובשים בדי צמר גסים וגלימות מעלי הכותרת של פרחי הענק, ומתאפיינים בגוף חסון מעבודה קשה ועור שזוף משמש. הם דגים בסירות עץ ארוכות, ורועים כבשים בהרים. את מעט היבול שלהם - שעורה ובשמים שבמקומות אחרים יהיו שווים את משקלם בזהב - הם מגדלים בטרסות הנחרשות ידנית במלאכה קשה להחריד, באמצעות כלי ארד. האיים הסלעיים עשירים במחצבים, ויושביהם הם מחשלי הארד הטובים בעולם, נעזרים בכבשנים פרימיטיביים. את שבטיהם מנהיגים מלכים, הנבחרים בידי אסיפת האצילים לכל ימי חייהם. האסיפה רשאית רק לייעץ להם.
כשתינוק נולד באיי הפרחים, הם מכסים אותו בדבר מה, הבתאם למעמד אליו נולד - תינוק איכרים מכוס הבצמר טרי וגרעיני שעורה, לדוגמה, כדי שישאף את ריח המצפה לו, ואילו תינוק בן אצולה מורם שלוש פעמים כשהנוכחים כורעים, סמל למעמדו הרם. כדי להוכיח את בגרותו ולקבל את הזכות לשאת אישה, על הנער שהגיע לגיל 16 לצוד חית בר - לכל הפחות זאב או חזיר בר - ובכך להוכיח את יכולתו להילחם ולהגן על המשפחה והשבט. כשבחור מאיי הפרחים רוצה להינשא לבחורה, הוא מחזר אחריה באמצעות מתנות מעשה ידיו - המסורת קובעת שעליו לתת לה עוד ועוד עד שתתרצה. המתנה יכולה להיות מגל חזק או חכה מעוצבת, ואף כד מקושט בעיטורים מורכבים או מגן המהלל את האישה. את מתיהם הם משליכים לים עטופי תכריכים, עליהם רקום סיפור חייו של אותו האדם, וככל שהתכריכים עבים יותר מעיד הדבר על עושר המשפחה - רק עשירים יוכלו להרשות לעצמם עבודה כה מורכבת בכמות כה גדולה.
אנשי הפרחים מציירים על בדים סיפורים רבים וארוכים, בעיקר את האגדות שלהם על גיבורים בני תמותה, אבל על כדים ועל חומרים קשים אחרים נחרטות תמונות ועיטורים מורכבים המספרים סיפורים או מראים תמונות של האלים האדירים ומאבקם במפלצות המאיימות. בין השאר אפשר למצוא את הסיפור מאבקו הבלתי נלאה של האל נלאוס בשדי הים, המצאת החקלאות על ידי כיראקנה ואת סיפור בריאת העולם. אמונת טפלות רווחות באיים - אחת מהן גורסת שכדי לשמור על תינוקה בריא, על אישה הרה לאכול כל בוקר דג טרי מהים (לרוב בני משפחתה והשכנים מסייעים לה בכך). אמונות אחרות אומרות שאסור לצאת לים ללא שקיק קינמון, כי זה מרחיק את השדים והרוחות הרעות שמאיימות על הספנים, או שכדי לקבל הצלחה מהאלים לאן שהוא הולך, על כל אדם להקיש ארבע פעמים על מפתן הדלת שהוא נכנס אליה או יוצא ממנה.
אנשי הפרחים פוליתאיסטים, ומאמינים בפנתיאון דומה המשתנה מעט משבט לשבט - פולחן האל מארס, לדוגמה, מקובל רק אצל שבט המארסים, ולא תמצאו מזבחות לאלה לוקה מחוץ ללוקאנה. הם מאמינים שלפני שנים רבות היה רק ים בעולם, והאלים שטו בו בסירה אחת אדירה. החיים בעולם היו מורכבים מחיות ימיות למיניהן ומשדי מים. אך לאחר אלפי שנים של שלווה, החליטו השדים לקחת את השלטון מיד האלים ולנפץ את סירתם. הם התקיפו את האלים, שסירתם חטפה נזק קשה וכפיסי עץ ניתזו ממנה לכל עבר. לאחר ההלם הראשוני האלים החזירו מלחמה שערה, אך סירתם נופצה לרסיסים שעפו לכל רוחות השמיים. האלים המשיכו להילחם בשדים בתוך המים,ולאחר מאבק ארוך הצליחו להדוף אותם, אך לא לחלוטין. נשאר עדיין האיום שהשדים יתקפו את האלים שוב, ולכן נלאוס, אל המלחמה, התנדב להילחם בהם ולהרחיק אותם ממשכן האלים. האלים השתכנו בקרקעית הים, ואז שמו לב לדבר מוזר: כפיסי העץ שנשארו מסירתם הפכו לגושי אבנים ואדמה, ובמהרה החלו לגדול עליהם צמחים שונים. האלים הבינו את הפוטנציאל שבדבר ויצרו חיים גם מחוץ למים. את החיים האלו הם שיכנו בגושי האדמה והסלע, שנקראו יבשות ואיים. לאחר זמן מה, נוצרו בני האדם.
החל מהרגע הזה, הסיפורים משתנים משבט לשבט - המשותף הוא שכל שבט בטוח שהאל הפטרון ירד אליו כדי להוביל אותו לשגשוג וללמדו לשוט בים ולעבוד באדמה.
האינקילטים, השבט עליו נדבר ברשומות הללו, מאמינים שמייסדם הוא האל אינקיפטו, שעלה מתוך המים להובילם ולהדריכם. בעבר הרחוק הם היו שבט מפוחד ואבוד שחי במרכז האי, ובקושי הצליחו לצוד לפני שבא איום והם מיהרו לברוח. אינקיפטו הגיע ובמו ידיו הרג להקת זאבים שלמה שאיימה על השבט, שהסכים לקחת אותו כמנהיגו. תחת הנהגתו של אינקיפטו הם החלו במסעם לאורך האי אל עבר החופים, ובמהלך המסע לימד אותם האל אומץ לב מהו, ולאט לאט כולם החלו לקבל השראה ממנו, ואורח החיים הפחדני נעלם מהשבט. כשהגיעו לבסוף אל החופים, אינקיפטו הורה להם להקים את עירם קרוב למים, ולימד אותם הכל על האלים ועל מתנותיהם לאדם. הים היה הדבר המרכזי באמונה שאינקיפטו הנחיל להם, וחייהם החלו סובבים סביב הים. הדגים שהשבט אכל חיזקו את אנשיו ואלו החלו לצאת למסעות יותר ויותר ארוכים בים. אינקיפטו בחר לעצמו כמה נשים, וככל שהזמן עבר נולדו לו עוד ועוד ילדים, שברבות הימים היו ראשי בתי האצולה של השבט. הוא לימד אותם להילחם במערך הפלנקס האימתני, חומת החניתות היציבה כסלע. אינקיפטו היה הכל לשבט, והשבט היה הכל לאינקיפטו, ולכן כשהאלים דרשו ממנו לחזור אל הים כדי לתת לשבט להסתדר בעצמו, לבו נשבר. בקושי רב הוא חזר אל הים, לא לפני שהוא העניק לשבט מתנה אחרונה - את הארד ואומנות חישול המתכת.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אז זה תיאור תרבותם של אנשי הפרחים, ובמיוחד שבט האינקילטים. אני מקווה שלא היה חפרני מדי. הרשומות עצמן יבואו בקרוב.
עדכון 1: שבט האינקולטיום
איי הפרחים הם ארכיפלג נרחב וסלעי שאדמתו קשה, עשיר בצמחי קטורת ובשמים - מור, לבונה, קינמון ועצי אלגום ריחניים נמצאים בו בשפע, לצד פרחי ענק הצומחים רק באיים. יושבי האיים, אנשי הפרחים, הסתגלו אליהם ולמדו לחיות ולשגשג בהם. אנשים קשוחים אלה חיים בשבטים קטנים, כשכל שבט שוכן על אי אחר, ומתייחס אל גיבור-אלוהי שייסד אותו בעבר הרחוק והמיתי - הלוקאנים לדוגמה מאמינים שהם צאצאי לוקה, אלת הידע והחכמה, ואילו הברוטים מאמינים שאביהם הוא ברוטוס, הלוחם הנועז. הם סוחרים בנפשם, אך יש בהם מן הלוחמניות, וכל גבר אצלם יודע להילחם באופן בסיסי בחנית או קלע. הם פטריארכליים, אך לבד מהנהגת השבט, נשים יכולות לתפוס עמדות חשובות - כולל אצילות ויועצות למלך.
כפרי הבקתות שלהם בנויים מאבנים לא מסותתות וסכך של קש ואנשיהם לובשים בדי צמר גסים וגלימות מעלי הכותרת של פרחי הענק, ומתאפיינים בגוף חסון מעבודה קשה ועור שזוף משמש. הם דגים בסירות עץ ארוכות, ורועים כבשים בהרים. את מעט היבול שלהם - שעורה ובשמים שבמקומות אחרים יהיו שווים את משקלם בזהב - הם מגדלים בטרסות הנחרשות ידנית במלאכה קשה להחריד, באמצעות כלי ארד. האיים הסלעיים עשירים במחצבים, ויושביהם הם מחשלי הארד הטובים בעולם, נעזרים בכבשנים פרימיטיביים. את שבטיהם מנהיגים מלכים, הנבחרים בידי אסיפת האצילים לכל ימי חייהם. האסיפה רשאית רק לייעץ להם.
כשתינוק נולד באיי הפרחים, הם מכסים אותו בדבר מה, הבתאם למעמד אליו נולד - תינוק איכרים מכוס הבצמר טרי וגרעיני שעורה, לדוגמה, כדי שישאף את ריח המצפה לו, ואילו תינוק בן אצולה מורם שלוש פעמים כשהנוכחים כורעים, סמל למעמדו הרם. כדי להוכיח את בגרותו ולקבל את הזכות לשאת אישה, על הנער שהגיע לגיל 16 לצוד חית בר - לכל הפחות זאב או חזיר בר - ובכך להוכיח את יכולתו להילחם ולהגן על המשפחה והשבט. כשבחור מאיי הפרחים רוצה להינשא לבחורה, הוא מחזר אחריה באמצעות מתנות מעשה ידיו - המסורת קובעת שעליו לתת לה עוד ועוד עד שתתרצה. המתנה יכולה להיות מגל חזק או חכה מעוצבת, ואף כד מקושט בעיטורים מורכבים או מגן המהלל את האישה. את מתיהם הם משליכים לים עטופי תכריכים, עליהם רקום סיפור חייו של אותו האדם, וככל שהתכריכים עבים יותר מעיד הדבר על עושר המשפחה - רק עשירים יוכלו להרשות לעצמם עבודה כה מורכבת בכמות כה גדולה.
אנשי הפרחים מציירים על בדים סיפורים רבים וארוכים, בעיקר את האגדות שלהם על גיבורים בני תמותה, אבל על כדים ועל חומרים קשים אחרים נחרטות תמונות ועיטורים מורכבים המספרים סיפורים או מראים תמונות של האלים האדירים ומאבקם במפלצות המאיימות. בין השאר אפשר למצוא את הסיפור מאבקו הבלתי נלאה של האל נלאוס בשדי הים, המצאת החקלאות על ידי כיראקנה ואת סיפור בריאת העולם. אמונת טפלות רווחות באיים - אחת מהן גורסת שכדי לשמור על תינוקה בריא, על אישה הרה לאכול כל בוקר דג טרי מהים (לרוב בני משפחתה והשכנים מסייעים לה בכך). אמונות אחרות אומרות שאסור לצאת לים ללא שקיק קינמון, כי זה מרחיק את השדים והרוחות הרעות שמאיימות על הספנים, או שכדי לקבל הצלחה מהאלים לאן שהוא הולך, על כל אדם להקיש ארבע פעמים על מפתן הדלת שהוא נכנס אליה או יוצא ממנה.
