מהדורה 4 רשומות יהלום הצפון, מו"ד 4

היי.
שבוע שעבר התחלפתי עם נקסטורל בתפקידים (שחקן <--> שה"מ).
מעכשיו, אני אפרסם את רשומות יהלום הצפון, היישר מהצפון הקפוא! (ורשומות דארק-סאן שלנו יסגרו לעת עתה... )
אז בואו נתחיל ב- רשומות יהלום הצפון, מפגש ראשון, 19/02/13!!!
השחקנים בינתיים (תאמרו לי! אני לא זוכר!!!):
נקסטורל- משחק את מוריגן, בת-אנוש היברידית (Artifighter-Rune Priest).
גאלאן- משחק את לוקי, דופלגאנגר פסיון.
חולה על דרקונים (משתמש לא פעיל בפורום )- משחק גנסאי כשף חרב.
volkan denthagon (גם הוא משתמש לא פעיל [למה?!?!])- משחק את קרייטוס, דם דרקון בלאקגארד.
אז נתחיל!

"הכל התחיל ביום קודר ומעונן ביער. הדמויות הנבגדות נזכרות איך המועצה הקדושה בגדה בהם. הם ברחו, הם היו חייבים. אבל עכשיו לזה כל טעם. הם חייבים לשרוד, להתקדם בשרשרת המזון..."
החבורה נפגשה בעיר סואנת (הם מכירים אחד את השני, הם עברו הרפתקאות יחד), ומחליטה ללכת לחפש משהו לעשות, הם צריכים כסף. הם נכנסים לפונדק, ופוגשים שם חבורה של סוחרים שיכורים. הם מספרים לחבורה שיש גובי מכס על הגשר העליון (יענו, כביש אגרה). הם לוקחים כל כך הרבה מיסים, שהסוחרים בקושי יכולים למכור משהו. הם ביקשו עזרה מהחבורה, והם הסכימו. המחיר היה טוב (10 דינרים* לכל אחד), והמשימה לא הייתה קשה כל כך: לשמור על הסחורה מגובי המיסים. כאשר הם הגיעו לצריח המיסים (המחסן), יצא בן-מחצית שמן, עם 2 שומרים משוריינים, ודרש את המכס, אך הפעם, הוא דרש פי 3. הסוחרים, עדיין שיכורים מהמסיבה אתמול, אמרו לו: "לא מפחדים ממך! יש לנו משמר אישי!!"
החבורה זינקה מהקרונות, ובן-המחצית נבהל וברח למגדל, בטח לאמא שלו...
לצד 2 השומרים יצאו עוד 2 כמוהם, רק עם שריון קל יותר ועם 2 חרבות קצרות כל אחד. בנוסף, יצא המנהיג שלהם, עם שריון פשוט לגמרי, וחנית. היצורים הללו היו קטנים, מקושקשים, בעלי פנים מאורכים, זנב ועור ירוק בהיר: קובולדים. החבורה הביסה אותם במהירות, והסוחרים לקחו את הקובולד האחרון כשבוי. לאחר מכן, הבלאקגארד (לא זוכר את השם) עזב לענייניו, אז לוקי ובת-האנוש הלכו לחווה קרובה, מתחת לגשר ונשארו שם.

*דינרים- שיניתי קצת את מערך הכסף, ובמקום מטבעות זהב, כסף ונחושת אני משתמש בדינרים, שקלים ואסימונים. דינר שווה כ-5 מ"ז. 10 שקלים שווים דינר. 100 אסימונים שווים שקל.

רק רוצה לאמר משהו נוסף. החבורה הזו, משחקת את הצד הרשע בהרפתקה...

טוב ויפה, אבל לא הבנתי איך הפתיחה באיטליק על- ״מועצה הקדושה״ וכו׳ קשורה לקבוצת השודדים הזו, שמתחילה הרפתקה.

טומאץ- זה בסדר, גם אנחנו לא הבנו כל כך. כעקרון המועצה הקדושה היא אאלט קבוצת כהנים אפיים וחזקים בטירוף שמשום מה מתנהגים כמו ילד בן ארבע.

מעניין שאמרת שהבסנו אותם במהירות, כי הקרב היה נורא נורא ארוך. אגב, הלכנו לחווה כי נקסטורל חשב שאפשר יהיה למכור אותי לעבדות ואז אני אברח, וככה להשיג קצת כסף.

טוב, אז כמה הערות-
א. אני מוריגן, בת אנוש ארטיפייסרית-רונפירסט שמקבלת את כוחותיה מאלת הלילה האפלה שאר ומשטן בשם נימיין.
גאלאן משחק צ'נג'ליינג' פסיון בשם לוקי
וולקן משחק בלקגארד דם דרקון בשם קרייטוס.

ב. המסדר הקדוש הטיל עלינו משימה לטהר מקדש. כשחזרנו הוא אמר שחיללנו את המקדש וקרא לתפוס אותנו. אסר אותנו ושחרר אותנו כי אכלנו יותר מדי אוכל (תוך 12 שעות...), עכשיו כולם שונאים אותנו בגלל המסדר, ולכן רק עכשיו אנחנו רעים ממש.

ג. בן המחצית הפך ללבן והתפורר מפחד אחרי שקרייטוס איים עליו.

אמשיך עוד חצי שעה בערך עם הרשומות מצדה של המוריגן.

הרפתקה מעניינת.
באיזה ספר יש בלקגארד?

גאלאן- השמטתי את החלק של המכירה לעבדות, כמו הרבה חלקים אחרים, בכוונה. יש לי את הסיבות שלי.
נקסטורל-
1) המועצה לא שחררה אותכם בגלל זה....
2) בן-המחצית לא מת, הוא ברח לצריח....
עמית- Heroes of the Shadow

טוב, אז הרקע של הדמות שלי יתגלה לכם דרך פלאשבקים שאשתמש בשבילם בתיבת ציטוטים.
let's start!

רשומות יהלום הצפון, מפגש ראשון, 19.2.13

<פלאשבק>ילדה צעירה, בת 3 אולי, מחטטת בפחי אשפה מאחורי בניין אבן אפור המכוסה שכבת כפור. שלג יורד בכבדות והילדה הקטנה מתנשפת מקור, הבל פיה נותר באוויר.
ילדה נשמע קול, קול עמוק ואפל, גרוני.
"מי אתה?" שואלת הילדה בפחד, מתכווצת בפינה, עיניה מתרוצצות מצד אל צד.
אני אעזור לך אומר הקול, והשלג מתחיל לימוס, הילדה מפסיקה לרעוד מהקור הנורא, עיניה מתרוצצות בבעתה.
"מה אתה?" היא שואלת, מבועתת.
אני אעזור לך, ובתמורה את תעזרי לי
"למה?" הילדה שואלת, היא נראית רגועה יותר, "אין לי כלום!"
כדי לשרוד הקול אומר בפשטות. ויהיה לך, יהיה לך כוח רב, ואז תוכלי לעזור לי
"מדוע אתה צריך את עזרתי?" היא שואלת, בעלת קצת יותר ביטחון. עזרה, כוח, ותשלום היא מבינה, זה חלק מהחיים ברחובות. <פלאשבק>

יש ללחוץ כדי להרחיב...

אישה צעירה, לבושה בבגדי עור וגלימה שחורה נמצאת בכיכר הומה. לצידה נמצאים אביר בעל שריון שחור, שמפתח קסדתו מציץ ראש לטאי- דם דרקון. ובן אנוש חסר מאפיינים מיוחדים, הלבוש בבגדים נפוצים. הם מדברים, אנשים מפנים את הדרך להם, מסתכלים עליהם בחשדנות.
יחדיו, השלישייה המשונה הולכת לאחר הפאבים, עיניה של האישה מבהיקות בניצוץ מבשר רעות. הן אדומות כדם, וכך גם שיערה השזור ל9 צמות.
היא נזכרת במקום, בפעם הראשונה שבה הייתה בו, זכרון אפל מימי ילדותה. וגם היום השמח בחייה.

<פלאשבק> את תגדלי, ואז תהיי חזקה הוא אומר.
"אבל למה עכשיו?" היא שואלת.
כי ללא עזרתי, לא תשרדי, ואני לא רוצה אותך מתה הקול מהדהד בסמטה שמאחורי הפונדק.

החום מתגבר והשלג נמס. בהבזק סגול, שד מופיע.
עורו שחור כמו סלע וולקני ועיניו אדומות כדם. קרניים מתעקלות מרקותיו ובפיו ניבים חדים רבים. ציפורניו מעוקלות, יכולות לשסע את בטנך בשנייה. רגליו חזקות, בעלות שמונה אצבעות בכל רגל, ויש לו זנב שטני אפל, זרוע קוצים.

הילדה מתקרבת אל השד, אל החמימות הנובעת מתוכו, והוא נוגע בה במצחה עם הציפורן המעוקלת של אצבע האמה, והילדה זוהרת באדום <פלאשבק>

יש ללחוץ כדי להרחיב...

דם הדרקון מדבר עם חבורת שיכורים, שגוררים אותו לשירה וריקוד סוערים בעוד האשה שותה ספל של בירה רגילה. כל השאר שותים את המשקה האלכוהולי ביותר בפונדק בכוסיות קטנות ומשתכרים במהירות. האשה מתחילה לדבר עם השיכורים, היא מגלה ששודדים השתלטו על גשר האגרה והם גובים מס גבוה על כל משלוח. יחד עם חבריה קרייטוס דם הדרקון ולוקי חסר המאפיינים המיוחדים היא מסכימה לעזור לסוחרים ולשמש כמשמר. בתמורה למחיר הולם כמובן.
יש להם סיבות משלהם כמובן, מדוע לעשות זאת- דרך נוחה לברוח מהעיר, מהמסדר, ואפילו להשיג מזה קצת כסף .

<פלאשבק> הילדה, כעת גדולה יותר- בת חמש אולי- היא מסתובבת בכיכר הומה אדם, ידה משתלחת בזריזות לכיסו של סוחר.
"מה את עושה ילדה?!" הסוחר צועק, תופס את פרק כף ידה ולוחץ עליו.
"כלום" הילדה מנסה להתכווץ, שיערה האדום כדם מסתחרר על צווארה.
"מי את?!"
"מאכּה" אומר הילדה.
"את האמת!" הוא שואג
"אין לי שם" היא אומרת, "אני קוראת לעצמי מוריגן- מלכת הרפאים"
"מוריגן, הממ, זה שם טוב" אומר האיש, "בואי איתי" הוא גורר אותה לבניין נטוש.
"זה בית היתומים של שאר גבירת הלילה" הוא אומר, "וזה יהיה הבית שלך."4
עיניה האדומות מתרחבות בפראות כאשר היא מבינה שהוא מנסה לכלוא אותה בבית הזה, היא נושכת את ידו ומנסה לברוח, אך הוא תופס אותה.
"אל תדאגי, לא אפגע בך" הוא אומר<פלאשבק>

יש ללחוץ כדי להרחיב...

האשה- הלא היא מוריגן- נמצאת בשיירת הסוחרים שבדיוק עולה על גשר האגרה שבמרכזו צריח. מהצריח יוצא בן מחצית שמן ונמוך. "אני מקווה שהבאתם את המתנה של" הוא אומר לסוחרים בקול ערמומי.
"ל...לא" אומר הסוחר בפחד.
"אם כך" הוא מחייך, "תצטרכו לפצות אותי."
"אנחנו לא מפחדים ממך! יש לנו משמר!" אומר הסוכר השיכור מהערב הקודם.

מוריגן, קרייטוס, ולוקי מתייצבים במקומותיהם, לוקי עומד על גג הקרון, מוריגן וקרייטוס הולכים מקדימה, ובן המחצית בורח למגדל.
מהמגדל יוצאים חמשה קובולדים, שניים מהם משוריינים, שנים בעלי חרב בכל יד, ואחד מהם לובש שריון פרווה פשוט ובידו חנית- זהו המנהיג שלהם.

מוריגן מלחששת מילה הנשמעת כמו "נאודיז", ורונה שחורה של צלב עקום במקצת מופיעה על קסדת אחד הקובולודים, מחלישה אותו בעוד היא שולפת את להבה, שהילה סגולה זוהרת אופפת.
קרייטוס משסע את הקובולדים, מתנפל עליהם בעוצמה עם מראה מאיים.
לוקי מפיל את האויבים בכוחותיו הטלקינטיים, מדבר מילות של אפלה שכל מי ששומע אותן מתפתל בייסורים.

לבסוף, הם מנצחים, מטילים על הקובולדים כזאת אימה עד שאחד מהם אפילו נכנע.
הם מוכרים את הקובולד הכנוע לעבדות לסוחרים בתמורה לשתי חביות יין.

לבסוף, בראשה של מוריגן עולה רעיון- להשתמש ביכולת שינוי הצורה של לוקי הצ'נג'ליינג' בכדי להשיג קצת כסף- למכור אותו לעבדות ואז הוא יברח בצורה אחרת. אך תוכניתה טורפדה לאחר שהבינה שאין שוק עבדות ובחווה לא רוצים עבדים נוספים.

~סוף המפגש המסולף על פי בקשת סרדומין~

אוקיי, כיוון שלא היה לי זמן כל כך, לא יכולתי לרשום את הרשומות של שבוע שעבר. לכן אני ארשום היום את הרשומות של 2 המפגשים האחרונים! היכונו ל-
רשומות יהלום הצפון, מפגשים שני+שלישי, 26/2 + 5/3
למחרת היום, החבורה מתעוררת לה בחווה, שבה העבירו את הלילה. מהחווה, הצטרף אליהם הרפתקן נוסף, הוא בורקאס (או בכינויו בורקס ), זד מכשף. החבורה החליטה ללכת לכיוון מזרח, לעיר הבאה שלהם. כמובן שהם נתקלו בקשיים רבים על מנת להגיע לעיר (אתגר מיומנות בשלג ובכפור), אך שרדו בקושי. בשער, החבורה נתקלה בשומרים, שלא נתנו לחבורה להיכנס בגלל בורקאס, כיוון שהיה לו שרביט. כידוע, קסם מאוד מאוד מאוד נדיר בעולם הזה, ואנשים מתייחסים אליו כמו אל שטן. אחרי שבועה ביקר לו מכל, בורקאס נשבע לא להוציא את השרביט ולא להשתמש בקסם בעיר. כאשר החבורה נכנסה לעיר, היא הלכה לפונדק הקרוב ביותר. שם הם אכלו ושתו, והלכו לישון בקומה ה-3. בבוקר למחרת, מוריגן לבדה מתעוררת בגלל שהבניין רעד. כל 5 שניות בערך הבניין רעד שוב. היא מעירה את בורקאס ואת קרייטוס (לוקי נשאר בחווה) ויורדת למבואה, לראות מה קורה, כשהשניים האחרים, משתרכים אחריה. למטה הם רואים את כל העובדים דוחפים דלת עץ כבדה, שהיא רועדת יותר מכל הבניין. כל רעידה מופיעים יותר סדקים על הדלת. מוריגן צועקת לפתע: "התרחקו מהדלת!" וכל העובדים מקשיבים לה. הרעידה הבאה הייתה האחרונה. כיוון שלא היה מי שישמור על הדלת, היא התנפצה לרסיסים. בפתח עמדו 4 פסלים, 3 עם מגנים כבדים וחרבות ארוכות ואחד עם להב מוט, ולכולם יש שריון לוחות. "Where is the MAGE?" חורק הפסל עם להב המוט (תרגמתי לנוחיותכם). מוריגן לא עונה לו, ומסתערת עליו. שלושת השומרים מתקדמים וחוסמים את מוריגן, אך זה לא מונע ממנה לפגוע קשות באחד מהם. באותו הזמן, אחד מהאורחים שהיה במבואה, דמוי אנוש עם עור אדום, שולף חרב רחבה ומסתער על הפסלים גם הוא. החרב שלו מבזיקה בלהבה ירוקה, ושורפת עוד פסל. הפסלים מתרעמים, ומפקדם צועק: "זהו המכשף! התקאאאאאאאף!!!" בינתיים, בורקאס המכשף תוקף מאחור בעזרת כשפיו האפלים, והפסלים מזהים אותו. באותו הזמן, בורקאס נובר במעמקי הידע שלו, ומזהה את הפסלים כ"מחושלי-קרב", פסלים קסומים בעלי תודעה ורגשות אשר נוצרו על מנת לשמור על אדונם. כיוון שמנהיג מחושלי הקרב שם לב אליו, הוא זיהה את בורקאס שמטיל לחשים, ועזב את הלהקה, ממש לא לפי טקטיקות מחושלי הקרב, והסתער על בורקאס. מוריגן נחלצה לעזרתו של בורקאס, שפגיע בקפא"פ, ויחד הם הנחיתו את המכה האחרונה, והשביתו את המנהיג. באותו הזמן, כושף הלהב נלחם מול כל 3 מחושלי הקרב האחרים. הוא הצליח להרוג אחד, אך השניים האחרים עמדו לחסלו, אם מוריגן ובורקאס לא התנפלו עליהם במפתיע, השביתו את המחושל קרב שעמד להנחית את המכה הסופית על כושף הלהב, אך המחושל קרב הנוסף הצליח להתחמק ולברוח. מוריגן ובורקאס השאירו את כושף הלהב בפונדק לנוח, ויצאו לרדוף אחרי הנמלט (אתגר מיומנות): הם רצו ברחובות, דילגו מעל מכשולים, טפסו על הקירות, שחו בתעלות, התגברו על קוצרי נשימה ועל אסתמה, השתמשו בקיצורי דרך ומה לא, אך בכוחותיהם האחרונים, ועם כל פרצי האדרנלין שניצלו, הצליחו להשיג את מחושל הקרב, בסימטה חסומה ע"י קיר בגובה 5 מ', שמאחוריו היו עבודות שיפוצים. מחושל הקרב שנלכד, נצמד לקיר, ובורקאס תכנן לחסל אותו ברגע, אם לא הרגיש משהו בעורפו. הוא הסתובב לראות מה היה מאחוריו, ומוריגן הסתובבה בעקבותיו. לא היה שם כלום, אך כשהם הסתובבו חזרה, אם ראו את מחושל הקרב נעלם מאחורי הקיר, בטח טיפס עליו. מוריגן שומעת קולות צעדים כבדים על הגגות, אולי חבריו של מחושל הקרב, או יותר גרוע, תגבורת... היא מחליטה לחזור לפונדק, אולי יצליחו להוציא מידע מכושף הלהב...

מי היה כושף הלהב המסתורי? למה הוא עזר למוריגן ולבורקאס? איפה לעזאזל לוקי?!
גלו כל זאת בפרק הבא של רשומות יהלום הצפון!!!

ערכתי, והרשומות כתובות במלואן.

יאללה, קבלו את הרשומות מנק' המבט של מוריגן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רשומות יהלום הצפון, מפגשים שני ושלישי, 5.3 ו-26.2

<פלאשבק> מוריגן, בת 8 כעת, לבושה שמלה שחורה פשוטה ושיערה קלוע לצמה המשתלשת מכתפה. היא עומדת באולם קטן יחסית, מוקפת ילדים רבים הלבושים שחור כמוה. היא ממלמלת משהו, תפילה. התפילה היא בלשון עתיקה, עתיקה כמו העולם עצמו. מדובר בה על החושך הנצחי, על הירח המתועב, ועל החשכה בה צריך לשים את מבטחינו. לפתע, קולה המסתלסל של מוריגן עולה באוקטובה אחת או שתיים, ונישא מעל קולם של כל השאר. מוריגן צועדת קדימה, גומרת את התפילה במילות הסיום המוכרות- "שאר, הגני עלינו מפני אורו הלבן של סיילון, שמרי עלינו בחשכה, כי בה נשים מבטחינו!". <פלאשבק>

יש ללחוץ כדי להרחיב...

מוריגן וקרייטוס הולכים לדרכם בעוד לוקי מתמהמה מאחוריהם. הוא יכול לדאוג לעצמו אומרת לעצמה מוריגן.
שכחי ממנו, היי חזקה. אם הוא רק יראה סימן לחולשה- הרגי אותו. השאירי אותו שם אומר קול בראשה, קול נורא ורב הוד. קול אפל ועמוק. קול שהיא שומעת מילדותה. קולו של נימיין השד.
הוא יהיה חשוב בעתיד היא חושבת, לא כדאי לבזבז את כשרונו.. השד שותק.

בדרך, הקבוצה פוגשת במישהו -זד,- לבוש ברדס. הם מגלים שהוא מכשף, הלמד את כוחותיו מיישויות עוצמתיות, מפיות.
למוריגן יש הרגשה רעה כלפיו, אבל הוא אינו אוהב גם כן את המסדר הקדוש והוא רוצה להרוס אותו. "ככל שיש יותר, קל יותר" מוריגן ממלמלת לעצמה, אבל אינה משוכנעת בזאת כלל וכלל. היא מחליטה לפקוח עליו עין. ולנוכח חולשה- להרוג אותו.

יחדיו, הם מחליטים ללכת לעיר הקרובה, חסרת השם. בשלג ובכפור העז הם בקושי מצליחים, הם נמנעים משלג עמוק, מקוצר נשימה, קופצים מעל מכשולים ומחפשים מסלולים טובים יותר. לאחר יום הליכה, הם רואים את העיר- חומות אבן מכוסות כפור, שבמרכזן שער גדול ובו שני שומרים משוריינים בשריונות פרווה חמים.
מוריגן נכנסת לשער בתחפושת, קוראת לעצמה מאכּה, ומגלה שהדת השוררת בעיר היא של סיילרה ויחד עם השאר, היא נשבעת שלא לשלוף את נשקה. "בשמה של סיילרה גבירת השחר והצדק" פחח, כאילו שהיא תכבד שבועה כזאת. בשמה של שאר, העיר הזאת תסבול, ובמיוחד מקדש סיילרה.
השומרים נראים מפוחדים עד מוות משרביטו של בוראקאס. קסם. מאגיה. אומנות נדירה ואפלה לרוב. שרביט,באמת? מוריגן כבר עברה את השלב הזה. היא לא צריכה כלום בשביל להטיל את לחשיה השקטים, את הרונות האפלות והקסמים על נשקיה. "אני נשבע בשם הקסם" אומר בוראקאס, הדביל. הוא לא מבין שזה גורם לשומרים להיות אפילו יותר מבועתים? מוריגן מוצאת זאת משעשע, שפתיה נמתחות לכדי חיוך קל.

לבסןף, לאחר זמן רב מדי, הם נכנסים. מוצאים פונדק ולוקחים שלושה חדרים בקומה השלישית. מוריגן נזכרת...

<פלאשבק> מוריגן בת השמונה נכנסת לחדרה הפשוט. קורות הרצפה חורקות והחלון שבור, אבל זה ביתה. ופה לפחות יש גג.
הצעירה משתרעת על המיטה, נותנת לעיניה להעצם, ומראות עוברים בהן- הסמטה מאחורי הפונדק, השד, המגע, התחושה המשכרת של הכוח, החום.
ילדתי קולו של השד נשמע בראשה.
את מתחזקת. נסי את כוחך הוא אומר, טקס קבוע בשעות השקיעה, בהן כוחה חזק וכך גם כוחו. היא מתאמצת, ממקדת את כוח רצונה בסיכת השיער שבידה.
הילה סגולה מנצנצת מקיפה לפצע את הסיכה, הולכת וגדלה. מרוב תדהמה מוריגן מפילה את הסיכה. היא הצליחה! <פלאשבק>

יש ללחוץ כדי להרחיב...

מוריגן מתעוררת. אמצע הלילה. החדר רועד, אבל זו לא רעידת אדמה. הפונדק בלבד רועד- מוריגן מעירה את בוראקאס וקרייטוס ויורדת למטה, אל הבר. היא רואה את כל הצוות נשען על דלתות העץ של הפונדק, לא מאפשר למה שזה לא יהיה להכנס. והדבר הזה כל כך חזק, שכל הפונדק רועד בגללו. היא שמה לב לפתע לאדם באחד השולחנות האחוריים. דמוי אדם ליתר דיוק, עורו אדום ומכוסה קעקועים, ושיערו הוא להבה לוהטת. הוא לובש שריון עור כמו של מוריגן, וחרב רחבה בידו.

"התרחקו!" מצווה מוריגן, "אנחנו נטפל בזה!" העובדים בורחים על נפשותיהם בעוד הדלת מתפוצצת לרסיסים. לאחר שהאבק יורד, הג'נסאי אשר ישב בשולחן עומד, לצדה של מוריגן. הוא מוכן להלחם.
ארבעה פסלים עומדים בכניסה לפונדק. 3 בעלי מגנים כבדים וחרבות, ואחד בעל רונה מוזרה על מצחו- עם להב מוט.
"היכן המכשף?!" שואג בעל הרונה על המצח- המנהיג כנראה.
"אני לא יודעת היכן המכשף" מוריגן אומר, "אבל אני יודעת איפה אני!" היא מסתערת לעברו, חרבה האדירה מוקפת הילה סגולה לפתע. והג'נסאי אחריה. חרבו בוערת באש ירוקה. "המכשף!" אומר הפסל, "אחריו!" הפסלים תוקפים את הג'נסאי, בעוד בוראקאס ממטיר עליהם כשפים משל עצמו. אך המנהיג שם לב אליו, ובא אליו בעוד מוריגן והג'נסאי נלחמים בחבריו.
לבסוף, מוריגן משאירה את הג'נסאי להתמודד לבד עם שלושת הפסלים והולכת לרדוף אחרי המנהיג. היא ובוראקאס מחסלים אותו במהירות ומתפנים לשלושה שנותרו, לשניים ליתר דיוק.
הם מצליחים יחד עם הג'נסאי כושף-הלהב לחסל עוד פסל, והפסל האחרון בורח.

הג'נסאי נשאר בפונדק בעוד מוריגן ובוראקאס פותחים במרדף אחרי הפסל, מזנקים מקיר לקיר, חותכים דרך סמטאות, מקפצים מעל מכשולים והולכי רגל נדהמים (שיכורים ליתר דיוק, כבר 4 לפנות בוקר בערך...) עד שהם מצליחים לגרום לפסל לפנות לסמטה ללא מוצא, שבסופה חומה של 5 מטר. "אני אתן לך את הכבוד" אומרת מוריגן לבוראקאס, "חסל אותו" עיניה קרות וחודרות.
בוראקאס מתחיל למלמל את הלחש, אך לפתע מסתובב. "אני מרגיש משהו על הצוואר" הוא אומר, ומוריגן זורקת אבן לשם, אך היא לא פוגעת בכלום. בינתיים הפסל ברח, ומוריגן שומעת צעדים על הגגות. "תגבורת" היא מקללת בשקט, חוזרת לפונדק יחד עם המכשף.

טוב, עכשיו תורי

רשומות יהלום הצפון, מפגש שלישי, 5.3
עוד לילה בפונדק. זו בערך שעת חצות, וכמו בארבעת הלילות האחרונים, אני יושב בבר ושותה מים רותחים. מאז שהגעתי לעיר הזאת, אני מתעורר באמצע הלילה מסיוטים על אותם אנשים שברחתי מהם. גיליתי גם שמים רותחים עוזרים לי לישון יותר טוב.
באמצע הלגימה השלישית שלי, הדלתות מתחילות לרעוד, ואיתן גם הבניין. מעניין מה זה. אנשים מתחילים לרדת במדרגות, לבדוק מה מקור הרעש. כמה מהם מתרכזים ליד הדלת כדי לנסות לחסום אותה. אני ממשיך לשבת ולשתות מהספל. אחד הדברים שהמורה שלי לאומנות החרב לימד אותי, היה לחכות בסבלנות שדברים יקרו, ורק לאחר שהם קורים לפעול.
כעבור כשתי דקות הדלתות נפרצות, ואני רואה ארבע דמויות חסונות. לאחר שהטיח והלכלוך מתפזרים, אני רואה שהם עשויים אבן. אלה מחושלי קרב.
"איפה המכשף?!", קורא מחושל הקרב שמאחורי חבריו. המנהיג כנראה.
אה... הבחורים האלה. אני מזהה אותם. הם היצורים שאני הכי שונא בכל העולם. עוקבים אחריך ממקום למקום, גם במקומות הנידחים ביותר. הם אלו שפרצו למקום היחיד שקראתי לו בית, חטפו אותי בשביל משימות מסכנות חיים ונותנים לי מעט מאוד לחם ומים מעופשים לאכול, ועוד נוטשים אותי באמצע המשימה הכי מסוכנת שהם שלחו אותי אליה כדי שאני אמות שם לבד. היה לי מזל גדול שברחתי מאותו קרב.
חשבתי שנפטרתי מהם בגבולות היער הסמוך...
"אני לא יודעת איפה המכשף, אבל אני יודעת איפה אני!", קוראת אישה אחת, שירדה עוד קודם במדרגות עם עוד שתי דמויות נוספות, ומסתערת על מחושל הקרב שבסוף, אך נבלמת על ידי שלושת האחרים, שיוצרים חומת מגן סביב מנהיגם.
אני מסיים בשלווה את הספל שלי, יורד מהשרפרף, ומסתער על מחושל הקרב הכי קרוב אליי. אחרי הכול, ג'נטלמן אמיתי לא נותן לגברת להילחם לבד, נכון?
אני מניף את חרבי, מגייס את הריכוז שלי כדי לזמן מערבולת אש ירוקה סביב חרבי, ומנחית מכה.
"זה הוא, הוא המכשף! תפסו אותו!", קורא המנהיג של החבורה. אופס. מכת חרב רגילה הייתה מספיקה.
עוד כמה דקות מעורפלות של קרב, שבמהלכן אני רואה במטושטש מזווית העין כדור אור פוגע במנהיג, ואת המנהיג עוזב את להקתו לאזור לא ידוע בפונדק. בשלב מסוים האישה שנלחמה לידי נוטשת אותי כדי לתקוף את המנהיג.
חבל. אפילו שהייתי אחד מהתלמידים הכי טובים בחרב, אני אהיה בר מזל אם אצא מהקרב הזה בחיים. מחושלי קרב טובים מאוד בעבודת צוות.
אני משסף את מחושל הקרב שמימיני במערבולת אש ירוקה. מחושל הקרב שלידו סופג חלק מהנזק, ומת, כי הוא ספג הרבה מתקפות מאותה אישה. חזקה נורא.
שני מחושלי הקרב הנותרים מאגפים אותי, ומתחילים להכות אותי.
אני רואה הכול במטושטש...
אני חותך את מחושל הקרב שממולי...אחד אחר בורח...
"תישאר כאן", אני שומע קול אומר לי.
איש אחד ניגש אליי ושואל אותי,"איך אני יכול לעזור לך?".
"תביא לי מים רותחים...", אני ממלמל.
אחרי כמה לגימות, אני מרגיש מאושש יותר.
טוב, זמן להתחיל במעקב.

ח"ח על נקודות המבט האישיות, בהחלט מגניב לקרוא

תודה אולדמן, אנחנו מחכים שסר יכתוב את הרשומות של המפגש שעבר

תודה רבה לך, old man, אין לך מושג כמה התגובה הזאת חשובה לי.

והנה חזרנו אחרי הרבה הרבה זמן (כי נפל לי האינטרנט) לרשומות יהלום הצפון, שחכתי את התאריכים!)

כאשר החבורה חוזרת לפונדק, הם לא מוצאים את כושף-הלהב. במקומו, עמד שם ילד קטן, שסימן להם בידו לבוא לחדר האחורי. שם, היו 3 מחושלי קרב, ממש דומים לראשונים! החבורה והרובוטים החליפו מבטים, ומפקדם של מחושלי-הקרב פנה לחבורה בבקשת עזרה, תוך כדי התנצלות על התנהגותם של חייליו הקודמים, שמטרתם הייתה לבקש את עזרתו של כושף הלהב. החבורה נעתרת בקושי לבקשת הרובוטים, שהייתה לבוא איתם ולחסל את סופו של העולם. הם מגיעים לבית קברות, ששם פרח פרח מאוד מוזר, ללא גבעול, לבן כולו עם אבקנים שחורים. כאשר החבורה נכנסת לבית הקברות, הפרחים נפתחים והאבקנים משתחררים. האבקנים יצרו חומה מסביב לבית הקברות, ולכדו את החבורה. לפתע נשמעת שאגה גונחת, והחבורה שמה לב שהיא מגיע מקבר ענקי שנמצא על בימה. החבורה בודקת את הקבר, שלפתע הוא מתנפץ, וענק ענקי ומרקיב יוצא ממנו. החבורה לא מספיקה להתחמם, וכבר היא הפילה את הענק על הרצפה, מת לתמיד. פתאום, האבקנים שהיוו את החומה התעופפו ונספגו בענק. הוא קם שוב, ופצע קשות את מוריגן וקרייטוס. אחרי סדרת מהלומות נוספת, הם שוב הפילו את הענק, חתוך לחתיכות. השניים הרגישו כוח מבעבע בהם, ואז הם התעלפו...

מוריגן וקרייטוס התעוררו בחדר קטן, שבו היה הילד הקטן שגרר אותם לחדר האחורי. מוריגן וקרייטוס היו חבושים מכף רגל ועד ראש, ועורם... ועורם... היה רקוב ומתפורר... הם נדבקו מהענק הזומבי. קרייטוס הבריא והתאושש אחרי יום אחד, בעוד מוריגן לא הצליחה להתרפא במשך שבוע שלם. אחרי שמוריגן הבריאה, היא איתגרה לדו-קרב PVP את בורקאס, שבסופו (אני לא אתאר אותו, זה תפקידו של נקסטורל) בורקאס אומנם הכניעה את מוריגן, אך אחרי זאת התעלף מתשישות. במילה אחת: תיקו.

עד עכשיו, החבורה הזאת נראית לי מעניינת. יש באישה ההיא משהו לא נורמלי. ייתכן שהיא המנהיגה. אני אומר את זה לפחות על פי הקרירות והקשיחות שמשתקפים בעיניה, בעוד היא אומרת לבחור השני "אני אתן לך את הכבוד. חסל אותו".
אופס. הפלתי אבן מהגג. היא פוגעת בעורפו של הבחור עם הברדס.
הם פונים לכיווני. אני כמובן זז אחורה. מתברר שעשיתי את זה בזמן, כי אחד מהם זרק לכיווני אבן.
אני שומע את האישה אומרת בשקט "תגבורת". ושומע צעדים. אני בודק שוב, ורואה שהם הלכו לכיוון הפונדק.

אני מחליט שלפחות עד סוף המעקב הזה, אני אכבה את שערי הבוער. לא טוב לבלוט יותר מדי. שערי השחור הקצר מופיע שוב, ואני נכנס לפונדק.
עשיתי זאת בזמן, מתברר, כי כשאני נכנס אני רואה את החבורה נכנסת לחדר אחורי בפונדק, מובלת בידי ילד קטן ומוזר.
אני נכנס אחריהם.
זה חדר קטן וצפוף יחסית, וריק מיצור חי. בצד השני יש עוד דלת. אני מתקרב לדלת השנייה ומתחיל לצותת:
"אני מתנצל מאוד על ההתקפה הלא צפויה ההיא של אנשיי. הם לא כל כך מבינים פקודות."
אני מזהה את הקול הזה. שמעתי אותו רק פעם אחת, ולעולם לא אוכל לשכוח אותו. אותו ואת המשפט היחיד שאמר לי.
"מי אתם?", נוהם קול אחר, כנראה דם הדרקון ההוא.
"אנחנו לא יותר ממחתרת שפועלת נגד ה"מועצה הקדושה", וכל תומכיה", הקול ביטא את "המועצה הקדושה בסלידה.
"נגד המועצה? זה כבר נותן לכם נקודת זכות אחת...", אומרת האישה של החבורה.
"המטרה של החבורה ששלחנו לפונדק זה קודם לכן, הייתה למצוא אדם מסוים מאוד...", זה אני.
"את האדם הזה, רצינו לשלוח למשימה שתקדם את מטרות המחתרת הזאת מאוד. אך הוא ברח, בחוצפה וללא שום בושה." שוטה!! רק חבורה מקצועית מאוד יכולה להשלים את המשימה הזו, ואותי נטשתם באמצע הקרב!
"ואתה רוצה שאנחנו נבצע את המשימה הזאת?", שואל קולו של הזד.
"בהחלט. נשלם לכם על כך סכום כסף לא קטן, ונוכל, אם תרצו, לספק לכן מקלט מפני המועצה." לפחות כאן הוא דיבר אמת.
"אני לא יודעת, אני לא כל כך בטוחה עד כמה היא תהיה קשה, מסוכנת ומשתלמת", בחורה חכמה. אסור בשום פנים ואופן לסמוך על הבחורים האלו.
"אני דווקא אוהב את הרעיון", נשמע קולו של דם הדרקון. אתה לא תאהב אותו בקרוב.
"אני מוכן לבצע את המשימה, מיד אחרי שאשמע מהי", אומר הזד.
"רק להרוג יצור שנמצא בבית הקברות ומפריע לעיקר פעילותנו שם".
"קטלני?", שואל הזד,"אם מחושלי קרב לא הצליחו לחסל אותו, למה שאנחנו נצליח?".
"זאת מפני שיש לנו חולשה גדולה לאנרגייה האפלה ששוכנת בו. חולשה גדולה מדי. אבל בכם יש אופל. אני רואה זאת. בכל אחד ואחת מכם יש שמץ אופל של חייו הקודמים, שמחסן אתכם מפני היצור. לכם הסיכוי הגבוה ביותר להצליח." אותו תירוץ כמו פעם. ומה קרה לי כשהתמודדתי מול היצור?

'אני רואה הכל במטושטש. קברים חרבים, אדמה חרוכה. כמו אחרי קרב אדירים. אותו יצור מרים את זרועו כדי להנחית עליי מכה. זה איזשהו אינסטינקט. אינסטינקט ההישרדות. אני מתגלגל מהר הצדה, ופרץ של כוחות מחודשים, של רצון עז לחיות, גורם לי להתאושש מהר. אני רץ לעבר חרבי, מניף אותה, והבזק אש מסמא את עיניו של היצור. הוא המום. זה נותן לי מספיק זמן כדי לברוח. אבל הקיר, זה הדבר היחיד שעומד בדרכי. קיר. כמה מטופש זה נשמע עכשיו. אני מפוצץ אותו במהלומת חרב. עוד נקודה לזכותו של המורה לאומנות כשפות החרב הטוב בעולם. מחושלי הקרב נעלמו. נטשו אותי. אני בורח מבית הקברות, מהר ככל האפשר, בלי להביט לאחור. אני הולך לבנות לי חיים חדשים.'

"אז אפשר לסכם שכולנו מסכימים לבצע את המשימה", אומרת האישה. כנראה שכנעו אותה בזמן שמחשבותיי נדדו. מטומטמים. אתם לא יודעים מה מצפה לכם שם. מצד שני, יכול להיות שהם ישרדו. הם חבורה חזקה, אחרי הכול. רק הזמן יגיד.

רשומות יהלום הצפון, מפגש רביעי וחמישי
מוריגן ובורקאס חזרו לפונדק, אבל במקום הבחור עם החרב הבוערת הם מצאו שם את קרייטוס, עם בשר בפה כמו תמיד.
לפתע, נער צעיר הגיע דרך אחד החדרים האחוריים של הפונדק, קרא להם לבוא אחריו.

"זוזו" אמרה מוריגן, מחזיקה את חרבה האדירה, "לכו אחריו" היא לא יודעת מה הוא רוצה, אבל אולי זה יכול לעזור להם. ואולי לא, אבל אם לא, הנער ימות. למוריגן אין שום בעיה להרוג אותו, הוא רק נער.
מוריגן הלכה בעקבות הנער, ואחריה קרייטוס ובורקאס השאננים אשר לא מבינים את המצב המסוכן בהם הם נמצאים. טיפשים מוריגן חושבת לעצמה, חבל שלוקי לא פה, הוא לפחות היה יותר רציני מהם. באמת, איפה הוא? מוריגן מתנערת ממחשבותיה, "ריכוז מוריגן, ריכוז!" היא אומרת לעצמה בשקט, מהדקת את אחיזתה בניצב חרבה. אבל ללא הועיל, הזכרונות מפעפעים...

<פלאשבק> מוריגן נמצאת שוב באולם, היא בת 9 כעת, אולי 9 וחצי. שיערה האדום קלוע לשלוש צמות, ועיניה עצומות. היא ממלמלת תפילה, תפילה על המלחמה שבין האור לחושך, על בריאת העולם בו שאר וסיילון שיתפו פעולה. אבל סיילון בגד בה, בשאר, באחותו. היא מתקדמת לעבר הבמה הנמצאת בקצה החדר ועליה עומדים הכוהנים המבוגרים. מוריגן מתחילה לזמר תפילה אחרת, שונה קצת ושאר הילדים משתתקים. הכוהנים משתתפים למזמור הקדוש בו מדובר על הצללים העמוקים ביותר, אשר בהם שאר שוכנת, מחכה ומתכננת. מוריגן עולה על הבמה בזמן שהיא מזמרת את התפילה, היא מביטה על קהל הילדים המפוחדים. היא רואה קריצה, קריצה מצד נער בעל שיער שחור כעורב, עיניים חדות ושובבות ואף קטן. הקריצה אומרת לה מי זה, ידידה לוקי, החונן ביכולת לשנות את צורתו. מוריגן מתעודדת וממשיכה במזמור. "הו שאר!" היא מסיימת, "אנחנו חיכינו לך, ואנחנו עדיין מחכים. אנחנו נחכה עד לקץ כל העיתים! אנחנו נחכה לצדק!" היא אומרת ויורדת מהבמה.<פלאשבק>

יש ללחוץ כדי להרחיב...

מוריגן נכנסת לחדר האחורי, היא רואה שם שלושה רובוטים נוספים שלכל אחד מהם יש את אותה הרונה שהייתה למפקד הרובוטים הקודמים. אבל בניגוד לקודמים הם כרעו ברך, ועיניהם לא זהרו. מוריגן הדפה את חבריה אחורה והצביעה עליהם בסנטרה. "אויבים!" היא אמרה אבל הילד הצעיר העמיד אותה על טעותה- הם פשוט כבויים.
לפתע, הפסלים\גלמים\רובוטים קמים ונדלקים, הם מבקשים סליחה על התנהגותם הוולגארית והברברית של הקודמים, ואומר שהם לא מבינים פקודות.
הוא מבקש מהם עזרה, ומוריגן מחליטה בשם כל החבורה שתעזור לאחר שהם שומעים שהרובוטים מתנגדים לשלטון בעיר אולי נוכל להפוך אותם לבעלי ברית חושבת מוריגן. אם לא תוכלו, תהרגו אותם! שלא יישארו עדויות! אומר נימיין בתוך ראשה.

מחושלי הקרב והנער מובילים את מוריגן, קרייטוס ובורקאס לבית קברות עתיק ודוחפים את החבורה פנימה. השער נסגר מאחוריהם.
"אאאאארררררגגג!" נשמעת שאגה, ממרכז בית הקברות שם נמצא קבר ענקי.
מוריגן נזכרת שאחת הכוהנות במקדש שאר סיפרה לה שנמצא שם יצור שישמיד את העולם, ויחד עם אחרים היא הצליחה לכלוא אותו בקושי רב. אחרי שהיא אמרה זאת היא נפחה את נשמתה ומתה.
קולו הקדמוני של נימיין משתתק בראשה, ובפעם הראשונה זה זמן רב היא יכולה לחשוב בשקט, לבד.
מוריגן, קרייטוס ובורקאס מתקרבים לקבר ולפתע הוא מתפוצץ. אבנים מתפזרות באוויר, אחת מהן נוחתת ממש ליד קרייטוס, כמעט פוגעת בדם הדרקון ההמום. מהקבר יוצא יצור גדול, דמוי אדם. עורו אפור וירקרק, ניביו הצהובים בולטים משפתו התחתונה. הוא חסר שיער, ושרירי מאוד. מוריגן נרתעת לפתע- מולה ניצב סוף העולם.
קרייטוס מסתער לעבר היצור בעוד בורקאס נסוג לאחור. לאחר רגע של חשיבה, מוריגן מזנקת לצד קרייטוס, נלחמת איתו גם היא.
חרבו של קרייטוס מבליחה ותוקפת את הזומבי, מבלבלת אותו ומאפשרת לקרייטוס לתקוף בחוזקה בפעם הבאה בעוד חרבה של מוריגן זוהרת בסגול, מחלישה במקצת את האויב.
בורקאס משגר מרחוק כדורי אנרגיה אפלים וקללות עוצמתיות, מחליש את המת החי עוד יותר עד שלבסוף החבורה מצליחה לעצור אותו, אך הוא קם מחדש!
קרייטוס מנחית עליו מכות נוספות ביחד עם מוריגן ובורקאס, ולבסוף היצור שקם מן הקבר הובס.
האבקנים השחורים המשונים התפזרו בבית הקברות, עברו דרך מוריגן וקרייטוס ומבטה של מוריגן התערפל ולבסוף השחיר כליל.

<פלאשבק>ילדה אדומת שיער, בעל 6 צמות אדומות כדם עומדת כעת בשמלה סגולה מול אדם מבוגר. הילדה בת 10 בערך, משרטטת עם ידה סימנים באוויר. "מוריגן" אומר הזקן שחור הזקן. היא מביטה בו בפחד ובהלה. הרגעי אומר השד שבראשה של הילדה. אל תפגיני חולשה. את החולשה צריך לעקור משורשיה. פרצופה של הילדה מתקשח, ומבטה מתרוקן משאריות הבעתה שאחזה בה רק כמה שניות קודם לכן. "כן הכוהן הגדול" אומרת מוריגן הצעירה, "מדוע הפסקת אותי באמצע השרטוט?" היא נראית קצת אחרת, נועזת יותר.
"ילדתי" הוא אומר, "פתחי את מוחך. שאר אינה מצליחה להכנס דרך ראשך הסגור".
"מה אתה רוצה?" היא שואלת, "שאפתח את הראש?" היא מביטה בו בזעם, "כוהן דגול" היא נזכרת להוסיף. <פלאשבק>

יש ללחוץ כדי להרחיב...

מבטה של מוריגן מתבהר, היא נמצאת בפונדק לצד קרייטוס. היא חבושה בתחבושות מסריחות ומרגישה נורא. גם ידידה עטור הקשקשים נמצא באותו מצב, ובורקאס על אחד הכיסאות, מדבר עם הילדון שחור השיער. לאחר זמן מה רובוט משחרר את דם הדרקון מהתחבושות, אך מוריגן עדיין אינה מצליחה להתאושש, לבסוף הזד קם ומתחיל לעזור לה. הזד הזה, היא שונאת אותו. איך הוא מעז לגעת בה! בה! וראייתה שוב מתערפלת.
כשהיא מקיצה היא מרגישה טוב בהרבה, בלי תחבושות או כאב. "סוף סוף התעוררת" היא שומעת קול, קול שנוא, קולו של המכשף הזד. "את חייבת לי על כך שהצלתי אותך".
"בחלום!" אומרת מוריגן. בחלום מסכים איתה נימיין.

העלילה נשמעת מעניינת. ובהחלט מסקרן להבין יותר.
אבל הכתיבה לא כ"כ ברורה ומדלגת ממקום למקום...

למה אתה מתכוון בדיוק לא ברורה?
אני משתמש בפלאשבקים כדי להמחיש את עברה והרגע של הדמות (המגניבה!!!) שלי. סך הכל הרקע וההסטוריה של מוריגן חשובים מאוד בשביל שיהיה אפשר להבין את המניעים שלה.

אתה מספר מנקודת המבט של הדמות שלך, ורודף הדרקונים משלו. אבל אין את הרקע של העלילה.