שלום בזה אני פותח את רישומי המשחק של חבורתי החדשה - תהנו
הכל התחיל כשהרגשתי גירודים מעקצצים באזור הבטן התחתונה שלי המאוד תחתונה שלי בהתחלה זה לא הפריע לי כל כך אבל הגירודים התגברו ובעיקר מה שהפריע לי היה שגדלו גם הכתמים הסגולים שבאזור.
אז קראתי למרפאה שהומלצה לי ע"י חבר בגילדה. כשהגיעה נכנסה לחדר העבודה שלי אישה באה בימים אך עיניה הביעו צעירות וחיות. איתה נכנס נער שקט וביישן שמבטו לא נח לרגע כאילו סוקר את דירתי ואותי ללא הפסק מנסה לדלות כמה שיותר פרטים או אולי דרכי מילוט.
האישה החלה מטפלת בפצעי בזמן שנערה החל לחלות עשבים מסריחים במטבח. אחרי כמה רגעים נכנס הנער ולחש באוזנה של גבירתו, האישה התנצלה והתפנתה ממני לכמה רגעים כשחזרה סיפרה שכל הרחוב התרוקן ברגע מאנשים וחבורה של דמי דרקון מתקרבת לכיוון הבית.
זהו הדבר לו חששתי, לפני כמה זמן הצלחתי להרגיז כמה אנשים בבית פרם שהיו מקורבים לצלחת השלטון ופחדי היה שהם שלחו אלי אנשים לסגור את החשבון.
ביקשתי מהנער שיהפוך את השולחן על דלת הכניסה הלכתי לקחת את כספי וקראתי להם לבוא אחרי אל הכניסה האחורית. הכניסה האחורית הייתה חבל מוחבא בחור בקיר שתפקידו היה להיות לעזר במצבים כאלה ממש. זירזתי אותם, הזקנה פעלה במהירות ראויה לציון.
התכוננתי לקחת את כולנו לכיוון ביתו של חברי הנמצא שני רחובות מאיתנו כשלפתע הזקנה הצמידה אותי חזרה לחור בקיר (לא יאמן כמה כוח יש לגברת הזו) ושמעתי מספר שומרים שגילו את הנער, אך הנער התנצל וגרם להם להפנות את מבטם. שלושתינו חזרנו לצעוד בצעד מהיר לעבר ביתו של חברי. לאחר שקשר העין שלנו עם השומרים נעלם התחלתי לרוץ, כששמעתי שריקת רוח עזה מאחורי.
הסתובבתי תוך כדי ריצה וראיתי את הבלתי יאומן. הנער קפץ בקלילות מפליאה באוויר אולי חמישה מטרים, הוא נראה ככתם שחור מול השמיים השחורים ואז שלף את סכינו מנדנה. המתכת ניצנצה באורו המלטף של הירח, והנער החל לשנות את תנוחתו בזמן שירד. הנער דמה לעוף דורס היורד אל טרפו.
בראשונה לא הבנתי את פשר פעולתו של הנער וחששתי לחיי, דבר מאוד הגיוני ואנושי לחשוב, עד שנחת על אחד הגגות והתישב בשפיפה מאחורי אדם לבוש שחורים שבתחילה לא הבחנתי בו. ואז נעמד מאחוריו בשקט מופתי ושיסף את גרונו, במהירות ודיוק מדהים. האדם לבוש שחורים לא הוציא הגה רק שמט את הטוטו שהיה מכוון אלי, ולאחר רגעים ספורים בלבד גם גופו קרס ליד נשקו. באותו רגע הבנתי שאני עומד מול נשגבים, לא בטוח מאיזה סוג, אז עשיתי את הדבר שהיה נראה לי הכי הגיוני באותם רגעים, לרוץ כל עוד נפשי בי.
הכל התחיל כשהרגשתי גירודים מעקצצים באזור הבטן התחתונה שלי המאוד תחתונה שלי בהתחלה זה לא הפריע לי כל כך אבל הגירודים התגברו ובעיקר מה שהפריע לי היה שגדלו גם הכתמים הסגולים שבאזור.
אז קראתי למרפאה שהומלצה לי ע"י חבר בגילדה. כשהגיעה נכנסה לחדר העבודה שלי אישה באה בימים אך עיניה הביעו צעירות וחיות. איתה נכנס נער שקט וביישן שמבטו לא נח לרגע כאילו סוקר את דירתי ואותי ללא הפסק מנסה לדלות כמה שיותר פרטים או אולי דרכי מילוט.
האישה החלה מטפלת בפצעי בזמן שנערה החל לחלות עשבים מסריחים במטבח. אחרי כמה רגעים נכנס הנער ולחש באוזנה של גבירתו, האישה התנצלה והתפנתה ממני לכמה רגעים כשחזרה סיפרה שכל הרחוב התרוקן ברגע מאנשים וחבורה של דמי דרקון מתקרבת לכיוון הבית.
זהו הדבר לו חששתי, לפני כמה זמן הצלחתי להרגיז כמה אנשים בבית פרם שהיו מקורבים לצלחת השלטון ופחדי היה שהם שלחו אלי אנשים לסגור את החשבון.
ביקשתי מהנער שיהפוך את השולחן על דלת הכניסה הלכתי לקחת את כספי וקראתי להם לבוא אחרי אל הכניסה האחורית. הכניסה האחורית הייתה חבל מוחבא בחור בקיר שתפקידו היה להיות לעזר במצבים כאלה ממש. זירזתי אותם, הזקנה פעלה במהירות ראויה לציון.
התכוננתי לקחת את כולנו לכיוון ביתו של חברי הנמצא שני רחובות מאיתנו כשלפתע הזקנה הצמידה אותי חזרה לחור בקיר (לא יאמן כמה כוח יש לגברת הזו) ושמעתי מספר שומרים שגילו את הנער, אך הנער התנצל וגרם להם להפנות את מבטם. שלושתינו חזרנו לצעוד בצעד מהיר לעבר ביתו של חברי. לאחר שקשר העין שלנו עם השומרים נעלם התחלתי לרוץ, כששמעתי שריקת רוח עזה מאחורי.
הסתובבתי תוך כדי ריצה וראיתי את הבלתי יאומן. הנער קפץ בקלילות מפליאה באוויר אולי חמישה מטרים, הוא נראה ככתם שחור מול השמיים השחורים ואז שלף את סכינו מנדנה. המתכת ניצנצה באורו המלטף של הירח, והנער החל לשנות את תנוחתו בזמן שירד. הנער דמה לעוף דורס היורד אל טרפו.
בראשונה לא הבנתי את פשר פעולתו של הנער וחששתי לחיי, דבר מאוד הגיוני ואנושי לחשוב, עד שנחת על אחד הגגות והתישב בשפיפה מאחורי אדם לבוש שחורים שבתחילה לא הבחנתי בו. ואז נעמד מאחוריו בשקט מופתי ושיסף את גרונו, במהירות ודיוק מדהים. האדם לבוש שחורים לא הוציא הגה רק שמט את הטוטו שהיה מכוון אלי, ולאחר רגעים ספורים בלבד גם גופו קרס ליד נשקו. באותו רגע הבנתי שאני עומד מול נשגבים, לא בטוח מאיזה סוג, אז עשיתי את הדבר שהיה נראה לי הכי הגיוני באותם רגעים, לרוץ כל עוד נפשי בי.
