• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הנשגבים התרבות באיי הצוואר

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
כמו שחלקכם יודעים, [mention]העוג הברברי[/mention] מנחה לי, לקווריון ולידס משחקים בעולם של הנשגבים. הדמות שלי באה מאיי הצוואר, וכדי להעשיר את הדמות (וכי משעמם לי), החלטתי לבנות את תרבות איי הצוואר. עוג המליץ לי לפרסם את זה כאן, אז... הנה! אני מפרסם כאן לפי נושאים, וכרגע אפרסם שלושה נושאים.

חברה ומשפחה:

החברה באיים שבטית מאוד, ומבוססת על קשרי דם. נאמנותו של אדם נתונה ראשית כל למשפחה - הוריו, אחיו ואחיותיו; דודיו, דודותיו וצאצאיהם; סביו וסבותיו; ילדיו, אחייניו, אשתו וקרוביה. עליו להגן על כבודם של קרוביו בנקמת דם אם נפגע, ועליו להשתתף בתשלום כופר-הדם אם קרוביו פשעו. עליו לעזור בפרנסת קרובים עניים, זקנים או חולים, והוא יכול לסמוך על קרוביו שיעזרו לו כשיהיה צורך. היחסים בין בני המשפחה קרובים מאוד, ואמרה ידועה באיים אומרת ש''בצוואר אין בני דודים, רק אחים''. בגידה במשפחה היא מעשה בל יעשה, והעונש עליו יהיה קשה ואכזרי. פעמים רבות, כפרים שלמים מורכבים מכמה חמולות בודדות, או אף ממשפחה מורחבת אחת ויחידה.

נישואין נחשבים לברית דם נצחית, ומטרתם היא ברית בין משפחות, הבאת ילדים ואיחוד קדוש של גבר ואישה. הם המסגרת היחידה בה יחסי מין מותרים. יחסים מחוץ למסגרת זו מוקעים כזנות, נחשבים לדבר המבייש את המשפחה, וללא ספק יסתיימו בנקמת דם. הומוסקסואליות לא נרדפת אך בהחלט לא מסתכלים עליה בעין יפה, והיא נחשבת לדבר לא גברי במיוחד. מכל מקום, גם מהומואים מצפים להינשא לאישה ולהביא ילדים, וכמובן שלא לקיים יחסים מחוץ למסגרת.

נשים, גברים ו... מה שביניהם:

כחברה שבטית, אנשי הצוואר פטריארכליים - לדעתם (ולדעתן), נשים הן מטבען רגשניות וביתיות, ותפקידיהם נמצאים בבית - הטיפול בילדים וחינוכם, המטבח, ומלאכות בית כמו ניקיון ואריגה. מקובל שהאישה תרחץ את רגלי בעלה במים חמימים כשהוא חוזר מיום ארוך בסירת הדיג. אמהות ונשים נשואות זוכות לכבוד רב מבעליהן על דאגתן לבית ולמשפחה. לעומתן, נשים צעירות ונערות נחשבות (ואולי גם בצדק) ל''מעופפות'', ולכן הקלאן דואג לשמור עליהן שלא יאבדו את כבודן ויביישו את משפחתן ב... מעשה זה או אחר.

במקום שבטי כמו הצוואר, מערכות היחסים בין גברים לנשים מוגדרים בנוקשות בידי חוקים עתיקים, שמטרתם למנוע נקמות דם. בעוד שבתוך המשפחה אין מגבלות, אסור לגבר (גם רווק) לעשות פעולות העלולות לפגוע בכבוד האישה שמולו והקלאן שלה - נשיקה מנומסת על היד, או מחמאה לאישה על יופיה או גזרתה, עלולות להתפרש לא נכון ולהוביל לנקמת דם. הטרדה מינית בוטה - אתה כבר יכול להתחיל לכתוב צוואה. בחלק מהאיים המחמירים יותר מקובל שגבר ואישה ממשפחות שונות לא יגעו זה בזו, ולפעמים אפילו מקובל לא לפנות לאישה, אלא לבעלה או אביה.

הטיה נחשבות ל''חסרות קלאן'' - מי שמוותרת על מעמדה כאישה מוותרת על משפחתה. כחסרות משפחה הן לא מחוייבות לאיש מלבד עצמן, מה שקוסם לחלק מהנערות, אבל אין מי שיגן עליהן חוץ מהטיות האחרות (שמסיבה זו נוהגות להתאגד). באופן כללי האבא הממוצע לא יתלהב מכך שבתו תהפוך לטיה - הוא יעדיף בהרבה שהיא תינשא ותביא ילדים - אבל יש מי שרצון בתם חשוב להם יותר מהאינטרסים של המשפחה.

נשים גם נחשבות לכוהנות שפונות אל האלים. הסיבה לכך היא שילוב של אגדה ומציאות מלוכלכת. נשים פונות אל הרגש, ולכן הפנייה שלהן מרככת את ליבן של האלים, והן יודעות להשתמש במילים וברגשות בצורה הנכונה. המציאות המלוכלכת, כמובן, היא הסיבה שיש כול כך הרבה דמי אלים ודמי יסודנים במערב. האלים של המערב חיים בעושר רב ועם מאמינים רבים, ונשים זה אחד מהתאוות הארציות של האלים שנפלו מן החוקים שנקבעו להם לפני אלפי שנים והידרדרו ללסחוט את בני התמותה על משאביהם. הגברים והנשים מתפללים יחדיו, אך רק הנשים הן הכוהנות המקודשות שנבחרות אישית על ידי האלים. כמובן, בהתחשב בטבעם של האלים, גם נשים מבוגרות לרוב מפנות את מקומן ככוהנות לנשים צעירות יותר. הכוהנות לרוב מוצאות מן הקלאן ומוגדרות כרכוש האל או היסודן, אך מי שסיימ ואת תפקידן לרוב מאומצות חזרה למשפחתן, ואם הן צעירות מספיק אפילו מתחתנות שוב (זה נחשב למזל טוב להינשא לכוהנת לשעבר).

שלטון, משפט ונקמה:

הקלאנים מונהגים בידי גבר זקן או בגיל העמידה, לרוב כזה שילדיו בגרו והוא פנוי לתפקיד ההנהגה. המנהיג אחראי על ייצוג המשפחה בפני השלטון, הכוהנות ומשפחות אחרות, והעלאת המסים לקיסרות ולאלים, כמו גם על פיתרון סכסוכים בתוך המשפחה ושמירה עליה מאוחדת. בצוואר אין מערכת חוק מסודרת מלבד נקמות הדם - שהמד היחיד להן הוא אורך הפתיל של האדם בו פגעת, אם כי פעמים רבות עורכים התייעצות במשפחה לפני יציאה לנקמה. בחלק מהמקרים מנסים המנהיגים לפתור את הסכסוך בדרכי שלום, לרוב בתשלום כופר דם, עליו מחליטים בוררים חיצוניים, לרוב זקנים משבטים נייטרליים.

*מובן שכל התרבות הזו נוגעת לבני האדם, ושהאלים והיסודנים הם מעל לחוק. עוד תוספות, בעיקר על חגים, פסטיבלים ותרבות חומרית, יבואו בהמשך.
 
לצד האהבה שלך לפראים אצילים, ההרגשה שתרבות איי הצוואר פשוטה מדי וסובלת מעט מאידיאליזציה. אם זכור לי נכון מהסיכום של העוג הברברי, אנשי איי הצוואר אינם בדיוק פראים אצילים אלא נתינים הכפופים לצלה של אימפריה מרוחקת - ומשאת חייהם היא, למעשה, להפוך לעבור מאיי הצוואר אל מרכז הציביליזציה. למרות שייתכנו פה ושם שינויים, זה לא כל כך משתקף בתיאור זה של האיים.
איך מסתדרת ההערצה לסדר האימפריאלי והכניעות שלהם עם מנהגי נקמת הדם המתוארים פה? הייתי מצפה מהם לאמץ כמה ממנהגיה של התרבות השלטת או לפחות בקונפליקט בין הדרכים המסורתיות לבין הדרכים החדשות.
 
תוספות משלי! כי הח'אן הסכים לי :)
למרות הגישה התרבותית בנוגע לנישואים ופריצות, הדבר בהחלט קיים. נשים צעירות מרגישות לעתים חופשיות למצוא לעצמם שעשוע והנאה בין הגברים הצעירים והשזופים של האיים. וגם אם הבעל, כאשר הוא מגיע, לא מרוצה מהעניין, קורבן שקט וסודי לאחד מהאלים על מנת שיראה את חסדו על אותה האישה מהווה לרוב "הוכחה" שהיחיד שהתייחד עם האישה היה אחד מהאלים המכובדים של הצוואר, דבר שאף בן תמותה לא יכול לצאת כנגדו.

בנוסף, חשוב לציין שגברים באיי הצוואר, כמו בהרבה מהמערב, כן יכולים להינשא למספר נשים. זה ממש נפוץ בקרב האלים, אך גם ראשי שבטים שונים עוסקים במנהג. בשאר האיים זה פחות נפוץ, כי האנשים של איי הצוואר מתעסקים בניהול משפחה רוב חייהם ועוד משפחה זה עוד עבודה.

הומוסקסואליות לא נראית בעין יפה, עם יוצא דופן אחד ברור והוא דמי הדרקון של הקיסרות. למרות שהרבה פעמים הם מפגינים בציבור זוגיות חד-מינית, אין מי שמעז לצאת כנגדם. הדבר הוא זהה גם במיקומי הנשים והגברים בחברה, כאשר דמות דרקון מתקבלות גם כימאיות וקפטניות, מקצוע גברי בהכרח, בזכות העובדה שהנשגבות שלהן מציבה אותן מעל האדם הרגיל.

הטיה נחשבות לחלק, גם אם מוזר ולא מקובל, פשוט חלק מהמערב, ואחד שמביא שלום לאיים ולא מלחמה. לכן, עם כול הדעות על טיה, אף בן לאיים לא יעז להעליב את הטיה מחשש שהספינות שלהם בעתיד לא יגיעו למסחר אלא למלחמה. באי הראשי של איי הצוואר, אמפירו, הזקנה זולה, טיה בעלת עין אחת והיסטוריה של מסחר עם בני הפיה, מנהלת בית גילדה של טיה ומנהלת את הספינות הבאות וההולכות למסחר של הטיה באיים.

בשביל לבסס את מעמדן כשוות לגברים, באיים של הצוואר הטיה נוהגות לדבר על עצמן בלשון זכר כדי להזכיר לכול אדם את מקומן, אך ביניהן הן מדברות בלשון נקבה.

השבטים, בנוסף למנהיגים של כול שבט, בוחרים אדם אחד מביניהם שיהיה הנציג של כול השבטים של איי הצוואר. הדרך בה האיש נבחר, והצ'יפטן בואה-שינג- הדובר הנוכחי לאיי הצוואר- מתוארים שניהם בספר Compass of the Terrestrial Directions Vol. 2: The West.

[mention]הלדין[/mention] למען האמת, איי הצוואר לא אימצו רבות מהמנהגים של קיסרות הארגמן, למעט באי סואדלה (ממנו הדמות של הח'אן מגיעה) שם יחסית האוכלוסייה יותר קיבלה את האמונה הטהורה. לאנשי איי הצוואר אין סיכוי להפוך לאזרחים של קיסרות הארגמן, הם מדינת סף שאין לה שום יכולת להתנגד לדרישות של הממלכה, ותו לא. לממלכה כול כך לא אכפת מאיי הצוואר שהניצב על איי הצוואר הוא אפילו לא נשגב, והוא זקן שיכור וחסר נימוס שאפילו את העבודה המעטה שיש לו כנציב הוא נכשל לעשות. הערצה לסדר האימפריאלי ורצון להפוך לאזרחים של הקיסרות הגדולה זה תיאור שתואם הרבה יותר לאיי המגוננים, שהצגתי קלות בשו"ש 69 שפרסמתי בפורום הזה, והאיים ההם הרבה פחות "שבטיים" ו"ברבריים" מאיי הצוואר.
 
[mention]הלדין[/mention] האמת שכמו שתיארתי אותם, אנשי הצוואר הם לא פראים אציליים, יותר בדואים מסוכסכים שעלולים לרצוח אותך אם תחמיא לבת שלהם. יש יסודות אציליים לדעתי בתרבות שלהם, אבל זה כבר נושא אחר.

[mention]העוג הברברי[/mention], קורבן קטן וסודי יכול לעבוד, אבל עם האלים המניאקים והתאוותנים של הצוואר אני חושש שלפחות בחצי מהמקרים לא. והיות והחוק השבטי בצוואר מתיר לבעל לרצוח את אשתו בו במקום אם נאפה... יש הרתעה רצינית נגד בגידות.
 
בעיקרון אלו איים נידחים, אין בהם הרבה אפיות או מה לראות. עם זאת יש את העובדה שכל היסודנים והאלים מעורים שם מאוד בתרבות ומושלים עליהם.
 
השירה בצוואר:

אנשי הצוואר אוהבים שירים - עצובים, רציניים, ובעיקר כאלו עליזים. השירים המקומיים מתחלקים למספר סוגות עיקריות:
שירי עבודה: שירים עליזים וקצביים שעוסקים בים, במשפחה ובחיי היומיום ושנועדו לרומם את רוחם של הדייגים בעת עבודתם, אך נפוצים גם סתם באירועים חברתיים עליזים.
שירי ילדים: בכל חברה יש שירי ילדים, כמובן. השירים בצוואר הם פזמונים קצרים ועליזים העוסקים בעיקר בים ובמשפחה.
בלדות: שירי עלילה ארוכים שעוסקים בעיקר במלחמות, מעשי גבורה וטרגדיות, ולרוב אין להם סוף טוב, ומושרים באירועים רשמיים.
המנוני הלל: נכתבים ומושרים לכבוד האלים והיסודנים השולטים באיים, לרוב בידי הכוהנות.

עץ נפרד יפתח בקרוב, ובו יהיו מספר שירים מתורגמים, באדיבות האב שוו'אנייה.
עריכה: https://www.pundak.co.il/forums/threads/40864
 
הרמה הטכנולוגית באיים:

הטכנולוגיה בצוואר לא התפתחה יותר מדי באלפי השנים האחרונות, והמעט שהתקדם הוא ייבוא מהאימפריה. אנשי האיים עדיין חיים בבקתות שבהן חיו אבותיהם הקדמונים, ומשתמשים באותם הכלים הפרימיטיביים. למרות שיש ייבוא של כלי ברזל מהאימפריה, רוב הכלים - ובכללם סכינים, קרסי חכה, מחטי תפירה וכו' - עשויים מעצמות דגים חדות ומושחזות. עצמות הדג משמשות גם להתקנת חודים לחניתות וצלצלים, המשמשים ככלי ציד ומלחמה. כלי נשק מסורתיים אחרים הם רשתות, אלות מעצמות לוויתנים וחרבות משוננות העשויות משיני כרישים, ומעבר להיותן סמל כוח וסטטוס הן כלי נשק אכזרי.

המקומיים חיים בבקתות גדולות וחד-חדריות, הבנויות מחול, בוץ ואבן, ושתקרתן עשויה מאצות ועורות, הנתמכת בקורות מעצמות לוויתן. הבקתה הממוצעת כוללת בור אש במרכזה, פינת אוכל (אנשי האיים אוכלים בישיבה על שטיחי אצות), מזרני שינה ומרתף בו מאחסנים מזון, בגדים וכלים. אנשי הצוואר אוהבים לקשט את חזיתות בתיהם בשיבוצי צדפים בדגמים מורכבים. הבגדים בצוואר עשויים מבד הנארג מאצות מיוחדות בידי נשות השבט, ושידוע כגס מעט אך גמיש ועמיד למים. הבד משמש גם לאריגת שטיחים ושמיכות. הבגדים לובשים טוניקות, מכנסיים רפויים ואבנטים, והנשים עוטות שמלות רחבות וארוכות.

אוכל:

אנשי הצוואר אוכלים מוצרי ים ושותים אותם. מצרכי המזון הבסיסיים הם דגים (טריים כשאפשר; דגים מעושנים או מומלחים נאכלים בעיקר בעת מחסור או סערות, שלא מאפשרות לדוג), לצד אצות מאכל (אצות מזינות ומלוחות מעט המגודלות בגינות-ים מיוחדות), סרטנים, חסילונים, צדפות, דיונונים, תמנונים ו... חלזונות. בשר לוויתנים, דולפינים, כרישים ודגים גדולים נחשב מאכל תאווה ונאכל בחגיגות. רוב הזרים ימצאו את המטבח המקומי משעמם וחדגוני, אך אנשי הצוואר גאים במזונם הצנוע ובזים לאוכל ראוותני ועשיר.

הדגים המתוקים, שנידוגים בים העמוק יותר, הם דגים שהפראא שינה אותם והפך אותם לבעלי קשקשים ירוקים-סגולים-אדומים בוהקים ובשר מתוק מדבש. דמם דמוי הסירופ משמש כממתיק, ובשרם כקינוח. זרים אומרים שיש להם טעם של מייפל, עם טעם לוואי של טונה. מבשר הדגים מופק גם המשקה האלכוהולי החביב על המקומיים - שיכר דגים (המכונה גם בירת דגים), בירה חלשה (לא יותר מ-15%, ולרוב 5%) ומתוקה משהו בעלת טעם לוואי של אנשובי. הבירה נשתית בפונדקים גדולים, המשמשים כמקום בילוי מקומי, בו הדייגים ומגדלי האצות מתרגעים אחרי היום הארוך, משוחחים ומריצים בדיחות, בעודם שותים ספל בירה טובה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

עדכון קצת משעמם, אנ ייודע, אבל רציתי לספר על האוכל וכלי הנשק המוזרים של הצוואר.
 
חזרה
Top