עולם האפלה התחלתי משחק NWOD בלי לתכנן מספיק קדימה (כרגיל) אז, HELP!

התחלתי להריץ משחק NWOD (מעורב) שהתחייבתי לסיים עד יוני-יולי (2010), לא תכננתי מראש לעומק ועכשיו אני בסכנה חמורה של הסתובבות במעגלים. פשוט אין לי מספיק זמן ומספיק משאבי רפרנס כדי לתכנן לעומק את הרעיונות שעולים לי בראש...

התוכנית בגדול היא של מיני מערכה שמיועדת לשבע דמויות שחקן (בהתחלה כולם אנושיים) ובנוייה בשלושה שלבים:
1. tutorial - הרפתקה קטנה וחמודה שמשמשת ללימוד חוקי המשחק, בניית דמויות וכל שאר החארטה, ושאמורה לספק כמות כלשהיא של XP שישמשו לבניית דמויות בשלב 3. ההרפתקה מגוללת את חוויית ה'התעוררות' של הדמויות, ש'מתעוררות' כולן יחד באותו מקום, מסיבה מסתורית, וצריכות לשרוד קשיים כלשהם לפני החזרה ל- fallen world עם הידע והיכולות החדשות.
2. Prelude - מה עובר על הדמויות לפני ההתעוררות, בקפיצות של תקופות - סצינה של ילדות, סצינה בגיל ההתבגרות, וסצינה ממש לפני הנסיעה למקום של ה'התעוררות'.
3. הרפתקאה שעושה שימוש בכל הניסיון שנצבר עד כה על מנת לבנות דמויות חדשות (ערפד אחד, איש זאב אחד, חמישה קוסמים) ברמה גבוהה יותר. הקונספט מאחורי הרפתקה זו הוא 'להמחיז' או 'להסריט' מחדש את עלילת הספר 'לילה אחד באוקטובר הבודד' במטרה לנסות לסטות מהעלילה המקורית ולספר את הסיפור אחרת. היות והספר מסופר מנקודת המבט של דמות+שותף אחת, שתדוב"ש, שאר ההתרחשויות נסתרות ולכן ניתן לשחק אותן ולשנות את מהלך המשחק.

הבעייה הגדולה ביותר שלי כרגע היא שתכננתי די טוב מה אני רוצה לעשות בשלב 3, אבל אני די מאלתר את דרכי לשם.
השחקנים שלי מתחילים, וחלקם קצת מתקשים עם האנגלית, אז המכשול הזה קצת מבלבל אותי, כי עקומת הלמידה שאני צריך שתהיה לשחקנים שלי גבוהה בהרבה ממה שיש בפועל. בינתיים שיחקנו שלוש פגישות של 4 שעות בערך, כאשר התחלנו את המשחק מ-handout שמתאר את סצינת הפתיחה ודף דמות ריק. בינתיים הספקנו למלא בדפי הדמות את רוב המידע - concept, attributes, skills, merits, virtues/vices, morality, willpower, health, flaws וכל דמות זכתה ב 3 נק"נ. אין לי מושג אם זה קצב התקדמות טוב או לא ואשמח אם תתנו לי קנה מידה...

נ.ב. בזמן משחק עבר זמן מועט, כיוון שעד שהם יהיו בטוחים מפגע, הכל נמדד בסיבובים. מהמאורע המחולל עברו בערך 15 דקות, לפחות חציין עברו על הדמויות בעילפון.

לגבי הקצב, זה נשמע כמו קצב די גרוע. 12 שעות משחק וכל מה שהושג הוא 15 דקות אין-פלי וכמעט לסיים את דף הדמות?

לגבי השאר... אני לא בטוח מה אתה שואל בעצם.
אם יש לך כמה שורות רקע על כל דמות ואת ה virtue\vice, צריך להיות מסוגלים לאלתר את שלב 2. אם לא, שווה לבקש מהשחקן לתאר 3 אירועים מעניינים שקרו לו לפי התקופות ולשחק אותן.
לגבי 1, נשמע לי כמו משהו יבש להחריד אלא אם יש גורם חיצוני ש"יכנס בדלת עם אקדח". מסוג הדברים שהייתי פשוט מריץ קדימה אחרי עשר דקות כי לכולם נגמר מה להגיד והם חוזרים על אותו "לא, אתה תגיד לי קודם מה קורה פה" שוב ושוב.

אוקיי, תודה. אני מניח שאני צריך לתת לשחקנים שלי שיעורי בית: להמציא לדמויות שלהם שלוש סיטואציות ואז לבנות סיפור מסביב לזה. אני רק מקווה שהשחקנים ישתפו פעולה וימציאו סיטואציות שאפשר לדחוף לתוכן מאפיין מיסתורי, אולי אפילו על טבעי (אני מכיר את השחקנים שלי די טוב. אני בטוח ב-100% שאחד מהם יביא את 'הלילה שבו איבדתי את בתוליי' כסיטואציה מגיל ההתבגרות).

לגבי 1, לא הכברתי במילים אז זה יצא כזה יבש ומשעמם. כעיקרון זה לא אמור להיות. סצינת הפתיחה מבוססת בצורה רופפת על סצינת הפתיחה של המשחק Legendary והיא למעשה משימת הישרדות: לברוח ממוזיאון לארכיאולוגיה ששורץ במפלצות מוטנטיות וטרוריסטים עם כוחות קסם שהועתק לכיס בין מימדי אחרי פיצוץ (לכאורה) גרעיני קטן שהתרחש במקום. במציאות הרגילה המוזיאון מושמד, אבל הוא למעשה מועתק לכיס בין מימדי כדי שהקוסמים הטרוריסטים יוכלו להשתמש בארטיפקט שמוצג שם - החותם הגדול של שלמה המלך - על מנת לעשות משהו איום ונורא! (לא יודע מה, אבל זה לא משנה לדמויות - הן לא אמורות לעצור את הקוסמים הטרוריסטים אלא רק להימלט).

תבהיר להם שזה צריך להיות עם קשר לעל טבעי. אם הוא עדיין מביא "הלילה שבו איבדתי את בתולי"... טוב, למעשה זה יכול להיות די מעניין.

NWoD עושה את 1 מאוד טוב, לי היה כזה ואן-טיימר וזה רץ היטב.
הקטע הבסיסי של המוזיאון יכול לעבוד נפלא.

השלב ה-2 הוא בעייתי. ראשית צריך לעשות אותו אחד על אחד לדעתי אבל הבעיה העיקרית שלא כל השחקנים מתמודדים עם זה היטב.

השלב ה-3, יכול להיות שהייתי עושה fast forward מספר שנים, כאשר למשל מעגל הקוסמים הוא קיים ואיש-הזאב והערפד מגיעים אליהם בבקשת עזרה מאותו אירוע במוזיאון - אולי שאר הערפדים/אנשי הזאב נידו אותם...

אין לי יותר מידי עצות לגבי השלבים הראשונים, אבל הסוף נשמע ממש מעניין- איך אתה מתכוון לחקות את העלילה של 'לילה אחד באוקטובר הבודד'?
ואולי חשו לא פחות- מישהו מהשחקנים קרא את הספר? נראה לי שזה עלול להפריע.

אני חושב שקצת פירוט יועיל לכם בלסייע לי:

The Time אמר/ה:

איך אתה מתכוון לחקות את העלילה של 'לילה אחד באוקטובר הבודד'?

יש ללחוץ כדי להרחיב...

הרעיון בבסיסו הוא כזה: זילאזני לא סיפר לנו בעצם מה קורה בסוף הטקס ואנחנו יודעים שהסוגרים ניצחו ושג'ק וג'יל שרדו, אבל רק את זה. ידוע לנו בערך את מי הפותחים רוצים לשחרר ויש מגוון ישויות מקבילות ב-abyss, ואנחנו רק מדמיינים מה העונש שהפותחים סופגים על כישלונם. היות וזילאזני לא סיפר לנו מה קורה בסוף הטקס, אבל הוא כן אמר לנו שההתמודדות הזו מתרחשת אחת למאה (אאל"ט), אין ממש מניעה ליצור סיפור המשך.
הנחת העבודה שלי היא שהיכרות עם הספר דווקא חשובה למשחק, והייתי רוצה שהשחקנים יכירו אותו. ניסיתי לסרוק אותו כדי להעביר אותו לכולם כספר, אבל זה לא ממש לעניין ודי התייאשתי מהסיבוך הטכני (עבדתי שעה כדי ליצור ארבעה עמודי PDF... פשוט מגוחך). ככול הנראה אני אצטרך להקריב את העותק שלי לטובת העניין. נקווה שחזור בחיים מהמסע ביניהם. הספר ממוקם מבחינה היסטורית בתקופה די מוגדרת, באמצעות דמויות ואירועים, בעיקר הנוכחות של שרלוק הולמס ודר' ווטסון, הקשר לרציחות של ג'ק המרטש, הנוכחות של דר' פרנקנשטיין ושל דרקולה - כלומר מדובר בעשור הלפני אחרון של המאה ה-19. היות וההתמודדות מתקיימת כל כמה זמן (כל עוד הסוגרים מנצחים, כמובן), לפי זכרוני, בשנות השמונים של המאה העשרים צריכה להיות עוד התמודדות...

ואת ההתמודדות הזו הייתי רוצה להפוך למשחק, שבו אני ארגיש מסופק אם השתלשלות העניינים תהייה שונה בתכלית השוני מכפי שהיא מסתיימת בספר.

אני מניח הנחות מסויימות שאח"כ עשויות להכביד עליי, אבל אין לי מספיק זמן לתכנן הכל. בין ההנחות האלו יש את ההנחה שמי שמת בספר מתגלגל לדמות מקבילה שיש לה את הזכרונות של ההתמודדות הקודמת. הנחה נוספת שהיא די לגיטימית כי זילאזני לא פירט בספר היא שמי שלא נרצח במהלך הספר והגיע לטקס, שרד אותו, גם אם היה צריך להתמודד עם הקללות של ג'ק ועם מפלצות מהתהום, והגיע לימינו אלו (או לפחות לשנות השמונים). לפיכך יש לנו כמה דמויות שמשתתפות בטקס שזהות לאלו שבספר:

ג'ק, שיהיה דב"ש, כדי שאני אוכל להיות מעורב ולכוון באמצעותו את המשחק.
ג'יל שתשוחק על ידי מיטל, שבפרלוד שלה (יעני שלב 2) היא אקדמאית שקטה וחברותית (ההדגשה כאן ובהמשך מתייחסת לקונספט הדמות) עם נטייה להתרגז בקלות ולהירגע ממש מהר (היא מצאה טראמפים מוזרים של טארוט במקום שבו החותם הדגול היה לפני הפיצוץ והצליחה להפעיל מחדש את האורות באולם התצוגה. היא גם מפתחת יכולת ספונטנית להמיר אנרגיה רוחנית מאוייבים גוססים למאנה וליצור לחש התקפה בסיסי ביותר. כמו כן יש לה קובייה הונגרית וספר של קלייב בארקר).
הכומר רוברטס, שישוחק על ידי שקד, שבפרלוד שלו הוא פורץ זדוני שמונע על ידי תאבת בצע, חובות הימורים ורצון להתגרות בסיכויים (כרגע במשחק הוא מתחבא בתוך סרקופג מפני זאבי-אדם שאיבדו שליטה בעצמם ושומע תו"כ חלקי שיחה בין שני קוסמים טרוריסטים. יש לו מחשב כף יד שמתנהג מוזר ויכולת ספונטנית לדעת מה הולך לקרות בעוד שתיים שלוש שניות. גם הוא הצליח לפתוח חלון ולגלות שהמוזיאון מוקף בערפל).
דרקולה, שישוחק על ידי בן (פשוט כי בן נראה כמו ערפד, כולל השיער) שהפרלוד שלו הוא של רוצח קומי, מקצוען שסובל משעמום קשה אבל הוא בעצם טיפוס טוב שהיה רוצה לא להזיק למי שלא מזיק לו (עד כה הוא בזז גופה של מאבטח, הספיק להיפגע מחפץ כבד שהושלך עליו ע"י פולטרגייסט, לחסל ביריות מעין גרסא ילדותית של גריפון, ולהצליח לחמוק מיריות שנורו עליו על ידי הקוסמים הטרוריסטים. הוא מצטרף לאחת הדמויות האחרות בניסיון לעקור פתחים של פירי איוורור כדי לנסות למצוא יציאה מהמוזיאון בלי להיתקל במפלצות וטרוריסטים).
מוריס ומקאב, שזילאזני בעצם לא מתאר במהלך הספר, אלא רק מתייחס ליציר הסוד שלהם (סליחה על המונח המושאל), צינה. הם ישוחקו על ידי זוג, דולב ועדן, ויהיו כמו שני החבר'ה הרעים מ'לעולם לא עולם' (שיט ברח לי השם). בפרלוד שלהם אחד הוא נהג מירוצים אלכוהוליסט שמונע על ידי זללנות ועצב, והשני הוא פירומן דכאוני, פחדן ונרקיסיסט (הם הצליחו לשבור חלון וגילו שהמוזיאון מוקף לחלוטין על ידי ערפל אפור, וגם שהערפל האפור יכול לפלוש לתוך המוזיאון ולשנות בו דברים. הם ברחו ומצאו מסוף מחשב, וגילו שלמרות שהאינטרנט מנותק ולא מצליח להתחבר, במסנג'ר מחכה הודעה שקופצת כשהם מגיעים למחשב לראשונה. הם גם הצליחו להרוג מעין לטאה יורקת אש באמצעות כלי נשק רומאיים משוחזרים מתצוגת המוזיאון).

חוץ מאלה, יש לי שחקן נוסף שיגלם תפקיד זהה לתפקיד של לארי - שישוחק על ידי תומר, שבפרלוד שלו הוא זואולוג בוגדני (?), ושיהיה ה-pet werewolf (משום מה הוא החליט לנסות לתקשר עם להקת זאבי האדם המוטרפים, וכרגע הם משליכים עליו דברים. הוא גם מצא תליון מוזר שנראה כמו פרפר על גופה של קוסם טרוריסט).

דמות נוספת, שנרצחת במהלך הספר, תתגלגל לדמות מקבילה: רסטוב (לדעתי זילאזני כיוון לדמות של רספוטין) יהפוך לשם כלשהו, וישוחק על ידי שיראל, שבפרלוד שלו הוא ראפר מתוסבך, ישר מהשכונה (במשחק עד כה הוא הצליח להדוף מתקפה על טבעית באמצעות חריזת עלבונות כלפי הישות שמתקיפה אותו, והיא מתקיפה אותו כי הוא הצליח להפעיל את האזעקות ולהרוג מעין פיה קטנה ומרושעת שהתעניינה בגורמטים שיש לו).

כעיקרון, הזהות של הדמויות בפרלוד הוא תרגול במשחק דמות ותו לא. הם מכירים את מו"ד, אבל גם בו יש להם שנתיים-שלוש היכרות, והם קולטים לאט, למרות שתרגמתי להם את המונחון שיש בספר בסיס. אני אפילו מתחיל לשקול מעבר לMcWod (עכשיו כשאני חושב על זה...).

מעניין. אם כי חצי מהכיף במשחק כזה הוא, לדעתי, לנחש מי נמצא באיזה צד.

בהחלט יהיה במשחק הזה אלמנט כזה. יש יותר מסיבה אחת לקיומו. ראשית, הדמויות מהספר לא נשארו קפואות בזמן אחרי הטקס אלא המשיכו להתקיים עד ההתמודדות הבאה, אם הן נשארו בחיים, ולא זהות לדמויות שנרצחו אלא רק מכירות את הזכרונות שלהן, אם הן מתו במהלך ההתמודדות הראשונה. שנית, כל שחקן יודע רק את התפקיד שלו ולא בהכרח יכול לקשר בין הדמות של האב רוברטס לזהות הנוכחית שלו, ששמה שונה. ושלישית, בסוף הספר, אנחנו מקבלים טוויסט אחרון, כשג'יל בעצם עוברת צד, ולמעשה יוצרת סדר כוחות חדש. מבחינתי אין שום בעייה במשחק שבו הפותחים ינסו להשפיע על הסוגרים לערוק וההיפך. גם בספר זילאזני רומז שלמשתתפים יש אפשרות כזו.

כרגע אני מנסה לא לחשוב על המערכה השלישית, אלא לנסות להבין איך אני מביא את השחקנים לשם בזמן סביר וגם מספיק לטפטף להם את הכללים לגבי הקוסמות/ערפדות/זאבות בקצב הגיוני (אין סיכוי שאני מנסה לתרגם פרקים שלמים מספרי בסיס...).

כללים=חוקים או כללים=קודי התנהגות?
בכל מקרה, במקום לצלם עמודים שלמים עדיף ליצור עמוד אחד עם נקודות חשובות לגבי החוקים\קודים ולתת אחד לכל שחקן, כדי שיוכל לגשת אליו במהלך המשחק - סוג של cheat sheet. אחרי כמה מפגשים הם כבר לא יצטרכו את הדף.

PeskyTiger אמר/ה:

כללים=חוקים או כללים=קודי התנהגות?

יש ללחוץ כדי להרחיב...

אני מניח שבמשחק הזה אין כמעט הפרדה בין חוקים וקודים של התנהגות. כעיקרון יש הרבה תוכן שלא רלוונטי - כיוון שאין במשחק עוד אנשי זאב, זה לא משנה איזה סוג הוא יהיה, ואותו דבר לגבי הדמות של הערפד, כי הוא הערפד היחידי בסיפור. גם במקרה של הקוסמים, המסדר שאליו הם משתייכים הוא פרט שאני לא מוצא כחשוב, בגלל שבכל מקרה בסיפור יש רק שתי סיעות. החוקים שהשחקנים שלי צריכים בעיקר הם החוקים הממש מעשיים. איזה נושאים כדאי לערוך לתוך דף הצ'יטים? איזה דברים לא רלוונטיים למשחק? בספר של MAGE זה ממש כמו מחט בערימת שחת להבין מה יהיה חיוני למשחק ומה לא...

מן הסתם, אתה לא יכול לכלול בדף אחד כל מה שרלוונטי למשחק. בתלות במה אתה מתכנן להריץ ובהכירו המדוייקת של השחקנים עם השיטה:

1. המכאניקה הכללית של בדיקת הצלחה בפעולה.
2. תיאור קצר של מנגנון הטלת הלחשים.
3. תיאור קצר של מה עושים עם כל ארקנה בכל נקודה.
4. אזכור להפרדת לחשים וולגרים ממוסתרים, עם שורה על הפרדוקס.
5. אזכור להטלת לחשים ספונטנית (לא את כל המכאניקה, רק שאפשר ומה היתרונות\חסרונות) - ושלכל אחד יהיה רשום בדף הדמות מה הלחשים שהוא כבר יודע עושים, ואולי כמה רעיונות ללחשים "ספונטניים".
6. אזכור לשימושי המאנה.

זה כנראה יצא יותר מעמוד, אבל לפי דעתי אולי אחד וחצי או שניים. יותר חשוב שיהיה רשום שם *מה* אפשר לעשות ולא *איך* עושים את זה בדיוק (חוץ מ1, אבל זה בדיוק שורה אחת), כי זה הרבה יותר מעניין את רוב השחקנים ויגרום להם להכנס יותר אל תוך המשחק.

עוד נקודה חשובה היא, לפחות בהתחלה, לא להגיד להם לשחקנים "לא" יותר מידי, גם אם מה שהם מנסים לעשות הוא לא בדיוק על פי החוקים. עדיף להגיד שזה עובד ולהעיר שאמורה להיות הגבלה X, ואולי לתת מינוס קטן לפעולה במקום להתחיל להסביר לשחקן מתחיל על ההגבלה הזו ומה המכאניקה המדויקת מאחוריה.
עדיף שהשחקן ישמח שזה עבד עכשיו ובעתיד יתחשב בזה, במקום להתבאס שזה לא עובד ולשמוע הרצאה במקום לשחק. עם הזמן, אפשר להציג חוקים יותר מתקדמים ויותר אפשרויות.

ואו, כשאני קורא את זה זה נשמע המון למשחק אחד, ומגניב ממש .
רק לוודא שהבנתי. הדמויות המתות מהספר עברו גלגול נשמות אל הדמויות של השחקנים?
ועוד נקודה אחת- הם קוסמים\ערפדים\זאבים מלפני תחילת המשחק, או שהם 'מתעוררים' במהלך האירוע המטורף במוזיאון?
איכשהו, זה מזכיר לי קצת את שערי אנוביס..