גיבורי הסערה - ספר חדש בעברית לפאת'פיינדר
הצטרפו לגיבורי הסערה, ספר ההרחבה הראשון בעברית לפאת'פיינדר, של הפונדק הוצאה לאור! תמכו בנו בפרויקט בקישור: https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=9789
פרטים נוספים על הספר בפרויקט עצמו, לשאלות כאן: גיבורי הסערה יוצא לדרך - ביחד איתכם!.

האויב הוא הנשק - בארצות העמים החופשיים

פורום לרשומות המשחק שלכם. כאן תוכלו לרשום אודות מעללי החבורה שלכם, להלל ולקלס כרצונכם.
סמל אישי של המשתמש
rui
The Storyteller Archmage
הודעות: 10581
יצירת קשר:

Re: האויב זה הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#16 » 29 מאי 2014, 20:15

ה15 לחודש ליבארי, שנת 998.

החבורה מתחילה לחקור את המערה. במהרה הם מוצאים את הגופה של האלפית הזקנה במערה, עם סמל של האל קמרהאן – אל הצדק – ממש לידה. האם זאת הפללה או שהרוצח נמלט מהר מדי, באמצע הטקס? החשדות מתחילים מיד, ובומאני מוצא יציאה אחורית מהמערה עם עקבות של הרוצח. העקבות רחוקים זה מזה, מראים על בריחה. נאוריאן מנסה לחוש קסם ולא מצליח, אך רייד הכוהן מצליח לחוש משהו מוזר... הסמל הקדוש ריק מכוח. או שהוא מזוייף, או שהאל נטש את המאמין שבגד בערכיו.

בומאני מתעקש לקבור את האישה הזקנה, גם במחיר זה שהרוצח ימלט, לעומת שאר החבורה. הם מחליטים להתפצל – ארדאן ובומאני, האיטיים והמסורבלים שבחבורה, ילכו לקבור את האישה על פי המסורת האלפית. בזמן הזה רייד ונאוריאן יצאו ויעקבו אחרי העקבות. בזמן שנאוריאן יוצא הוא מתפלל לברק ומופתע לראות שסופה אכן מתחילה – אם כי זה רק טיפות קטנות. הם מוצאים את דשיר לית'יראן לא רחוק מן המערה, מסייר מעט עם רחב שלופה ושריון גדול. נאוריאן יוצא ומתחיל לחקור אותו, והדשיר לא אוהב את זה. הרוחות מתחממות במהרה – ליתי'ראן טוען שהוא פה בכדי לסייר ושהוא שלח את שני פקודיו לסייר באזור אחר, ורייד מאשים אותו בהתחזות למאמין של קמרהאן.


הם שמים לב שהדשיר לא לובש את הסמל של קמרהאן על צווארו, אך האלף טוען שהוא בבית, מעל המיטה שלו. כשנאוריאן חוצה את הגבול ומאשים אותו על שלא מוכן לעונת לשאלותיו, דשיר ליתי'ראן סוטר לו בחוזקה. הסטירה כואבת, כיוון שהדשיר לובש כפפות מתכת חזקות. נאוריאן בולע את גאוותו ומחניק את זעמו. ארדאן מגיע לאחר שקברו את הזקנה וארדאן אמר עליה תפילה, בזמן שבומאני נשאר לסדר את האדמה סביב הגופה. חצי-האלף מתנצל בשם חבריו וכועס עליהם, בבירור מצדד בדשיר. מצד שני, הוא מתחיל לחשוד בו. נאוריאן חוצה שוב את הקו כשהדשיר מתעקש שילכו לביתו, טוען שזה נחמד שהדשיר מזמין אותו למיטתו, אך אין צורך בזה שכולם יבואו. ליתי'ראן סוטר לו שוב בחוזקה, והפעם פוצע את שפתו. בזמן שדם נוזל מפיו, נאוריאן מזהיר אותו שאם יעשה זאת שוב ידו תהפוך לאפר. זה מרתיח את לית'יראן, שאומר בחדות שאיום על דשיר משמעו מוות, וכמעט תוקע את חרבו בבטן של נאוריאן, אלא שארדאן פוסע קדימה ומרגיע מעט את הרוחות. רייד תומך בנאוריאן אך גם הוא מורגע על ידי ארדאן. [למען האמת, אפילו לא תכננתי שזה יסלים כל כך רחוק. כמעט התחיל שם קרב כנקסטורל, המשחק את נאוריאן, לא רק הציע שהדשיר נמשך לגברים, אלא גם לבני אנוש... העלבה כפולה בשביל אלף מסורתי שמאמין בקמרהאן, אל שמזכיר במעט את האווירה האינקוויזטורית הלא סלחנית].

הגשם מתגבר והעקבות כבר נמחקו, אך אלו שבמערה עדיין טובות. הדשיר מוכן ללכת לשם, אך התוצאה לא חד משמעית – בחלק מן העקבות, בזווית הנכונה, הם מתאימים לו. בחלק לא. במערה יש פתחים מלמעלה, ולכן מעט גשם הצליח להיכנס ומחק מעט את העקבות. החבורה מתאחדת עם בומאני שכועס על הדרך שבה רייד ונאוריאן טיפלו בנושא, ודשיר לית'יראן לוקח אותם לביתו בכדי להראות להם את הסמל הקדוש. אך כשהם מגיעים, מעל המיטה, על מוט אבן שסותת במיוחד בשביל זה, עומד מקום ריק ששמור לסמל קדוש.
חבר גאה בהיכל התהילה.
!Long live Doreter

סמל אישי של המשתמש
rui
The Storyteller Archmage
הודעות: 10581
יצירת קשר:

Re: האויב זה הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#17 » 29 מאי 2014, 20:20

darkmo10 כתב:סתם מעניין אותי - יש משמעות לשם החודש?


כן. אני מצטט מתוך המקרא לחודשים של העולם גאנור:

"החודש השישי – ליבארי
ליבארי נקרא על שם אותו גיבור, המכונה 'מגרש החשכה'. ליבארי הוא חודש של פריחה גדולה ויפיפייה ושלל אורות נהדרים של שקיעה מבורכת, כיאה לחודש האחרון של האביב, ונחשב לרגוע ויפה. גם חודש זה מלווה בחגיגות, חלק לזכרו של הגיבור וחלק לחגיגת חצי שנה. לחודש זה יש 30 ימים."

ליבארי הביס את אביר המוות סא-לאון (על שמו גם נקרא החודש החמישי המקולל), אשר שלט על כמה 'פסגות עולם' (מקומות חשובים או קדושים) והפך את כל החיים סביב למרירים. הוא גיבור אגדי שהציל את האנשים סביב, דבר שאפשר למתיישבי ממלכת דות' להתחיל בעבודה.

ספוילר
תמונה
חבר גאה בהיכל התהילה.
!Long live Doreter

סמל אישי של המשתמש
Nextorl
The Crescent Archmage
הודעות: 6292

Re: האויב זה הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#18 » 29 מאי 2014, 20:26

...אני לא הצעתי שהוא נמשך לגברים\בני אנוש. זו לא אשמתי שלאלפים בעולם הזה אין חוש הומור בשיט.
באמת, זה מעצבן שכשנאוריאן מתבטא בצורה "צינית" קצת (שזוהי צורת הדיבור שלו) האלף מתעצבן.
ורוי שוב השמיט את כל החלקים המגניבים, באמת, תוסיף גם ציטוטים.
דם סמיך ממים, וטעים בהרבה.

סמל אישי של המשתמש
העוג הברברי
הודעות: 10811
יצירת קשר:

Re: האויב זה הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#19 » 29 מאי 2014, 21:11

היי, גם אני הייתי בעד לקבור את הזקנה.

וירין/רייד יצא אדיר. אני מצטט את סוף הוויכוח, אחרי שדשיר לית'יראן פגע בנקסטורל/נאוריאן ודשיר אדראן/אני נכנס באמצע.

ירין/רייד כתב:"אם תיגע בו עוד פעם אחת, יהיה פה דשיר אחד פחות."
הסקייפ שלי: or_ben_abu_gsb
WIN!

סמל אישי של המשתמש
yarinarc
הודעות: 1997

Re: האויב זה הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#20 » 30 מאי 2014, 16:12

זה היה רגע די badass ומחוץ לדמות, והוא גם קשור לדמות שלי בגלל שהאמנזיה היא לא 100 אחוז, ומדי פעם ופעם יוצאת קצת האישיות המקורית שלו. זה כמובן לא מספיק להשתלט על רייד, אבל מספיק לתת רגעים שבהם הבחור הנחמד הופך לקשוח.
האדם הכי מסוכן הוא מי שעושה דברים רעים למטרות טובות.

סמל אישי של המשתמש
rui
The Storyteller Archmage
הודעות: 10581
יצירת קשר:

Re: האויב זה הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#21 » 04 יוני 2014, 01:21

ה15 לחודש ליבארי, שנת 998.

החבורה מתחילה מיד להאשים את ליתי'ראן. אחד החיילים החצי-אלפים של ליתי'ראן כמעט ופונה נגדו מההלם הראשוני, אך לאחר נזיפה קשה מבומאני הוא חוזר לשוב לצידו של הדשיר. עם זאת, החייל קילל את הגמד, שיצא בסערה מהבית. ליתי'ראן מוחה בכעס, ולאחר עוד התנגחות בינו לבין נאוריאן המג מאתגר אותו לדו קרב. ליתי'ראן מסרב ותוקף, וארדאן ורייד נעמדים לטובתו. הוא קורא לארדאן חצי-אלף חצי דשיר ושהוא סוף סוף בחר באיזה צד הוא יתמוך. רייד מעוור בעזרת כוחו הקדוש את הדשיר, אך אחד מחצי האלפים משתלט על גופו וגורם לו לתקוף את נאוריאן. נאוריאן מסרב להילחם כשזה לא דו קרב ועוזב דרך מעוף מהחלון [שבירת הפלאף של העולם, שם אין תעופה, אז איך שאני רואה את זה הוא קפץ ובלם את הנזק עם קסם כוח שכיוון אל האדמה. לא התכוונתי שהוא יתחיל להחליף כוחות באמצע הקרב]. ארדאן ורייד ממשיכים להילחם מעט בזמן שהדשיר עדיין עיוור מהמכה שרייד נתן לו, אך כשההשפעה נגמרת וראייתו חוזרת הוא תוקף את רייד ומעלף אותו. ארדאן נכנע, מסרב לשפיכות דמים נוספת, ושניהם נקשרים בחבלים.

בומאני, בזמן הזה, הלך לחקור את המערה וראה שהשלדים לא הוחלפו. הוא חוזר לת'ראר ומציע לו תוכנית – התקפת פתע על הצבא של אנאראק, שעל פי הרמזים מתחבא באמצע היער. ת'ראר מתנגד בהתחלה, אך לבסוף משתכנע להביא את הרעיון אל לית'יראן. למרות שזה אמצע הלילה, הוא יודע שההתקפה תגיע בעוד יומיים והדשיר לא ירצה לבזבז שום זמן. הם מגיעים בדיוק בזמן שנאוריאן נסוג מן הקרב, ות'ראר עולה במהירות וצורח עליהם שהם טיפשים, מגן בחירוף נפש על ליתי'ראן מפני ההאשמות. לית'יראן טוען שהסמל הקדוש שרייד הביא הוא זיוף ושאין לו מושג איפה הסמל שלו, ושולח את ת'ראר לחפש את נאוריאן, לו הוא קורא פחדן אנוש. הוא מקשיב לנימוקיו של בומאני, אך לבסוף מסרב לתוכנית בטענה שהסיכון גבוה מדי ושאם הם יכשלו או שהניחוש מוטעה והעיר תהרס זה יהיה הפסד רציני לאימפריה האלפית וכפרים ואנשים באזור יסבלו וימותו. הוא טוען שבחומות העיר תימצא הישועה, אך למרות זאת גדלה בו הערכה לבומאני על נחישותו והוא מתייחס אליו כשווה, כמו אל ת'ראר. כשרייד מתעורר ומחלים מפציעותיו, הוא מאשים את הדשיר בכך שהוא מושחת ושהוא הגן על חף מפשע, והדשיר מסביר לו בפשטות שהאנוש נטש אותו. הוא מביא לעצמו כוס מים בזמן שרייד מתכנס בתוך עצמו.
חבר גאה בהיכל התהילה.
!Long live Doreter

גאלאן
הודעות: 6192

Re: האויב זה הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#22 » 04 יוני 2014, 02:43

הרעיון שלי היה מעט יותר מורכב מ"התקפת פתע" :P

אנחנו יודעים שאנארק לא שולט באל מתים האלו אישית, מהסיבה הפשוטה שאנחנו עדיין בחיים.
אנחנו יודעים שמי-שלא-שולט באל מתים, לא מודע למיקום המדוייק שלהם או אפילו אם הם עדיין קיימים. ההוכחה: אל מתים שהוא פיזר ברחבי המקום לשמור נהרגו על ידנו ולא הוחלפו, גם לא לאחר זמן.
אנחנו יודעים שהנקרומנסר ששולט באל מתים האלו מתכנן לתקוף בעוד יומיים.

בומאני הסיק מכך, שהוא עדיין עסוק בלאסוף את האל מתים שמפוזרים בכל המקום. שזה הגיוני, כי אנחנו יודעים שהם תקועים בכל חור במקום הזה, ושהנקרומנסר לא מודע למיקום שלהם, לפחות לא בלי להתאמץ. לתקוף את הנקרומנסר *עכשיו* במקום לחכות שהוא יגיע אלינו יאפשר לנו להלחם במשמעותית פחות שלדים מאשר האלפיים שיש לו. כמובן שלית'י סירב בתוקף, בלי לנמק בשום צורה טובה חוץ מזה שהוא פחדן. כשהסברתי שהחומות לא יגנו מפני האל מתים האלו (בומאני ראה בעצמו אל מתים שמשתלבים עם סלע.. החומות ישמשו כנגדנו, לא עבורנו), הוא.. הממ.. לא ענה בשום דרך בעלת משמעות?
לית'י הזה, אם יש דב"ש בעולם שאני שונא..
אסיד כתב:אתה לא יכול להגיד לשחקנים לבחור בין 3 אופציות ולצפות שזה יקרה לפני שהם ידעו איך קוראים לברמן המקומי ומה מידת הנעליים של ראש העיר

סמל אישי של המשתמש
rui
The Storyteller Archmage
הודעות: 10581
יצירת קשר:

Re: האויב זה הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#23 » 04 יוני 2014, 03:20

ה15 לחודש ליבארי, שנת 998.

בומאני מתווכח עם לית'יראן, אך ללא הצלחה. האלף לא יזוז מהחלטתו. לבסוף, הוא סוגר עם לית'יראן עסקה – הוא יהיה ערב בחייו לנאוריאן (שצוטט להם מבחוץ) ולרייד. הוא לקח את ארדאן כבן ערובה בשביל שבומאני יחזור. רגע לפני שהם יוצאים שוב למעמקי היער ת'ראר מגיע, מזיע ועייף מהריצה המהירה שלו הלוך וחזור, ולקח את המים של לית'יראן המופתע, שותה אותם בלגימה. הוא אמר להם שלמארוואר יש טקס שיהפוך אותם ללא-נראים בפני האל מתים, אך כוחו מספיק רק לארבע כאלה. דשיר לית'יראן עדיין החזיק בארדאן, אך אישר להם ללכת למארוואר. הוא אמר לת'ראר להישאר ולעבוד על תוכנית הקרב, הרי האל מתים מגיעים בעוד יומיים. הם הלכו למארוואר ומצאו אותו ער לחלוטין בחדר הראשי. הוא אומר להם לסגור את הדלת ולעקוב אחריו למחסן. הם מצייתים ובפנים לא מוצאים חפצי קסם כפי שהם ציפו... [זה בקומת הקרקע של החנות], הם מצאו שני שלדים עם שריון ונשק עשוי פלדה משובחת. הם עמדו דום בכדי להגן על המאסטר שלהם.

מארוואר עמד מאחורי הדלפק, מוכן עם המטה שלו לקרב, ואמר להם לתת לו להסביר. בומאני החזיק את רובה הקשת ולחץ עליו לדבר ומיד למה שלא יהרוג אותו, ורייד ונאוריאן החצי שיכור המתינו שידבר. הוא הודה שהוא הנקרומנסר, ואמר שהוא עושה זאת בכדי להגן על העיר. הוא טען שללא תגבורת, העיר לא תשרוד את ההתקפה. הוא טוען שזה היה המוצא האחרון שלו, ושלא הכוחות של אנאראק במרכז היער, אלא שלו. בומאני לחץ עליו להמשיך לדבר, ונאוריאן כעס עליו על שחילל את קברם של אנשים תמימים ורצח אחרים ושאל אותו בנוקבות למה להם לסמוך עליו. מארוואר אמר שאם היה משקר, לא היה הולך רחוק כל כך – ובאותו רגע החווה בידו על השלדים שעמדו דומם. הוא אמר שהוא מציע ברית – הם יהפכו לאל מתים ויגנו על הכפר הזה. זאת החובה שלהם, הוא הסביר, כאנשים שמגיעים מהממלכות שנתקפות על ידי אנאראק. אם חזית אבן תיפול, אנאראק יזכה בניצחון גדול על האימפריה האלפית שלו. נאוריאן שואל למה דווקא האימפריה האלפית שלו, והוא מסביר בסבלנות שהוא בן אנוש ולמרות זאת הוא יכול לעזור. הוא אומר שאם לא ירצו להפוך לאל מתים, רק שיפסיקו לחקור את זה ויאמרו ללית'יראן שלא מצאו כלום. אם זאת, אם הם יהיו אל מתים הם יוכלו להתנגב אל השורות האחוריות ולהפתיע את הערפד או את שר הגולגולת שיפקד על הקרב הזה, ולחסל אותו במהירות וביעילות. בנוסף, הוא מסביר שרצח את מירקיל כי היה עד לתקיפה שלו ושל האל המתים שלו, והוא מופתע שהוא לא אמר לעיר - הוא כנראה מאס ביחס שלהם אליו.

הוא אומר בחדות שכבודו של לית'יראן מונע ממנו לסגת, ורצונו של ת'ראר להפוך לגיבור-קרב והחובה שכובלת אותו להקשיב לפקודותיו של הדשיר מונעת ממנו לחתור לנסיגה. רייד טוען שהאלים יענישו אותו, והוא אומר שלא אכפת לו – האלים לא יורדים מן השמיים ומגנים על האימפריה האלפית. רק הוא פה בכדי להגן. נאוריאן מתנגד ואומר שאסור שיביאו עליהם את חרון האלים – גם אם הוא לא מאמין בסגידה אליהם, הוא יודע שכוחם רב – לעומת בומאני, שמסכים לעסקת שמירת השתיקה למען העיר. הוא שואל את רייד האם אנאראק יצליח לשלוט מרחוק על האל-מתים של מארוואר, והמג מרגיע אותו ואומר שכל עוד הליץ' החזק לא יהיה בקרב, הוא לא ישים לב אל צבאו הקטן. בנוסף לכך, מארוואר מציע שיעיד לטובתם ברגע שהקרב יגמר וישכנע את לית'יראן לשחרר אותם. לבסוף, רייד מסכים לעסקת השתיקה, אך נאוריאן לא – הוא מסתער על מרוואר, אך המג ציפה זאת וגם בומאני.

הגמד מכשיל אותו, צורח עליו שיפסיק לתקוף, אך מארוואר, נחוש להגן על עירו, תוקף את נאוריאן. הוא והאל מתים פוצעים אותו, אך המג הופך לברק טהור ומנסה לברוח – מארוואר לא נותן לו, משתגר לידו ומזמן סופת אש שמקיפה אותו וכמעט הורגת את נאוריאן. הוא משכנע את החבורה שלהרוג את נאוריאן זאת האפשרות הטובה יותר בשביל אנשי העיר והאימפריה האלפית, וכשהחבורה יוצאת אל עבר לית'יראן בכדי לומר לו שלא מצאו כלום, הוא לוחש "למען העיר שלי" וחותך את גרונו. הוא לא מחיה את הגופה. לית'יראן מאמין להם ומשחרר את דשיר ארדאן, אך מכריח אותם להישאר ללחימה. הם במילא רוצים להישאר לקרב.


ה17 לחודש ליבארי, שנת 998.

הקרב היה קשה.
האל מתים תקפו את החומות, אלפיים במספרם, ובמהלך הקרב ת'ראר נפצע כשהנהיג את הכוח התוקף. דשיר לית'יראן הציל אותו, נושא אותו משדה הקרב, וחזר מיד להילחם. עם ההנהגה שלו והכוח של החבורה, הם הצליחו לבלום את האל-מתים מספיק זמן בכדי שחולייה שלהם תתחיל למרוד. בעוד לוחמי העיר היו המומים, מארוואר האשף שלט מלב הצבא במאה וחמישים הלוחמים שלו, משתמש בהם בכדי לחסל את שר הגולגולת שהנהיג את ההתקפה. אלו שנשארו עזרו ללוחמים לאגף, אך לבסוף ההגנה נשברה והלחימה המשיכה אל תוך העיר, כשהחומות כבר לא עוזרות. הקרב היה קשה, אך בומאני ירה גשם של חצים, רייד צרח את שמה של מאנורה יחד עם דשיר ארדאן אינספור פעמים ודשיר לית'יראן נלחם יחד עם האח היסקיל באגף השמאלי של האל מתים, וכוח ההתקפה לא עמד בזה - בקושי רב, ובקרב שכמעט והרס את העיירה, חזית אבן עמדה. התוקפים הובסו לחלוטין וכוחותיו של לורד אנאראק נבלמו במידה מספקת. מספר השורדים היה קטן, פחות ממאה, ומארוואר האשף נמצא כשחרב של שלד בליבו. בגלל שבומאני ורייד שתקו לגבי מעשיו, העיר ראתה אותו כגיבור, ולאחר שהגיע התגבורת הוא נכנס לספר ההיסטוריה הארוך של הגמדים והאלפים יחדיו. ת'ראר, ששרד בטיפולם המסור של האח היסקיל ורייד, עומד על פי השמועות לזכות במעמד של גיבור קרב. כששמע את זה מפי הגמדים בכוח התגבורת שבאו מהבירה הגמדית, הוא שמח כל כך שקנה לכולם משקה אצל דורג. דשיר לית'יראן חזר להנהיג את העיר, מתנצל בפני החבורה על כעסו ומשחרר אותם מכל עונש שיכלו לקבל. בומאני קיבל מעמד של גיבור קרב, דשיר ארדאן הוכיח שוב את תארו ורייד הפך מבחור שכחן לגיבור של חזית אבן. בלב כבד הם נפרדו מהחבורה, לא לפני שבני העיר נתנו לכל אחד מהם פרס כספי מכובד כאות תודה.

צבאותיו של אנאראק ימשיכו במאבקם להביס את האימפריה האלפית והממלכה הגמדית, ואנאראק עצמו לא יובס בקלות. אך בנתיים, לעד יזכר הקרב על חזית אבן בו האל מתים פנו אחד כנגד השני, עד שחלקם התפוררו לאבק.
נערך לאחרונה על ידי rui ב 04 יוני 2014, 03:27, נערך פעם 1 בסך הכל.
חבר גאה בהיכל התהילה.
!Long live Doreter

סמל אישי של המשתמש
rui
The Storyteller Archmage
הודעות: 10581
יצירת קשר:

Re: האויב זה הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#24 » 04 יוני 2014, 03:26

זהו! זאת הייתה ההרפתקה "האויב הוא הנשק". קיבלתי תגובות חיוביות עם תלונות על חוסר ההומור של האלפים, שזה בסדר כי ככה התכוונתי שיהיה. זאת אווירת מלחמה, אחרי הכל :)

בסך הכל, נהניתי מאוד מההרפתקה. אני חושב שדשיר לית'יראן, שבסך הכל היה בחור טוב וחמום מוח, הפך לשנוא השחקנים.
בנוסף לכך, הדילמה עם העסקה של מארוואר בהחלט הייתה תוסף נאה להרפתקה. אני, אישית, אהבתי את שני אלה וכמובן את הקמצנות המפורסמת של דורג ואת הנאמנות והצייתנות של ת'ראר האמיץ.

וזהו, כמובן שזה כיף שהרשומות הושלמו, אבל זה עדיין היה כיף לרשום את זה :)
נערך לאחרונה על ידי rui ב 05 יוני 2014, 13:38, נערך פעם 1 בסך הכל.
חבר גאה בהיכל התהילה.
!Long live Doreter

סמל אישי של המשתמש
yarinarc
הודעות: 1997

Re: האויב הוא הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#25 » 04 יוני 2014, 13:50

זו הייתה הרפתקה נחמדה למדי, ואם יהיה אפשר אני אפילו אקח את רייד למשחק ההמשך של ממלכות שבורות. יש לי תוכניות לגבי העבר שלו.
האדם הכי מסוכן הוא מי שעושה דברים רעים למטרות טובות.

סמל אישי של המשתמש
Nextorl
The Crescent Archmage
הודעות: 6292

Re: האויב הוא הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#26 » 04 יוני 2014, 17:02

בהחלט הרפתקה נחמדה, מעצבן אותי שהדמות שלי לא ממש הצליחה במשחק אבל מילא.
דם סמיך ממים, וטעים בהרבה.

סמל אישי של המשתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 16330
יצירת קשר:

Re: האויב הוא הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#27 » 05 יוני 2014, 09:44

הי,
אם גרמת לשחקנים אשכרה לשנוא דב"ש, עשית עבודה מצוינת :)
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: מבוכים ודרקונים 5 באיי הסערה (דרקונים בשמי צור - רשומות מבוכים ודרקונים 5)
משחק: מרוצללים 5, וגם משחקי לוח בכל הזדמנות :)

סמל אישי של המשתמש
העוג הברברי
הודעות: 10811
יצירת קשר:

Re: האויב הוא הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#28 » 05 יוני 2014, 16:02

הרפקה טובה, אני מצטער על מה שהלך בסשן לפני האחרון ושלא השתתפתי בסשן האחרון- אבל היי, היה מגניב. אני לוקח את אדראן למשחק הבא ככול הנראה.

ודרך אגב, האפילוג היה הרבה יותר טוב אם לית׳יראן היה מת, לפחות לדעתי, כי הוא כזה מעצבן שזה מה שמגיע לו. יותר מכך, אם היו שודדים את דורג... בכלל הייתי חוגג כאן.
הסקייפ שלי: or_ben_abu_gsb
WIN!

סמל אישי של המשתמש
yarinarc
הודעות: 1997

Re: האויב הוא הנשק - בארצות העמים החופשיים

הודעה#29 » 05 יוני 2014, 18:32

The oldman כתב:הי,
אם גרמת לשחקנים אשכרה לשנוא דב"ש, עשית עבודה מצוינת :)

אולדמן, הוא קצת גרם לדמות שלי לפתח שנאה עמוקה לדשירים בכללי (סוג של אבירים אלפים בממלכות שבורות). הוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל בלגרום לנו לשנוא דב"ש
האדם הכי מסוכן הוא מי שעושה דברים רעים למטרות טובות.

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים