• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

רשומות שער-הצללים: חצי סיפור, חצי הרפתקה!

אני מריץ לכמה חברים שלי הרפתקת מבוכים ודרקונים בגרסה שאני פיתחתי (שאני מכנה 3.3, בגלל שיצרתי אותה מ3.3). העקרונות הבסיסיים של השיטה זה יכולות מיוחדות, חלקן מעט דומות ללחשים גם למקצועות שאינם מטילי לחשים. המיומנויות אינן רשימה קבועה אלא כל אדם בוחר מה שהוא רוצה שהדמות שלו תדע (בישול, להטוטנות, ציור וכו'). חיים נקבעים גם לפי גזע, ולא כוללים זריקות קוביה למען ההוגנות (שלא יהיו שני לוחמים גמדים, אבל שלאחד מהם יהיה כפול נק"פ מלשני). ועוד כמה דברים משניים, בעיקר פישוט של השיטה.

ואני, בתור מישהו שרוצה להיות סופר, החלטתי לכתוב את ההרפתקה כסיפור. חלק מהזמן מה שקורה הוא בדיוק פעילויותיהם של הדמויות, וחלק מהזמן נתתי לעצמי לשחק איתן קצת. אני זורם עם פעילויות הדמויות, וככה לאיטו נכתב סיפור.

אני לא אכתוב תיאור של העולם, אולי חוץ מתיאור פשטני מאוד, בשביל שתקראו כמו קוראים של הסיפור ותלמדו את העולם בזמן הסיפור. אם תהיה לכך דרישה אני אפרסם כאן את המידע הידוע לכם על העולם כל פעם שתלמדו עליו עוד.
בנוסף, אני מזהיר שכל כמה פרקים תהיה 'הפוגה היסטורית' - מהעלילה אנו קופצים לקצת היסטוריה של העולם, מידע שאני מספר חוץ-משחקית לשחקנים, דברים שהדמויות יודעות כבר מילדותן.

אז זה לא בדיוק רשומות משחק, אבל אני עדיין החלטתי לפרסם זאת כאן. כל ביקורת תתקבל בברכה, אולי חוץ מ"סיפור זבל" ודומיהם. דמויות יצטרפו באמצע בגלל שחקנים שהצטרפו באמצע.

על העולם:
לפני כמאה שנים התחילה דליפה של שדים ממישור השדים למישור הפיזי. איש לא יודע מה קרה, אך כמות השדים בעולם גדלה משמעותית, והכריחה את האנושות לנקוט צעדים. מסדרי ציידי צללים נוסדו הגדול דבהם הוא בארץ איסטריגלור, ארץ גדולה שבה שדים רבים במיוחד, מדרום לה ארצות נידחות שנשלטות ע"י אלפים אפלים וביצות שוממות ומצפון לה שאריות מפולגות של אימפרית האורקים הגדולה ששלטה מהעידנים הקודמים. כדי ללמוד להיות צייד צללים יש שבע שנות לימודים קשות, בסופן שני מבחנים קשים.
הסיפור מתחיל עם חבורת תלמידים שהגיעו למבחני הסיום שלהם.

הדמויות (דמויות בסיפור שמשוחקות על ידי שחקנים, מידע נוסף על הדמויות יצורף כשתלמדו עליהם, הערות בנוגע לשחקנים יכתבו באלכסון):
פרלין, צייד צללים ומזמן שדים (אחד מחמשת מסדרי הציידים, מעיין מכשף אפל). ידוע בעיניו דמויות החתול, שמקורן לא ידוע.
ג'ון, צייד צללים וקוטל רוחות (אחד מחמשת מסדרי הציידים, דמוי נוכל).
רוברט, צייד צללים ומזמן שדים (אחד מחמשת מסדרי הציידים, מעיין מכשף אפל). השחקן נטש באמצע והחלטתי לדב"ש אותו.
דארלאן, צייד צללים ומכשף לבן (אחד מחמשת מסדרי ציידי הצללים, בין מכשף לבן לכוהן). מצטרף בפרק 2
ביורן, אומן רונות שאינו צייד צללים. מצטרף בפרק 3

יתכנו שינויים בדמויות אם ירצו בכך השחקנים.

דב"שים חשובים:
לוראס, חבר מועצה חשוב ואומן רונות סופר-מקצועי, צייד צללים מיומן. אילם. מופיע מפרק 2
קטרינה, ציידת צללים וקוטלת רוחות מיומנת במיוחד.
מרקו, צייד צללים ומחסל שדים (מקביל ללוחם), המלווה של החבורה למבחן השני.
יופיעו עוד בהמשך, וכך גם הדמויות יתעדכנו.

אני אפרסם כל קצת זמן פרק כאן, בעמוד הראשי.
כל פרק מתחיל בציטוט מתוך ספרי הלימוד של ציידי הצללים.

והנה הסיפור:

פרק ראשון - וויברן.
"פנטגרמות הן הכלי היעיל ביותר שלנו לכלוא שד ולנצלו. אך זכרו שגם שד חלש הכבול בפנטגרמת דם בעל רצון חופשי קל, ואם יצליח להשתחרר מכם לרגע יוכל לקדם את מטרותיו של מישור הצללים." חוקי צייד הצללים, חלק א', עמוד 38.

ההר נראה גבוה מתמיד. ככה זה תמיד עם הרים. מלמטה הם נראים גבוהים יותר, גם אם חצי מההר מכוסה בעננים. היה לגובה שלו רק יתרון אחד שעליו חשב פרלין בעוד הוא מכין את הציוד לטיפוס - הגשם יפסק באמצע הדרך. אלא אם יורד גשם ללמעלה, משהו שבעולם המשוגע הזה זה לא בלתי סביר.
אבל עכשיו זה עכשיו, ואחר כך זה אחר כך, ועכשיו הגשם יורד בשיא העצמה. טיפות גדולות, כבדות, ירדו בהמוניהן מהשמיים, מדי פעם עם שאריות של צל אובד שנדבקו אליהם במסע התמידי למטה. אבל פרלין לא ירד למטה. הוא, רוברט וג'ון היו צריכים לעלות למעלה. הם לא היו לבד, המדריך שלהם, מרקו רצח-צל, היה אמור לעלות איתם. כשפרלין , פרלין תהה מי מלווה כאן את מי. אבל בסוף לכולם היו הקרסים השחורים המשוננים ביד, חגורה ירוקה זוהרת עם חבל קשור אליה שחיבר את ארבעתם ומעיל גשם שחור שהסתיר את החגורה.
"אם תלכו לאיבוד, נוכל לראות איפה אתם בזכות החגורה הזאת!" זכר פרלין את מרקו מסביר להם פעם, כשרוברט התלונן שהיא לא מתאימה לו עם החליפה. כמה חבל שעם המעילים האלו לא רואים לא את החגורה, לא את החליפה המסוגננת שרוברט טרח ללבוש לרגל מבחן הסיום הראשון שלהם, בכללי - בחושך הזה לא היה אפשר לראות שום דבר.
פרלין מחה את המים מפניו והתחיל לטפס.

יומיים עברו עד שמרקו יצא מתוך הענן האחרון, מזיע, עייף ורטוב, כשמאחוריו חבל שמדלדל אל הלא נודע שבענן. שני הגיע ג'ון, חרבו מוכנה כבר, עומד מוכן למה שלא יהיה. אחריו פרלין הגיע, מרוט, חצי רדום וקפוא למחצה. מאחוריו נגרר רוברט, שלמרות שנראה שידיו אחזו בקרקע בצורה זו או אחרת, עדיין גורלו היה תלוי בחבל.
"מה קורה פה?" הוא קם במהירות על רגליו, בוחן שחליפתו עדיין נקייה. "רגע אחד אנחנו בתוך ענן, ורגע אחר אנו על פסגת ההר! משהו משונה פה. איפה אתה, שד? גלה את עצמך!"
"ישנת." המדריך ניסה להסביר.
"מרקו, הייתי ערני לגמרי!"
"אז איך אתה מסביר את העובדה שיצאת מהענן עם עיניים עצומות?"
"הגנתי על עיני מהענן. ענן זה רטוב למדי, אתה יודע." ענה רוברט, ויישר בידיו את עניבתו המטונפת.
"נחרת." הוסיף מרקו.
"נכנע." נאנח רוברט, מרים לשמיים את ידיו. "אז ישנתי. לפחות אתם הייתם ערים, למקרה שמשהו היה מגיע. המעילים האלה סבירים, זה כן. הם הגנו פחות או יותר על הלבוש שלי."
"רוברט," צעק ג'ון, "צייד צללים צריך להיות לבוש לקרב, לא לנשף מפואר!"
"אני לא נלחם, כמוך. איך אני ארשים את השדים שאני מזמן אם אהיה לבוש בבגדים שחורים, צמודים ולא אפנתיים כמו אלו שלך?"
"אז אתה רוצה לברוח משדים בג'ינס צמוד?"
"אתה בורח, אני מכשף. ואני צריך להרשים את השדים. אפילו לפרלין יש את העיניים שלו, אבל אני צריך משהו שיגרום להם להבין שאני נעלה יותר מהם."
העיניים. אפילו רוברט, שמכיר אותו כבר שבע שנים, כל שנות הלימודים המפרכים, מסתכל לו על העיניים במבט חריג. כל מי שפוגש אותו שם לב דבר ראשון לעיניו הצהובות כעיני חתול, ואישוניהן אישוני חתול מוארכים. זה לא שינה בדבר לראייתו, והוא עצמו לא ידע את הסיבה לכך. הוא רק ידע שאמו יודעת מה הסיבה לעיניו, ושממנה הוא לא הולך להשיג את המידע הזה לעולם. היו שכינו אותו שד, שצחקו עליו בגלל עיניו, שחשבו על שמועות מגוחכות בנוגע למקור המראה שלהן. בדבר אחד הוא היה בטוח - העיניים באו בעסקת חבילה עם שני קעקועי הפנטגרמה שהיו מקועקעים על כפות ידיו מאז שהוא זוכר את עצמו. אבל לעומת העיניים, אותם הוא טרח להסתיר בכפפות. מי יודע
אילו צרות הן עלולות לגרום למצבו החברתי.
"פרלין, בוא לעזור עם האוהל!" קרא מרקו, בעוד ג'ון ורוברט עדיין מתווכחים ברקע.
"עניבה מקומטת ולבוש של ראש גילדת הסוחרים לא יעזרו לך נגד שדים!" קרא ג'ון, מקפץ סביב רוברט, בעוד פרלין ומרקו הקימו את האוהל.
"הם עוד יעירו את הוויברן, " לחש מרקו תוך כדי עבודה, "ואת זה הם אמורים לעשות רק מחר."
"אז אנחנו צריכים להרוג וויברן? זה משהו שציידי צללים אמתיים עושים." קולו של פרלין רעד מעט.
"אתם ציידי צללים אמתיים, לא? פשוט לא עברתם עוד את המבחנים."
"האוהל מוכן. את הוויברן נמצא מחר בבוקר?" שינה פרלין את נושא השיחה.
"אם הדיווחים שקיבלתי נכונים," לחש מרקו, "למצוא את המערה לא הולך להוות בעיה."

הדיווחים של מרקו היו נכונים בהחלט, כפי שגילו החבורה עם השחר.
וויברנים אוספים אוצר מטבעם, ולכן הם גם דואגים להיכלים גדולים לאוצר שלהם. ההיכל של האחד הזה היה גדול במיוחד. הם לא היו צריכים לחפש הרבה את המערה, ככל הנראה בזכות זה שגובהה היה עשרה מטרים בערך, אולי יותר, ורוחבו דומה. אם זה לא מספיק, הוויברן טרח לקשט בכמה אבני חן את פתח מערתו, כמו כדי להכריז שזוהי הטריטוריה שלו בלבד. לצערו של ג'ון, האבנים היו תקועות עמוק מאוד. הם הספיקו להתקדם רק כמה צעדים לתוך המערה, והחושך סגר עליהם.
"לי יש באזור משימה אחרת." אמר מרקו. זכרו - אתם צריכים להביא לי את הראש של הוויברן. להתראות."
אחרי שמרקו נעלם, החבורה החלה להתקדם קדימה.
"מה זה היה?" קרא ג'ון לשמע קול משונה. "נקווה שזה בסך הכל עטלף."
"מה זה עוד יכול להיות, שד? וויברנים לא אוהבים שדים." ענה פרלין בקול מהוסס.
"ואם לא עבר פה הוויברן לסלק את השד? הדיווח האחרון על הוויברן היה לפני שבוע, כשהוא גנב מהנפח של הישוב שריון משובץ באבני חן." אמר רוברט. "אולי הוא הספיק למות מאז."
"הלוואי." אמר פרלין. "אני לא חושב שאני מוכן להילחם במה שכבר הרג קוטל רוחות מקצועי."
"ובמה שכבר הרג מה הרג קוטל רוחות מקצועי?"
עטלף חצה את המערה.
"טוב, נראה שהכל בסדר."
"אם זה היה שד הוא היה עושה את זה כדי שלא נחשוד."
"רוברט, עם גישה שכזו לא נתקדם בכלל! אתה טוען שיכול להיות שגם אתה שד בתחפושת?"
"זאת הגישה הנכונה, פרלין. עם העיניים שלך נראה לי שדווקא אתה מתאים להיות שד בתחפושת!"
פרלין שתק והתרחק. שוב, העיניים האלו. זאת הפעם השנייה היום שרוברט מזכיר אותן. הוא נאנח.
"פרלין? אתה בסדר?"
פרלין לא ענה.
"אנחנו בטח קרובים." התערב בשיחה ג'ון. "עומק המערה 73 פסיעות של האחרון שמדד אותה, ואני פסעתי כבר 72. אז הרגליים שלי מעט יותר קצרות, אבל אני מקווה שבקרוב נגיע."
וכך, דווקא כשג'ון היה בטוח שעיניו התרגלו לחושך ושזה לא יהווה לו בעיה, הוא הסתנוור. הם הגיעו לחלל המערה המרכזי, שם עמד הר אוצרות, אבני חן ומטבעות זהובים. אור בקע ממעמקי האוצר והאיר את החדר כולו. מספיקה אבן אור-רוחות אחת בהר הזה כדי לכל אבני החן והקריסטלים יגבירו ויעצימו את האור.
ג'ון בהה בכמיהה בערימות על ערימות של מטבעות, אבני חן, שריונות מעוטרים, מטילי זהב, קריסטלים, פנינים, נשקים ושאר האוצרות שיגרמו לאדם ממוצע להזיל ריר. וג'ון, לפחות מהבחינה הזאת, היה מעל הממוצע. כמויות הזהב, האוצרות, אבני החן… ואם הוויברן לא כאן, הוא יכול לקחת את זה חופשי! ג'ון התקרב לאוצר בחמדנות כשלפתע ערימת האוצרות החלה לרעוד, ומה שנראה קודם כקבוצת אבני ספיר התגלה כנחש מכונף, קשקשיו בוהקים כמו אוצרו, הקרום שבכנפיו בצבע כשל פנינה ועיניו כשתי אבני אודם בוערות בכעס, כאילו אומרות "נגיעה אחת באוצר שלי ואתם מתים."
ג'ון צעד לאחור צעד אחד, ליתר ביטחון, בעוד רוברט עצם את עיניו ופרלין החל לצייר על הרצפה כוכב מחומש, מוקף בעיגול ורונות רבות בתוכו.
הוויברן נשף לכיוונו של ג'ון. אבן חן קטנה, כחולה זוהרת ומשויפת מאוד ננעצה בכתפו של ג'ון.
"נו באמת, איך אני צריך להסתתר בצללים כשחצי מחליפת הקרב שלי אדומה?" התלוננן בליבו ג'ון, וקפץ כשאבן נוספת נורתה לכיוונו. עד שהוויברן החל לירוק אבן שלישית ג'ון הספיק כבר להעלם בחשכה.

באותו הזמן כדור קטן, שחור כמו לילה נטול כוכבים, זוג נקודות אדומות נמצאות במרכזו ובגודל של כדור פינג-פונג הופיע מול רוברט. רוברט הצביע לכיוון הוויברן ולחש את הפקודה. הכדור לא זז.
רוברט הצביע שוב, ולחש פקודה נוספת. הכדור הסתובב במקומו וגלגל את כדורי האור האדום.

רוברט הריץ את עשרות השיעורים שהוא עבר, את עשרות שיעורי העזר ומאות התרגילים שעשה במהלך 7 השנים האחרונות. לפרלין הכל הלך בקלות. רוברט אפילו פנטגרם אימפ הוא לא הצליח לצייר נכון. אבל הוא לפחות גמר את הלימודים בהצלחה והגיע למבחני הסיום. ועכשיו הוא ניסה לעשות מה שחזרו באוזניו עליו במשך כל השנים.
"לא, אתה לא עושה את זה נכון!" הוא זכר את מוריו צועקים באוזניו שוב ושוב. "אתה צריך להשאיר את העיניים סגורות!"
"איך אני אמור לפתוח את העיניים בלי לפתוח את העיניים?" הוא היה שואל.
"העין הרוחנית שלך! תפתח את העין שבפנים!" הוא זכר איך היו לוחצים את אצבעותיהם לתוך מצחו, ציפורניהם שורטות את עורו.
"אבל היא לא תראה רק בשר?"
בשלבים האלו בערך המורים היו נוטשים אותו בזעם בעוד הוא תוהה עם עין יכולה להיות קבועה בתוך הראש.
אבל עכשיו הוא הבין את המשמעות של זה. הוא עצם את עיניו, ופקח אותן. אבל כל מי שהסתכל עליו מבחוץ תהה למה הוא לא פוקח את עיניו. חוץ מפרלין, שמלמל, בעיניים עצומות, מול פנטגרמה זוהרת.

הוויברן זיהה את המחומש הזוהר שזיהם את המערה שלו. אם הוא צודק, עוד מעט יצא משם משהו מרושע שינסה לגנוב לו את האוצר.
זה לא הולך לקרות.
היה גם את כדרורון החשכה, אבל אלו לא גונבים שום דבר, רק מכאיבים. מצד שני, הכדרורון ילכלך לו את הקשקשים. אבל נראה שהוא לא פעיל עכשיו. אז קודם פנטגרמה ואז כדרורון, הוא החליט, והסתער לכיוונו של צייד הצללים עם העיניים המשונות והריח המוזר. ריח של בן אדם, בכל אופן, זה לא היה.

פרלין, אל-אף שעיניו היו סגורות, ראה את הוויברן מנסה לטאטא עם זנבו את הפנטגרמה. הגיר היה עמיד במיוחד, אבל גם גיר עמיד היה נמחק לאחר זמן קצר. למרבה מזלו של פרלין, הטאטוא השלישי נתקל בקיר אנרגיה עמיד שהקיף את הפנטגרם, בעוד אנרגיה שחורה הופיעה בתוך הכוכב המחומש והתעצבה לצורה של שדון קטן, שחור, עם זנב עקרב קטן, זוג כנפיים קטנות שחורות, עיניים ירוקות חודרות וקרניים זעירות וחסרות תועלת. האימפ הביט בעניין בפרלין.
פרלין הצביע לכיוון הוויברן ואמר את הפקודה.
האימפ מישש את קיר האנרגיה, ופרלין פלט פקודה נוספת, גרונית יותר. האימפ החל להתעופף לכיוון האוצר של הוויברן.

רוברט הסתכל בעניין על העולם, שכעת היה בצבעי שחור לבן, ומולו ריחף גוש של אנרגיה שחורה. גם משהו שחור עלה מהפנטגרמה של פרלין. הוא הסתכל עמוק לתוך כדור החושך ואמר שוב את הפקודה.
הוא מיהר לפקוח את עיניו באמת, בעוד שכדרורון החושך הסתער על פניו של רוברט.

ג'ון הסתכל על המתרחש בעניין. הוא צפה באימפ מתעופף לכיוון האוצר בעוד הוויברן מתחיל לרדוף אחריו, רוברט נופל אחורה בעוד כדור של חשכה (הוא לא זכר מה השם של היצור המסוים הזה. כדורירון? כדררוש? מכדררן צללים? כל העסק עם השמות היה למזמנים. כל מה שהוא היה צריך לזכור זה לאיזה שד איפה הכי טוב לתקוע חרב) ופרלין מתחיל לזמן שד נוסף.
ג'ון אף פעם לא הבין מה כל-כך מגניב בלזמן שדים. אבל זה עדיין היה הקורס הכי פופולרי באקדמיה של ארגון ציידי הצללים. עשרות תלמידים נהרו לאולמות עם הפנטגרמות בעוד שרק שניים היו יחד איתו בקורס לקוטלי צללים. בעוד שמעל מחצית מהתלמידים למדו פקודות בעל פה שלושתם התאמנו בסיף. בשנה השלישית הם נשארו שניים, ובשנתו האחרונה ג'ון למד לבד. הוא התאמן נגד המורה שלו והתקדם הרבה יותר מהר מחמישה עשר מזמני השדים שלמדו יחד בכיתה צפופה.
טוב, אולי חוץ מפרלין. הוא עקף את כולם בהליכה.

האימפ סקר את האוצר של הוויברן בעוד הוא חוטף פה ושם מטבעות כדי לעצבן את הוויברן, מה שאמר לו אדונו. אבל האדון הגדול שלו אמר לו לעשות עוד משהו. הוויברן העיף עוד כמה מטבעות בניסיון כושל לתפוס את האימפ, וחשף קצה מעוטר ברונות של כוכב מחומש. האימפ בדק לרגע את הקצה המשולש. דם. יהיה קשה מדי למחוק את זה. האימפ חרט שלוש חריטות ארוכות על אחת הרונות עם זנבו השחור, עד שהיא לא הייתה מובנת עוד, כיסה את מלאכתו בכמה מטבעות והסתער על הוויברן.

רוברט קם, ניקה את חליפתו המוכתמת,ישר את עניבתו והסתכל בעניין על וויברן בולע אימפ. הוא הסתכל על המחזה כמה שניות ואז החליט לנסות לנצל את אלמנט ההפתעה, ובזמן שהוויברן ניקה את שאריות האימפ מעליו רוברט זימן לצידו שני יצורים נוספים, שנראו כמו גולגולות שחורות, עשויות ערפל מתערבל ואור אדום בוער במקום בו העיניים של הגולגולת. רוברט חייך, הצביע על הוויברן ואמר את הפקודה. אחת הגולגולות רחרחה מעט את האוויר, השנייה חייכה חיוך קל, ושתיהן עפו לכיוון הוויברן. הוויברן נעץ בהן מבט מופתע ופיצוץ של עשן העיף אותו לאחור.

ג'ון התעורר מהחלום בהקיץ שלו בדיוק כדי לראות את הוויברן מתפוצץ בפיצוץ עשן, מועף לאחור וצונח בפינת המערה, ממש ליד ג'ון. ג'ון, שעד עכשיו סתם הסתתר בצללי המערה, הסתכל על הוויברן בעניין.
הוויברן פקח את עיניו, כאומר "לא מתתי, טמבל."
ג'ון נזכר שוב בשיעורים שלו.
"וויברן מוגן כמעט לחלוטין ע"י קשקשים חסינים לכמעט הכל" הוא זכר את מורתו מספרת. "אך אם תפגע בעיניו החשופות או בתוך פיו תוכל לחסלו."
עד שג'ון הספיק להיזכר במידע הוויברן כבר נעמד, ראה אותו ופתח את פיו לאבן חן נוספת. ג'ון מישש את הפצע שנגרם מהקודמת, ותקע את חרבו עמוק בתוך פיו של הוויברן.

קטרינה נכנסה למערה עם מרקו.
"העולם עדיין מסתובב, גבירתי, ושערי צללים נפתחים כל הזמן. אל תדאגי מזה יותר מדי." ניסה מרקו להרגיע אותה. "הבן שלך בסדר. זה הכל."
"הייתה לך משימה מאוד פשוטה ונכשלת בה. לא רק שלא איתרת את השער, הוא הספיק להיפתח בינתיים. איך אתה מסביר את זה?" היא נשפה, שיערה השחור מתנועע בחדות.
"אני אומר לך, שערי כלא כמוהו נפתחים לפעמים. זה היה שער פשוט, והשד היה פשוט. סוף העולם לא יגיע מדבר כזה."
"אתה לא מכיר את השד המסוים שנכלא פה." מלמלה קטרינה. היא ומרקו נכנסו למערת הוויברן, בדיוק בזמן כדי לראות את ג'ון מנסה להוציא את חרבו מפיו של היצור העצום ששכב דומם על רצפת המערה. מרקו ריכז את שלושת הנערים סביבו, וקטרינה פנתה אליהם. היא דיברה לשלושתם, אך מבטה נח על פרלין כל הזמן.
"עברתם את מבחנכם הראשון." אמרה בקולה הנוקשה. אם היה בקולה שמץ של התרגשות, לא הרגישו בו. "כעת עליכם לעבור מבחן אחד נוסף ואחרון. בדקנו כאן את הכוח שלכם כלפי חוץ. כעת, עלינו לבדוק את הכוח שלכם בפנים." במילה האחרונה היא לחצה על חזהו של פרלין. "צייד נוסף יצטרף אליכם במבחן השני. עכשיו בואו."

הוא צפה בהם יוצאים וחייך. הייתה לו משימה לעשות, והוא עוד לא היה מספיק חזק ליצור לעצמו גוף. הגיע הזמן שהוא יוכיח את עצמו בפני האדון.
הגיע הזמן לזרוע פחד.

מקווה שתהנו ואשמח תגובות, על הסיפור, הכתיבה, ההרפתקה ובכלל - dragonitzan.

נ.ב. להרפקה קוראים "שער הצללים". משמעות השם תובהר לכם בהמשך.
 
אני אשמח אם תפרט גם על איך הסשן הלך בחיים האמתיים. לקרוא סיפור זה נחמד והכול, לא דבר רע, אבל כרשומות של משחק תפקידים מעניינים אותי לדעת דברים שעברו במשחק ולאו דווקא אפשר לספר דרך סיפור- לדוגמה, איך לשחקנים היה הקרב עם הוויברן. האם הקטע שבו הוא מזהה את החולשה של הוויברן זה רעיון מקורי של השחקן? גלגול ידע מוצלח? משהו אחר? כי זה נשמע כמו קטע שהיה די דרמטי במשחק ובעוד שבסיפורים לא קשה למצוא קטעים שכאלו, מעניין אותי איך יצרת אחד כזה במשחק תפקידים- יותר קשה לעשות את זה בהם.
 
הסשן במציאות (ככל הזכור לי, מתומצת, תקן אותי אם אני טועה) הלך ככה:
אני (פרלין המגניב, כמובן) מזמן שד שיפריע לווייברן ויסיח את דעתו בעוד ג'ון מתחבא בין הצללים, ורוברט הוכיח את שנאתן האישית של הקוביות כנגדו, כאשר הכדור השחור שהוא זימן בתחילה מסרב לציית לו, ולאחר מכן מחזיר את עצמו עליו.
לאחר מכן אני מזמן עוד שד שעושה עם כמה גלגולי קובייה ממוזלים המון המון נזק, ואז ג'ון הורג את הווייברן.
 
הפגיעה בפיו של הוויברן הייתה לפי דעתי גלגול ידע, ואת השד השני של פרלין אני הורדתי כדי לא להעמיס על הסיפור...

אזהרה: לכל מי שמשחק אצלי במשחק, אסור לכם בשום פנים לקרוא את הסיפור!
יהיו לכם ספוילרים רציניים להרפתקה!!! (למשל הסטף של פרק 1, שאסור לכם לקרוא).
 
אז ככה,
העולם נשמע תפור בול להרפתקה ולפעמים זה העולמות הטובים ביותר. אישית אני מחבב עולמות פנטזיה "רגילים" אבל גם כי לרוב ההרפתקאות שלי הן פחות אפיות. כאן זה נשמע מדליק.
מבחינת החוקים, מסקרן אותי לדעת מה זה בדיוק 3.3. ואילו מקצועות יש? זה נשמע שזה לא הלוחם-גנב-כוהן-קוסם הרגילים.
בקשר לסיפור, מבלי להיכנס לספוילרים, קצת ארוך מדי. ובאופן כללי, אני חושב שזה עדיף לכתוב ללא ספוילרים לשחקנים - מהניסיון שלי זה נותן להם השראה לסשן הבא וגם מאפשר להיזכר בדברים שקרו בסשן הקודם אם הם צריכים.
לסיכום - ח"ח.
 
העולם נוצר בשביל ההרפתקה... חוץ מזה, שמה שגורם להרפתקה השפיע עליו ככה שהוא יתאים.

הדמויות שלהם הן לא בדיוק הרגילות, אבל זאת הזדמנות להסביר על חמשת מסדרי ציידי הצללים -

קוטל הרוחות הוא המקביל לנוכל, עם יכולות כמו מעבר צל, הסוואה בצללים והתקפת פתע.
מכשף לבן הוא המקביל לכוהן, והוא עוסק בקסמי אור, ריפויים וכדומה.
מגרש שדים לא מקביל לכלום, והוא מעיין מכשף אפל, ששואב את כוחו מהשדים כדי לפעול נגד השדים. אחד המקצועות החזקים יותר אך בעלי סיכון רב יותר.
אומן הרונות הוא המקביל למכשף, אך את קסמיו הוא מטיל באמצעות רונות.
ומחסל השדים הוא המקביל ללוחם - נלחם קפא"פ, מחסל את מה שבדרכו ומגן על שאר הציידים.

מי שתוהה, מרקו הוא מחסל שדים, קטרינה קוטלת רוחות, ולוראס (מהפרק הבא) אומן רונות.

בנוגע לספוילרים - תודה על ההערה. אני אכתוב מנקודת המבט שלהם, ורק בפרקים מיוחדים מעטים אני אכתוב שאין כניסה לשחקנים, למשל כאלה שאני כותב ממבטו של הרשע. כי יש לזה את אלמנט הסיפור, וזה חלק מסיבי מסגנון הכתיבה שלי (נקודת מבט של השחקנים).

לסיום, אני מודה שהפרק מעט ארוך (7 עמודים בדוקס) והפרק הבא גם יהיה ככה, אבל אם זה מעט ארוך אפשר לקרוא את זה בחלקים.

נ.ב: מה זה ח"ח?
 
רוב הקסמים שלו חזקים משל האחרים, כשיש לו חיסרון אחד גדול - הוא צריך פנטגרמות לרוב הזימונים שלו, ככה שהתקפות מזדמנות באות עליו רבות, משרתים בוגדניים זה תקלה - אה, ו1-2 פספוס קריטי. שזה למשל מה שקרה לרוברט עם כדרורון החושך.
 
חזרה
Top