הושלם שדרוג תחזוקה לפורום
שדרגנו את הפורום לגרסה עדכנית של PHPBB. אם אתם נתקלים בבעיות, זה המקום לדווח: שדרוג תחזוקה לפורום - ספטמבר 2019
בנוסף אנו שוקלים בטווח הארוך יותר לשדרג את מערכת הפורומים למערכת מודרנית יותר ונשמח לשמוע את דעתכם. זה הנושא בו אנחנו מציגים אפשרויות שונות: אז EnWorld עדכנו את האתר שלהם

רשומות "לב הנווד" - מפגש שביעי: צל הנווד [מו"ד 5]

פורום לרשומות המשחק שלכם. כאן תוכלו לרשום אודות מעללי החבורה שלכם, להלל ולקלס כרצונכם.
סמל אישי של משתמש
אורי ט
הודעות: 222
הצטרף: 13 ינואר 2014, 22:21

רשומות "לב הנווד" - סשן 5: החזרה הביתה [מו"ד 5]

שליחה על ידי אורי ט » 08 יוני 2018, 08:59

טבעת יקרה מאוד - מיהו הארוס של ג'יין?


ג'יין מאורסת לאביר מהמסדר בשם לואן, שידוע בכינויו לואן "האריה הלבן". הוא מבוגר ממנה בשש שנים, ובתור ילדה היא זוכרת אותו כנער חברותי וקל דעת. כשהיה בן 17, שלוש שנים לפני השלמת הכשרתו, הוא ברח והצטרף בסתר למשלחת של אבירים שיצאה צפונה (שדומה באופיה למשלחת אליה הצטרפה ג'יין שנים אחר כך). איש לא יודע בדיוק מה התרחש במהלך מסעם, מלבד העובדה שמתוך העשרות שיצאו חזרו אבירים ספורים בלבד – ובתוכם לואן.

המעט שחזרו בקושי דברו על מה שקרה, אך היללו את לואן כגיבור אמיתי. הם אמרו שהוא הוכיח את עצמו ברגעים הקשים ביותר, שעמד בפני מיטב כוחות הרשע שניסו להביסו בקרב או להשחית את ליבו. הם העניקו לו את הכינוי "האריה הלבן": חזק כאריה גם כשנותר בודד, לבן כי ליבו בלתי ניתן להשחתה. לואן מצידו ממעט להזכיר את האירועים שחווה, אף שברור כי הוא השתנה לבלי היכר. הוא נהיה שתקן ורציני, ונדמה שארבעת השנים שעברו הוסיפו עשרים שנה לגילו. מחשבותיו נתונות כמעט תמיד לאימונים, והצעירים אותם הוא מכשיר מכירים אותו כמורה קשוח ובלתי מתפשר. "חייבים להשקיע הכל באימונים" – כך הוא מדגיש שוב ושוב – "כי בכוחות הרשע אסור לזלזל."

ג'יין הכירה אותו לאחר שחזר, והוא הדריך אותה בהכשרתה מאז שהייתה בת שש עשרה. היא התאהבה בו למרות שהיה שקט וקצת מוזר, ולמרות שלא האמין לרושם שעשתה על כולם ולא וויתר לה כמו מוריה האחרים. "טוהר אמיתי מצוי לא בעיניים, אלא בלב" – כך היה אומר כשהיא לא התאמצה מספיק, ואז מוסיף שאסור לה להתפשר אם ברצונה לעמוד בציפיות שתולה בה המסדר.

ואז, עם סיום הכשרתה בגיל עשרים, קרה הבלתי יאומן; לואן "האריה הלבן" ביקר את ג'יין בהפתעה, הושיט לה ורד וביקש את ידה. בסביבה המסורתית של המסדר נהוג להתחיל מערכות יחסים בהצעות נישואין, אבל משום מה עד לאותו רגע ג'יין סברה שלואן לא הבחין בה בכלל. היה זה המאורע המאושר בחייה; היא חשה בפעם הראשונה תקווה שלמה ואמיתית, ונדמה היה לה שאפילו העולם הארכאי שמקיף אותה יכול להשתנות ולצמוח יחד איתה... הזוג לא הספיק להתחתן אלא רק לערוך טקס אירוסין חגיגי, משום שג'יין יצאה לשליחות דרומה זמן קצר לאחר מכן. הטקס נערך בהשתתפות רוב חברי המסדר, שראו באיחוד אות מבטיח לגבי העתיד.

בימיה הקשים במשלחת, בעת שהספק והייאוש נהיו גרועים במיוחד, ג'יין נזכרה בדברים של ארוסה על הטוהר שמצוי בלב ולא בעיניים. היא אפילו העלתה זאת בפניו לפני שעזבה, ושאלה אם עכשיו הוא כבר למד להאמין בה; הוא הגיב בחיוך, וענה שהאתגר יהיה קשה מעבר לכל דמיון ויגיע מהמקום הכי פחות צפוי. "אבל", הוא הוסיף, "תמיד ידעתי שאת טהורה גם בלב. אני בטוח שתעמדי במבחן". היא מתגעגעת אליו, ומתחבטת בשאלה מה יגיד כשיגלה כמה השתנתה. וודאי הוא ישלה את עצמו, ואולי אפילו אותה, שנותרה לה תקווה והספק הוא רק עוד אתגר במעלה הדרך. ג'יין רצתה להאמין שהיא תעמוד במבחן כפי שעשה לואן בשעתו, אבל מבינה אט אט שהיא צפויה להכשל, ונאכלת בתחושת בושה ואשם...
סמל אישי של משתמש
אורי ט
הודעות: 222
הצטרף: 13 ינואר 2014, 22:21

רשומות "לב הנווד" - מפגש שביעי: צל הנווד [מו"ד 5]

שליחה על ידי אורי ט » 11 יוני 2018, 20:44

מפגש שישי - המכשפה והאורקל


החבורה עולה שוב צפונה, עוקפת את מחנה התנים ומגיעה אל היירוניה. כדי להימנע מעיניו הבולשות של למי, האלף המרגל שנתקל בקבוצה בביקורה הקודם בעיירה, מרתה דואגת לשכן את טיקי אצל אחת המשפחות שעברו למקום מהכפר שלה. ג'יין לוקחת את חרב הכסף אל הנפח מהכפר של מרתה, ג'ון האב, שהביא את עסקיו איתו לעיירה. היא מבקשת שיתיך את החרב הארוכה ויצפה מהכסף חרב קצרה וכמה ראשי חץ. תוך התמקחות קצרה על מחיר היא מנסה להיעזר במוניטין של מרתה - "לא יודעת, רק שהמכשפה לא תכעס אם תשמע שיצאו כל כך מעט ראשי חץ..." בדיקת האיום שלי עלובה ביותר, והנפח השמן פורץ בצחוק – "מי, עצאפר?? סמכי עלי הכל הצגה, היא רכה מבפנים שאין דברים כאלה! אם היא כועסת פשוט תגידי לה שת'סמוך על ג'ון סיניור!"

מרתה, בינתיים, נפגשת עם הפריץ ומעדכנת אותו בחדשות שחרב כסופה הצליחה לחדור את בשרם של התנים ההולכים על שתיים. ג'ונתן מספר שהאלף שהתארח אצלו עזב צפונה, והמכשפה חולקת את שאמר לה טיקי – שהוא והאלף הזר משתייכים לאותו שבט וטיקי נחשב שם לבוגד.
לאחר השיחה היא מבחינה בג'ים, השוליה של מתיאס הדרואיד, משוחח עם ציפור. מסתמן שהרוחות קיימו את חלקן בעסקה.

בימים שחולפים עד שהנפח יסיים לעבוד על חרבותיה של ג'יין, מרתה חוזרת לטפל באנשי הכפר שלה ולהעביר שיעורים מזורזים לשוליות הדרואיד החדשים של היירוניה. היא מלמדת אותם כללי זהירות בסיסיים, שהיא עצמה למדה בתור ילדה, באמצעות אגדות ארוכות שנושאות מוסר השכל. ג'יין מקשיבה מדי פעם לשיעורים הללו וקצת מופתעת לשמוע את תוכן הסיפורים; הם מלאים בתיאורי זוועה מוחשיים ביותר, ובמרכזן דמויות שמוכרות את ליבן, נקברות או נשרפות בעודן בחיים ועוברות עינויים שונים ומשונים כתוצאה מעסקאות רעות שעשו עם הרוחות. מוסר ההשכל כמעט תמיד הוא שיש להזהר בהתנהלות מול הרוחות – "חומר בסיסי שמיועד לילדים, אך לצערי חייבים להתחיל מאיפשהו", נאנחת מרתה בתסכול. אולם ג'יין מבחינה בפרט נוסף: קטעים רבים מהסיפורים מוכרים לה מתוך מלמוליה של המכשפה בשנתה.[1] מרתה מצידה שמחה לנוכחות של הלוחמת בשיעורים. בסתר ליבה היא מקווה שבבוא היום הצעירה תקבל עליה את הדרכים הישנות ואולי אף תיעשה לה לשוליה. אבל ג'יין מאבדת ריכוז די מהר כשהיא יושבת בכיתה; בחלוף הזמן ביקוריה רק הולכים ופוחתים.

למרות החדשות שלמי עזב טיקי מקפיד להיזהר ולהתחבא בבית המשפחה שמרתה הציעה. מוקף בילדים קטנים שמתפלאים מהאשליות הקטנות שבכוחו לייצר, הוא מעביר את רוב יומו בלספר להם עלילות דרואידים שהמציא. הוא מתחיל מסיפורים קלילים שמתאימים לגילם הצעיר ומגלה, להפתעתו, שהם מצפים לתיאורים מחרידים מהסוג שמרתה ממלמלת בשנתה. מסתבר שהאגדה האהובה עליהם היא על שני ילדים שלא שעו לאזהרות הדרואידים ובסוף אכל אותם דוב - והקוסם המבולבל מוצא את עצמו חוזר באזניהם על הסיפור כל פעם לפני השינה.[2] לקראת סוף היום השני ג'יין קופצת לביקור. "את חייבת להציל אותי מהזאטוטים האלה--" הוא מסנן לה בייאוש; "אני תקוע בבייביסיטר כבר יומיים, תכף אשתגע כאן..."
"אה, אהמ, חשבתי שאתה אוהב ילדים..."
"כן, לשעה גג, לא ליומיים שמושכים לי בשיער! תעשי משהו--"
"טוב טוב, יש לי רעיון. ראית את המשחק שהאבירים-איכרים שיחקו בבקתה של מרתה, נכון?" ג'יין מוציאה חפיסת קלפים משומשת ומחייכת חיוך שובב. "זה משחק אמפריאלי ידוע ויש לי חפיסה משלי. בוא, אלמד אותך..."
מפה לשם טיקי וג'יין מעבירים את הזמן שנותר בהיירוניה במשחקי קלפים. חיש מהר מתגבשת סביבם קבוצה קבועה למשחקים: הנפח השמן ג'ון האב, בנו השמן-גם-הוא ג'ון ג'וניור וסאם האופה.[3] אפילו מרתה הצטרפה פעם לסיבוב אחד, אם כי היא לא הבינה על מה ההתלהבות. טיקי לעומתה מצא תחביב חדש, וג'יין מתגלית כמבלפת לא רעה.
"תגיד" היא זורקת בעליצות לג'ון הנפח, בערב שכולם שתו כהוגן - "מה הסיפור של מרת-- כאילו, גברת עצאפר? למה היא כזאת מצוברחת כל הזמן...?"[4]
"סתם..." הוא עונה בעודו נמתח לאחור - "משפחה של משוגעות אלה, העצאפריות. תמיד היו. השמועה אומרת שהמכשפות של עצאפר לוקחות ילדים ליער ומקריבות אותם לרוחות. נו, שטויות במיץ כמובן, עצאפר מפחידה רק מבחוץ. אבל אם נהיה כנים רגע... הדברים שעוברת מכשפה מתלמדת זה לא משהו לקנא בו. תוסיפי לזה את השמועות שאנשים אומרים עליה כבר שנים" -שיהוק- "זה גם לא ממש עוזר..."
"אבל היא דואגת לכם לא? אנשים לא מעריכים את זה?"
"מעריכים, ועדיין מתרחקים. רובם לפחות."
"אפשר עוד שאלה? משהו שבחיים לא אעז לשאול אותה," ג'יין מצחקקת קצת במבוכה – "היה לה פעם... מישהו? בעל, משפחה?"
ג'ון קצת מרצין ומתלבט כיצד להשיב. "היא הכירה כמה בחורים כשהייתה צעירה, אבל ילדים לא היו לה מעולם. בינינו? שושלת עצאפר כנראה הגיעה לסיומה. אני מציע שלא תעלי מולה את הנושא... טוב, נראה לי ששתינו מספיק להיום..."

=====

כעבור מספר ימים הנפח מסיים את עבודתו והחבורה יוצאת מערבה, אל האזור שבאחריות אגאתה עצזית הדרואידית.
חבל הארץ של אגאתה עצזית נראה שונה מהאחו של מתיאס. זהו אזור עם גבעות סלעיות מכוסות עשב גבוה, עצים גבוהים ומפוזרים והמון אפיקים של נחלי אכזב. דרך המלך חוצה את הארץ בקו כמעט ישר, לכיוון שלושה כפרים קטנים אשר מעבר להם מתנשאים ההרים – שם כבר שולטות הרוחות.
החבורה מזהה נוכחות ערה של ציפורים בסביבה ונדמה שהן מתאספות כדי לצפות בהרפתקנים.
מרתה מחליטה לשוחח איתן, אך בעודה מכינה את הטקס לדיבור עם חיות מגיע קיפוד שיוצא מהסבך ומתקדם היישר לעברה. הוא מרחרח את המכשפה ואז הופך לאגאתה הדרואידית, שממהרת לחבק אותה. "מרתה! כמה... יוצא דופן לראות אותך!"
אגאתה מבוגרת מעט ממרתה, נמוכה ממנה, ומדברת בקול רך וגבוה. היא שואלת בעליצות לפשר הביקור והמכשפה מעדכנת את אגאתה על התעוררות אלי האופל. אגאתה ממשיכה בתחקוריה, והחיוך הרחב, שמרגיש קצת מעושה, לא מש מפניה. [5]
"זמן כה רב לא שמעתי עליך ומתיאס! מה שלומכם??" "--לא, באמת, כמה נחמד שטרחת לבקר כאן--" "--אלי אופל את אומרת... אוי ואבוי... נשמע כמו מטרד שנוצר כש... אהמ, דרואידים פרועים מתנהלים בצורה לא אחראית. צר לי שנאלצת לשאת במחיר של זה!" "--אבל, את יודעת, זה מה שקורה כשמתעלמים מבעיות עד שהן מתנפחות..."
מרתה סופגת את העלבון ומנסה לשמור על חיוך מעושה משל עצמה. "איך עברו אצלך המועדים החשובים? האם העורב עף מעל בית הקברות? האם הרוחות בחנו גם אותך?"
"חלילה! אני דרואידית מצוינת, למה שיבחנו אותי הרוחות? יש לי בת מאומצת שעוזרת לי,[6] וכל הסימנים מהרוחות קרו כתיקונם ובמועדם!"
נדמה שמשהו במשפט האחרון היווה את הקש ששבר את גב הגמל, כי החיוך של מרתה נמחק והיא מתפרצת בזעם – " אלי האופל יגיעו גם לאזור שלך, אגאתה! עכשיו מספיק עם השטויות - הרוחות שלחו אותי לאורקל בשטח שלך, וזו משימה הכרחית להגנה על האזור. אני צריכה שתפני אותי אליו ותספרי לי מה שאת יודעת."
אגאתה מקדירה פנים. "האורקל הזה הוא נכס, והוא אסיר... לא ראיתי אותו מעולם אבל אני בטוחה שהוא לא אנושי. הוא נמצא במערה נידחת מהימים שאמא שלי הייתה צעירה, ושושלת עצזית נעזרת בציפורים כדי לצפות שם יומם וליל. לפעמים אנשים מתגנבים אל המערה, נושאים מגוון אוצרות כדי לקנות מהאורקל נבואה. חלקם יוצאים מרוצים, וחלקם... לא יצאו מעולם".
"גם מתיאס הביא לו חפצים, לא?"
"שמעתי שמתיאס עשה עבור הרוחות משהו שהצריך מסע גדול צפונה, וחזר עם מגוון אוצרות שהוא נתן לאורקל. זה היה לפני זמני, ובכנות, הוא סירב לשתף את אמא שלי בסוד העניין. אני לא יודעת מה הרוחות רצו אז מהאורקל, וזה די מכעיס שהן שלחו דרואיד מטריטוריה אחרת מעל הראש של המשפחה שלי".
"כן, טוב, בנימה זו – האם תוכלי להוביל אותי אליו?"

