Dreadlord
פונדקאי ותיק
היי ! כחלק מההתמרמרות שלי הכוללת אכזבה מכיוון שהייתה לי דמות מוכנה ולא הספקתי לשלוח אותה למשחק של פורט ,וגם מהעובדה שלא היה לי הרבה זמן להיות על המחשב שלי החליט הזמן בטוב ליבו להעביר לי משחק אחד על אחד אם הדמות שלי, ורציתי לחלוק את זה יחד אתכם .
הינה רשומות המפגש הראשון ,עיר הבדולח ! (יש לציין שהמפגש מובא בצורה של שיחה במסן כי זה מה שזה אנחנו מריצים את זה במסן אני העדפתי להעביר את זה כמו שזה היה ולא כמו סיפור ,אז אם תרצו את זה בתור סיפור תגידו )
כול הערה או סתם תגובה תתקבל בברכה .
אבל לפני הכול הסבר קצר על הדמות :
או-נזיר אשר השתתף במצוד הפרא והיה האחרון שעמד בו .
כך שהוא הרג את הסולאר שהמצוד רדף אחריו, לאחר מכן השתגב ואנט מופת דרקון האש הטהור נזיר אשר נחשב כמת במשך שנים מופיע ולוקח אותו תחת חסותו למנזר בערש .
שם הוא למד אומניות לחימה והפך ללוחם מומחה ,אך גם התאהב בבת אדון המשרתים של המנזר הם התחתנו והיא נכנסה להריון כאשר היא אמרה לו את זה אל מתים פלשו למנזר והתפתח קרב שבסופו אביסאל של הנסיך הכסוף חטף את אישתו ההרה של או ,ואמר לו כי רק כאשר יוכל להביס אותו הוא יתקבל אצל הנסיך הכסוף כמשרתו ואז אישתו ובנו יהיו בטוחים לנצח (וזה המניע שלו להוכיח את עצמו בפני הנסיך הכסוף ).
וכך כאשר הקרב נגמר אנט והוא הצליחו להעביר את כול המנזר דרך מעבר הרים קשה וקטלני אל עבר אן טנג ,ואז או התחיל במסע הנדודים שלו בדרך הוא כתב ספר הרפתקאות על מה שעבר במעבר ההרים הקשה וחתם בשם העט הנזיר האדום (לפי הזמן ) הספר הפך ללהיט היסטרי באן טנג ואנשים עשירים היו מוכנים למכור את סבתא שלהם בשביל להשיג עותק מקורי, כמובן שאו לא ידע על כך והשתמש במעט הכסף שהרוויח מהנסיון שלו למכור בעצמו את הספר כדאי לממן ספינה לצ'ארוסקורו על מנת למצוא חומר לספר הבא שלו, ובעצם להתחזק על מנת להציל את אישתו .
פרק א
הקפיטן שיתף פעולה בהסכמה שבשתיקה ביניכם- הוא לא שואל שאלות, אתה משלם הרבה יותר מידי בשביל נזיר עני לכאורה
צ'אוריסקו
אף פעם הוא לא היית בעיר, אבל שמע עליה רבות
הוא היה במדיטציה על הסיפון כאשר השמש זורחת לשמאלו, מנצנצת על משהו בסופת החול שעוטפת את הארץ ממול הספינה..היבשה קרובה, אבל האם היבשה הנכונה? האם הגעתם אל העיר? ואם כן,היכן הספינות שאמורות לשוט בכל מקום בסביבתה? או יושב וחושב...הוא נהיה עצבני יותר ויותר ככול שהימים עוברים...מאז החטיפה רק הכתיבה הרגיעה אותו הוא שלף את מברשת הכסף שלו בכול זמן פנוי ופתח את ספרו "ההלכות הטהורות ע"פ הנזיר האדום" שם קצת בנאלי אבל אפשר להתמודד איתו לאחר ההקדמה הוא החל לכתוב את הפרק הראשון דבר שהיה לו קצת קשה מאיפה להתחיל ? האם דווקא בההארות הטהורות ? או הציווים הוא ידע שאליו לשכנע את עצמו באיזשהו מובן הוא לא היה מוכן לוותר על אמונתו על מנת לחשוב שהוא תועבה הוא לא והוא צריך למצוא את ההוכחה לכך העיר הזאת יכול לשמש אותו נפלא אבל היכן הספינות ? חושב או כשהוא קם אל עבר אחד מהמלחים על מנת לשאול אותו "אדוני האם זאת היבשה ?" המלח נבהל מעט כאשר אתה זז, אתה קולט שהוא צפה בך בזמן ששקעת בכתיבה.. "כ.. כן אדוני הנזיר, סופות החול מאוד נפוצות בסביבה הזאת, אבל צ'אוריסקו אמורה עוד להיות רחוקה , וגם האדמה"
"אה תודה לך אדון נכבד " הוא אומר בשלווה שלווה שרק שעת כתיבה מהנה יכלה להפיג ,לא היו לו הרבה עיסוקים אבל אליו למצוא דרך להרגיע את עצמו "אפשר לשאול אם אפשר לעזור בעבודות מסוימות ? אני מרגיש לא בנוח אם העובדה שאני על הסיפון ואין ביכולתי לעשות דבר זה גם יפיג מאט מטח שהצטבר אצלי בשבועות האחרונים יש לך איזושהיא עבודה בשבילי ? " הוא שואל . "אה.. אממ.." או נאנח "אני מבין שלא תודה רבה לך מי ייתן והדרקונים יברכו מי ייתן ומלה יעניק לך מברכתו ודאנא'אד יעזור לך בים הקשה אבקש מהקפטן עבודה " הוא אומר ועולה לתא הקברניט בעודו מנסה לחשוב על עבודה מתאימה ~אני צריך גם להכניס אותו לביוגרפיה שלי מי יודע אולי הוא יהיה אדם חשוב~ אתה רואה את הקפטן על הסיפון העליון, מביט בערפל עם משקפת מאיכות מעולה, הבעת פניו מוטרדת או עולה אל הסיפון נראה שהוא טיפה מתחיל להיות מוטרד ~למה הוא הסתכל עליי בכלל? אני מקווה שזו לא מלכודת למה נמאס לי מהם כבר~ או נאנח ומתייצב מאחורי הקפטן "שלום לך אדוני הקפטן יש דבר מה שמטריד אותך ?" הוא מסתובב אליך "או, שלום לך. זה שום דבר, פשוט.." הוא מחווה אל סופת החול המרוחקת "אנחנו לא אמורים להיות קרובים לחוף בכלל" הוא אומר "אנחנו אמורים להיות במים הטריטוריאלים של הממלכה, לעצור באי קטן לחדש אספקה ולדון עם כמה ספקים בנושא הסחורה והמיסוי, ולהמשיך לצ'אוריסקו משום מה, הגענו לחוף מערבי" או נשמע מופתע "חוף מערבי ? אבל זה בכלל בכיוון השני האם המפות שלך הטעו אתכם ? איך יכול להיות שנסענו מזרחה והגענו מערבה ?" שואל או בתדהמה . "סליחה, דרומי..אני לא ממש מבין את זה, כל הזרמים היו מושלמים, הכל היה ממש שליו.. לא קרה שום דבר שהיה עשוי לגרום לשינוי קיצוני כל כך במסלול ,וחוץ מזה.." הוא מושיט לך את המשקפת, מצביע על הבוהק בשמיים
או לוקח את המשקפת ומסתכל לאותו כיוון מנסה לראות למה הקפטן התכוון . "אז אתה הולך לעשות משהו? אולי לשלוח אנשים לחוף לראות איפה אנחנו ? זה נראה מוזר מדי איך אנחנו נדע שאנחנו בכיוון הנכון בכלל?" שואל או תוך התבוננות במשקפת. מגדל בדולח נוצץ בשמיים, בגובה בלתי אפשרי.. אתה זוכר את סאיון מעלה אותו מתוך החול, מתיך אותו בכוח מהות טהורה ומעצבו בעזרת יסודנים ששכנעת להשתתף בפרויקט. מבצע שהשמיים עצמם אישרו שיישאר אחריכם, כמה שזה בלתי סביר בשביל שליטי הבריאה "אנחנו לא אמורים להיות כאן נזיר, אבל אני יודע בדיוק איפה אנחנו,עיר הבדולח ,צ'אוריסקו"
"אבל ? מה זה המגדל שם ? אם אנחנו בעיר אני מניח שזה סימן טוב אבל היכן הספינות קפטן ? האם העיר לא אמורה להיות עיר נמל שוקקת ?" שואל או תוך התבוננות במגדל הבדולח ~יכול להיות שאנחנו שטים באוויר ? מה בשם מלה השטות הזאת ! האסיש תן לי כוח להתמודד אם האתגרים שעומדים בפני ! ~ "אני יודע, זה גם מטריד אותי. אבל אין שום חוף אחר בבריאה עם מגדלים כאלה.." הקפטן מניד בראשו במבט מוטרד "פשוט לא מסתדר" הסופה מתחילה להיחלש, ומגדלים נוספים מתחילים להופיע השמש משתקפת בבדולח באופן מרהיב, ממלאת את הסופה בצבעים וצורות מכושפות אש המדבר, שנראה בעידנים עברו ממרחק אלף אלפי מיילים אל תוך הים, וקרא לספינות לבוא אל מקור העושר הבלתי נדלה
רעיון של ניראל
"אם כך קפטן בוא תיתן לי לחקור את זה תן לי סירה ויומיים על מנת לחקור היכן אנחנו כי החוף הזה נראה מטריד האם זאת באמת העיר או שאנחנו עומדים מול תגלית של עיר שלמה אחרת קפטן ? בהחלט דבר ששווה לבדוק אני ממליץ לשלוח צוות לחוף שיחקרו או שתשלח רק אותי אם אני אחזור תוך פחות מיומים תדע שהדבר בטוח אם אתעכב תדע שאנחנו במקום עוין אני מוכן להתנדב לצאת ולסרוק את החוף אם זו בכלל ציארוסאקורו " אומר או .
"אתה, לבדך?" הקפטן פונה אליך בטון לא מאמין "זו איננה צ'אוריסק נזיר! ראיתי את העיר אלף פעמים, והיא מרהיבה ממנה פי כמה ,זאת על פני זו שאני מכיר, הכוונה אני מזהה מספר מגדלים כאן, אבל הרוב בכלל לא נמצא בעיר הנמל!"
"אז אם כך תשמח קפטן ! כי כרגע אנחנו עומדים אולי מול תגלית המאה ! עיר שלמה שנחשפת על החול ובכול זאת אמליץ לך לנסות לשלוח אותי או צוות סריקה נוסף אלינו להיות בטוחים שהעיר באמת נטושה ולא הגענו לעיר עוינת חייבים להיות בטוחים במאה אחוזים בכך " אומר או .
הוא מניד בראשו "לא לא נזיר, אין סיכוי. מאה אחוזים שזה מאחז חופש, אני מרגיש את משיכת הצבעים הלא-טבעיים האלה גם כשאני לא מביט בהם ישירות, זו מלכודת. אני מוכן להתערב על כך שהזיוף הזה בלע כבר יותר מספינה אחת"
הוא מתחיל ללכת לכיוון המלח הקרוב, הבעתו מתחילה להיעשות מפוחדת ועוד מגדלים מחשפים...
"מלכודת בני פיה ? אז מה אתה מציע לעשות קפטן ? אני מניח שנצטרך לנסות לדבר אם אדוני מאחז החופש הזה כי לא נראה לי שהם יתנו לנו ללכת משום מה....יש לך רעיון נוסף קפטן ?"
הוא נעצר, הלום רעם, פונה אליך
"לדבר עם האדונים?!"
"יצאת מדעתך?!"
"לא יצאתי מדעתי קפטן אני הגיוני מישהו מוכרח לחלץ את האנשים האלו ובשם האסיש אני מוכן להיות זה אין ספק בכלל שזה או זה או שנמות אלא אם יש לך תוכנית אחרת אדוני הקפטן אני מציע את עצמי על מנת שתוכלו לברוח אך יש לך תוכניות אחרות לצאת מהמקום הזה ? "
הוא נעצר, נושם עמוק, מביט ישירות בעיניך בפעם השנייה הפעם הראשונה הייתה כשהוא הסכים לקחת אותך איתו
"זה טירוף, אבל סביר להניח שאתה צודק. רק' דבר אחד עלי לדעת בוודאות לפני שאני מסכים-"
הוא מנמיך את קולו ללחישה "אתה נשגב?"
או צוחק "נשגב ? הרי מהו נשגב ? האמונה הטהורה מונעת מאיתנו להיות כול נשגב חוץ מדם דרקון וכך אעשה לא אשקר לך איני חושב שפירשו את האמונה הטהורה נכונה כי הרי אפילו בכתבי חמשת אצבעות הג'ייד מלה לוקח את מקום אחיו ויוצר את הכלא לחפצי המשוקצים לכן אני מאמין שהאדם עושה את עצמו ולא הנשגבות את האדם ולכן תהיה יותר ספציפי על איזה נשגב אתה מדבר ?"
הקפטן מחוויר, ומסנן בקול שגובל באימה "לא משנה"
"כן, או, לא?"
העור שלו הולך ומאבד גוון, ועיניו מתחילות לאבד צבע גם הן..
"אך אליי לשאול את השאלה הזאת אליך קפטן כדאי לדעת מה תהיה תגובתך האם אתה נשגב ?" הוא שואל כשידיו מתקרבות לאט אל חרבותיו .
הקפטן נסוג לאחור, מתחיל לדבר בהברות מקוטעות "ל-לא, א-אני דם-אלים, אני, חייב.. תשובה!"
אתה רואה את אישתך נשקפת בעיניו
ועשרות רוחות נחתכות לחלקים בחרבותיך
"דם אלים ?! אולי גועל הייתי אומר כן אני נשגב ! דם דרקון במלוא רוחי ונשמתי משרתם של הדרקונים אך דם אלים אינך הוא משהו בך שונה וכדאי שתגיד לי מה "
ברגע שהמילה 'כן' יוצאת מדל שפתיך, הקפטן נסוג לאחור, חוזר לנשום
הצבע מתחיל לחזור לפניו
הוא נושם עמוק, לאט
"יש לך אישור לרדת, נחכה לך יומיים. אני לא קשור ליצור שחטף אותה, מי שהיא לא תהיה, מי שהוא לא יהיה."
הוא לא מביט בך, אוחז בגופו
נראה שמה שלא קרה, זה עייף אותו באורח שקשה לתאר במילים
אתה חש בישות רוחנית מרחפת לצידו, סביבו, בתוכו. לא בדיוק דיבוק, יותר... כמו היחס בין שני עצים הגדלים אחד אל תוך השני.ישות של מוות הוא עצמו ער, לא בן תמותה רגיל
הישות אינה חזקה במיוחד, אבל יש לה טעם של מוות רוח רפאים.
"אבל איך אתה יודע זאת ? האם קראת את מחשבותיי ? איך אוכל לסמוך אליך קפטן שאינך משרת את המפלצת שחטפה אותה ? הרי אני חש ברוח הרפאים שבתוכך אני לא יכול לסמוך אליך קפטן שזו לא מלכודת שלך מי שלח אותך ומה אתה רוצה ממני ? "
הוא נשען על המעקה, מקיא אל תוך הים
או עדיין עומד נחוש כשידיו על ניצבי חרבותיו מוכן לכול הפתעה או פעולה .
קפטן! אתה בסדר?" המלח הצעיר מתקרב אליכם
"גועל אם אתה חייב, מקיים קשרים עם אב קדמון. אני רואה אל תוך הנפש, לא קשור לאבירי מוות." הוא מסנן בזמן שהוא מכסה את פיו, בשביל שלא להקיא כמו גם בשביל להסתיר את דבריו מהמלח הצעיר
הוא נראה כרגע כאילו הוא יכול להזיק, אולי, למקקים. לא כל שכן לנשגב כמוך"אם כך אני מקווה מאוד שיהיו לך חיים טובים כי ככול הנראה אתה הולך לנטוש אותי על החוף אבל תזכור שאני מוכן לנסות להציל אותך ותחשוב על כך כאשר תחיה את חייך אני מקווה שתמצא את מקומך הראוי קפטן ותודה רבה על הנסיעה " הוא אומר ויורד בעודו מחפש סירת הצלה על מנת שיוכלו להוריד אותו על החוף.
המלח בוהה בך בזמן שאתה מתרחק, וקפטן קורא אחריך "אהיה כאן עוד יומיים, ואשלח לך אוכל לחוף בערבים. אני מאחל לך הצלחה בדרכך."
אתה מוצא סירה, ומתחיל להוריד אותה אל המים..
הינה רשומות המפגש הראשון ,עיר הבדולח ! (יש לציין שהמפגש מובא בצורה של שיחה במסן כי זה מה שזה אנחנו מריצים את זה במסן אני העדפתי להעביר את זה כמו שזה היה ולא כמו סיפור ,אז אם תרצו את זה בתור סיפור תגידו )
כול הערה או סתם תגובה תתקבל בברכה .
אבל לפני הכול הסבר קצר על הדמות :
או-נזיר אשר השתתף במצוד הפרא והיה האחרון שעמד בו .
כך שהוא הרג את הסולאר שהמצוד רדף אחריו, לאחר מכן השתגב ואנט מופת דרקון האש הטהור נזיר אשר נחשב כמת במשך שנים מופיע ולוקח אותו תחת חסותו למנזר בערש .
שם הוא למד אומניות לחימה והפך ללוחם מומחה ,אך גם התאהב בבת אדון המשרתים של המנזר הם התחתנו והיא נכנסה להריון כאשר היא אמרה לו את זה אל מתים פלשו למנזר והתפתח קרב שבסופו אביסאל של הנסיך הכסוף חטף את אישתו ההרה של או ,ואמר לו כי רק כאשר יוכל להביס אותו הוא יתקבל אצל הנסיך הכסוף כמשרתו ואז אישתו ובנו יהיו בטוחים לנצח (וזה המניע שלו להוכיח את עצמו בפני הנסיך הכסוף ).
וכך כאשר הקרב נגמר אנט והוא הצליחו להעביר את כול המנזר דרך מעבר הרים קשה וקטלני אל עבר אן טנג ,ואז או התחיל במסע הנדודים שלו בדרך הוא כתב ספר הרפתקאות על מה שעבר במעבר ההרים הקשה וחתם בשם העט הנזיר האדום (לפי הזמן ) הספר הפך ללהיט היסטרי באן טנג ואנשים עשירים היו מוכנים למכור את סבתא שלהם בשביל להשיג עותק מקורי, כמובן שאו לא ידע על כך והשתמש במעט הכסף שהרוויח מהנסיון שלו למכור בעצמו את הספר כדאי לממן ספינה לצ'ארוסקורו על מנת למצוא חומר לספר הבא שלו, ובעצם להתחזק על מנת להציל את אישתו .
פרק א
הקפיטן שיתף פעולה בהסכמה שבשתיקה ביניכם- הוא לא שואל שאלות, אתה משלם הרבה יותר מידי בשביל נזיר עני לכאורה
צ'אוריסקו
אף פעם הוא לא היית בעיר, אבל שמע עליה רבות
הוא היה במדיטציה על הסיפון כאשר השמש זורחת לשמאלו, מנצנצת על משהו בסופת החול שעוטפת את הארץ ממול הספינה..היבשה קרובה, אבל האם היבשה הנכונה? האם הגעתם אל העיר? ואם כן,היכן הספינות שאמורות לשוט בכל מקום בסביבתה? או יושב וחושב...הוא נהיה עצבני יותר ויותר ככול שהימים עוברים...מאז החטיפה רק הכתיבה הרגיעה אותו הוא שלף את מברשת הכסף שלו בכול זמן פנוי ופתח את ספרו "ההלכות הטהורות ע"פ הנזיר האדום" שם קצת בנאלי אבל אפשר להתמודד איתו לאחר ההקדמה הוא החל לכתוב את הפרק הראשון דבר שהיה לו קצת קשה מאיפה להתחיל ? האם דווקא בההארות הטהורות ? או הציווים הוא ידע שאליו לשכנע את עצמו באיזשהו מובן הוא לא היה מוכן לוותר על אמונתו על מנת לחשוב שהוא תועבה הוא לא והוא צריך למצוא את ההוכחה לכך העיר הזאת יכול לשמש אותו נפלא אבל היכן הספינות ? חושב או כשהוא קם אל עבר אחד מהמלחים על מנת לשאול אותו "אדוני האם זאת היבשה ?" המלח נבהל מעט כאשר אתה זז, אתה קולט שהוא צפה בך בזמן ששקעת בכתיבה.. "כ.. כן אדוני הנזיר, סופות החול מאוד נפוצות בסביבה הזאת, אבל צ'אוריסקו אמורה עוד להיות רחוקה , וגם האדמה"
"אה תודה לך אדון נכבד " הוא אומר בשלווה שלווה שרק שעת כתיבה מהנה יכלה להפיג ,לא היו לו הרבה עיסוקים אבל אליו למצוא דרך להרגיע את עצמו "אפשר לשאול אם אפשר לעזור בעבודות מסוימות ? אני מרגיש לא בנוח אם העובדה שאני על הסיפון ואין ביכולתי לעשות דבר זה גם יפיג מאט מטח שהצטבר אצלי בשבועות האחרונים יש לך איזושהיא עבודה בשבילי ? " הוא שואל . "אה.. אממ.." או נאנח "אני מבין שלא תודה רבה לך מי ייתן והדרקונים יברכו מי ייתן ומלה יעניק לך מברכתו ודאנא'אד יעזור לך בים הקשה אבקש מהקפטן עבודה " הוא אומר ועולה לתא הקברניט בעודו מנסה לחשוב על עבודה מתאימה ~אני צריך גם להכניס אותו לביוגרפיה שלי מי יודע אולי הוא יהיה אדם חשוב~ אתה רואה את הקפטן על הסיפון העליון, מביט בערפל עם משקפת מאיכות מעולה, הבעת פניו מוטרדת או עולה אל הסיפון נראה שהוא טיפה מתחיל להיות מוטרד ~למה הוא הסתכל עליי בכלל? אני מקווה שזו לא מלכודת למה נמאס לי מהם כבר~ או נאנח ומתייצב מאחורי הקפטן "שלום לך אדוני הקפטן יש דבר מה שמטריד אותך ?" הוא מסתובב אליך "או, שלום לך. זה שום דבר, פשוט.." הוא מחווה אל סופת החול המרוחקת "אנחנו לא אמורים להיות קרובים לחוף בכלל" הוא אומר "אנחנו אמורים להיות במים הטריטוריאלים של הממלכה, לעצור באי קטן לחדש אספקה ולדון עם כמה ספקים בנושא הסחורה והמיסוי, ולהמשיך לצ'אוריסקו משום מה, הגענו לחוף מערבי" או נשמע מופתע "חוף מערבי ? אבל זה בכלל בכיוון השני האם המפות שלך הטעו אתכם ? איך יכול להיות שנסענו מזרחה והגענו מערבה ?" שואל או בתדהמה . "סליחה, דרומי..אני לא ממש מבין את זה, כל הזרמים היו מושלמים, הכל היה ממש שליו.. לא קרה שום דבר שהיה עשוי לגרום לשינוי קיצוני כל כך במסלול ,וחוץ מזה.." הוא מושיט לך את המשקפת, מצביע על הבוהק בשמיים
או לוקח את המשקפת ומסתכל לאותו כיוון מנסה לראות למה הקפטן התכוון . "אז אתה הולך לעשות משהו? אולי לשלוח אנשים לחוף לראות איפה אנחנו ? זה נראה מוזר מדי איך אנחנו נדע שאנחנו בכיוון הנכון בכלל?" שואל או תוך התבוננות במשקפת. מגדל בדולח נוצץ בשמיים, בגובה בלתי אפשרי.. אתה זוכר את סאיון מעלה אותו מתוך החול, מתיך אותו בכוח מהות טהורה ומעצבו בעזרת יסודנים ששכנעת להשתתף בפרויקט. מבצע שהשמיים עצמם אישרו שיישאר אחריכם, כמה שזה בלתי סביר בשביל שליטי הבריאה "אנחנו לא אמורים להיות כאן נזיר, אבל אני יודע בדיוק איפה אנחנו,עיר הבדולח ,צ'אוריסקו"
"אבל ? מה זה המגדל שם ? אם אנחנו בעיר אני מניח שזה סימן טוב אבל היכן הספינות קפטן ? האם העיר לא אמורה להיות עיר נמל שוקקת ?" שואל או תוך התבוננות במגדל הבדולח ~יכול להיות שאנחנו שטים באוויר ? מה בשם מלה השטות הזאת ! האסיש תן לי כוח להתמודד אם האתגרים שעומדים בפני ! ~ "אני יודע, זה גם מטריד אותי. אבל אין שום חוף אחר בבריאה עם מגדלים כאלה.." הקפטן מניד בראשו במבט מוטרד "פשוט לא מסתדר" הסופה מתחילה להיחלש, ומגדלים נוספים מתחילים להופיע השמש משתקפת בבדולח באופן מרהיב, ממלאת את הסופה בצבעים וצורות מכושפות אש המדבר, שנראה בעידנים עברו ממרחק אלף אלפי מיילים אל תוך הים, וקרא לספינות לבוא אל מקור העושר הבלתי נדלה
רעיון של ניראל
"אם כך קפטן בוא תיתן לי לחקור את זה תן לי סירה ויומיים על מנת לחקור היכן אנחנו כי החוף הזה נראה מטריד האם זאת באמת העיר או שאנחנו עומדים מול תגלית של עיר שלמה אחרת קפטן ? בהחלט דבר ששווה לבדוק אני ממליץ לשלוח צוות לחוף שיחקרו או שתשלח רק אותי אם אני אחזור תוך פחות מיומים תדע שהדבר בטוח אם אתעכב תדע שאנחנו במקום עוין אני מוכן להתנדב לצאת ולסרוק את החוף אם זו בכלל ציארוסאקורו " אומר או .
"אתה, לבדך?" הקפטן פונה אליך בטון לא מאמין "זו איננה צ'אוריסק נזיר! ראיתי את העיר אלף פעמים, והיא מרהיבה ממנה פי כמה ,זאת על פני זו שאני מכיר, הכוונה אני מזהה מספר מגדלים כאן, אבל הרוב בכלל לא נמצא בעיר הנמל!"
"אז אם כך תשמח קפטן ! כי כרגע אנחנו עומדים אולי מול תגלית המאה ! עיר שלמה שנחשפת על החול ובכול זאת אמליץ לך לנסות לשלוח אותי או צוות סריקה נוסף אלינו להיות בטוחים שהעיר באמת נטושה ולא הגענו לעיר עוינת חייבים להיות בטוחים במאה אחוזים בכך " אומר או .
הוא מניד בראשו "לא לא נזיר, אין סיכוי. מאה אחוזים שזה מאחז חופש, אני מרגיש את משיכת הצבעים הלא-טבעיים האלה גם כשאני לא מביט בהם ישירות, זו מלכודת. אני מוכן להתערב על כך שהזיוף הזה בלע כבר יותר מספינה אחת"
הוא מתחיל ללכת לכיוון המלח הקרוב, הבעתו מתחילה להיעשות מפוחדת ועוד מגדלים מחשפים...
"מלכודת בני פיה ? אז מה אתה מציע לעשות קפטן ? אני מניח שנצטרך לנסות לדבר אם אדוני מאחז החופש הזה כי לא נראה לי שהם יתנו לנו ללכת משום מה....יש לך רעיון נוסף קפטן ?"
הוא נעצר, הלום רעם, פונה אליך
"לדבר עם האדונים?!"
"יצאת מדעתך?!"
"לא יצאתי מדעתי קפטן אני הגיוני מישהו מוכרח לחלץ את האנשים האלו ובשם האסיש אני מוכן להיות זה אין ספק בכלל שזה או זה או שנמות אלא אם יש לך תוכנית אחרת אדוני הקפטן אני מציע את עצמי על מנת שתוכלו לברוח אך יש לך תוכניות אחרות לצאת מהמקום הזה ? "
הוא נעצר, נושם עמוק, מביט ישירות בעיניך בפעם השנייה הפעם הראשונה הייתה כשהוא הסכים לקחת אותך איתו
"זה טירוף, אבל סביר להניח שאתה צודק. רק' דבר אחד עלי לדעת בוודאות לפני שאני מסכים-"
הוא מנמיך את קולו ללחישה "אתה נשגב?"
או צוחק "נשגב ? הרי מהו נשגב ? האמונה הטהורה מונעת מאיתנו להיות כול נשגב חוץ מדם דרקון וכך אעשה לא אשקר לך איני חושב שפירשו את האמונה הטהורה נכונה כי הרי אפילו בכתבי חמשת אצבעות הג'ייד מלה לוקח את מקום אחיו ויוצר את הכלא לחפצי המשוקצים לכן אני מאמין שהאדם עושה את עצמו ולא הנשגבות את האדם ולכן תהיה יותר ספציפי על איזה נשגב אתה מדבר ?"
הקפטן מחוויר, ומסנן בקול שגובל באימה "לא משנה"
"כן, או, לא?"
העור שלו הולך ומאבד גוון, ועיניו מתחילות לאבד צבע גם הן..
"אך אליי לשאול את השאלה הזאת אליך קפטן כדאי לדעת מה תהיה תגובתך האם אתה נשגב ?" הוא שואל כשידיו מתקרבות לאט אל חרבותיו .
הקפטן נסוג לאחור, מתחיל לדבר בהברות מקוטעות "ל-לא, א-אני דם-אלים, אני, חייב.. תשובה!"
אתה רואה את אישתך נשקפת בעיניו
ועשרות רוחות נחתכות לחלקים בחרבותיך
"דם אלים ?! אולי גועל הייתי אומר כן אני נשגב ! דם דרקון במלוא רוחי ונשמתי משרתם של הדרקונים אך דם אלים אינך הוא משהו בך שונה וכדאי שתגיד לי מה "
ברגע שהמילה 'כן' יוצאת מדל שפתיך, הקפטן נסוג לאחור, חוזר לנשום
הצבע מתחיל לחזור לפניו
הוא נושם עמוק, לאט
"יש לך אישור לרדת, נחכה לך יומיים. אני לא קשור ליצור שחטף אותה, מי שהיא לא תהיה, מי שהוא לא יהיה."
הוא לא מביט בך, אוחז בגופו
נראה שמה שלא קרה, זה עייף אותו באורח שקשה לתאר במילים
אתה חש בישות רוחנית מרחפת לצידו, סביבו, בתוכו. לא בדיוק דיבוק, יותר... כמו היחס בין שני עצים הגדלים אחד אל תוך השני.ישות של מוות הוא עצמו ער, לא בן תמותה רגיל
הישות אינה חזקה במיוחד, אבל יש לה טעם של מוות רוח רפאים.
"אבל איך אתה יודע זאת ? האם קראת את מחשבותיי ? איך אוכל לסמוך אליך קפטן שאינך משרת את המפלצת שחטפה אותה ? הרי אני חש ברוח הרפאים שבתוכך אני לא יכול לסמוך אליך קפטן שזו לא מלכודת שלך מי שלח אותך ומה אתה רוצה ממני ? "
הוא נשען על המעקה, מקיא אל תוך הים
או עדיין עומד נחוש כשידיו על ניצבי חרבותיו מוכן לכול הפתעה או פעולה .
קפטן! אתה בסדר?" המלח הצעיר מתקרב אליכם
"גועל אם אתה חייב, מקיים קשרים עם אב קדמון. אני רואה אל תוך הנפש, לא קשור לאבירי מוות." הוא מסנן בזמן שהוא מכסה את פיו, בשביל שלא להקיא כמו גם בשביל להסתיר את דבריו מהמלח הצעיר
הוא נראה כרגע כאילו הוא יכול להזיק, אולי, למקקים. לא כל שכן לנשגב כמוך"אם כך אני מקווה מאוד שיהיו לך חיים טובים כי ככול הנראה אתה הולך לנטוש אותי על החוף אבל תזכור שאני מוכן לנסות להציל אותך ותחשוב על כך כאשר תחיה את חייך אני מקווה שתמצא את מקומך הראוי קפטן ותודה רבה על הנסיעה " הוא אומר ויורד בעודו מחפש סירת הצלה על מנת שיוכלו להוריד אותו על החוף.
המלח בוהה בך בזמן שאתה מתרחק, וקפטן קורא אחריך "אהיה כאן עוד יומיים, ואשלח לך אוכל לחוף בערבים. אני מאחל לך הצלחה בדרכך."
אתה מוצא סירה, ומתחיל להוריד אותה אל המים..
.
