המלח הוא תבלין נפוץ, המשמש רבים בבריאה. השימושים שלו במטבח רבים, והחיים בלעדיו נראים בלתי אפשריים לרבים מן התושבים בארצות המתורבתות, כדוגמת הממלכה או קונפדרציית הנהרות. אבל ברחבי הבריאה, ישנם אזורים שלמים בהם כול סחר במלח הוא יקר ערך, נצפה על ידי עיניים בוחנות, ומלווה בחשד ופחד. מדובר על ארצות הצללים, המקומות בהם העולם התחתון נוגע בבריאה, מתחבר איתה. כאשר המתים הולכים לצד החיים, המלח הופך ליקר ערך. והדבר דרש מהתושבים של ארצות צללים שונות למצוא פתרונות שונים לעניין הזה. תחליפים שונים למלח, למטרות שונות, נמכרים בארצות צללים. בנוסף להם, המוות המתהלך ביחד עם החיים יצר מספר מאכלים מוזרים.
הנה כמה מן המאכלים הנפוצים בבריאה, ובעיקר בארצות הצללים:
גראדפס
המדינה הקטנה של גראדפס היא לא ארץ צללים בפני עצמה, אבל היא מכילה ארץ צללים משמעותית מאוד, ונשלטת בידי המוות, או לפחות אחת מהשליטות שלו. המאהבת-במלבוש-הדמעות, כשרת מוות המכבדת את עצמה, לא מאפשרת כניסה של המשאב המסוכן מלח ללא השגחה לשטח שלה. אך גראדפס היא ממלכה שחיה על בקר, מרעה ותוצריהן. המאהבת הטילה כמה לחשים על החיות של גראדפס על מנת לדאוג שהתפוקה שלהן תהיה איכותית ובריאה יותר משל חיות רגילות, פעולה מוזרה לשרת מוות, שהנפילים בהחלט לא ראו בעין יפה- אבל פעולה שנדרשה על מנת שהאנשים של גראדפס לא יפנו כנגדה כאשר הם לא ימצאו מקום לאכול.
האנשים של גראדפס מרוקנים את הבשר מן הדם בשיטות עתיקות שהם למדו מהאבות שלהם, בחורפים הקשים ביותר שאפילו מלח לא היה ניתן להשיג. הארוחה הממוצעת בגראדפס כוללת הרבה חלב וגבינות ביחד עם הבשר, במידה שחלק אפילו יחשיבו כהגזמה מסוימת. הסיבה לכך היא פשוטה- ללא מלח, חיי המדף של הגבינות בגראדפס מאוד קצרים. רק הגבינות המשובחות ביותר מומלחות ונשמרות, שכן עלות המלח יקרה והשגתו כרוכה בהליכים מסובכים. רוב הגבינות פשוט שורדות ימים בודדים, אם בכלל, ולכן הן נאכלות לפני שיתקלקלו.
אבל המאכל המיוחד ביותר שמגיע מגראדפס מגיע מהצד השני שלה, מן העולם התחתון. שם, רוחות רפאים למדו לייצר חלב גם מחיות מרעה מתות שעקבו אחריהם אל העולם התחתון. המשאב נדיר, ואיכותו עולה על כול מקום אחר בעולם התחתון. הגבינות האלו לא צריכות להיות מומלחות, אפר מסוים שמתגבש ממנחות קבר משמש כתחליף אפל וטוב בעולם התחתון לגבינות האלו. כול מי שאוכל מהן מתקשה לצאת מהעולם התחתון, לצערם הרבה של החיים, אבל לעתים הנקרומנסרים המיומנים ביותר זוכים בטעימה מן המעדנים של העולם התחתון בגראדפס.
סיג'אן
המלח הוא מרכיב חשוב בהוצאת הדם מן הבשר, ובלעדיו, התהליך הרבה יותר מאתגר- אלא אם יש לך אור שמש. בסיג'אן, עיר הקברים, מסדר הקברנים דווקא העדיף להחדיר מנהג שלא לרוקן את הבשר מדם, שכן אין להם לא דם ולא מלח.
שיטות הבישול של סיג'אן טובות בבישול בשר שהדם עדיין בו, בעיקר למטרות של קורבנות, אך לא רק. הן מסוות את טעמו של הדם, ודואגות לבדוק שאין בדם סכנה. שכן בסיג'אן, בעוד שבשר הוא דבר נפוץ בעקבות סחר הגילדה הרב שיש מחוץ לסיג'אן ובגבולותיה, כול חיה שגדלה בסיג'אן מוקרבת ונאכלת עם דמה בה, בארוחות של המתים והחיים יחדיו.