אגאתה מסכימה, ומוליכה תחילה את החבורה לבקתתה הצנועה. היא מכינה שם מספר חומרים ומזמנת סנאי שיראה לחבורה את הדרך לאורקל, אך מדגישה שבסיום ענייניה מרתה תסתלק מבלי לעשות נזק לאזור שבאחריותה. היא נענית בחיוב.
החבורה עוקבת אחרי הסנאי במשך מספר שעות במסלול עקום, דרך נחלי אכזב ובין סלעים גבוהים. הציפורים של אגאתה ממשיכות לעופף ממעל - משגיחות שהכל הולך כשורה. עם רדת החשיכה הסנאי עוצר ומסמן למרתה שהוא הולך לישון. הקבוצה נאלצת להסכים עם מורה הדרך ולהקים מחנה, שכולל כמובן שתייה בצוותא של תה חם. רוחם של ההרפתקנים טובה, וג'יין מנסה בכל זאת לגשש סביב הנושא האסור. "גברת עצאפר, תגידי, אממ, מתיאס, הוא דרואיד נחמד לא...? בטח היו לו הרבה חברות כשהיה צעיר..."
המכשפה לא מגיבה במילים. די לה במבט.[7]
"כן, לא משנה..." מגמגמת הלוחמת, ונותרת שקטה עד ליום המחרת.

=====

למחרת בבוקר ההרפתקנים מגיעים אל מערת האורקל .היא נמצאת במקום גבוה יותר מרוב האזור, מן לוע שחור הפעור בשיפולי אחת הגבעות. זהו הגבול של ארץ בני האדם ותחילתה של ארץ הרוחות - ממש כמו היער השחור שמדרום לכפר של מרתה.
עשרות רבות של ציפורים מעופפות באזור. הקרקע שמסביב ללוע המערה נקייה מצמחים ברדיוס של מספר מטרים, ועצמותיהם של בעלי חיים קטנים מכסות את הכניסה.
הקבוצה צועדת אל תוך המערה, מתכוננת לגרוע מכל.
מה רבה הפתעתם כשהם מגלים מרבד קטן לניגוב הרגליים. הקבוצה מנגבת את רגליה וממשיכה לרדת פנימה אל תוך היכל גדול יותר וחשוך לחלוטין, בו קולות גריפה וחיכוך נשמעים מכמה מוקדים.
"...שלום!" מרתה קוראת.
לפתע נדלק אור במערה ומתגלה מחזה מוזר: חלל רחב, עם תקרה נמוכה וקרקע יחסית ישרה. במרכז החלל מסודרים שטיח, כורסה ושתי ספות קטנות ולא תואמות. בפינה עומדים שולחן קטן ושידה עם מגירות. המקום כולו נקי בצורה יוצאת דופן, בזכות שני שלדים האוחזים במטאטאים ומנקים את הרצפה במרץ. מצידו הרחוק של החדר נמצא מעבר נוסף המכוסה בוילון בד. הוילון מוסט ומעברו השני מגיחים שני שלדים נוספים, המפנים את הדרך לאורקל.
האורקל אינו יצור אנושי. יש לו זוג ידיים ורגליים אך ראשו חסר צוואר, והפנים שלו מורכבות מפה גדול עם שיניים חדות ועין אחת ענקית, עגולה וחסרת עפעפיים. עורו קשיח ומיובל והוא נע כפוף לכיוון הקבוצה. ראשית הוא פונה אל טיקי: "אני רואה שהיא עדיין בחיים, והיא חושבת עליך". טיקי אוחז בתליון שעל צווארו.
האורקל מתיישב בכורסה ומביט במרתה. "את צריכה את אוסף האוצרות שלי, הרוחות שלחו אותך לקחת אותו בחזרה."
"יש לך שם, אורקל?"
"המממ... נותיק".
מרתה מנסה לדבר עם נותיק על החפצים שמתיאס הביא לו, אולם האורקל רואה דרך מימד הזמן של דברים, מערבב בין העבר ובין העתידים האפשריים ורואה בבירור רק מה שמעניין אותו. דעתו מוסחת פעם אחר פעם, תוך שהוא שולף מהמגירות חפצים שונים ונועץ בהם מבט רב משמעות במקום לענות לשאלות.[8]

מרתה נאנחת בייאוש. "נותיק, אני לא רוצה לבקש את החפצים בכוח..."
"כן, לקחת בכוח, זה ייתכן..."
"אני מוכנה גם להסכם אם אתה מעדיף. מה החפצים האלה בכלל?"
"הם נלקחו ממקומות חשובים. אני צופה בהם ורואה את העבר שלהם, המקומות שהם היו... חלקם מעניינים מאוד..."
"אפשר להבין" משיבה מרתה "לחיות לנצח, כלוא במערה שנשמרת יומם וליל. זה בטח נהיה משעמם."
"כן... אבל עם החפצים שלי אני יכול להרחיב את המבט. להישאר מעודכן."
"אז מה אתה מציע?"
"את יכולה לקחת את הסמל של אל השמש, הוא שייך למקדש באזור של... מתיאס. הממ," מבטו מתעכב על המכשפה "אני רואה שאת ואגאתה חברות טובות. מחייכות כל כך הרבה כשאתן נפגשות... אנשי הזרדים של תריזדון אמרו לך שהמקדש לא חשוב להם. הם צודקים, זה כבר לא מקום מעניין... את יכולה לקחת את הסמל חזרה אם תעזבי אותי במנוחה."
"אני חוששת שזה לא מספיק נותיק".
"רגע," מתערבת ג'יין[9] "אם אתה רואה כל כך הרבה דברים, תוכל לתת לנו מידע על אלי האופל? זה עשוי לשמש אותנו אם נצטרך להתמודד איתם בעתיד".
נותיק מפנה אליה את מבטו. "שמו הוא... תריזדון. את חוששת שהוא יכול להשחית בני אדם, אבל זה לא מקור שמו. האמת היא שקוראים לו המשחית כי..." מבטו של האורקל מתעכב שוב באחד החפצים - "זה הכלי היחיד ברשותו. כוח ההרס שלו חזק לאין שיעור, אבל הוא יכול רק להרוס ולקלקל, לא לברוא בעצמו... לכן הוא אכול קנאה בחבריו. כאילו שלא די בכך-- הוא גם מפגר במירוץ..."
ככל שנמשכת החקירה מתברר שהתחרות אל לב הציוויליזציה החלה לפני שנים; כל צד מגיע ממקום כלשהו, והמשחית, שמאחר, אוסף את כוחותיו מדרום. אולם אלים אחרים כבר הקדימו אותו.
"התנים מדאיגים אותך" הוא פונה חזרה למרתה "אבל את לא צריכה לדאוג מהם."
"צריכה ועוד איך! יש כבר עשרים תנים שהולכים על שתיים."
"לא... רק תנים ההולכים על שתים עשרה."
"תודה על התיקון. לצערי, לא די בכך כדי להציל את החפצים שלך."
"נותיק" מוסיפה ג'יין, "יש לי הצעה: אולי ניתן לך חפצים אחרים במקום אלה שהרוחות רוצות? יהיה לך במה להסתכל, ובתמורה תענה לשאלות שלנו על האלים. אפילו יש לי מקדמה בשבילך--" היא שולפת מקטרת מתוך גלימתה ומושיטה לנותיק, שמכניס אותה לאחת ממגירותיו.
שניים מהשלדים ניגשים אל החדר האחורי וחוזרים משם עם לוח זהוב בדמות שמש בעלת פנים חמורות סבר. הם מושיטים את האוצר אל מרתה. "בסדר. קחו את זה, הסתלקו, ואל תחזרו עד שתביאו לי רהיטים מעניינים לצפות בהם." אומר האורקל.
החבורה יוצאת החוצה.
זה היה מפגש מוזר משציפו.

====

[1] השחקן של מרתה מתאר את המלמולים בשנתה מאז המפגש השני או השלישי. ברשומות, תיארתי אותן במפגש 5.

[2] איור פרי עיטה של ליאור המוכשרת - "סיפורי שינה לילדים":

תמונה

תמונה

[3] איור שני פרי עיטה של ליאור המוכשרת – "קלפים וריכולים":

תמונה

[4] בסצנה הזו השחקן של מרתה משחק את ג'ון סיניור הנפח.

[5] בדיקת תפיסה מוצלחת מגלה לטיקי ומרתה שהחיוך מזויף.

[6] ביתה המאומצת של אגאתה משמשת גם כשוליה (והדור הבא לשושלת עצזית...)

[7] המבט שנתן בי השחקן של מרתה למשמע השאלה - הספיק כדי להשתיק אותי מיד. אגב, אותו דבר קרה לפני שני מפגשים כשכמעט שאלתי אם הדמות שלו יודעת לקרוא. כמובן ששני המקרים נכנסו לאין גיים.

[8] במקור, השיחה עם נותיק הייתה ארוכה יותר מהסצנה כאן וכללה המון שאלות והתחמקויות, הלוך ושוב. היו הרבה גלגולי תפיסה כדי להבין מתי האורקל באמת פזור דעת ומתי הוא רק מעמיד פנים כדי להתחמק מהשאלה. זו הייתה סצנה איטית שדי חזרה על עצמה, אז תמצתתי ברשומות רק את העיקר.

[9] לא הכנסתי את הרולפליי הזה לסיפור מחשש לקטיעת הרצף, אבל ג'יין פונה רק עכשיו לאורקל משתי סיבות: ראשית, עד כה היא פחדה שלאורקל יש לחשי השפעה כמו לתנים ולכן נמנעה מליצור עימו קשר עין. היא חששה במיוחד שהוא יקרא לה את המחשבות מול שאר הקבוצה, אבל כעת מבינה שהוא רואה רק מראות – לא מחשבות. שנית, היא עדיין נבוכה ומתביישת בגלל השאלה מאמש על חיי האהבה של מתיאס (שהייתה רמז די עבה למרתה עצמה).
נערך לאחרונה על ידי אורי ט ב 18 יוני 2018, 12:12, נערך פעם 1 בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
אורי ט
הודעות: 222
הצטרף: 13 ינואר 2014, 22:21

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי אורי ט » 11 יוני 2018, 20:50

עלה מפגש שישי, והפעם בכיכובה של מרתה ;)

עברתי להערות שוליים ממוספרות ומעכשיו יהיו הרבה יותר הערות על המתרחש באאוטגיים. מה דעתכם? המספרים בסוגריים מפריעים לקריאה? ההערות עצמן רלוונטיות לכם?
סמל אישי של משתמש
rui
The Storyteller Archmage
הודעות: 10767
הצטרף: 13 אוגוסט 2010, 22:01
תשובות: 3
מיקום: כפר גאלי קטן.
יצירת קשר:

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי rui » 12 יוני 2018, 07:39

ההערות טובות במתכון הנוכחי - הרחבה מבלי לקטוע את הרצף.

אני נהנה מאוד ומחכה לעדכון הבא. מזמן לא אהבתי לקרוא כך משהו :)
חבר גאה בהיכל התהילה.
!Long Live Ganor !Long Live Doreter
סמל אישי של משתמש
אורי ט
הודעות: 222
הצטרף: 13 ינואר 2014, 22:21

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי אורי ט » 14 יוני 2018, 11:31

אני משתף אתכם בהתלבטות שיש לי בנושא סגנון הכתיבה.
במקביל לכתיבת המפגשים התחלתי לקרוא ספר של חיים באר, שקצת גרם לי לתהות. באר כותב במשפטים ארוכים מאוד ועושה שימוש נרחב בתיאורים. כל רגע מתואר בשלושה או ארבעה דרכים שונות, למשל (לא ציטוט) - "הרי ההימלאיה האדירים, מטילי ההוד המורא וההדר, פאר יצירת הבריאה שבצילם חוסה האדם בקטנותו כי רבה -".
אני, לעומת זאת, רגיל להתנסח בכתיבה תמציתית. אני מעדיף להציג מידע בדיבור ישיר, ולהעביר תיאורים במשפט אחד, קצר ככל היותר.
כשהתחלתי לקרוא את הספר של באר הוא הרגיש טרחני ומייגע, ואז התרגלתי, ובינתיים חזרתי לכתוב. פתאום הסגנון שלי הרגיש תמציתי מדי וקצת חסר. חשבתי שאולי זה לא עניין של סגנון אלא איכות, ושהכתיבה התמציתית פוגעת בסיפור ועושה אותו שטחי. בקיצור, התבאסתי :(

מטרת השיתוף הזה היא לגמרי הרהור בקול רם, ואשמח לקבל את דעתכם בין אם היא עידוד או ביקורת. מה דעתכם? זו שאלה של סגנון כתיבה או גם איכות? והאם הטקסט מרגיש לכם חסר קצת?


לגבי העלאת מפגשים נוספים - כנראה שאעלה את סשן 7 בתחילת שבוע הבא.
סמל אישי של משתמש
the Nerubian
The Fatespinner Archmage
הודעות: 12950
הצטרף: 05 דצמבר 2004, 17:04
תשובות: 62
מיקום: Azjul-Nerub, נורת'ראנד.
יצירת קשר:

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי the Nerubian » 15 יוני 2018, 16:16

לרוב האנשים קשה עם רצף משפטים ארוכים. אני מציע לגוון: להשתמש לסירוגין במשפטים באורכים שונים.
נקודה נוספת: זה לא סיפור אלא רשומות משחק, ולכן יש בהן היבט טכני מובהק - שחקן מבוכים ודרקונים מנוסה שקורא אותן צריך להבין מה קרה כאן מבחינה מכאנית: איזה לחש הוטל, מי נכשל בגלגול וכן הלאה.
The strands of destiny weave only a web of death

You can ask an audience to believe the impossible, but not the improbable
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18543
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי The oldman » 16 יוני 2018, 13:50

אני בעד כתיבה תמציתית, בעיקר בגלל הטעם השני שנרוביאן העלה -זה רשומות משחק ולא סיפור.
גם המפגש האחרון נשמע מגניב, ואני בהחלט מתחבר לחוסר בקרבות שנרוביאן מפגין :)

נ.ב. כהערה טכנית, אתה מקשר טמונות לשרת אחר, שהוא לא מאובטח, מה שהופך את כל העמוד ללא מאובטח. עדיף אם פשוט תעלה תמונות ישירות לכאן ותטמיע בשרת, או לחלופין שתעלה לשרת אחר שהוא כן מאובטח (https).
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
אורי ט
הודעות: 222
הצטרף: 13 ינואר 2014, 22:21

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי אורי ט » 16 יוני 2018, 15:12

לא הבנתי מה ההבדל המהותי בין רשומות משחק לסיפור.
רשומות טובות, לדעתי, צריכות להיות מוצגות בצורה מושכת וקריאה כמו סיפור. המטרה בכתיבה שלי היא ליצור סיפור שעומד בזכות עצמו תוך כמה שיותר הצמדות למה שקרה בסשן. זה אמור להיות אפשרי אם הקמפיין טוב - כי אז נוצר סיפור טוב. איפה לדעתכם השניים סותרים? האם זו למשל בעיה להוסיף תיאורים שלא נאמרו בסשן אבל משקפים את איך שכולם דמיינו במילא את הסיטואציה?
לגבי הפרטים המכאניים - החל מהמפגש השישי אני מתייחס אליהם בהערות ולא בתוכן הסיפור. זה לא מתאים?

לעניין התמונות, אני מקשר לאתר שאליו העליתי את כל התמונות מאז שהצטרפתי לפורום, אז אני מניח שזה משפיע גם על העץ של עולם המערכה... איך מעלים תמונות לכאן ומטמיעים בשרת?
סמל אישי של משתמש
the Nerubian
The Fatespinner Archmage
הודעות: 12950
הצטרף: 05 דצמבר 2004, 17:04
תשובות: 62
מיקום: Azjul-Nerub, נורת'ראנד.
יצירת קשר:

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי the Nerubian » 17 יוני 2018, 05:32

The oldman כתב:
16 יוני 2018, 13:50
גם המפגש האחרון נשמע מגניב, ואני בהחלט מתחבר לחוסר בקרבות שנרוביאן מפגין :)
בתיאום הציפיות השחקנים אמרו שהם רוצים להמעיט בקרבות ולא 3-4 במפגש.
לכן בכל פעם אני "מכין את הקרקע" לפני קרב. הקרב מול הדוב, לדוגמה, קיבל הקדמה עם סצנת קרב המבטים.

בהמשך יש סשן אחד שכן היו בו הרבה קרבות, אבל כולם היו קצוות פתוחים שההרפתקנים לא טיפלו בהם מוקדם יותר. לא אקדים את המאוחר :-)
The strands of destiny weave only a web of death

You can ask an audience to believe the impossible, but not the improbable
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18543
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי The oldman » 17 יוני 2018, 21:13

ההבדל בעיני בין רשומות לבין סיפור, הוא שרשומות מתארות משחק, ואני יכול להבין מה קרה במשחק, גם בהיבט החוקים. הערות השוליים שאתה מוסיף זה בסדר גמור במובן הזה.

בנוגע להעלאת תמונות לשרת, אם אתה במחשב אתה פשוט יכול לגרור לחלון שליחת ההודעה. ובכל מקום אתה יכול ללחוץ על הכפתור "הוסף קבצים"
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
פלדריק
הודעות: 6680
הצטרף: 14 ינואר 2008, 17:13

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי פלדריק » 18 יוני 2018, 00:17

קראתי עכשיו הכל ונהנתי מאוד, אני אוהב את זה שהדמויות מצד אחד חזקות וחשובות ועדיין נזהרות ומטפסות לאט לאט בעוצמה
פלדריק היה השם של הדב''ש הראשי בהרפתקה הריאשונה שלי

שנים לאחר שיצרתי את המשתמש התגלו ממצאים שהוכיחו שהשם היה בכלל פלריק...
סמל אישי של משתמש
אורי ט
הודעות: 222
הצטרף: 13 ינואר 2014, 22:21

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי אורי ט » 18 יוני 2018, 10:35

תודה על התגובות והפידבק :)

מתנצל אם נפלתי עליכם משומקום בחששות שלי על סגנון הכתיבה. עבדתי על הרשומות האלו באופן כמעט בלעדי כבר חודש וחצי, ומבאס כשעולה התחושה שהן לא עשויות טוב כמו שיכלו להיות... כתיבה יכולה להיות תהליך קצת אישי ורגשי לפעמים - גם אם זה רק רשומות ;)

לנושא, שוב, אני לא חושב שרשומות לא יכולות לשמש במקביל גם כסיפור טוב, ונדמה לי שאכניס שינויים (עוד "בשר", תיאורים וכו') לפני שאפרסם אותן בפייסבוק. האמת היא שממש בא לי שיום אחד גם קורא שלא מכיר משחקי תפקידים יוכל לקרוא את הרשומות וליהנות מהן, ואמשיך לעבוד לקראת היעד הזה. אולי אבקש את עצתכם בעניין שוב (בפורום מד"ב פנטזיה) כשהוא יהיה רלוונטי בעוד כמה שבועות כשאחזור לארץ.
סמל אישי של משתמש
אורי ט
הודעות: 222
הצטרף: 13 ינואר 2014, 22:21

רשומות "לב הנווד" - מפגש שישי: המכשפה והאורקל [מו"ד 5]

שליחה על ידי אורי ט » 18 יוני 2018, 11:07

מפגש שביעי - צל הנווד


החבורה יוצאת ממאורתו של האורקל. היא נושאת איתה לוח מתכת מוזהב בצורת שמש עם פנים חמורי-סבר שנעקר מהקיר הפנימי של המקדש החרב באזור של מתיאס, לאחר שהסכימה למצוא לאורקל רהיטים בעלי ערך בתמורה לשאר החפצים שביקשו הרוחות ומידע על אלי האופל.

מרתה וטיקי מאוכזבים מהעסקה, אך ג'יין נראית עליזה מהרגיל. היא מתלבטת בקול אם לחזור לאורקל לבדה ולברר כמה שאלות בפרטיות - "דברים אישיים על הבית שאולי הוא ידע".[1]
"שיחה פרטית עם נותיק? נראה לי שאת מייחסת לו יותר מדי רצון טוב" אומר טיקי בניסיון לצנן את התלהבותה.
"אבל הוא היה נחמד ביחס לנסיבות. אחרי הכל זה אנחנו שהתפרצנו לו לסלון ואיימנו לשדוד אותו בכוח..."
"הוא היה נחמד כי היינו שלושה והוא אחד. קחי בחשבון שהשלדים שניקו לו את המאורה לא צמחו מהאוויר".
"באופן כללי ילדה" מצטרפת מרתה בנימה עצבנית מבדרך כלל - "יש לך הרבה מה ללמוד על משא ומתן עם יצורים על טבעיים. בגללך אנחנו תקועים בעוד מסע מיותר ומתעסקים באיסוף רהיטים - בשעה שאלי האופל עושים את דרכם צפונה ואין לנו זמן לבזבז."
"כן, טוב, לא נראה לי ברור שהיינו גוברים על נותיק בלחימה."
"ברור ועוד איך. הוא רואה הכל, אם הוא חזק מאיתנו הוא היה יודע זאת ותוקף".
"אבל אם נמצא לו רהיטים הוא הבטיח למסור מידע על אלי האופל, זה גם חשוב."
"שטויות, זו עדיפות משנית מאוד--" המכשפה נעצרת, ומביטה סביבה כאילו זה עתה הבחינה במשהו.[2] "אגאתה הזו... הסנאי שלה הוביל אותנו בדרך מפותלת וארוכה במיוחד כדי שלא נעבור ליד הכפרים שלה! אין זמן לזה שוב. יש לי רעיון כדי לקצר את הדרך, אבל עליכם להשבע--" היא מדגישה בתקיפות "--לא להזכיר מילה על כך לאגאתה ומתיאס! זה בהחלט מביך ביותר... תתכוננו, אהמ, לרכב עלי. ותחזיקו חזק!"
לרגע קצר דמותה של מרתה נעשית עמומה, וכהרף עין מופיעה במקומה איילה ענקית.[3] טיקי וג'יין מביטים זה בזה ועולים על גבה. המכשפה פותחת מיד בדהרה; מנתרת בין הסלעים והאפיקים היבשים, חולפת ממש מחוץ לאחד הכפרים לעיניהם המשתאות של תושבי המקום. הציפורים של אגאתה עצזית מתקהלות סביב ורודפות אחריה בצווחות, אך בסוף מרתה דוהרת אל מחוץ לשטח שלה והציפורים מתפזרות. חצי שעה לאחר מכן המכשפה חוזרת לצורתה האנושית. היא מסוגלת להחזיק בצורת חיה לזמן מוגבל, אז השלושה ממשיכים את המסע רגלית לעבר מקדש השמש החרב.

