שליטים ושדים [הנשגבים 2][שו"ש 47] לדאל נאלה, הלא מצייתת

לדאל נאלה, הקשת האדומה
"אנחנו נעשה זאת בדרך שלי, ולא בשום דרך אחרת."

לדאל נאלה נולדה לענף משפחתי קטן של משפחת לדאל, ענף שדמי הדרקון הבודדים שיצאו ממנו לא השיגו מוניטין גדול וכבר זמן רב לא יצאו ממנו נשגבים. בעוד שכמובן, תמיד היה סיכוי שהיא תהפוך לדמת דרקון כמו האבות שלה, לא רבים ציפו שנאלה באמת תקבל נשימה שנייה. כילדה, הוריה חינכו אותה בחינוך הקשוח של הקיסרות, אך נתנו לה בין השיעורים חופש גדול לעשות כרצונה, לשמוח ולצחוק כמו הילדה שהיא הייתה, לא מצפים שאי פעם תידרש ליותר מכך. בעוד שכול הנצרים שאינם נשגבים הם אנשים חשובים לתפקוד הממלכה, הנשגבים הארציים הם החשובים באמת, ואף אחד לא ציפה שנאלה תהיה כזו.

היא נשלחה לבית ספר ראשוני, בהגיעה לגיל 9, ושם- החופש לו היא זכתה בביתה נעלם. ציפיות, דרישות, ומורים זועמים כולם התרוצצו סביבה על מנת לחנך אותה. נאלה שנאה את השינוי, רצתה רק להשתחרר, לחזור לחייה הקודמים, עשתה את המינימום הנדרש. המורים שלה ויתרו עליה במהירות, גילו שהילדה מסרבת לקלוט את החומר במהירות, וכאשר הם שמעו על המוצא שלה הם ידעו שלמרות שחשוב שהיא תצליח בלימודים, אין סיבה שזה יהיה בהצטיינות- היא לא מתאימה לכך. השנים המשיכו בבית הספר, נאלה גדלה, מחכה רק לרגע בו תשתחרר מכאן, תחזור לבית שלה ולחופש שכה הובטח לה. אך שבגיל 14, התקוות שלה התנפצו.

באחד מאימוני הקשתות, אחד מן המורים צעק עליה שהיא לא מתאמצת מספיק. הוא צדק, לנאלה היה כישרון טבעי לכלי הקשת, אך היא שנאה לעשות כול מאמץ בבית הספר ולהפגין אותו. המורה הזועם צעק וצעק, אל מול כול הכיתה, על נאלה, גורם לכעס לעלות בה, מוריד את המעמד שהיא בנתה בין חברי הכיתה בכול מילה שהוא אמר. בזעם, נאלה הרימה את קשת האימונים והחצים, ואז החלה ללכת ולירות על שורת המטרות אחת אחר השנייה. המורה לא קלט זאת בחצים הראשונים, אך תוך מספר חצים הוא הבין מה קורה, כאשר האוויר עצמו נחתך על ידי כול חץ שהיא ירתה ופילח את המטרה, ושלג נראה שיוצא מן החצים שהיא ירתה בזה אחר זה, מתפזר על האדמה היבשה של רחבת האימונים. חבריה התקרבו, בעיקר אלו שכבר עברו נשימה שנייה בעצמם, רצו לעצור אותה לפני שתפגע במישהו בכוח החדש- אך הם נהדפו אחורה על ידי היסוד האוויר שבדמה. נאלה הסתכלה אל החברים ההמומים, לא מבינה על מה העניין, ועל המורה שנראה כי בלע את לשונו. היא עברה נשימה שנייה.

ומאז, חופש היה הדבר האחרון שהגיע אליה.

ענף המשפחה שלה ראה בה את התקווה שיש לו לחזור לתהילה שהם שכחו ממנה לפני מאות שנים. בהסתכלות על גיליון הציונים המאוד לא מרשים של נאלה, הם החליטו לשלוח אותה אל בית הפעמונים, והבהירו לה היטב שהם מצפים שהיא תהפוך למצביאה מהוללת. בשביל נאלה, בית הפעמונים היה האתגר הגדול ביותר שהיא התמודדה איתו בחייה. בעוד שהיא הצליחה בחומר והייתה מסוגלת לצאת בהצלחה, היא נאבקה כול העת עם מפקדיה ומוריה, שלרוב היו אחד. היא שעות ארוכות רצה, התאמנה, איבדה שעות שינה, חטפה מהלומות, ואפילו נכלאה לזמנים כעונשים על ההתנהגות החצופה שלה. השנים המשיכו ועברו, ולמרות שהתהליך היה קשוח וקשה, המורים עיצבו את התנהגותה, החזירו אותה למוטב. מעט הם ידעו שזהו שינוי זמני, רק על מנת לצאת מהמקום הזה, שנאלה הסכימה אליו. וכאשר היא הצליחה ויצאה מבית הפעמונים, בחגיגה גדולה של הבית שלה, היא ידעה שהיא בהחלט לא הולכת אל הלגיונות- היא ממש לא רוצה להפוך למצביאה שהמשפחה שלה רוצה שהיא תהיה.

אך לא הייתה לא בחירה.

ראשי הבית, ובעיקר לדאל קארוס שקבע זאת, שלחו אותה אל הצבא הקיסרי- מבהירים שסירוב יהיה רע. הם הניחו אותה כמפקדת של טופר, אך מהר מאוד באימונים התגלה שהקצינה בכוונה פועלת בצורה הכי גרועה שהיא יכולה- כאילו בכוח מנסה להביא את הפיטורים שלה. היא הייתה טובה מספיק בשביל להציג את כול הטעויות שלה בתור ה'בחירות הבטוחות', והביאה את הזעם של הקצינים בדרגות הגבוהות עליה במהירות. לעצמה, היא הייתה מאושרת, יודעת שבקרוב תצא מכאן. אבל הדבר לא קרה, שכן המקרה המוזר של נאלה הוביל לזימונה אל בית לדאל- לפגישה, עם אישה אחת חשובה בשם לדאל סיסל.

לדאל סיסל ידועה בכול בית לדאל ביכולת שלה לקרוא אנשים, להבין את הרצונות האמתיים שלהם, ולמען האמת נאלה הייתה אחד מהאנשים הפשוטים יותר שהיא בחנה. היא מיד זיהתה את הרצון של נאלה בחופש, בלא להיות כבולה על ידי הפקודות, אך גם זיהתה את הכישרונות שהיא הפגינה על פי המידע שניתן לה- בקשתות, באומנות המלחמה, ביכולותיה הפיזיות. נאלה ציפתה לגירוש מהבית, ל-20 שנים שבית לדאל לא יקבל אותה כאחת מבני הבית. במקום זאת, סיסל שאלה את נאלה אם היא רוצה חופש, והיא אמרה לה שחופש מגיע במחיר- ונאלה הסכימה. סיסל אמרה שנאלה חייבת לה, ושבעתיד היא עוד תשוחרר ותהיה חופשיה לחלוטין (שקר מוחלט, שכן סיסל יודעת עד כמה בית לדאל זקוק לכול אחד מנשגביו), אך לכרגע- היא תעשה אותה אדונית לעצמה.

אז היא העלתה אותה בדרגה, שמה בידיה כנף שלמה מאחד מהליגיונות הלא פעילים של בית לדאל. היא שלחה פעם נוספת את קארוס להגדיר לה את המשימה, יודעת עד כמה נאלה שונאת את קארוס, בעודה מסבירה לקארוס את התוכנית האמתית. קארוס שלח אותה להכין את הצפון לזמן בו בית לדאל יכה בשור הצפון וייקח את התהילה על הבסתו, מה שישמיד את בית טפט לחלוטין, שלעולם עוד לא יוכל להשתקם או לטעון לנקמה על אויביו- ויבטיח את עליונות בית לדאל, שהוא הבית היחיד שבחסדם של הדרקונים מסוגל להביס גם את האויבים העוצמתיים ביותר, שחיסלו בתים אחרים וגדולים יותר. נאלה קיבלה בזעם, לקחה את כול המשאבים שהבית שלה הציעה לה (בעיקר חפצים מברקת אדומה, שכן היא שנאה אישית את הקור של הצפון), ויצאה אל הצפון עם חייליה החדשים.

לחיילים לקח זמן להתרגל לנאלה, שכן למרות שכולם ציפו לקרבות נגד ברברים, נאלה עשתה בצפון כול דבר שהיא מצאה שהוא לא להתקרב ולהתעסק בשור הצפון. בתחילה היא לא עשתה דבר, שיכנה את החיילים שלה באחד מהכפרים הצפוניים הקרובים יותר אל האי המבורך, מקום שקט. הם השתכנו שם מספר חודשים, לא עושים דבר, אך גם אל נאלה לדאל- עם כול חוסר הציות לבית- הקללה של בית לדאל הגיעה. השעמום הרג אותה מבפנים, היא לא הייתה יכולה, ועם כמה שהיא לא רצתה לבצע את המשימה שניתנה לה בידי ביתה- היא רצתה לעשות משהו.

אז היא עשתה. החיילים שלה גילו על השחיתות של ראש הכפר, ולא התעניינו בה רבות, ולפתע נאלה יצאה ובראש חוצות ירתה חץ היישר לביתו, מחלקת את הכסף שהוא לקח בשחיתות אל האנשים של הכפר. בו באותו השבוע היחידה עזבה את הכפר, ונאלה הייתה מרוצה. הכפר הידרדר אחר כך לאנרכיה, אך נאלה אפילו לא טרחה להקשיב לחדשות על כך. היא המשיכה בצפון, מחסלת כול שחיתות וחוסר צדק בהם היא נתקלה. היא מצאה את הטובים מבין חייליה, שהפכו למפקדים הנאמנים שלה. הקשת האדומה החליטה להפוך לגיבורה של הצפון, וכך היא תעשה.

כמובן, שזו מאז ומתמיד הייתה התוכנית של סיסל. היא ציפתה שהדבר הזה יקרה, היא ראתה את כול הסיטואציה בעיניים של נאלה כאשר היא הסתכלה לתוכן. בית לדאל דואג מפני שרי המוות, ולכן, בנתינת פקודה לנאלה להתעסק בשור הצפון- סיסל ידעה שהיא תתעסק באיומים האחרים של הצפון עם חייליה. בני הפיה, המוטאנטים, הם לא היו קרובים מספיק לפראא בשביל להיות איום משמעותי. שרי המוות לעומת זאת, ההגמון הנושא את מחתת היקינטון והמאהבת במלבוש הדמעות, היו קרובים הרבה יותר- ולכן גם ככול הנראה נאלה תחל במסע נגדם. הם יריבים שיאתגרו אותה, ואם נאלה תציב לעצמה את המטרה- היא לא תנטוש אותה, כמו שהיא מעולם לא נטשה את המסע האישי שלה לחופש וחוסר ציוד. לחילופין, ייתכן שנאלה תחליט לצאת לטהר את צ'ראק, שמבקשת כבר חודשים סיוע מבית לדאל בעניין המתים. הכוח שנשלח הוא ממש לא מספיק לטיהור של לדאל, אך בטקטיקות הנכונות, נאלה תוכל מאוד לעזור לכך.

ובינתיים, לצפון יש 'גיבורה' חדשה, מלווה בצבא מיומן העובר דרך השלג, נאלה מוכנה להיאבק בכול מי שינסה לעצור אותה.

תמונה:
מכאניקה:

משתלב מצוין עם האווירה והעולם של הנשגבים, למרות שלפי הסיפור נדמה שהיא מעט עוצמתית מדי - גם סיסל אמורה לדעת שגם דרקון בודד לא ינצח שר מוות...
היא מבוססת על משחק כלשהו?

יצרתי אותה למשחק הנשגבים שלי, וביססתי אותה על התמונה. זה היה אתגר קטן לעצמי, בעיקר כי המון המון זמן לא בניתי דמות (זה למה גם יש מכאניקה).

כמובן שהיא לא יכולה לנצח את שרי המוות, אבל דמת דרקון עם ניסיון צבאי (ושבקרוב ערך המהות הקבוע שלה יעלה ככול הנראה, היא תקופה ארוכה על 2 לפי הרקע הזה) ויחידה צבאית בהחלט יכול לעשות בעיות. לערער את השלטון בנפילת מאראמה (ארץ הצללים הגדולה ביותר בצפון, ששני שרי המוות של הצפון נאבקים על שליטה בה וכרגע היא מוחזקת בכלל על ידי שליט שלישי מבין רוחות הרפאים), לחסל שבטים של ברברי פראא, לתקוף את המתים המהלכים שסוגרים על צ'ראק, לפגוע בערי המדינה של ההגמון האוחז במחתת היקינטון או באוכלי המוות של המאהבת במלבוש הדמעות... יש כול כך הרבה אפשרויות ופוטנציאל בהצבה של נאלה באזור הצפון. יש גם סיכון די גדול בכך, שכן הצפון מלא באביסאלים וסולארים בימים אלו, אבל הם סומכים עליה לשמור על עצמה. סיסל ככול הנראה הייתה מעדיפה לצוות אותה ביחד עם אחוות דמי דרקון, אבל כרגע לא נראה שהיא יכולה להשתלב באחת עם האישית הנוכחית שלה.

העניין בבית לידאל, על פי הספר של דמי הדרקון, הוא שהם הבית שהכי מודע לאיום של שרי המוות, אבל הם לא מצליחים למשוך את תשומת הלב של כולם לעניין. הם בטוחים שהם האיום הגדול שכול הממלכה צריכה להתעסק בו כרגע, ולכן הצבה שכזו גם משרתת את המטרות שלהם.