אנשי הפרחים פוליתאיסטים, ומאמינים בפנתיאון דומה המשתנה מעט משבט לשבט - פולחן האל מארס, לדוגמה, מקובל רק אצל שבט המארסים, ולא תמצאו מזבחות לאלה לוקה מחוץ ללוקאנה. הם מאמינים שלפני שנים רבות היה רק ים בעולם, והאלים שטו בו בסירה אחת אדירה. החיים בעולם היו מורכבים מחיות ימיות למיניהן ומשדי מים. אך לאחר אלפי שנים של שלווה, החליטו השדים לקחת את השלטון מיד האלים ולנפץ את סירתם. הם התקיפו את האלים, שסירתם חטפה נזק קשה וכפיסי עץ ניתזו ממנה לכל עבר. לאחר ההלם הראשוני האלים החזירו מלחמה שערה, אך סירתם נופצה לרסיסים שעפו לכל רוחות השמיים. האלים המשיכו להילחם בשדים בתוך המים,ולאחר מאבק ארוך הצליחו להדוף אותם, אך לא לחלוטין. נשאר עדיין האיום שהשדים יתקפו את האלים שוב, ולכן נלאוס, אל המלחמה, התנדב להילחם בהם ולהרחיק אותם ממשכן האלים. האלים השתכנו בקרקעית הים, ואז שמו לב לדבר מוזר: כפיסי העץ שנשארו מסירתם הפכו לגושי אבנים ואדמה, ובמהרה החלו לגדול עליהם צמחים שונים. האלים הבינו את הפוטנציאל שבדבר ויצרו חיים גם מחוץ למים. את החיים האלו הם שיכנו בגושי האדמה והסלע, שנקראו יבשות ואיים. לאחר זמן מה, נוצרו בני האדם.
החל מהרגע הזה, הסיפורים משתנים משבט לשבט - המשותף הוא שכל שבט בטוח שהאל הפטרון ירד אליו כדי להוביל אותו לשגשוג וללמדו לשוט בים ולעבוד באדמה.
האינקילטים, השבט עליו נדבר ברשומות הללו, מאמינים שמייסדם הוא האל אינקיפטו, שעלה מתוך המים להובילם ולהדריכם. בעבר הרחוק הם היו שבט מפוחד ואבוד שחי במרכז האי, ובקושי הצליחו לצוד לפני שבא איום והם מיהרו לברוח. אינקיפטו הגיע ובמו ידיו הרג להקת זאבים שלמה שאיימה על השבט, שהסכים לקחת אותו כמנהיגו. תחת הנהגתו של אינקיפטו הם החלו במסעם לאורך האי אל עבר החופים, ובמהלך המסע לימד אותם האל אומץ לב מהו, ולאט לאט כולם החלו לקבל השראה ממנו, ואורח החיים הפחדני נעלם מהשבט. כשהגיעו לבסוף אל החופים, אינקיפטו הורה להם להקים את עירם קרוב למים, ולימד אותם הכל על האלים ועל מתנותיהם לאדם. הים היה הדבר המרכזי באמונה שאינקיפטו הנחיל להם, וחייהם החלו סובבים סביב הים. הדגים שהשבט אכל חיזקו את אנשיו ואלו החלו לצאת למסעות יותר ויותר ארוכים בים. אינקיפטו בחר לעצמו כמה נשים, וככל שהזמן עבר נולדו לו עוד ועוד ילדים, שברבות הימים היו ראשי בתי האצולה של השבט. הוא לימד אותם להילחם במערך הפלנקס האימתני, חומת החניתות היציבה כסלע. אינקיפטו היה הכל לשבט, והשבט היה הכל לאינקיפטו, ולכן כשהאלים דרשו ממנו לחזור אל הים כדי לתת לשבט להסתדר בעצמו, לבו נשבר. בקושי רב הוא חזר אל הים, לא לפני שהוא העניק לשבט מתנה אחרונה - את הארד ואומנות חישול המתכת.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אז זה תיאור תרבותם של אנשי הפרחים, ובמיוחד שבט האינקילטים. אני מקווה שלא היה חפרני מדי. הרשומות עצמן יבואו בקרוב.