=====

עם רדת הלילה החבורה מקימה מחנה נסתר במכתש קטן בלב אחו. אין הפעם זמן לתה וארוחה מבושלת, אך כשמרתה מבצעת את המשמרת הראשונה ג'יין מארחת לה לחברה.[4] הלוחמת עדיין במצב רוח מרומם יחסית, ומתלוצצת עם מרתה על כך שנותיק יכול לראות אותה באמצעות התבוננות במקטרת שהעניקה לו. היא מספרת דברים שטותיים לאורקל ש"בטח יושב עכשיו בסלון שלו ומסתכל עלינו", ואפילו טיקי מגחך בזמן שהוא מתארגן למדיטציה.[5]
אולם מרתה לא במצב רוח למשחקים. "שיחות עם יצורים על טבעיים הן לא טעם לבדיחה, ג'יין. רוחות, אלים, אורקלים – זה מתחיל בצחוק ומבלי ששמת לב הסכמת לכך לכך שיאבנו אותך בעצם."
"אתה רואה את זה נותיק? מה דעתך??" מצחקקת ג'יין "רוצה לאבן אותי בעצם...?"
"ג'יין, מספיק ודי! אני רצינית! קלות הדעת שלך כבר עלתה לנו מספיק ביוקר."
ג'יין מרצינה. "ההצעה שלי לאורקל לא נעשתה בקלות דעת, גברת עצאפר. עסקה עם נותיק היא הדרך היחידה שבה נוכל להשיג מידע על אלי האופל. אנחנו צריכים את המידע הזה. אחרת – איך נדע לאן ללכת אחרי שנחזיר את החפצים של מתיאס למקום?"
"מה זאת אומרת? המשימה ברורה לחלוטין! אלי האופל נמצאים במרוץ ללב שנמצא בלב התרבות, ואנחנו צריכים להגיע לשם קודם".
"אוקיי, ומה הוא הלב הזה? איפה זה בדיוק 'לב התרבות'?"
"אמרת שיש לאמפריה בירה, אז היא בטח לב התרבות וה'לב' נמצא שם."
"אבל גברת עצאפר... בירת האמפריה ענקית."
המכשפה מגמגמת, נבוכה מול הפגמים שמתגלים בתוכנית שנראיתה עד כה מובנית מאליה; "כמה גדול כבר יכול להיות יישוב אנושי...? וחוץ מזה, איך מידע על אלי האופל יעזור לנו למצוא את הלב?"
"אולי הוא לא יעזור ישירות, אלא בדרך אחרת. אולי, למשל, נגלה שאין לנו עניין במרוץ הזה בכלל..."
"סליחה??"
ג'יין ממשיכה בהיסוס. "אנחנו לא יודעים כלום על אלי האופל, אז מניין לך שהם סכנה כל כך דחופה...? מניין לך שלעצור אותם זו המשימה הנכונה לעכשיו...?"
מילותיה של מרתה נעתקות מול ההצעה המזעזעת. "מה קורה לך ילדה? איך את יכולה בכלל להעלות מחשבות כאלה בדעתך??"
הלוחמת לא נרתעת. מכאן אין דרך חזרה, אז היא לוקחת נשימה ומתחילה להסביר - "דברים לא תמיד ברורים כפי שהם נראים, ויכול להיות שעוד מוקדם לבחור צד. אתן לך דוגמא. זוכרת את חרב הכסף שאספנו מהלוחמים בבקתה שלך? היא נשאה סמל שלא זיהית. סמל של אלה בשם אראתיס, מגינת התרבות, הפיתוח וההתיישבות. אראטיס כלולה גם היא בין אלי הסדר..."[6]
המכשפה לא יורדת לסוף דעתה, אז ג'יין ממשיכה בדבריה - "הלוחמים שיצאו בשמה, אלה שפגשנו, הצליחו להגיע עד לפאתי היער השחור. הם נכשלו בינתיים במשימתם אבל שמעת אותם - יבואו עוד. הם רוצים להחזיר את האמונה באלי הסדר ולפתח מחדש את הערים. הם יפעלו להגשים את דרכיה של אראטיס: לסלול דרכים, לבנות בכל הארץ ולכבוש את הפרא אחת ולתמיד. אם הם יצליחו, חשבת איך דברים כאן עלולים להשתנות? הרוחות יסוגו לאחור ובסוף גם יעלמו. איתן יעלם המשא ומתן. יעלמו הדרואידים. יאבדו הדרכים העתיקות."
ככל שההבנה מחלחלת פניה של מרתה מחווירים. "אהמ, עדיין, עדיפות משנית ביותר... הם רק קבוצה קטנה של בריונים בשריון. בבוא השעה אני ומתיאס נגבר עליהם."
"כן, אני מבינה מדוע תחשבי כך. הרי לא ראית יישובים מעבר לכפרים בסביבה והיירוניה... אבל כעת תני לי לספר לך קצת על הבירה, עיר אחת מני רבות באמפריה: היא רועשת, צפופה, סלולה כולה באבן. היא נמתחת על פני הרים וגבעות רבים מספור - עד קו האופק ומעבר לו. הבניינים בה גדולים, בני שתיים ושלוש קומות, ובליבה מקדשים ומצודות הנישאים לגבהים אדירים פי עשר מהמבנה הכי גדול שראית מעודך. זהו יער, יער עצום. יער של אבן..."[7]
ג'יין נעצרת רגע כדי לתת למרתה לעכל את המחזה, ואז ממשיכה. "כמה לוחמים אפשר להפיק מעיר כזו? על כמה מהם את ומתיאס יכולים לגבור?"
"עשרים... חמישים... לא, מאה. לא, יותר..." ממלמלת לעצמה הזקנה באימה.
ג'יין מניחה את ידה סביב כתפה של המכשפה, אוחזת בה בחצי חיבוק ומוסיפה ברכות - "עזבי, אין טעם לספור, גברת עצאפר. מספרם כמספר הזרדים ביערות. כמספר הכוכבים שבשמים... תראי; אני לא בצד של אלי האופל או משהו. אבל גם לא ברור לי שהצד השני עדיף. בגלל זה אנחנו צריכות מידע מהאורקל. אנחנו צריכות עוד מידע כדי להחליט. זה כל מה שאני מנסה לומר."

====

ג'יין מחליפה את מרתה בשמירה, ואחריה עולה טיקי.
"שמעתי שהתחלת לדאוג לגורל הדרכים העתיקות." הוא אומר בחצי צחוק בעת החילוף, "ואני חייב להודות - כישורי המשחק שלך הם משהו".
"אתה באמת שומע הכל במדיטציה הזו שלך," היא משיבה בחיוך "אתה צודק. גורל הדרכים העתיקות פחות מטריד אותי אישית. אבל למרתה זה חשוב וכדאי שתיתן על כך את דעתה."
"כן, טוב, בואי נהיה רגע רציניים; ברור שגם את ספקנית במאבק נגד אלי האופל. למה?"
ג'יין מסירה את השריון, מתיישבת , נשענת לאחור ומתכסה בגלימה. "אני מטילה ספק בהכל".
"גם אם בני עמך הכירו אותם במשך דורות כארבעה אלי אופל?"
"כן, גם... מיהם? מדוע קוראים להם כך?" הלוחמת מסירה את טבעת החותם של מסדר המעגל הלבן וממשיכה בדבריה, תוך שהיא מקפיצה את הטבעת באוויר ותופסת אותה בחזרתיות. "ומי הם אלי הסדר? מניין לנו שדווקא הם הטובים? אנחנו בני תמותה קטנים שמסתמכים על שקרים ואגדות. אנחנו לא יודעים כלום".
דבריה של ג'יין, הקרירות שבאמירתם והזלזול המופגן בערכים שעליהם גדלה - מפתיעים את הקוסם בעוצמתם. עכשיו שהוא מבין עד כמה היא רצינית, הוא נעצב מאוד. "קשה לי לראות בך כזה אובדן דרך, ועוד בגיל כל כך צעיר... לא כך אמורים לחיות בני אדם. הם צריכים מטרה, סמל כמו אלי סדר שיתן להם יעד ותכלית. סיבה לנסות ולהיות אנשים טובים יותר. בלי מטרה כזו, ג'יין--" טיקי עוצר רגע בהיסוס - "אני דואג לך. את תאבדי את צלילות דעתך..."
"כך מדברים אלו שחיכו מאתיים שנה כדי לקבל אות מהאלים" עונה הלוחמת, פוטרת את דברי הקוסם כנזיפה צפויה ותו לא.[8] ג'יין תופסת שוב את טבעת החותם, ומהרהרת רגע בטבעתה השנייה והמוזהבת."אגב, מי זאת אשתך? זאת שנותיק אמר עליה שהיא בסדר?"
"אה. זו לא אשתי... הוא התכוון לאחותי."
"מה קרה לה? היא הייתה בסכנה?"
"כן. שנינו נרדפים מאז מה שקרה בשבט".
"מה קרה שם באמת? למה התחבאת מהעלף הזה בהיירוניה?"
טיקי נאנח בעצב. אין בו עוד חשש מחשיפת הסיפור, רק כאב שמסבים לו זכרונות רחוקים. "במקום שממנו אני בא נהוג לעשות כדברי הזקנים ומסורות השבט. יום אחד גילינו, קבוצה של עלפים צעירים ואני בתוכם, שישנה מסורת של הקרבת קורבנות, אממ... עלפים. מדובר במנהג עתיק יומין שאמור להתגלות רק לאלו שהגיעו לגיל בגרות, שאחותי ואני גילינו בטרם עת. המבוגרים לא הבינו מה הבעיה. הם פטרו את המחאה שלנו בכך שמדובר רק בקורבנות משבטים אחרים - אבל לא יכולנו לתת לזוועה כזו להימשך. ניסינו למרוד, אך התוכנית השתבשה והמרד נכשל. מאז אנחנו נמלטים מחברי השבט שמחפשים להעניש אותנו. למי ביניהם."
"אז... הם הצליחו לתפוס את אחותך?"
"לא. הצלחנו לברוח יחד ובמשך שנים רבות הסתובבנו בארצות האדם, עד שיום אחד החלטנו להיפרד כל אחד לדרכו. מאז אני לא יודע מה עלה בגורלה."
דבריו האחרונים של הקוסם נאמרים בריחוק מה, ושתיקה נופלת בין השניים. העובדה שיום אחד אחותו עזבה והותירה רק מכתב קצר – היא פרט שעדיין קשה להעלות בקול.
"תקשיב טיקי. אין סיבה שנעדיף את הדאגות של מרתה על הדאגות שלך, ולי בטח לא אכפת מהשטויות של האלים... מצידי אפשר לעזוב הכל, לגרור איתנו את הזקנה וללכת לשחרר את השבט שלך. אם זה חשוב לך אז--"
טיקי קוטע את הדברים בצחוק גדול. "איזו הצעה מופרכת!! השבט שלי נמצא הרחק מכאן, ואפילו אם נגיע אליו לא נוכל לעשות דבר! בחיי, אם עוד חשבת שכאן מסוכן..."
"ג'יין" מוסיף הקוסם לאחר שנרגע מעט, "אם את רוצה לעזור לי תעשי את הדבר הנכון כאן, בארצות האדם. תעזרי לנו להגיע ללב בזמן כדי לעצור את אלי האופל. את זקוקה ליעד שיתן לך כיוון, ואם בדרך אפשר לעזור לבני עמך - מה טוב."
"שיהיה... אתה יודע את דעתי בעניין; האמונה שלך עדיין נראית לי תמימה."
טיקי נעלב. "קצת יומרני מצדך לכנות יצור שמבוגר ממך בעשרות שנים 'תמים'."
"טוב, מרתה אמרה שבשנות עלף--"[9]
"--היא אמרה זאת סתם! תראי, אני מבוגר מכפי שאני נראה ועברתי תלאות רבות בחיי, אז תרשי לי לשאת לך עצה; חוסר האמונה שלך - היא זו שנובעת מתמימות. כשתראי רוע אמיתי תביני זאת, כי את אדם טוב. אני רק מקווה שעד אז לא תפלי רחוק מדי..."

=====

חולפות שעתיים נוספות. טיקי, באמצע המשמרת, מבחין בדמות העומדת בחשיכה.
הדמות נמצאת מחוץ לטווח ראיית החושך שלו והוא מתקשה מאוד להבחין בפרטים. אין ספק שזו דמות אנושית, אפשר להבחין בקווי המתאר של הראש והכתפיים – אך לא ברור אם היא מפנה את פניה או את עורפה כלפי המחנה.
טיקי מתגנב ומנער את מרתה. הוא לוחש לה באיזה כיוון נמצאת הדמות, והיא מתעוררת מיד ומשנה צורה לזאב בלהות. בינתיים הדמות המסתורית מתכופפת ונעלמת בעשב הגבוה. קולות רשרוש מעידים שהיא עושה שם משהו. מרתה מתקרבת בזהירות, בזמן שטיקי מתגנב להעיר את ג'יין. הוא מפנה שוב את מבטו לעבר המקום שבו נראתה הדמות – אך אין לה זכר. מרתה מזנקת ומגיעה אל המקום שבו היא עמדה; הקרקע במקום לחה וקרה יותר משאר הסביבה, ומונח עליה קמע מתכת קטן בצורת עין בתוך כף יד. המכשפה מרחרחת אותו ומסוגלת לקלוט נתיב אחד של ריח, אז כנראה שהזר המסתורי הגיע וחזר על עקבותיו באותה דרך. היא מרימה את הקמע בפיה, ממהרת אל טיקי וג'יין ומסמנת להם לאסוף את המחנה. היא מתחילה לנוע לאט כדי לעקוב אחרי נתיב הריח. הזר המסתורי כבר משיג אותם במספר דקות.

עקבותיו מובילות אל דרך המלך, שם החבורה מוצאת את גופתו של אחד התנים. המקום ספוג בריחו של הזר, שמוביל אל צידה המזרחי של הדרך - לכיוון מחנה התנים. זהו סיכון שהחבורה מהססת לקחת. מרתה חוזרת לצורתה האנושית ומורה לטיקי ולג'יין לסגת חזרה אל הצד המערבי של האחו. הם מקימים מחדש את המחנה קרוב יותר לדרך המלך, ושאר הלילה חולף ללא אירועים נוספים.

====

בבוא הזריחה החבורה מקפלת את המחנה וממשיכה בדרכה למקדש השמש העתיק, תוך שהיא דנה בזהותו של הזר המסתורי מאמש. ג'יין נזכרת בדמות דומה שהטרידה את המשלחת שלה, אי אז כשהייתה חלק מהאבירים.[10] "הוא נראה כמו קבצן, אני חושבת, אבל לא ראיתי היטב את פניו. תמיד היה מופיע ממרחק ולא עושה כלום, רק... צופה בנו. כשהתקרבנו הוא פשוט הסתובב ונעלם, מותיר אותנו לחפש כמו ילדים, כאילו שהכל שעשוע בעיניו. זה היה כל כך מתסכל... אחר כך התחלנו לחשוד שהוא מטיל על המשלחת קללות; ההופעות שלו היו מלוות במזל ביש שהיה מכה משום מקום, ולפעמים, טירוף היה אוחז בחלק מחברי המשלחת."
"איזה סוג של טירוף?"
"דיכאון, יאוש, חזיונות שווא שאחזו כל פעם באביר אחר. למשל, אחת מחברות המשלחת שגתה בהזיות. אחריה אחד התאבד. כמה שבועות אחר כך סר גריי נעלם, ונמצא לאחר מכן כשהוא חצי עירום ושתוי לחלוטין בחברתה של איכרה מקומית. ההתנהגות הזו לא התאימה לו בכלל... בסוף נהיה ברור שיש קשר בין הניוון שהכה במשלחת להופעת הזר המסתורי הזה. רק כשהוא הופיע בפעם הרביעית החלטתי שנמאס לי להיות הבדיחה שלו ועזבתי את האבירים. מעניין באמת מה קרה לשאריות המשלחת... מעניין גם אם הם עדיין דואגים למה שעלה בגורלי..."
מרתה שולפת את הקמע שהשאיר הזר המסתורי – "אם כך, ייתכן מאוד שהדבר הזה מקולל" היא מכריזה, מעקמת אותו עד שהוא נשבר ומשליכה אותו לצד הדרך. "נראה לי שדי בזה כדי למנוע את ההשפעות".

=====

הקבוצה מגיעה למקדש השמש ומגלה שעל הקיר החיצוני מקושקש סמל בצורת עין בתוך יד - בדומה לקמע שהותיר הזר המסתורי. טיקי פונה לנקות את הקיר, בשעה שג'יין ומרתה נכנסות אל המקדש עם לוח השמש המוזהב ומתקינות אותו בשקע המתאים שעל הקיר המזרחי. דבר לא משתנה. מרתה בודקת אם נוספה נוכחות כלשהי של קסם למקום, וחשה בתופעה משונה; לאחר התקנת הסמל שוררת במקום השפעת קסם, קסם... נקרומנסיה.[11] ההרפתקנים המאוכזבים עוזבים את המקדש ומגיעים להיירוניה, כדי להצטייד בחפצים שאפשר להציע לאורקל בתמורה לחפצים שדרשו הרוחות. משם הם עושים את דרכם חזרה למאורה באזור של אגאתה.
לילה נוסף חולף על הקבוצה בצד הדרך, אך בבוקר מגיעות חדשות רעות: שתי ציפורים מעופפות בפראות אל מרתה, ואחת מהן פוערת את מקורה לרווחה. מתוך המקור הפעור נשמע קולה המוקלט והמבוהל של אגאתה[12] - "צדקת, עצאפר. התנים ההולכים על שתיים הגיעו לכאן. אני תחת התקפה!" הציפור השנייה פוערת את מקורה גם כן - "התנים הגיעו אליי, הם יורים בציפורים! זו כבר השלישית שאני מנסה לשלוח!"
טיקי, מרתה וג'יין מחליפים מבטים מודאגים וממהרים לכיוון ביתה של הדרואידית.[13]

====

אגאתה עדיין בחיים.
כשהחבורה מגיעה, היא נמצאת יושבת על בול עץ וחובשת את פצעיה, ממש מחוץ לבקתה שלה. הבקתה במצב נורא: הדלת חורקת על ציר אחד והחלונות שבורים, חיצים נעוצים בקרקע, בגזעי העצים ופגריהן של כעשרים ציפורים השרועות מכל עבר. ציפורים נוספות - בריאות ושלמות - משגיחות על הסביבה מענפי העצים. שיחים ועשבים מפוחמים מפוזרים בסביבה, מעלי עשן.
אגאתה קמה וניגשת אל מרתה, אוחזת בה בחיבוק. "התנים ההולכים על שתיים הגיעו! הם תקפו את הבקתה שלי - הם יודעים להשתמש בקשתות ובלפידים, ומכות לא הצליחו לחדור את הבשר שלהם! השתמשתי ברוב הלחשים שלי כדי לעכב אותם..."
מרתה מחבקת את אגאתה בחזרה. אזהרותיה נפלו אמנם על אזניים ערלות - אבל כעת המצב מסוכן מכדי להתעסק במאבקי כבוד. "כמה הם היו? איפה הם עכשיו??"
"חמישה, והם המשיכו לכיוון שיפולי ההרים. נראה לי שהם מיהרו , לא הייתי חשובה מספיק כדי שיתעכבו עוד בנסיון להרוג אותי... הציפורים שלי יודעות איפה הם."
החבורה מחליפה מבטים.
ברור לכולם מה הצעד הבא.

====

[1] רציתי לשאול את האורקל שאלות על אלי האופל שהדמויות האחרות לא יאהבו, אז המצאתי את התירוץ ה"שאלות על הבית".

[2] בדיקת השרדות מוצלחת של השחקן.

[3] כך תיאר השחקן של מרתה את כל שינויי הצורה שלה, מאז שקבלה את היכולת במפגש הרביעי.

[4] אף אחד בקבוצה לא זוכר אם השיחה שלהלן קרתה במפגש הזה, או במפגש הקודם מיד ביציאה מהמערה. אני מהמר על המפגש הקודם אבל משיקולים סיפוריים נוח יותר להכניס את השיחה לכאן.

[5] אי ההבנה הראשונה בסשן הזה – השחקנים האחרים פרשו את הסיטואציה כקרבה שג'יין חשה עם האורקל. הכוונה שלי הייתה להשתטות גמורה וזהו.

[6] המנחה תיאר לי לפני שני סשנים את הסמל שעל החרב, והניח שאני זוכר את משמעותו. לא הקדשתי לכך מחשבה כי שכחתי שמדובר בסמל של אחד האלים, ורק בסשן הנוכחי הנושא עלה במקרה והמנחה הזכיר לי למי הוא קשור.

[7] השורה האפית הזו העניקה לשיחה את הכינוי "נאום יער האבנים" בפי השחקנים.

[8] אי ההבנה הייתה גם ביני לשחקנית של טיקי. למעשה, היא לובנה רק עכשיו כשכתבתי את הרשומה.

[9] עוד אי הבנה ביני לשחקנית של טיקי. עד לשלב זה לקחתי דבריה של מרתה מהסשן השני ברצינות, ש"שנות עלף הן כמו שנות כלב, רק הפוך. במונחים אנושיים טיקי בן 15".

[10] דמות הקבצן המסתורי נוצרה במקור בסיפור הרקע של ג'יין, אבל בלי שום פרטים (שנותרו בידי המנחה). כשג'יין מספרת על חוויות המשלחת עם הזר – זה היה אלתור שלי באותו רגע.

[11] בדיקת קסם מוצלחת של מרתה.

[12] השפעתו של לחש 'חית שליח'.

[13] במקור היה כאן רולפליי שהורדתי כדי לשמור על המתח: טיקי שואל את מרתה למה היא עוד לא השתמשה כך בחיית שליח, ומרתה עונה במרירות שהיא לא יודעת איך לעשות את זה, ו"אל תגידו לאגאתה". כולם מסכימים שאם אגאתה שואלת נגיד שהתנים כנראה ירטו את כל חיות השליח ששלחנו חזרה.
סמל אישי של משתמש
rui
The Storyteller Archmage
הודעות: 10767
הצטרף: 13 אוגוסט 2010, 22:01
תשובות: 3
מיקום: כפר גאלי קטן.
יצירת קשר:

רשומות "לב הנווד" - מפגש שביעי: צל הנווד [מו"ד 5]

שליחה על ידי rui » 22 יוני 2018, 06:42

עוד קריאה מהנה מאוד. כבר אזלו המילים לכל המחמאות...
יישר כוח ותודה רבה על הכתיבה :)
חבר גאה בהיכל התהילה.
!Long Live Ganor !Long Live Doreter
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18543
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

רשומות "לב הנווד" - מפגש שביעי: צל הנווד [מו"ד 5]

שליחה על ידי The oldman » 23 יוני 2018, 12:33

אני מודה שהפרק הזה היה לי כבר ארוך מדי ועמוס בהערות שוליים.
הסיפור עדיין מעניין, אבל נדמה שהוא מכוסה בהרבה שכבות פחות רלוונטיות. הכתיבה עצמה נהדרת, אבל זה פשוט לא מרגיש ממוקד. כמות הדיאולגים הפנימיים בתוך החבורה כבר מאבדת את הקסם שלה בעיניי. לא ברור לי כמה באחוזים זה אשכרה תפס במשחק.
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה