"לפני שנים לאין ספור,על גדות אגם קוינן,היתעוררו להם הבכירים.לפני שנים לאין מספור על גדות אגם קוינן,הילכו להם בני השירים.לפני שנים לאין ספור,על גדות אגם קוינן,הישביעו עיניהם,מראות אשר לא ראו קודם.לפני שנים לאין מספור,על גדות אדם קוינן,בטרם בני ריקוד ומנגינה,כששלטו עוד בני משל האל...אך הצל עוד שלט,לקרב מול התשע שעט, ולמדו הבכירים פחד,שלא ידעו קודם..."
לפני מאות שנים קמו הבכירים על שפות אגם קוינן,מעטים הם היו,אך חכמים ויפים יותר מכל אשר היה בעבר.
ומראשיתם נחלקו לארבע שבטים:הנולדור רבי העוצמה והשאיפות,הונייר החכמים והשקטים אשר ראו ללב אחרים,
הסינדר המוכשרים מכל בנגן ושירה,והתאינרי,אשר יותר מכל הוקירו את צלילי הטבע,הדי מנגינת הראשית,והוקירו את הטבע יותר מכל אשר יעלה מי בליבו...מלך אדיר היה ניירודור,מלך הנולדור,והגדול שבלוחמים בתקופתו.ובניו היו פאלאדר,לוחם משכמו ומעלה,שהיה אומן דגול בבניה,ותמיד חשב על כיצד להביס את הצל,פאנוליין,לוחם אדיר אף מאחיו,שאפתן ויפה תואר,אך מעולם לא היה חכם כאחיו,ורנפיין,רב חוכמה ויופי אף יותר מאחיו,מתאב לחימה וידידם הקרוב של הונייר.ומלך הסינדר היה איינן,וביתו הבכורה הייתה מיסטאלה,והיא נישאה לניילודור מלך הנולדור.ובנו השני היה לאורלנד,קשת אדיר וכריזמטי,נגן גדול מכל אשר מקדם,ובנו השלישי היה סטפיוס,וידיד אמיץ היה הוא לנולדור קרובי אחותו,ועיקש וגאוותן כמוהם היה,ובתו הרביעית הייתה מיריאל,והיא אהבה את היערות יותר מכל,ושיריה יפים היו ונוגים,וכל הטלרי והסינדר הלכו אחר יופיה וחוכמתה,ובן נוסף היה לו,קטן ורך בימים,ושם לא היה לו,אך לימים ניקרא ספיין,"טעם הגורל".ומלכי התאינרי שניים היו,אוארניין,החכם ואוהב השירה,וראונין,הראיליסטי והקשה,שהיה דומה לנולדור בעיקשותו,גם אם נפל מהם בכישרונו.ובני אוארניין היו אוסטרולד החכם,שאהב להאזין לטבע זמן רב,וקונדס,שהיה מקדם אהוד הסינדר,ונישא למיריאל,ואחרונה הייתה אוליינדה,החכמה בבנות התאינרי, והיא הטיבה לשיר טוב מכל אשר מקדם,זולת הדלנאייר עצמם,והיא אהבה יותר מכל את הכוכבים,ובילתה זמנה בשירה לצד הסינדר.ולרוארנין בן אחד היה,קלבורן,והוא אהב מאז או מעולם את המים.ומלך אדיר וחכם מכל אשר מקדם היה ניאונורין,מלך הוניר,אך במישפחתו לא יתמקד סיפור זה,ולכן לא יפורטו קורותיה.
והנה,יום אחד,קצה נפשו של פאלדאר בחוסר המעש,והוא אסף סביבו אנשים,ויצא ליער לחקור בכיווןם ההרים אשר היתנסאו מצפון.והוא הלך,ואז שמע כל פרסות,ואביר שחור הופיע,וסביבו רוחות רעות,והוא חיסל שניים ממרעי פאלאדר,ופאלדאר,אשר לא ידע עד כה מלחמה,ולא נכון בידו נשק,נימלט חזרה לקוינן.והוא סיפר את אשר ידע,
והונייר גערו בנולדור על טיפשותם אשר משכה אליהם את הרעה.אז החליט לאורלנד לבדוק את אשר ראה פאלאדר בן-דודו,ויצא לחקור.והוא חדר עמוק ליער,ואז רדפו אותו רוחות רעות,והוא הדפן בנגינתו וברח חזרה לקוינן.מאז לא הוסיפו האלפים לצאת את קוינן,כי כל אדם אשר היתרחק יתר-על המידה אשר אינו היה מנסיכי האלפים אבד ולא שב.
ואז יום אחד חזר אחד מין הנולדור שאבד,גאורדין שמו,וסיפר בקוצר נשימה ובפחד את אשר ראה.והוא אמר שהם ניחטפו על ידי האביר האפל והרשע,ואם האדמה המוועיתה,ומלך האוויר הנורא ומלכת הכוכבים האימתנית,ומפלצת הקרח הגדולה,והם עמדו לענות אותם עינויי נצח.ואז,הופיע מלך נישגב ונעלה,כתר להבה לראשו,וחרב נוראה בידו,והוא לחם במפלצות והרחיקן,והפציר באלפים לבוא איתו.אבל רק הוא בא עימו,והשאר בעיקשותם ובעוד הם שרויים תחת קסמי מפלצת הכוכבים סרבו לבוא ומתו.ואותו שר אש נישגב אמר לו שהוא יהיה נביאו,ושאליו למסור את דברו זה לאלפים:"כוחי הולך ואוזל אל מול המפלצות הנוראות,ולא אוכל עוד להחזיק בקוינן בביטחה,ובעוד שלושה ימים תבוא מפלצת הקרח מהאגם ותחסל אתכם.אבל יש תיקווה:מי שרוצה להינצל,שיבוא צפון אם שליחי,ושם אקח אותם למצודתי,והם יהיו מוגנים מהמפלצות הנוראות"במשך שלושה ימים קרעו ויכוחים את מחנות האלפים,וגאורדין גילה עצבנות הולכת וגוברת אל מי שלא עשה את אשר אמר,ואש בערה סביבו בזעמו.לבסוף הלכו מרבית הנולדור, אך לא איש מניסיכיהם,ורבים מהסינדר,בראשות סטפויוס,ואורלנד ניקרא בן נאמנותו לביו לבין אהבתו לאחיו,ולבסוף בעידוד פאלאדר נישאר.וראורנין הלך בראשות רבים מבני התאירני.אבל מין ההונייר לא בא איש,והם נעצבו על עיקשות מרעיהם,ונישארו בקוינן.אז,דקות ספורות לפני זמן בוא המפלצת,הפציר בהם פעם אחרונה גאורדין
לבוא,או משה סירבו,אפפה אותו אש,ואש הקיפה את קוינן והמים קפאו והיתגבשו לכדי מפלצת.אך ולאורלנד לחמו בנגינותיהם במפלצת,והמים חזרו לצורתם ורוחות רעות יצמאו מהם ונימלטו.אז צעק גאורדין שהוא ינקום,והוא הפך אפוף צל,ונעלם.אך אז הבזיקה במקומו להבה,והופיע יצור צל גבוהה ואפוף אש,באלור.זמן רב לחמו האלפים בבאלור,ואוליינדה קראה לעזרת הכוכבים,וגבורת לוחמי הנולדור,וכוכבי שיריה של אוליינדה,ולהבותיה הזהובות של מנגינת לאורלנד הכריעו אותו לבסוף,והאש כבתה והוא נימלט.אך ניירודור,ניפצע קשה,והפציר בפאלאדר לשחרר את אנשיו,והוא שקע בשינה.אז יצאו הנולדור והסינדר הנותרים,ולאורלנד אוליינדה ופאלאדר ריגלו אחרי השיירה,וראו שהצללים קיבצו את כל האלפים יחדיו,לצד ההרים.והם ראו כי שלושה מפקדים לצבא:הבאלור הפצוע,שהיה כפי הניראה שר הצבא,בלרוג עצום,שהיה כפי הניראה ראש הצבא בקרב,ואביר שחור רגיל בעל חיוך ערמומי,ונימת קול עוקצנית,שהבהירו שהוא זה שאחרי פה,תחת האדון הגדול.המפקדים דיברו ביניהם על זה שהם צריכים לחקות כאן עד שיבוא האדון ויבצע את "השינוי".פאלדאר הוביל את האלפים לקרב,והם לחמו בבלרוגים,והאביר השחור נימלט אם קבוצת אלפים שלמצער כללה את כל האלפים האצילים ביותר,ונימלט.עבדיו הובילו עוד כמה אלפים מחוץ לשדה הקרב,ולא ניראו שוב.אך לא שירי אוליינדה ולא מנגינת לאורלנד,ואף לא גבורת הנולדור ותושיית פאלאדר ופאנוליין עזרה.ואז לפתע הופיע ניירודור הגוסס,והכריע את האדיר בבלרוגים,ולחם ברוחות הרעות.ואז חטף הבלרוג הפצוע את אוליינדה,ואש אפפה אותה והיא צעקה לעזרה.אז בא לאורלנד,ובשירים מרובים מסופר על קרב השירים ביניהם,עד אשר הרפה מעט הבלרוג,ואוליינדה שרה מילות כוח של הכוכבים,והבלרוג הוכרע בידי מנגינת השניים,וגופו הושמד ונפשו עברה משם.אז ניתפזר הצבא,וניירודור הגוסס ניפרד מבניו,ומת,ופאלדר הוכרז מלך על הנולדור.והוא אסף את כל האלפים,ועמד לצאת חזרה לקוינן.אך לאורלנד אסף לא הסכים לוותר,ויצא למצוא את אחיו.ואוליינדה חפצה לצאת עימו,אך אביה אסר עליה,והוא יצא לדרך אם חמישה מנאמניו.
זמן רב הוא הילך לאור הכוכבים,ואז לפתע ראה רוחות רעות,מדברות ביניהן על שמיה עד השינוי.ולאורלנד יצא ולחם בהם.ואז ניתגלה לו שנפל למלכודת,ורוחות באו מכל עבר,והאביר השחור דיבר אליו.ושמו היה קנואורן[אם O כפולה],ואדונו ת'פרון,והוא אמר ללאולנד שכל רצונו ורצון אדונו הוא לשנות את האלפים כדי שיהיו עמידים בפני המפלצות,והבטיח ללאורלנד כל שיירצה בתמורה להיצטרפותו.זמן רב שוחחו השניים,ולבסוף מאס לאולנד בליבו הקודר של קנואורון,והוא לחם במפלצותיו ונימלט.
באותו הזמן שבו פאלאדר והאלפים לקוינן,ומצאו שהונייר נישארו שם.והונייר גערו בנולדור על הרעות שהביאו,ומריבה החלה.ואז נישמע קול פרסות,ובזוכרם את הפרשים האפלים ברחו מרבית האלפים והיסתתרו.ואז ניכנס לקוינן אביר על סוס לבן,ואורו האיר את האגם כולו.והוא סיפר לנולדור שהוא אבירם של אדוני השמיים האדמה הכוכבים והים,
ושהוא בא להביאם לעולם של טוב.אך אז שם לב לפצועיהם,ושאל את אשר קרא,והם סיפרו לו על הצל בצפון מערב,
והוא ניוועת,ואמר להם שיחזור ביום מין הימים,והלך.אז חזר לאורלנד מוועת,וזמן מה לקח לו עד אשר חזר אל אשתונותיו,ואז היתחתן אם אוליינדה,ואיינון,בצערו על בנו הקטן שמת,קרא לתינוקו ספיין,"טעם הגורל".
וזמן רב מאד עבר,וללאורלנד נולד בן,אסלדור,ואסלדור היה יפה ותמיר כאביו,ואהב את הקרב והשירה גם יחד,והוא היה רעה טוב לנולדור שאריו.ולפאלדאר נולד האורל,והוא שחור שיער וירוק עיניים,ואהב הוא קרבות כמו אביו,ודמה לו בכל,על-אף שנפל מימנו במיספר דברים.ונולדה לו גם אריין,והיא אהבה את הסינדר והיערות,והילכה לצידם מאז ומעולם.וספיין גדל,והפך להיות ראה הונייר,וזהוב שער וירוק עיניים היהדומה לונייר יותר מכל.
ובכל הזמן הזה,שאין מי שספרו להוציא הלדנאייר,היו רעידות אדמה גדולות,ורעש רב,ואש וגופרית היתנשאו מצפון-מערב.ובזמן הזה יצא פאלאדר בראשו אנשיו אל היערות,מזרחה,לחפש דבר מה מעניין.וזמן רב הוא הילך, לאורך כל אותו תקופה,ואז,כאשר נסתימו הרעידות,הגיע לקוינן לפתע...אז סיפר את סיפורו,וכל האלפים תמהו על הדברים הללו.ואז הגיע בשנית הפרש,וקאה את האלפים לבוא עימו מערבה לממלכה הברוכה.והאלפים היתחבטו בהחלטה,ולבסוף יצאו כולם,למעט מיריאל בעלה ואנשיה,שלא יכלו לשאת את מחשבת עזיבת היערות.והם הלכו מערבה זמן רב,ואז חצו את ההרים.ואז בחרו ואביו לטייל,ומצאו יער עצום,והחליטו להישאר שם.אך ספיין חפץ כמו ידידיו הסינדר להגיע למערב,ונפרד מהם.אז הגיע השיירה למפרץ גדול מוקף הרים,וקלבורן קבע בו את מישכנו.
וזמן רב היתחבט בדעתו האם להישאר לצד שאריו או לשוט למערב אם אחיו.אך פאנוליין הגאוותן הכריז כנגדו בגאון כי אם ישאר בארץ התיכונה יאלץ לוותר על כתר "מלך הנולדור",ויצטרך להיסתפק בתואר "מלך הנולדור בארץ התיכונה".פאלאדר הזועם לקח פיגיו עץ,ואמר שזהוא הסמל של שמלך הנולדור של הארץ התיכונה,משום שזהוא תואר חסר משמעות,ולקח פרח אם חור באמצע,וענד אותו כטבעת,ואמר שזזהויא הטבעת המלכותית,המסמלת את השליטה על הנולדור במערב.והוא לעג לשני אחיו,ולקח לו את שני אלו,ועבר מערבה עימם,ולא ידע כי הנולדור יאבקו על שני אלו זמן רב...
המשך אחר-כך.
לפני מאות שנים קמו הבכירים על שפות אגם קוינן,מעטים הם היו,אך חכמים ויפים יותר מכל אשר היה בעבר.
ומראשיתם נחלקו לארבע שבטים:הנולדור רבי העוצמה והשאיפות,הונייר החכמים והשקטים אשר ראו ללב אחרים,
הסינדר המוכשרים מכל בנגן ושירה,והתאינרי,אשר יותר מכל הוקירו את צלילי הטבע,הדי מנגינת הראשית,והוקירו את הטבע יותר מכל אשר יעלה מי בליבו...מלך אדיר היה ניירודור,מלך הנולדור,והגדול שבלוחמים בתקופתו.ובניו היו פאלאדר,לוחם משכמו ומעלה,שהיה אומן דגול בבניה,ותמיד חשב על כיצד להביס את הצל,פאנוליין,לוחם אדיר אף מאחיו,שאפתן ויפה תואר,אך מעולם לא היה חכם כאחיו,ורנפיין,רב חוכמה ויופי אף יותר מאחיו,מתאב לחימה וידידם הקרוב של הונייר.ומלך הסינדר היה איינן,וביתו הבכורה הייתה מיסטאלה,והיא נישאה לניילודור מלך הנולדור.ובנו השני היה לאורלנד,קשת אדיר וכריזמטי,נגן גדול מכל אשר מקדם,ובנו השלישי היה סטפיוס,וידיד אמיץ היה הוא לנולדור קרובי אחותו,ועיקש וגאוותן כמוהם היה,ובתו הרביעית הייתה מיריאל,והיא אהבה את היערות יותר מכל,ושיריה יפים היו ונוגים,וכל הטלרי והסינדר הלכו אחר יופיה וחוכמתה,ובן נוסף היה לו,קטן ורך בימים,ושם לא היה לו,אך לימים ניקרא ספיין,"טעם הגורל".ומלכי התאינרי שניים היו,אוארניין,החכם ואוהב השירה,וראונין,הראיליסטי והקשה,שהיה דומה לנולדור בעיקשותו,גם אם נפל מהם בכישרונו.ובני אוארניין היו אוסטרולד החכם,שאהב להאזין לטבע זמן רב,וקונדס,שהיה מקדם אהוד הסינדר,ונישא למיריאל,ואחרונה הייתה אוליינדה,החכמה בבנות התאינרי, והיא הטיבה לשיר טוב מכל אשר מקדם,זולת הדלנאייר עצמם,והיא אהבה יותר מכל את הכוכבים,ובילתה זמנה בשירה לצד הסינדר.ולרוארנין בן אחד היה,קלבורן,והוא אהב מאז או מעולם את המים.ומלך אדיר וחכם מכל אשר מקדם היה ניאונורין,מלך הוניר,אך במישפחתו לא יתמקד סיפור זה,ולכן לא יפורטו קורותיה.
והנה,יום אחד,קצה נפשו של פאלדאר בחוסר המעש,והוא אסף סביבו אנשים,ויצא ליער לחקור בכיווןם ההרים אשר היתנסאו מצפון.והוא הלך,ואז שמע כל פרסות,ואביר שחור הופיע,וסביבו רוחות רעות,והוא חיסל שניים ממרעי פאלאדר,ופאלדאר,אשר לא ידע עד כה מלחמה,ולא נכון בידו נשק,נימלט חזרה לקוינן.והוא סיפר את אשר ידע,
והונייר גערו בנולדור על טיפשותם אשר משכה אליהם את הרעה.אז החליט לאורלנד לבדוק את אשר ראה פאלאדר בן-דודו,ויצא לחקור.והוא חדר עמוק ליער,ואז רדפו אותו רוחות רעות,והוא הדפן בנגינתו וברח חזרה לקוינן.מאז לא הוסיפו האלפים לצאת את קוינן,כי כל אדם אשר היתרחק יתר-על המידה אשר אינו היה מנסיכי האלפים אבד ולא שב.
ואז יום אחד חזר אחד מין הנולדור שאבד,גאורדין שמו,וסיפר בקוצר נשימה ובפחד את אשר ראה.והוא אמר שהם ניחטפו על ידי האביר האפל והרשע,ואם האדמה המוועיתה,ומלך האוויר הנורא ומלכת הכוכבים האימתנית,ומפלצת הקרח הגדולה,והם עמדו לענות אותם עינויי נצח.ואז,הופיע מלך נישגב ונעלה,כתר להבה לראשו,וחרב נוראה בידו,והוא לחם במפלצות והרחיקן,והפציר באלפים לבוא איתו.אבל רק הוא בא עימו,והשאר בעיקשותם ובעוד הם שרויים תחת קסמי מפלצת הכוכבים סרבו לבוא ומתו.ואותו שר אש נישגב אמר לו שהוא יהיה נביאו,ושאליו למסור את דברו זה לאלפים:"כוחי הולך ואוזל אל מול המפלצות הנוראות,ולא אוכל עוד להחזיק בקוינן בביטחה,ובעוד שלושה ימים תבוא מפלצת הקרח מהאגם ותחסל אתכם.אבל יש תיקווה:מי שרוצה להינצל,שיבוא צפון אם שליחי,ושם אקח אותם למצודתי,והם יהיו מוגנים מהמפלצות הנוראות"במשך שלושה ימים קרעו ויכוחים את מחנות האלפים,וגאורדין גילה עצבנות הולכת וגוברת אל מי שלא עשה את אשר אמר,ואש בערה סביבו בזעמו.לבסוף הלכו מרבית הנולדור, אך לא איש מניסיכיהם,ורבים מהסינדר,בראשות סטפויוס,ואורלנד ניקרא בן נאמנותו לביו לבין אהבתו לאחיו,ולבסוף בעידוד פאלאדר נישאר.וראורנין הלך בראשות רבים מבני התאירני.אבל מין ההונייר לא בא איש,והם נעצבו על עיקשות מרעיהם,ונישארו בקוינן.אז,דקות ספורות לפני זמן בוא המפלצת,הפציר בהם פעם אחרונה גאורדין
לבוא,או משה סירבו,אפפה אותו אש,ואש הקיפה את קוינן והמים קפאו והיתגבשו לכדי מפלצת.אך ולאורלנד לחמו בנגינותיהם במפלצת,והמים חזרו לצורתם ורוחות רעות יצמאו מהם ונימלטו.אז צעק גאורדין שהוא ינקום,והוא הפך אפוף צל,ונעלם.אך אז הבזיקה במקומו להבה,והופיע יצור צל גבוהה ואפוף אש,באלור.זמן רב לחמו האלפים בבאלור,ואוליינדה קראה לעזרת הכוכבים,וגבורת לוחמי הנולדור,וכוכבי שיריה של אוליינדה,ולהבותיה הזהובות של מנגינת לאורלנד הכריעו אותו לבסוף,והאש כבתה והוא נימלט.אך ניירודור,ניפצע קשה,והפציר בפאלאדר לשחרר את אנשיו,והוא שקע בשינה.אז יצאו הנולדור והסינדר הנותרים,ולאורלנד אוליינדה ופאלאדר ריגלו אחרי השיירה,וראו שהצללים קיבצו את כל האלפים יחדיו,לצד ההרים.והם ראו כי שלושה מפקדים לצבא:הבאלור הפצוע,שהיה כפי הניראה שר הצבא,בלרוג עצום,שהיה כפי הניראה ראש הצבא בקרב,ואביר שחור רגיל בעל חיוך ערמומי,ונימת קול עוקצנית,שהבהירו שהוא זה שאחרי פה,תחת האדון הגדול.המפקדים דיברו ביניהם על זה שהם צריכים לחקות כאן עד שיבוא האדון ויבצע את "השינוי".פאלדאר הוביל את האלפים לקרב,והם לחמו בבלרוגים,והאביר השחור נימלט אם קבוצת אלפים שלמצער כללה את כל האלפים האצילים ביותר,ונימלט.עבדיו הובילו עוד כמה אלפים מחוץ לשדה הקרב,ולא ניראו שוב.אך לא שירי אוליינדה ולא מנגינת לאורלנד,ואף לא גבורת הנולדור ותושיית פאלאדר ופאנוליין עזרה.ואז לפתע הופיע ניירודור הגוסס,והכריע את האדיר בבלרוגים,ולחם ברוחות הרעות.ואז חטף הבלרוג הפצוע את אוליינדה,ואש אפפה אותה והיא צעקה לעזרה.אז בא לאורלנד,ובשירים מרובים מסופר על קרב השירים ביניהם,עד אשר הרפה מעט הבלרוג,ואוליינדה שרה מילות כוח של הכוכבים,והבלרוג הוכרע בידי מנגינת השניים,וגופו הושמד ונפשו עברה משם.אז ניתפזר הצבא,וניירודור הגוסס ניפרד מבניו,ומת,ופאלדר הוכרז מלך על הנולדור.והוא אסף את כל האלפים,ועמד לצאת חזרה לקוינן.אך לאורלנד אסף לא הסכים לוותר,ויצא למצוא את אחיו.ואוליינדה חפצה לצאת עימו,אך אביה אסר עליה,והוא יצא לדרך אם חמישה מנאמניו.
זמן רב הוא הילך לאור הכוכבים,ואז לפתע ראה רוחות רעות,מדברות ביניהן על שמיה עד השינוי.ולאורלנד יצא ולחם בהם.ואז ניתגלה לו שנפל למלכודת,ורוחות באו מכל עבר,והאביר השחור דיבר אליו.ושמו היה קנואורן[אם O כפולה],ואדונו ת'פרון,והוא אמר ללאולנד שכל רצונו ורצון אדונו הוא לשנות את האלפים כדי שיהיו עמידים בפני המפלצות,והבטיח ללאורלנד כל שיירצה בתמורה להיצטרפותו.זמן רב שוחחו השניים,ולבסוף מאס לאולנד בליבו הקודר של קנואורון,והוא לחם במפלצותיו ונימלט.
באותו הזמן שבו פאלאדר והאלפים לקוינן,ומצאו שהונייר נישארו שם.והונייר גערו בנולדור על הרעות שהביאו,ומריבה החלה.ואז נישמע קול פרסות,ובזוכרם את הפרשים האפלים ברחו מרבית האלפים והיסתתרו.ואז ניכנס לקוינן אביר על סוס לבן,ואורו האיר את האגם כולו.והוא סיפר לנולדור שהוא אבירם של אדוני השמיים האדמה הכוכבים והים,
ושהוא בא להביאם לעולם של טוב.אך אז שם לב לפצועיהם,ושאל את אשר קרא,והם סיפרו לו על הצל בצפון מערב,
והוא ניוועת,ואמר להם שיחזור ביום מין הימים,והלך.אז חזר לאורלנד מוועת,וזמן מה לקח לו עד אשר חזר אל אשתונותיו,ואז היתחתן אם אוליינדה,ואיינון,בצערו על בנו הקטן שמת,קרא לתינוקו ספיין,"טעם הגורל".
וזמן רב מאד עבר,וללאורלנד נולד בן,אסלדור,ואסלדור היה יפה ותמיר כאביו,ואהב את הקרב והשירה גם יחד,והוא היה רעה טוב לנולדור שאריו.ולפאלדאר נולד האורל,והוא שחור שיער וירוק עיניים,ואהב הוא קרבות כמו אביו,ודמה לו בכל,על-אף שנפל מימנו במיספר דברים.ונולדה לו גם אריין,והיא אהבה את הסינדר והיערות,והילכה לצידם מאז ומעולם.וספיין גדל,והפך להיות ראה הונייר,וזהוב שער וירוק עיניים היהדומה לונייר יותר מכל.
ובכל הזמן הזה,שאין מי שספרו להוציא הלדנאייר,היו רעידות אדמה גדולות,ורעש רב,ואש וגופרית היתנשאו מצפון-מערב.ובזמן הזה יצא פאלאדר בראשו אנשיו אל היערות,מזרחה,לחפש דבר מה מעניין.וזמן רב הוא הילך, לאורך כל אותו תקופה,ואז,כאשר נסתימו הרעידות,הגיע לקוינן לפתע...אז סיפר את סיפורו,וכל האלפים תמהו על הדברים הללו.ואז הגיע בשנית הפרש,וקאה את האלפים לבוא עימו מערבה לממלכה הברוכה.והאלפים היתחבטו בהחלטה,ולבסוף יצאו כולם,למעט מיריאל בעלה ואנשיה,שלא יכלו לשאת את מחשבת עזיבת היערות.והם הלכו מערבה זמן רב,ואז חצו את ההרים.ואז בחרו ואביו לטייל,ומצאו יער עצום,והחליטו להישאר שם.אך ספיין חפץ כמו ידידיו הסינדר להגיע למערב,ונפרד מהם.אז הגיע השיירה למפרץ גדול מוקף הרים,וקלבורן קבע בו את מישכנו.
וזמן רב היתחבט בדעתו האם להישאר לצד שאריו או לשוט למערב אם אחיו.אך פאנוליין הגאוותן הכריז כנגדו בגאון כי אם ישאר בארץ התיכונה יאלץ לוותר על כתר "מלך הנולדור",ויצטרך להיסתפק בתואר "מלך הנולדור בארץ התיכונה".פאלאדר הזועם לקח פיגיו עץ,ואמר שזהוא הסמל של שמלך הנולדור של הארץ התיכונה,משום שזהוא תואר חסר משמעות,ולקח פרח אם חור באמצע,וענד אותו כטבעת,ואמר שזזהויא הטבעת המלכותית,המסמלת את השליטה על הנולדור במערב.והוא לעג לשני אחיו,ולקח לו את שני אלו,ועבר מערבה עימם,ולא ידע כי הנולדור יאבקו על שני אלו זמן רב...
המשך אחר-כך.