לצופה מבחוץ, הדבר ייראה נורא, אך המתים נמשכים לטעמו של הדם. בעיקר בה המתים והחיים מהלכים יחדיו בכול לילה מחדש, כמובן שהעיר מצאה דרך לשתף גם את התושבים שבצד השני של הקבר שלה בנושא יומיומי כארוחות. סעודות גדולות בסיג'אן הן שילוב של הקרבת קורבנות לרוח רפאים ואכילת הקורבנות ביחד איתה. יש סיפורים כי אכילה ממושכת של הרבה בשר ודם הופכת את אנשים ל... מתים יותר, או גרוע מכך, מפלצתיים יותר, אך תושבי סיג'אן מחשיבים את השמועה הזו כשקר.
לא רק בסיג'אן הבשר נאכל על הדם, כמובן. גם בדרדרים, הבשר נאכל כך, אך מסיבות אפילו יותר גרועות. בניגוד לסיג'אן, בדרדרים האנשים החיים אפילו לא יודעים כיצד להוציא את הדם מן הבשר ללא מלח. גבינות הן משהו שכבר לא קיים בדרדרים, והתושבים אוכלים רק בשר ספוג בדם. מחלות שהן לא הכירו מתקיפות אותם, והם בתהליך של ניסוי וטעייה מסוכן, בו בזמן שהם אמורים להיות ההתנגדות לכוחותיו של מסכת החורפים שמחפשים לשלוט בעיר. מי ייתן ואדוני השמיים יהיו עם תושבי דרדרים בימים קשים אלו.
קיסרות הארגמן
על האי המבורך אין ארצות צללים כלל, והמסדר הטהור מעודד את האנשים כי גלגול נשמות מהיר הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לנשמה. הנזירים הטהורים מגרשים רוחות סוררות, נלחמים בנקרומנסרים ובקסם השחור, וצדים את התועבות בכול דרכיהם. מלח, כמובן, הוא נשק חשוב במלחמתם. ולכן, אפילו בארוחות, הנזירים הטהורים דואגים לפני הקרבות שלהם עם המתים להוסיף מלח חשוב. רבים מן הנזירים מתנזרים מכול מאכל מעבר לאורז ומים, אך הם יצרו תבשילים מיוחדים. רוחות רפאים הודו כי כאשר מישהו אכל מאכל שמלא בכמות גדולה במיוחד של מלח, דמו היה תפל לטעמן, ואף רוחות רפאים רעבות אולי יעדיפו לוותר עליו אחרי טעימה קטנטנה.
הנזירים יצרו אורז העובר תהליך של בישול ארוך במלח. זוהי טכניקת בישול שהם אימצו מאלי המלח, שלימדו אותם לבצע אותה בניסיון להעלות את ערך המלח בממלכה. כאשר האורז מבושל, הוא מבושל מסביב למעטפת של מלח רב, שואב את תכונותיו. לאחר מכן, הנזירים מוסיפים לו מן המלח שבושל, שבעקבות הבישול הפך למלוח פחות ויותר אכיל. לא כול נזיר יכול לבלוע את הגלולה המרה, אך המאכל עדיף על סיום עצוב בקבר של רוחות זועמות. בודדים הם דמי הדרקון שאוכלים את המאכל הזה, אם ישנם בכלל, מסיבות ברורות.
הנה כמה מן המאכלים הנפוצים בבריאה, ובעיקר בארצות הצללים:
גראדפס
המדינה הקטנה של גראדפס היא לא ארץ צללים בפני עצמה, אבל היא מכילה ארץ צללים משמעותית מאוד, ונשלטת בידי המוות, או לפחות אחת מהשליטות שלו. המאהבת-במלבוש-הדמעות, כשרת מוות המכבדת את עצמה, לא מאפשרת כניסה של המשאב המסוכן מלח ללא השגחה לשטח שלה. אך גראדפס היא ממלכה שחיה על בקר, מרעה ותוצריהן. המאהבת הטילה כמה לחשים על החיות של גראדפס על מנת לדאוג שהתפוקה שלהן תהיה איכותית ובריאה יותר משל חיות רגילות, פעולה מוזרה לשרת מוות, שהנפילים בהחלט לא ראו בעין יפה- אבל פעולה שנדרשה על מנת שהאנשים של גראדפס לא יפנו כנגדה כאשר הם לא ימצאו מקום לאכול.
האנשים של גראדפס מרוקנים את הבשר מן הדם בשיטות עתיקות שהם למדו מהאבות שלהם, בחורפים הקשים ביותר שאפילו מלח לא היה ניתן להשיג. הארוחה הממוצעת בגראדפס כוללת הרבה חלב וגבינות ביחד עם הבשר, במידה שחלק אפילו יחשיבו כהגזמה מסוימת. הסיבה לכך היא פשוטה- ללא מלח, חיי המדף של הגבינות בגראדפס מאוד קצרים. רק הגבינות המשובחות ביותר מומלחות ונשמרות, שכן עלות המלח יקרה והשגתו כרוכה בהליכים מסובכים. רוב הגבינות פשוט שורדות ימים בודדים, אם בכלל, ולכן הן נאכלות לפני שיתקלקלו.
אבל המאכל המיוחד ביותר שמגיע מגראדפס מגיע מהצד השני שלה, מן העולם התחתון. שם, רוחות רפאים למדו לייצר חלב גם מחיות מרעה מתות שעקבו אחריהם אל העולם התחתון. המשאב נדיר, ואיכותו עולה על כול מקום אחר בעולם התחתון. הגבינות האלו לא צריכות להיות מומלחות, אפר מסוים שמתגבש ממנחות קבר משמש כתחליף אפל וטוב בעולם התחתון לגבינות האלו. כול מי שאוכל מהן מתקשה לצאת מהעולם התחתון, לצערם הרבה של החיים, אבל לעתים הנקרומנסרים המיומנים ביותר זוכים בטעימה מן המעדנים של העולם התחתון בגראדפס.
סיג'אן
המלח הוא מרכיב חשוב בהוצאת הדם מן הבשר, ובלעדיו, התהליך הרבה יותר מאתגר- אלא אם יש לך אור שמש. בסיג'אן, עיר הקברים, מסדר הקברנים דווקא העדיף להחדיר מנהג שלא לרוקן את הבשר מדם, שכן אין להם לא דם ולא מלח.
שיטות הבישול של סיג'אן טובות בבישול בשר שהדם עדיין בו, בעיקר למטרות של קורבנות, אך לא רק. הן מסוות את טעמו של הדם, ודואגות לבדוק שאין בדם סכנה. שכן בסיג'אן, בעוד שבשר הוא דבר נפוץ בעקבות סחר הגילדה הרב שיש מחוץ לסיג'אן ובגבולותיה, כול חיה שגדלה בסיג'אן מוקרבת ונאכלת עם דמה בה, בארוחות של המתים והחיים יחדיו.
לצופה מבחוץ, הדבר ייראה נורא, אך המתים נמשכים לטעמו של הדם. בעיקר בה המתים והחיים מהלכים יחדיו בכול לילה מחדש, כמובן שהעיר מצאה דרך לשתף גם את התושבים שבצד השני של הקבר שלה בנושא יומיומי כארוחות. סעודות גדולות בסיג'אן הן שילוב של הקרבת קורבנות לרוח רפאים ואכילת הקורבנות ביחד איתה. יש סיפורים כי אכילה ממושכת של הרבה בשר ודם הופכת את אנשים ל... מתים יותר, או גרוע מכך, מפלצתיים יותר, אך תושבי סיג'אן מחשיבים את השמועה הזו כשקר.
לא רק בסיג'אן הבשר נאכל על הדם, כמובן. גם בדרדרים, הבשר נאכל כך, אך מסיבות אפילו יותר גרועות. בניגוד לסיג'אן, בדרדרים האנשים החיים אפילו לא יודעים כיצד להוציא את הדם מן הבשר ללא מלח. גבינות הן משהו שכבר לא קיים בדרדרים, והתושבים אוכלים רק בשר ספוג בדם. מחלות שהן לא הכירו מתקיפות אותם, והם בתהליך של ניסוי וטעייה מסוכן, בו בזמן שהם אמורים להיות ההתנגדות לכוחותיו של מסכת החורפים שמחפשים לשלוט בעיר. מי ייתן ואדוני השמיים יהיו עם תושבי דרדרים בימים קשים אלו.
קיסרות הארגמן
על האי המבורך אין ארצות צללים כלל, והמסדר הטהור מעודד את האנשים כי גלגול נשמות מהיר הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לנשמה. הנזירים הטהורים מגרשים רוחות סוררות, נלחמים בנקרומנסרים ובקסם השחור, וצדים את התועבות בכול דרכיהם. מלח, כמובן, הוא נשק חשוב במלחמתם. ולכן, אפילו בארוחות, הנזירים הטהורים דואגים לפני הקרבות שלהם עם המתים להוסיף מלח חשוב. רבים מן הנזירים מתנזרים מכול מאכל מעבר לאורז ומים, אך הם יצרו תבשילים מיוחדים. רוחות רפאים הודו כי כאשר מישהו אכל מאכל שמלא בכמות גדולה במיוחד של מלח, דמו היה תפל לטעמן, ואף רוחות רפאים רעבות אולי יעדיפו לוותר עליו אחרי טעימה קטנטנה.
הנזירים יצרו אורז העובר תהליך של בישול ארוך במלח. זוהי טכניקת בישול שהם אימצו מאלי המלח, שלימדו אותם לבצע אותה בניסיון להעלות את ערך המלח בממלכה. כאשר האורז מבושל, הוא מבושל מסביב למעטפת של מלח רב, שואב את תכונותיו. לאחר מכן, הנזירים מוסיפים לו מן המלח שבושל, שבעקבות הבישול הפך למלוח פחות ויותר אכיל. לא כול נזיר יכול לבלוע את הגלולה המרה, אך המאכל עדיף על סיום עצוב בקבר של רוחות זועמות. בודדים הם דמי הדרקון שאוכלים את המאכל הזה, אם ישנם בכלל, מסיבות ברורות.
