• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

שליטים ושדים [שו"ש 77][הנשגבים 2] מארסן, המצביא ללא נאמנות

כוח פראי שמשתולל לו בעולם, מכשף בעל גישה למעגלים הגבוהים ביותר של הקסם שמשתמש בכוחותיו ללא אחריות, תועבה אכזרית שמנהיגה צבא של הפושעים הנוראיים ביותר ומאמנת אותם לצבא, בוגד שמתנגד ישירות למטרות הצדיקות של סיעת הזהב. מארסן הוא אויב לרבים, וחיסל כבר מספר נשגבי שמש ונשגבי לבנה בחייו. הוא מנהיג צבא אכזרי שרק לאחרונה יצא ממאה הממלכות, לאחר שהשמיד לחלוטין כתריסר מדינות שונות שם ובזז את האוצרות שלהם. הוא כוח מסוכן שאף אחד לא יכול לפנות אליו, והכוחות האדירים שלו רק גורמים לאויביו לרצות לחסל אותו במהירות.

אבל לפני שמארסן היה כוח הטבע הנורא שהשתולל בארצות הבוזזים, מארסן היה נער תמים, ממשפחה מהמעמד הנמוך ביותר במדינה קטנה במאה הממלכות בשם פאריה.

חלק ראשון: התחלות קשות
מאה הממלכות מאז ומתמיד היה אזור של מלחמות, מאות שנים של לחימה פנימית, מצביאים וכובשים שעלו ונפלו, אלים שונים שמצאו לעצמם כתות ומאמינים, והתערבויות שונות של הנשגבים והכוחות האדירים של העולם יצרו אזור משתנה תדיר ברמה שאף אחד לא היה מסוגל כבר לעקוב אחריו. פארי, נשגבת לבנה מקאסטת הירח המשתנה, הייתה לא יותר מעוד כובשת שהגיעה לאזור לפני 30 שנים, אבל בניגוד לרבים לה הייתה מטרה- מטרה מקודשת שהובאה לה מהברית הכסופה.

התוכנית הייתה פשוטה, גם אם גאונית בעיניה של פארי. היא תשתלט על מספר ערי מדינה, שבטים וכפרים שמרכיבים את מאה הממלכות. ילדיה, אנשי הדביבון הפראיים וחסרי הרסן, יהיו לה לצבא אכזר שיהפוך אותה לעריצה-אלה של המקום. היא תדאג לא למחוץ את הכוחות המתנגדים לה לחלוטין, ובאותו הזמן להפוך את הממלכה לאדירה ככול שהיא תוכל. כאשר הזמן יגיע, גיבור אדיר יעלה מקרב בני התמותה ו'יחסל' את פארי, שתשנה צורה במהירות על מנת להיעלם אל הצללים- ותאפשר לגיבור האדיר להנהיג את הממלכה לעתיד מאושר יותר- עם מעט 'הכוונה מן הצללים' באמצעות פארי.

כך הייתה התוכנית, אך בערך באמצע הביצוע שלה, נשגבי השמש חזרו, ופארי הייתה מהראשונים לעכל מה קורה כאשר השינוי הגיע לפתח הממלכה הקטנה שלה.

מארסן הניף את הידיים שלו מעלה, מתגונן. עוד אימון באומנות לחימה מההורים שלו, הוא זינק הצידה כאשר הבעיטה של אמא שלו ריסקה את העץ במקום שבו הוא עמד לפני כמה רגעים בלבד.

==

אבא שלו עמד מאחוריו, הוא הניף את היד הימנית שלו בסיבוב מושלם שהדגים את הקאטה שהוא לימד לפני דקות ספורות, מייצר מכה שרק בקושי מארסן הצליח להתחמק ממנה. הנער חרק את שיניו. הוא הכיר את התנועות האלו בעל פה, הוא היה אמור להיות מסוגל לחמוק מהן. ועם זאת… משהו העיב עליו באותו היום.

כמובן, לא היה לו זמן לחשוב על זה כאשר האגרוף של אביו החטיף לו היישר בשכמות, הוא הרגיש את הגוף הרזה שלו מועף אחורה, אל עבר השולחן. אמא שלו צחקה מאחורה, מחווה מעט מעליבה. מארסן זינק מעלה.

"משהו מטריד אותך" אמר האב וסידר את השפם שלו בקלילות, בעודו מציע לבנו יד לקום. מארסן לקח את היד של אביו. "קרה משהו?"

"פשוט תחושה, שמשהו ביום הזה לא בסדר" אמר מארסן "שמשהו לא מתאים".

"זה לא משנה מה היום הזה יביא עליך" אמרה אמו של הנער הצעיר "אתה תילחם. כמו שעלמת הקרבות מלמדת, כול יום הוא מאבק, וזה לא משנה אם אתה מנצח… זה משנה שאתה נלחם" היא אמרה ואז בתנועה זריזה דחפה את מארסן אחורה "עכשיו קדימה, יש לנו עוד הרבה להספיק היום" היא צחקה.

אך האימון נקטע באותו הרגע, לקול דפיקה עוצמתית על דלתות הבית. אבא חייך, "נראה שזה יצטרך לחכות" הוא אמר ועלה למעלה, כאשר האם הלכה אחריו ומארסן הזדחל אחריהם.

המפריעים מהר מאוד גילו כאשר הדלת נפתחה בתנועה עדינה ורגועה. הפרווה השחורה שכיסתה חלקים מפניהם זיהתה אותם במהירות כאנשי הדביבון של פארי, העריצה של פאריה. "הגיע הזמן לשלם" צחק אחד מהם בצעקה, רוקו נורה קדימה כשם שיצא ממקל אש. "גילינו על העתק שאתם מחזיקים, אחזקה בעתקים שלא ברשות המנהיגה העליונה זו עברה חמורה על חוקי פאריה!" הוא צחק, וסובב את החרב המעוקלת ביד שלו "אתם לא תבואו בשקט, נכון?" הוא אמר כמעט בהתחננות לקרב.

ההורים של מארסן הגיבו במהירות. בניגוד לנער הצעיר, שניהם היו מיומנים ויותר מכך- מוארים. הם זזו במהירות ובמכה משותפת שניהם פגעו כול אחד בריאה של איש החיה, שצעק צעקה אחרונה כאשר כלוב הריאות שלו התנפץ לרסיסים תחת המכה המשולבת וגרם לדם להתפרץ במעלה גופו. מארסן הסתכל בזעזוע כאשר שלושה אחרים מאחוריו סובבו את החרבות שלהם, חיכו לרגע אחד לקפוץ בשילוב על הוריו.

"מארסן, תברח" אמר האב, "אנחנו נטפל בזה". הנער הצעיר רצה להתנגד, אך כאשר הוא ראה את אביו חוסם להב בידיו החשופות הוא הבין שלבדו הוא לא יוכל לסייע. הוא ברח לתוך הבית, ועלה אל הקומה השנייה.

הוא מצא חפצים חסרי משמעות, והחל משליך אותם אחד אחרי השני מהחלון אל עבר האויבים. מלמעלה, הוא ראה את המצב. שני הוריו, כנגד מעל תריסר אנשי חיה צמאים לדם. ומיומנים באומנויות לחימה כמו שהוריו היו, הם היו ממש רחוקים מהמאסטרים של פעם עליהם הם אהבו לספר לו. הוא השליך חפצים שונים, בלי הרבה השפעה, ועקב בעיניים דומעות אחרי הקרב. בליבו הוא התפלל אל עלמת הקרבות, התפלל שתיתן להם את הניצחון.

אבל התפילה שלו לא הגיעה אל העלמה, כאשר אביו חטף דקירת חרב היישר בבטנו וקרס על האדמה, האם עמדה מולו, מגוננת עליו… אבל כעת נראה שהקרב נקבע. מארסן, בלי לחשוב אפילו, זינק החוצה מהחלון.

קראק.

קול הרגל של מארסן מתנפצת מהפגיעה הפתאומית בקרקע נשמעה, אבל הנער אפילו לא שמע זאת, רק הכאב המשתק עלה בו. אבל הוא גרר את עצמו, אל עבר אביו, ובידיים רטובות מדמעות הוא ניסה לחסום את הפצע, צועק בלי מחשבה אפילו "תפסיקו!"

באותו הרגע, הוא אפילו לא שם לב מה הוא עשה. הידיים שלו קרעו את חולצת אביו וכרכו אותה מסביבו. הוא לחץ על הפצע, מנסה לסתום אותו, והדם המשיך לצאת… הוא לא היה יכול אפילו לשים לב לסימן הבוהק שעל מצחו, שבער באש קדושה, סימן זהוב וזוהר שלפני אלפי שנים קושר לקאסטת הדמדומים.


==
יאמר לטובת פארי שבהתחשב בכך שמארסן היה מנשגבי השמש הראשונים שהופיעו, היא תפסה את הסיטואציה במהירות וניצלה אותה לטובתה. היא ראתה את מארסן בתור מה שהוא, נשק עוצמתי לחשל, כוח שיוכל להפוך אותה לאחת מהחברות המוערכות ביותר בברית הכסופה.

כאשר היא שמעה את הדיווח, היא הופיעה בשדה הקרב בעצמה. אנשי החיה, שראו אור שכזה רק בפארי ולא פגשו אף נשגב אחר בחייהם, עצרו את התקפתם, ובזכות כוחו החדש מארסן הצליח לעצור את הדימום של אביו ואף לייצב את מצבו. היא הענישה את כול אנשי החיה שהשתתפו בהתקפה (ילדיה או לא, הם היו חסרי משמעות בעיניה) ולקחה את מארסן איתה.

קאסטת הדמדומים, הנשגבת למדה על זה לפני זה. מה שהיה סיפורים עתיקים הפך במהירות למציאות. הוא נועד להיות מכשף, בבירור, ולמזלו הרב פארי ידעה כישוף ברמת המעגל הארצי.

אז העריצה העניקה מטוב ליבה למארסן. היא הציגה את עצמה בתור בת הזוג העתיקה שלו, שזהו הגורל שבחר שהם יפגשו כאן. היא מחקה את הפשעים של הוריו (בכול זאת, המשטרה של אנשי החיה הייתה מושחתת מבפנים, הם המציאו את הפשע של ההורים ככול הנראה). היא אמרה לו שהוא נועד לגדולות, ולא משנה כמה הוא דיבר על אומנויות הלחימה שהוא יודע היא השתיקה אותו- יש משהו אחר שהוא נועד לו. כמובן, נשגב מתחיל ללא ניסיון כלל לא היה מסוגל להתנגד לכוחות השכנוע של נשגבת לבנה עם מעל שלושים שנים של ניסיון.

מארסן הבין שבטיחות ההורים שלו תלויה בדבר, ומהמילים של פארי הוא הבין שבעצם זה הדבר הטוב ביותר לארץ. כן, פארי הייתה מחוברת מידי לילדים שלה (לפי ההצגה) כך שהיא לא ראתה את הרוע שלהם, אבל בעצמה היא הייתה המגנה המקודשת של פאריה. ומארסן? מארסן היה מסוגל לעזור. היו לו שנים של אימונים שהוא היה רגיל אליהם, וכעת הוא הרגיש את הכוח שזרם בהוריו, רק פי עשרות מונים. האין זו החובה שלו להמשיך להגן על פאריה עם כוחו המחודש? ובו זמנית, הוא יסייע להוריו וילחם בשחיתות אנשי החיה.

חמשת המבחנים היו דרך שפארי סללה כבר בעבור מארסן. מבחן הענווה הגיעה כאשר פארי הכתה את מארסן עד אובדן הכרה באימונים, הכתה אותו על טיפשותו בלימודים, ולימדה אותו שהיא נעלית עליו- בכול צורה אפשרית. מבחן החסות היה פשוט, כאשר לאחר שבועות בהם הוא ניסה לבד להשתלט על כמויות האימון והלימוד שפארי דרשה ממנו הוא כרע ברך וביקש ממנה ללמד אותו את הסודות העמוקים ביותר. המבחן השלישי, מבחן המסע, הגיע כאשר פארי שלחה אותו לקצוות המרוחקים של מאה הממלכות בשביל דיפלומטיה עם האויבים שלה, בעודה צופה מרחוק בצורת החיה שלה שהתלמיד החדש שלה לא נהרג. והמבחן הרביעי- מבחן הפחד- הגיע בשליחות האחרונה שלו, כאשר סוחרי הגילדה תפסו אותו, איימו לספר לממלכה על קיומו ובכך להביא את צבאות הקיסרות היישר אל פאריה (הקיסרות, בעיניו של מארסן, הייתה כוח אדיר ובלתי ניתן לעצירה מהצד השני של העולם). מארסן פחד להרוג אדם, אבל המצב שפארי יצרה הכריח אותו לחסל אותם בשביל להבטיח את עתיד הממלכה. ולכת נשגב השמש החדש השתמש בכוחותיו ובחיילים שפארי נתנה בידיו על מנת לחסל את שיירת הגילדה, בכך צולח את המבחן הרביעי.

במהלך הזמן הזה, קרו מספר דברים. בזמן שלו בפאריה, מארסן החל 'מנקה' את האצולה והמשטר של אנשי החיה משחיתות, שם במקומם אנשים טובים שהוא הכיר מחייו כבן תמותה. אימוני אומנויות הלחימה עם הוריו נזנחו כמעט לחלוטין, כאשר מארסן התמקד בלהביא את פאריה למקום טוב יותר- לצורה טובה יותר לאנשים שבה. ובאותו הזמן פאריה השתמשה בכוחות שלה בשביל להמשיך ליצור מצבים בעבור מארסן לפתור, גורמת לו להבין כמה המדינה זקוקה לו. ומהצד השני, היא השתמשה בצורה חדשה שהיא השיגה לעצמה על מנת למקד את מחשבותיהם של הוריו של מארסן בכך שפארי 'גנבה' את הילד שלהם. היא בנתה את הכול, לקראת המבחן החמישי.

המבחן החמישי, מבחן ההקרבה, הגיע כאשר הוריו של מארסן דפקו על דלתות הארמון ודרשו לראות את בנם. הם דרשו ממנו לעזוב את פארי, לחזור אל המשפחה, לעזוב את הטירוף הזה שהיא הכניסה אותו אליו. פארי צפתה מרחוק כאשר נשגב השמש הצעיר התנגד, עד שבסופו של דבר, אמר להוריו שהנאמנות שלו כעת שוכנת אצל פארי. ההורים ההמומים בכו כאשר השומרים אנשי החיה הרחיקו אותם, ומהר מאוד הם עזבו את המדינה, נוטשים את כול מה שהיה חשוב להם, שכן כעת השושלת שלהם הגיעה לקיצה.

ובכך, מבחן ההקרבה הסתיים. מהר מאוד אחר כך, מארסן הצליח להשתמש בכשפים המסובכים שפארי הסבירה לו. משק המוות של פרפרי הבזלת, , טופר דרקון העץ, שליח מהימן ועור הארד הבלתי פגיע. אבל בעוד שמארסן נטש את משפחתו, פארי לא ידעה שהוא חזר אל הבית הישן שלו, ושם הוא מצא את הסיבה האמתית שאנשי החיה התקיפו באותו היום.

בדלת סודית שרק בזכות הכשרונות שלו כנשגב שמש הוא זיהה מיד, מארסן מצא נשק עתק עוצמתי ואפל. כלי שהוריו לימדו אותו להשתמש בו, אורומי שצבעו היה אדום כמו הדם, זהוב כמו השמש ושחור כמו הלילה, תלוי בשעה של היום. וכאשר מארסן הרים אותו, הוא הרגיש את העוצמה שלו מתחברת לנשק.

האורומי, נשק עתק שנודע כפלדה של הנהר הזועק, ניתן למשפחה של מארסן בתקופת השוגונים למשמרת על ידי נשגב כוכבים רונין שלא סמך על הרשויות השמימיות. הנשק, שנוצר בעידן הראשון על מנת לחקות את היוזי אדורז'אן, בתפיסה שחיקוי של היוזי עם נשק מהסוג הזה יצור עתק עוצמתי יותר מכול אורומי עתק שנוצר בעידן הראשון. וכאשר מארסן לקח אותו, גם אם הוא לא ידע זאת, האובססיביות של אדורז'אן נגעה בו, כאשר ספקות קטנים שהיו לו התגברו, איפשרו לו לראות התמונה האמתית.

הספקות שדברים קטנים שמארסן זיהה התגברו כאשר הוא אחז באורומי, וגרמו לו לחקור, גרמו לו לראות. לראות כיצד פארי בעצם הכינה מראש את כול ההרס שנועד בעבור מארסן לתקן. לאט לאט הוא גילה יותר, והבין יותר כיצד המניפולציות של פארי נועדו אך ורק על מנת להפוך אותו לכלי שהיא הייתה צריכה. אבל כעת, אחרי שמשפחתו עזבה, פאריה זה כול מה שנותר לו. האין עליו להשתמש פשוט בכוחותיו לטוב? הרי, פארי או לא, הוא יכול להביא לשינוי לבדו.

אבל אחרי שהוא הרג אדם, לשיקול הדעת שלו היו יותר אפשרויות בראש. יש משהו אחד שהיא לא תצפה לו כלל, מעשה אחד שהיא אפילו לא תחשוב שמארסן מסוגל לו. האורומי מילאה אותו בספקות שזו האפשרות היחידה, אבל היא רק הגבירה את ההבנה שכבר הייתה לו- שעליו לוותר על הכול בשביל החופש שלו.

ולכן, הוא עשה זאת, בערב גורלי בו זרח ירח מלא, ופארי נחבאה בתוך הטירה שלה מאור הירח. היא הייתה חולה באותם הימים, מחלה שמשרתיה לא הבינו וכך גם היא. כאשר מארסן התדפק על דלתה, היא לא ראתה אפילו את האורומי שבידיו. ובכמה תנועות מהירות הוא פצע אותו אנושות, אחר כך- התפתח קרב נורא ביניהם שהשמיד את הארמון כולו, אבל הפצעים של פארי העמיקו וכוחה נחלש, עד לרגע בו היא נפלה לרגליו של מארסן. מנצח, הוא יצא מהארמון, ולראשונה היה שקט בראשו. האורומי הגבירה אך ורק את הספקות שלו, וכעת לא היו לו ספקות- הוא בחר את הנתיב שלו, ולא הייתה עוד דרך חזרה.

הוא יצא מהארמון, הלילה האיר, ואף שומר לא פגש בו בדרך ניסית למדי. על החומה של הארמון, הוא ראה דמות, שזינקה מראש החומה עד למטה, ואז פגשה בו ועמדה מולו.

״מי...״ שאל מארסן בבלבול, והאישה המתולתלת חייכה, קדה קידה מכבדת על מנת להציג את עצמה כבעלת ברית, ולא כאויבת. ״אתה יכול לקרוא לי שאיה״.

חלק שני: בית חדש

שאיה הובילה את מארסן הרחק מפאריה, משתמשת בלחש ״האדמה מתגלגלת כאריג״ על מנת לקצר את דרכם. עקרונות הכישוף השמימי, שעד אז חמקו ממנו, כעת נראו ברורים פתאום בעיניו. הסימנים בהם שאיה השתמשה על מנת לבצע את הלחש שלה, סימנים קסומים שנקבעו לפני עידנים, כעת נראו בעיניו כפשוטים. ובדרך, שאיה הסבירה מי היא, ומי היא מאמינה שמארסן הוא.

״אתה נועדת לשלוט, לא להישלט״ היא אמרה במילים שמיד משכו את תשומת הלב של מארסן, ״פארי הייתה אויבת לכול, אך אתה לא ראוי לגורל שהיא קבעה בעבורך. ביחד איתנו, תוכל למצוא את המקום בו נועדת להיות, את האנשים שנועדת להנהיג״ היא אמרה.

אלו היו הימים הראשונים של חזרת נשגבי השמש, אבל שאיה כבר הבינה מהו התפקיד שסיעת הזהב צריכה למלא בתקופה גורלית זאת. היא החלה להסביר למארסן על העידן הראשון, על העולם האדיר שפעם היה, ועל כת המוארים- שמורכבת מבני תמותה המאמינים בעתיד שכזה. היא אמרה למארסן שהוא יוכל להביא שם לשינוי בו הוא רוצה. מארסן היה מהוסס. האורומי השמיע לו חששות עמוקים שהיו בו, אבל הוא השתיק את המחשבות הללו בכול כוחו. הוא היה זקוק לזה, במידה מסוימת, הוא היה זקוק לבית חדש, ושאיה הציע לו אותו על מגש של כסף.

ואז הוא פגש בהם, זוג נשגבי שמש צעירים בדיוק כמותו. סטאניס האיוקי, בעבר שומר בעיר המקדשים, שכעת כת המוארים סייעה לו במטרתו לחסל את כתות המוות- והיה בעל יכולת מחשבה מהירה ופרקטית וחברותיות שקשה להתנגד לה. והשנייה הייתה מינרה, בעבר אם בת תמותה לארבעה ילדים, שהתגוררה בכת עם ילדיה. לא היה ניתן לעמוד בזעם שלה על כך שמצוד הפראא השמיד את עיר הולדתה, אך הדאגה האימהית שהיא הפגינה לאלו שאיתה הייתה אחת שקשה לסרב לה.

הם הפכו במהירות לחברים במעגל, והתחברו אל כת המוארים היטב. הם היו האלים שלהם, הם היו הלוחמים שלהם, והם הפכו את העולם למקום טוב יותר. במשך שנה שלמה, הם השמידו כמה קבוצות של כתות מוות מכול רחבי מאה ארצות הבוזזים, פרצו והשיגו צעדן מלחמה מדדנסור, בעודם נרדפים על ידי כוחותיו של המהלך באפלה. הם נלחמו בשבטי מוטאנטים קניבליים שהגיעו מן המזרח.

עם כול הרפתקה, המעגל התחבר חזק יותר. סטאניס ומארסן היו לחברים טובים, שניהם האמינו בלפעול במהירות וללא היסוס כנגד האפלה. מינרה, למרות הגישה הראשונית השונה שלה, לא ראתה אותם כילדים אלא כחברים, חברים לחלוק איתם את הדאגות שלה, את הפחדים שלה, ואת הרצונות שלה. היא אפילו התקרבה במידת מה אל סטאניס רומנטית, דבר שמארסן רק חייך בשקט כאשר הוא ראה מהצד, בעודו רואה את חבריו הופכים למאושרים יותר.

מארסן גם מצא את עצמו מתעניין עוד בשם שלו, ולומד כיצד האמונה בעלמת הקרבות מארס מפוזרת בחברי ארצות הבוזזים ואף הבריאה כולה. הוא למד על העלמה שעל שמה הוא נקרא, והבין סוף סוף את האמונה של הוריו- שלפגוש אותם מחדש הוא לא העז. אל חי או לא, מארסן הבין שדרכה של עלמת הקרבות, שרואה בכול יום מאבק לנצח בו, היא הדרך שהוא רוצה ללכת בה.

ולסיום, מארסן החל לחזור לאימוני אומנויות הלחימה. למרות ששאיה רצתה שהוא יתמקד באומנות הכישוף, אומנויות הלחימה שהוא למד בילדות והמראה של אומני הלחימה מכת המטארים משכו את נשגב הדמדומים בחזרה אל הדוג'ו. הוא התאמן בסגנון הנחש, סגנון שאפשר לו להשתמש באורומי שלו ביעילות, והפך להיות אומן לחימה מוערך. הכישוף היה הדרך של פארי, אומנות הלחימה זו הדרך של מארסן.

אבל... עם כול יום שעבר במחנה המוארים, האורומי הראתה למארסן דברים אמתיים. דברים שהוא גילה לעומק רק כאשר הוא חקר בעצמו.

אמונותיהם של חברי כת המוארים היו... מותאמות. מארסן לא הבין בתחילה כיצד הדבר אפשרי, אך מבט עמוק יותר בכתבים המקודשים שלהם, בסיפורי העם ועוד גילה שלפני שנים רבות, הדרך שבה הכת ראתה את הגיבורים האדירים שלה הייתה שונה. היא הותאמה בעבור נשגבי השמש, בדרך כולשהי, כאילו מישהו רצה שנשגבי השמש יהיו בעלי מקום טוב לפתוח בו את בסיס אמונתם. האמונות העתיקות של כת המוארים דיברו על אנשים מאור בוהק בעלי היכולת לעוף שירדו מן השמיים. היום? הסיפורים מזכירים אור מן השמיים, בני אדם שמאירים ממצחם, ואת הסימנים המקודשים לשמש.

גרוע מכך, שאיה. מארסן מצא את עצמו מתגנב על שיחות של המנטורית המסתורית עם ידידיו. לרוב היא זיהתה אותו, והשיחות הסתיימו במהירות, אבל לפעמים... היא לא זיהתה אותו. הוא הצליח להתגנב עליה, ואז הוא שמע אותה. כיצד אל סטאניס, היא דיברה כמו נערה תמימה שמודה לו על עזרתו, צעירה שמודה על כך שהגיבורים האדירים נמצאים לידה כדי לסייע לה. כאשר אל מינרה היא דיברה כמו אם כמעט, מזכירה את הסבתא שהייתה למינרה לפני שנים (מה שמארסן שמע עליו מן הסיפורים). הדרך בה היא דיברה אל מינרה הזכירה את הסבתא הזו כמעט אחד לאחד. ואז, הוא כבר לא היה יכול להתעלם מהקול של הספקות, הוא כבר לא היה יכול להפסיק לשמוע את הקול. כמו פארי, גם שאיה הייתה מניפולטויבית ושיחקה במארסן למטרות שלו. האם 'המהלך באפלה' באמת רשע? מי באמת עובד מאחורי המוטאנטים של הפראא, אותם הם חיסלו ללא היסוס? ומה לגבי כתות המוות, הן נראו כה אפלות… אבל מארסן פתאום פקפק אפילו בהן.

מארסן תיכנן כיצד לגרום למעגל שלו לעזוב ביחד איתו, עמוק בפנים הוא ידע שכאן הוא יוכל לעשות הכי הרבה, אבל הוא לא היה יכול להילחם ללא מטרה. ועם זאת, הוא גילה כבר שנשגבי השמש הם נדירים בעולם, והוא ידע שבני הברית הכנים היחידים שהוא יוכל להשיג מן המקום הזה יהיו המעגל שלו. כול השאר יפעלו בשביל המטרות שלהם או בעקבות פנאטיות דתית לא מוצדקת. ולכן, הוא חיכה למשימה הבאה שלהם, יודע שזו תהיה ההזדמנות בה הוא יוכל לדבר עם חבריו למעגל מבלי שהם יצפו בו.

המשימה הבאה שלהם הייתה ביער עמוק במזרח, ושם הוא דיבר עם מינרה וסטאניס, עוצר את המשימה. הם היו צריכים להילחם באל סורר, אך מארסן עצר אותם בדרך.

"היא משקרת לכם" הוא אמר, בקביעה, וסיפר להם. הוא סיפר להם על המניפולציות, הוא סיפר להם כיצד היא אישה אחרת מול כול אחד מהם. "אנחנו חייבים לעזוב" הוא אמר, מסביר להם כיצד הם יוכלו להימלט מכת המוארים ולהגיע למקום טוב יותר. אבל חבריו לא הקשיבו למילים שלו, לא משנה כמה הוא דיבר. "זה לא יכול להיות" אמר סטאניס, אבל מינרה נשארה שקטה. אחרי זמן ממושך, היא אמרה "זה לא משנה". מארסן לא ידע כיצד להגיב לזה, אבל מינרה סיפרה כיצד לבדה היא לא הייתה מסוגלת לעשות דבר, גם עם הכישרונות השמיימיים שלה, היא לא הייתה מסוגלת להגן על המשפחה שלה- ולא הייתה מסוגלת לשנות דבר. רק סיעת הזהב העניקה לה את היכולת להביא לשינוי. סטאניס הסכים איתה, אבל מארסן לא היה יכול להישאר ככה.

בשתיקה שהייתה אחרי זה עלתה האמירה השקטה שהם ידעו מהרגע הראשון. שהם לא יכולים לעזוב, שהכת לא תיתן להם. אם הם עוזבים, הם צריכים לברוח. שאיה אמרה שהם נועדו לגדולות, ולכן הם רוצים להביא את כול נשגבי השמש אל הגורל הזה. מתנגדים היו זהים לאויבים בהם הם נלחמו, שכן העידן הראשון יחזור- ואף אחד לא יוכל להיאבק בכך.

ואחרי כמה רגעים, הם נלחמו. לא מזעם עיוור, לא בשנאה, אלא מהידיעה שהם נדרשים לכך. מארסן נלחם בעבור החופש שלו, סטאניס ומינרה נלחמו בעבור העתיד בו הם האמינו. זה היה קרב נוראי, ולו רק בגלל שהם היו כה קרובים אחד לשני. כאשר הקרב הסתיים… מארסן בכה, כאשר שני חבריו שכבו מדממים בין העצים, והוא הלך משם.

מארסן חזר אל ארצות הבוזזים חודש לאחר מכן, משתמש בידע הפנימי שלו על מנת לחזור לכת המוארים הפגועה ולגנוב את צעדן המלחמה שהם השיגו מדדנסור. לאחר מכן, הוא חזר למאה הממלכות, מקום שהוא היה מיומן כבר בהתמצאות בו, והחל במשימה שלו. הוא אסף את האנשים שלא הייתה להם נאמנות. אספסופים שזעמו על המלוכה והאצולה של הארץ שלהם, מתנגדי משטר שנכלאו ומארסן שיחרר, הוא אסף אותם ויצר מהם צבא. זה היה קשה, הוא לא קיבל דבר על מגש של כסף כמו עד אותו היום, אבל לאחר שהרג את חבריו הסודות של מעגל השמש כבר לא היו חבויים בפניו- וכעת הלחשים העוצמתיים ביותר שנוצרו בעידן הראשון עמדו לרשותו. ביחד עם אומנויות הלחימה שהוא ידע, וצעדן המלחמה, מאה הממלכות רעדו בפניו.

בינתיים, מארסן צובר עוד ועוד אויבים. הוא לא מסוגל לסמוך יותר על נשגבים, רואה בהם את אלו שניסו להשתמש בו במהלך כול הדרך שלו. הוא הכריז שיחסל את כול מי שיעמוד בדרכו, וכרגע הוא מוביל צבא מוזר של אנשים שנאמנים אך ורק לו. הוא בעל כישרון לזהות את ההתערבויות של נשגבי הכוכבים והמרגלים שלהם, ונלחם כבר בשבטים של אנשי החיה מהברית הכסופה, מנצח בכול פעם.

מארסן הוא מנשגבי השמש החזקים ביותר שהופיעו בעידן השני. לאחר חודשים של אימונים, יכולות כישוף מתקדמות, אומנויות לחימה וצעדן מלחמה שנמצאים ברשותו, ועכשיו גם צבא- הוא נחשב לאויב לא צפוי לנשגבים רבים בבריאה. העוצמה שלו היא אחת שכמעט ולא ניתן להתחרות בה, והוא ממשיך לחסל את אלו שנלחמים בו. המטרות שלו הן חופש, עולם בלי הארגונים שמנסים לשלוט בכול הנשגבים למרותם, ולמצוא מקום לכול האנשים שעוקבים אחריו- אנשים שכמוהו אין מקום שמעניק להם בית. הוא עד היום מאמין גדול במארס, רואה כול יום כקרב שעליו להילחם בו- לאו דווקא לנצח.

ועם אלף אויבים מאחוריו, ושום בן ברית באופק, מה יהיה הגורל של המכשף האדיר, המצביא ללא נאמנות? מעטים יכולים לדעת, אך נשגבי הכוכבים יודעים שמבלי התערבות מיידית, כוחו ירעיד את הבריאה- ובצורה שכול אויביו מפחדים ממנה.
 
עריכה אחרונה:
חזרה
Top