וולף התחיל להנחות לי בפרטי משחק חדש בסגנון עידן המתכת, אבל יותר בגסנון המשחק המקורי-עם הברונזה ולא ברזל. בכל אופן, החלטתי לכתוב לו פה רשומות, ואעדכן כל פעם שיקרה משהו מעניין.
השבט עליו חשבתי הוא הכלאה בין תרבויות מרכז אמריקה (בעיקר האצטקים) לפולינזים (בעיקר המאורים). ואם משלבים בין האצטקים למאורים, 3 דברים הם ודאיים: השבט סוגד לשמש; השבט לוחמני מאוד; והשבט קניבל.
חלק 1: הקדמה ותיאור שבט המוטונואי (Motonui)
צי הסירות הלך והתקרב אל החוף החולי, הבוהק. קאטאמאראנים גדולים וסירות קאנו קטנות מלאים באלפיים בני אדם מקועקעים וכהי עור, המביטים בשקיקה ביבשת המתקרבת ובשמש החמה הזורחת ממעל. לבסוף, הצי הגדול נוחת בחוף של הארץ הים תיכונית. מהספינה הגדולה ביותר יורד תחילה אדם גבוה, מקועקע מכף רגל ועד ראש ועטור בכתר נחושת הנראה כשמש זורחת-זהו האולאטלה, מנהיג השבט.
''מוטונואי!'', הוא קורא לשבט. ''אנחנו אמיצי וגדולי הספנים בהיסטוריה!''. השבט מריע, מניף אלות ירקן וחניתות באוויר. ''מקץ מאות שנות נדודים ללא מנוחה, אנחנו הגענו לבסוף לארץ המובטחת, ליבשת הגדולה אותה יותר לא נעזוב! בואו ונתחיל לבנות את עירנו, טשקוהואקאן הגדולה!''. השבט מריע שוב, ומתחיל לצעוד מייד לעבר התל שבקרבת החוף.
סיפורי המוטונואי מספרים כי אביהם הקדמון הוא הגיבור טי'אי-טי'אי, בנם האגדי של אל השמש האדיר טלקאלל ואישה בת תמותה. טי'אי-טי'אי עשה מעשי גבורה רבים מספור-הוא הביס את סרטן הים מטיל האימים טמטואה וגנב את אוצרו הגדול; הוא גנב מאביו השמש את האש והעניק אותה לבני האדם; הוא ביית את חזירי הבר, האווזים והברווזים; המציא את הקעקועים; ונלחם באל הרוחות והסופות, שיוטקוטלי, והכריח אותו לחדול מסערות המונסון האדירות שחולל. טי'אי-טי'אי נשא 50 נשים, מקצתן אלות ורובן בנות תמותה, והמוטונואי מאמינים כי בני האצולה הם צאצאי האלות, ואילו פשוטי העם מוצאם מבנות האנוש.
עידני עידנים היו המוטונואי נוודים בים הגדול, והם שטו מאי לאי באוקיאנוס, מבלי למצוא מנוחה ולהתיישב באי אחד ליותר מכמה שנים. בסירות קאנו פשוטות, נסמכים על זרמי הים ועל הכוכבים, הם גילו איים רבים מספור. לפני מספר חודשים גילו הספנים את היבשת הגדולה, ארץ ים תיכונית של גבעות וחורשות ובה נהר מתפתל היוצר עמק פורה מאוד, וליד שפכו נמצא תל גבוה. מנהיג המוטונואי, איצקואטל שמו, גמר אומר להתיישב בה. המוטונואי נחתו ביבשת, והחלו בבניית כפרם החדש שעל התל, לו העניקו את השם טשקוהואקאן (Tshkuhwakan).
המוטונואי מאמינים בדת הנאאקאל, דת של אלי טבע רבים כאלת הירח ואל הים, וכן נשמות אבותיהם, שלאמונתם מתגלמות בכוכבי השמיים ועוזרות לצאצאיהן לנווט בימים. האל הראשי והנערץ ביותר הוא אבי השבט ופטרונו, אל השמש טלאקאלל, אותו עובדים כוהני השמש. אנשי השבט סוגדים במידת הצורך גם לאלים אחרים-מי שיוצא לים יקריב קורבן לאל הים. עוד אלה נערצה היא אחותו-אשתו של טלקאלל, אלת הירח, המחליפה אותו בשמיים יחד עם האבות הקדמונים כשהוא נלחם בנחשי השאול במעמקים ומונע מהם לפלוש לעולם שלנו. פולחן האלים מתבצע בהקרבת קורבנות ובטקסים מסובכים, כשהקורבנות הם לרוב אווזים, ברווזים וחזירים, ולעיתים גם יבול חקלאי או בני אדם. מטרת הקורבנות היא להראות כמה המאמין מוכן לאבד למען האל, או לחילופין להודות לו על ניצחון במלחמה או יבול טוב. המוטונואי נוהגים להשאיר את גופות יקיריהם לנשרים ועופות הטרף, וכשהעצמות מתנקות ומלבינות וכל הבשר כבר ירד או נרקב, הם קוברים את העצמות. את גולגולות הגברים הם נוהגים לכייר בחימר ולהלביש בכתרי נוצות וצדפים, להקריב להן מדי פעם מנחות ולשאת עמם כאות לנאמנותם לאבותיהם. אחד המנהגים הדתיים המפורסמים ביותר שלהם הוא ריקוד המלחמה-ריקוד מסורתי עם כלי נשק הנערך בשדה הקרב, מול האויב, ובו מראים הלוחמים את עוצמתם, קוראים לעזרת האבות הקדמונים, ומנסים להפחיד את אויביהם.
אנשי השבט הם רועי חזירים, עובדי אדמה ודייגים, ונוהגים לגדל בטטות, תפוחי אדמה, קוקוס, פפאיה ופשתן. בעלי המלאכה שלהם מצטיינים בגילוף בעץ ובירקן, בניית ספינות וחישול ארד, אך האומנות הנערצה והנעלה ביותר בקרבם היא הקיעקוע. בגיל 13, עם הגיעם לבגרות, מקבלים הנערים קעקוע ראשון על כתפם, ובהמשך הם מקבלים עוד על מעשי גבורה והשתתפות בקרבות. ככל שלאדם יש יותר קעקועים הוא נחשב מכובד וחזק יותר, והמנהיגים והלוחמים הגדולים לרוב מכוסים קעקועים בל פלג גופ העליון. עוד מנהג ידוע לשמצה של השבט הוא אכילת בני אדם. המוטונואי נוהגים להקריב לאל השמש שבויי מלחמה, עבדים וגם מתנדבים, הרואים בכך כבוד לא מבוטל. בטקסים נוהגים הכוהנים והמקריב לאכול את בשר הקורבן, כנהוג גם בקורבנות חיה. כמו כן, הקרבת שבויי מלחמה מראה את עוצמת המנצחים וכוחם, אם כי בחלק מהמקרים נותנים לשבויים להילחם על חירותם וחייהם בקרב ראווה גדול מול לוחמים נבחרים מהשבט.
בשבט שולט האולאטלה, מנהיג הנבחר לכל ימי חייו מקרב בני האצולה בהצבעה של כל בני השבט. סימניו של המנהיג הם כתר הנחושת המיוחד שלו, הנראה כחצי עיגול המעוצב כשמש זורחת, תכשיטי הירקן, העצם והנחושת שלו, מטה השלטון המגולף שלו ואלת הירקן העתיקה, שמיוחסת לטי'אי טי'אי בכבודו ובעצמו. מתחת לאולאטלה נמצאים כוהני השמש, האחראיים לטקסי הדת ולפולחן טלקאלל, ושמזוהים לפי פניהם הצבועות באדום והמטות שלהם, שבראשיהם ניבי חזיר בר אופקיים. אחריהם בהיררכיה נמצאים האצילים, שנוהגים ללבוש בגדים אדומים (כמו הכוהנים והאולאטלה), לעטות תכשיטים בפומבי ולשאת איתם נשק (לרוב אלות ירקן-נשק יקר ויוקרתי-או חרבות ברונזה). המעמדות הנמוכים הם בעלי המלאכה והסוחרים, מלבד מגלפי הירקן והמקעקעים הנחשבים אף לבני אצולה; האיכרים, הרועים והדייגים; ולבסוף הנרצעים מכולם-העבדים.
-------------------------------------------
אז... זה הכל בינתיים. איך? מעניין? משעמם? תרצו להמשך לקרוא? או לא? את ההמשך אפרסם מנקודת מבט של דמויות קבועות, כמו שייעצתם לי.
ולסיום, בשביל האווירה-ריקוד ההאקה המאורי:
השבט עליו חשבתי הוא הכלאה בין תרבויות מרכז אמריקה (בעיקר האצטקים) לפולינזים (בעיקר המאורים). ואם משלבים בין האצטקים למאורים, 3 דברים הם ודאיים: השבט סוגד לשמש; השבט לוחמני מאוד; והשבט קניבל.
חלק 1: הקדמה ותיאור שבט המוטונואי (Motonui)
צי הסירות הלך והתקרב אל החוף החולי, הבוהק. קאטאמאראנים גדולים וסירות קאנו קטנות מלאים באלפיים בני אדם מקועקעים וכהי עור, המביטים בשקיקה ביבשת המתקרבת ובשמש החמה הזורחת ממעל. לבסוף, הצי הגדול נוחת בחוף של הארץ הים תיכונית. מהספינה הגדולה ביותר יורד תחילה אדם גבוה, מקועקע מכף רגל ועד ראש ועטור בכתר נחושת הנראה כשמש זורחת-זהו האולאטלה, מנהיג השבט.
''מוטונואי!'', הוא קורא לשבט. ''אנחנו אמיצי וגדולי הספנים בהיסטוריה!''. השבט מריע, מניף אלות ירקן וחניתות באוויר. ''מקץ מאות שנות נדודים ללא מנוחה, אנחנו הגענו לבסוף לארץ המובטחת, ליבשת הגדולה אותה יותר לא נעזוב! בואו ונתחיל לבנות את עירנו, טשקוהואקאן הגדולה!''. השבט מריע שוב, ומתחיל לצעוד מייד לעבר התל שבקרבת החוף.
סיפורי המוטונואי מספרים כי אביהם הקדמון הוא הגיבור טי'אי-טי'אי, בנם האגדי של אל השמש האדיר טלקאלל ואישה בת תמותה. טי'אי-טי'אי עשה מעשי גבורה רבים מספור-הוא הביס את סרטן הים מטיל האימים טמטואה וגנב את אוצרו הגדול; הוא גנב מאביו השמש את האש והעניק אותה לבני האדם; הוא ביית את חזירי הבר, האווזים והברווזים; המציא את הקעקועים; ונלחם באל הרוחות והסופות, שיוטקוטלי, והכריח אותו לחדול מסערות המונסון האדירות שחולל. טי'אי-טי'אי נשא 50 נשים, מקצתן אלות ורובן בנות תמותה, והמוטונואי מאמינים כי בני האצולה הם צאצאי האלות, ואילו פשוטי העם מוצאם מבנות האנוש.
עידני עידנים היו המוטונואי נוודים בים הגדול, והם שטו מאי לאי באוקיאנוס, מבלי למצוא מנוחה ולהתיישב באי אחד ליותר מכמה שנים. בסירות קאנו פשוטות, נסמכים על זרמי הים ועל הכוכבים, הם גילו איים רבים מספור. לפני מספר חודשים גילו הספנים את היבשת הגדולה, ארץ ים תיכונית של גבעות וחורשות ובה נהר מתפתל היוצר עמק פורה מאוד, וליד שפכו נמצא תל גבוה. מנהיג המוטונואי, איצקואטל שמו, גמר אומר להתיישב בה. המוטונואי נחתו ביבשת, והחלו בבניית כפרם החדש שעל התל, לו העניקו את השם טשקוהואקאן (Tshkuhwakan).
המוטונואי מאמינים בדת הנאאקאל, דת של אלי טבע רבים כאלת הירח ואל הים, וכן נשמות אבותיהם, שלאמונתם מתגלמות בכוכבי השמיים ועוזרות לצאצאיהן לנווט בימים. האל הראשי והנערץ ביותר הוא אבי השבט ופטרונו, אל השמש טלאקאלל, אותו עובדים כוהני השמש. אנשי השבט סוגדים במידת הצורך גם לאלים אחרים-מי שיוצא לים יקריב קורבן לאל הים. עוד אלה נערצה היא אחותו-אשתו של טלקאלל, אלת הירח, המחליפה אותו בשמיים יחד עם האבות הקדמונים כשהוא נלחם בנחשי השאול במעמקים ומונע מהם לפלוש לעולם שלנו. פולחן האלים מתבצע בהקרבת קורבנות ובטקסים מסובכים, כשהקורבנות הם לרוב אווזים, ברווזים וחזירים, ולעיתים גם יבול חקלאי או בני אדם. מטרת הקורבנות היא להראות כמה המאמין מוכן לאבד למען האל, או לחילופין להודות לו על ניצחון במלחמה או יבול טוב. המוטונואי נוהגים להשאיר את גופות יקיריהם לנשרים ועופות הטרף, וכשהעצמות מתנקות ומלבינות וכל הבשר כבר ירד או נרקב, הם קוברים את העצמות. את גולגולות הגברים הם נוהגים לכייר בחימר ולהלביש בכתרי נוצות וצדפים, להקריב להן מדי פעם מנחות ולשאת עמם כאות לנאמנותם לאבותיהם. אחד המנהגים הדתיים המפורסמים ביותר שלהם הוא ריקוד המלחמה-ריקוד מסורתי עם כלי נשק הנערך בשדה הקרב, מול האויב, ובו מראים הלוחמים את עוצמתם, קוראים לעזרת האבות הקדמונים, ומנסים להפחיד את אויביהם.
אנשי השבט הם רועי חזירים, עובדי אדמה ודייגים, ונוהגים לגדל בטטות, תפוחי אדמה, קוקוס, פפאיה ופשתן. בעלי המלאכה שלהם מצטיינים בגילוף בעץ ובירקן, בניית ספינות וחישול ארד, אך האומנות הנערצה והנעלה ביותר בקרבם היא הקיעקוע. בגיל 13, עם הגיעם לבגרות, מקבלים הנערים קעקוע ראשון על כתפם, ובהמשך הם מקבלים עוד על מעשי גבורה והשתתפות בקרבות. ככל שלאדם יש יותר קעקועים הוא נחשב מכובד וחזק יותר, והמנהיגים והלוחמים הגדולים לרוב מכוסים קעקועים בל פלג גופ העליון. עוד מנהג ידוע לשמצה של השבט הוא אכילת בני אדם. המוטונואי נוהגים להקריב לאל השמש שבויי מלחמה, עבדים וגם מתנדבים, הרואים בכך כבוד לא מבוטל. בטקסים נוהגים הכוהנים והמקריב לאכול את בשר הקורבן, כנהוג גם בקורבנות חיה. כמו כן, הקרבת שבויי מלחמה מראה את עוצמת המנצחים וכוחם, אם כי בחלק מהמקרים נותנים לשבויים להילחם על חירותם וחייהם בקרב ראווה גדול מול לוחמים נבחרים מהשבט.
בשבט שולט האולאטלה, מנהיג הנבחר לכל ימי חייו מקרב בני האצולה בהצבעה של כל בני השבט. סימניו של המנהיג הם כתר הנחושת המיוחד שלו, הנראה כחצי עיגול המעוצב כשמש זורחת, תכשיטי הירקן, העצם והנחושת שלו, מטה השלטון המגולף שלו ואלת הירקן העתיקה, שמיוחסת לטי'אי טי'אי בכבודו ובעצמו. מתחת לאולאטלה נמצאים כוהני השמש, האחראיים לטקסי הדת ולפולחן טלקאלל, ושמזוהים לפי פניהם הצבועות באדום והמטות שלהם, שבראשיהם ניבי חזיר בר אופקיים. אחריהם בהיררכיה נמצאים האצילים, שנוהגים ללבוש בגדים אדומים (כמו הכוהנים והאולאטלה), לעטות תכשיטים בפומבי ולשאת איתם נשק (לרוב אלות ירקן-נשק יקר ויוקרתי-או חרבות ברונזה). המעמדות הנמוכים הם בעלי המלאכה והסוחרים, מלבד מגלפי הירקן והמקעקעים הנחשבים אף לבני אצולה; האיכרים, הרועים והדייגים; ולבסוף הנרצעים מכולם-העבדים.
-------------------------------------------
אז... זה הכל בינתיים. איך? מעניין? משעמם? תרצו להמשך לקרוא? או לא? את ההמשך אפרסם מנקודת מבט של דמויות קבועות, כמו שייעצתם לי.
ולסיום, בשביל האווירה-ריקוד ההאקה המאורי: