הבהרה: פתיל זה הוא פתיל-משנה של ההרפתקאה המקוונת על-בסיס שיר של אש ושל קרח, פרק ד'. הוא נועד לתאר את קורותיה של אחת הדמויות, דיאנה פריי, שנפרדה זמנית מיתר הדמויות לאחר סוף היום הראשון של הטורנמנט.
היחידים שיוכלו להגיב לפתיל הזה הם אני (בתור שה"ם), Celime Volkana, ובהמשך אולי שחקן חדש, אם תהיה דמות חדשה שניתן יהיה להכניס אותה לכאן.
Volkana: את התגובה הראשונה שלך תתחילי בתיאור כללי של מה שמתרוצץ אצל דיאנה בראש לגבי ההצלחה בתחרות, ובעיקר ההפלה של הקוטל-מלך ולורד רויס, ולאחר מכן חשיפתה.
התאור שלי שממנו אנחנו מתחילים:
-----
אזי, מריעות החצוצרות פעם נוספת, לסמן את כניסתו של אביר החרבות המצולבות, ומולו, במגן ארד נוצץ עם אותיות עתיקות, רוכב לורד רויס רב הרושם.
"האותיות האלו מכושפות..." אתם שומעים לחישות "הן מגינות עליו מכל רע".
הקרב מתארך פעם נוספת; בסיבוב הראשון, הולמים היריבים זה בזה בלא תוצאות; אולם לאחר מכן, עובר סר רוייס להתגוננות. נראה, כי הוא עומד במהלומות, עד שסוסו בוגד בו ומזדקף על רגליו האחוריות, דבר שעולה ללורד האומלל בעל האותיות הקסומות בקרב.
אלא, שמהלומת הרומח הכושלת האחרונה של לורד רוייס עושה את שלה, ומזעזעת את אביר החרבות המצולבות על אוכפו. משהו, ככל הנראה, נפתח בקישורי הקסדה שלו, באשר זו נשמטת מראשו כאשר הוא רוכב לעבר האוהלים... מגלה את פניה של עלמה צעירה, בעלת שער חום-בהיר פרוע, וחיוך פרחחי על שפתיה.
הקהל עומד על רגליו ופוער את פיו בתדהמה. לורד רוייס מגדף במלוא פיו, מנופף באגרופיו וצועק "בזיון!" כשהוא דורש לפסול את הקרב... נדמה לכם, שרק שני קולות מצליחים לעלות מעל המהומה:
סר סטברון פריי, יורש התאומים, הנעמד על רגליו וצורח "ד-י-א-נ-ה!!!" בקול המהדהד מעל כל הרחבה, ושאגת הצחוק הרמה של המלך רוברט, הטופח על ברכיו בכח מרוב עונג, פניו סמוקות מצחוק, והוא טופח בכח כזה על כתפו של נד סטארק, עד כי הימין הנדהם כמעט נופל מהיציע.
[ קטע שכתבתי עבור דיאנה ] צעקות ההתרגשות של הקהל הן כמוזיקה ערבה לאוזניה של דיאנה. גבוה מעל אוכפה, היא שולחת מבט מלא לגלוג אל לורד רויס, שעודו צועק בנסיון לפסול את הקרב.
"אהה, אני מבינה" היא אומרת במתק קול "עלמה היא יריב קשה מדי בשבילך, מילורד? האותיות המכושפות על מגן הארד לא עזרו? כמה חבל..."
אז היא מרימה את פניה מדושנות העונג ומחווה קידה מנומסת, מתגרה אך במעט, לעבר המלך רוברט, ולאחר מכן שולחת מבט ארוך לעבר הקהל, בעיקר לעבר בני פריי ואביה.
עכשיו, נראה מה יש לוולדר השחור לומר... עדיף שיתחפר באדמה, התולעת... היא מהרהרת לעצמה בעונג מה יאמר וולדר הזקן כאשר ישמע על התחרות.
אחר, היא מתחילה לרכב באיטיות לעבר האוהלים, שולחת מבט לחפש את דזמונד, האריס ואולריק, ומחווה בפני לורד רויס הכועס קידה חיננית מהסוג שמחווים בדרך-כלל בפני עלמה... ובמקרה, לגמרי במקרה, היא שומטת מטפחת כשהיא עוברת לידו.
--- המשך תאור של המתרחש סביב ---
דזמונד פותח בריצה מהירה לכיוון דיאנה, לפני שסר רויס יוכל להרוג אותה בזעמו, "דיאנה!!!" הוא שואג, "לכי לסר סטברון!!! לטובך!"
הוא למחכה עד שהוא מגיע לדיאנה, והוא משנה את כיוונו, זאת בטוח הייתה סאנדרין... ג'יים בטח התבלבל... הטיפש החתולי הזה. הוא רץ לכיוון המקום שדרכו רצה דיאנה קודם לכן.
כאשר דזמונד יורד לכיוון הזירה, הוא רואה את לורד רויס הזועם עוזב את הזירה, מלווה בצחוק לעג של הקהל. בינתיים, המהומה מתחילה להרגע, כאשר "ההר הרוכב" משכיב בלא קושי, ובאלימות רבה מאד, את סר מוליסטר בעל הקסדה המפוארת, שנזקק לאלונקה בכדי לרדת מן הזירה. אחיו מצליח לא פחות, כאשר הוא מסלק בשני סיבובים את יועצו של לורד טיווין, סר אדאם מארינבראנד.
אזי, מכריז הכרוז כי אביר החרבות המצולבות... המממ... העלמה פריי, תתמודד אל מול סר ג'יים לאניסטר ממשמר המלך.
סר ג'יים, הדור בשיריונו הזהוב, יוצא באיטיות מהעבר הרחוק של הזירה, בדיוק כאשר אתה משיג את דיאנה, ונדמה לך שהוא שולח בך מבט לא ידידותי במיוחד. דיאנה, לעומת זאת, פורצת בצחוק כשהיא רואה את דזמונד.
"האם באת לתת לי מטפחת, יקירי?" היא פולטת בחיוך נבזי, ואז מאיצה בסוסה, ודוהרת אל ההתכתשות. סר ג'יים רוכב מולה, נראה משום-מה פחות מרוכז ומהיר מכרגיל... חסרון שעולה לו ביוקר רב. הרומח הכחול והמוזר של דיאנה הולם בקוטל-מלך הישר בקסדה, מועך את כרבולת הלביא שבחלקה העליון כאילו היתה עשויה מעץ רקוב, ומפיץ אור כחול קפוא וקלוש אגב-מעשה. ג'יים מושלך למרחק של כמעט עשרה מטרים מסוסו, שמוסיף לדהור קדימה נטול רוכב.
הקהל שואג, וסטברון עומד מנגד בפה פעור. המלכה צורחת מאימה וקוראת שיטפלו באחיה, שמצליח איכשהו להתרומם ולחלץ את הקסדה המעוכה מפניו נוטפי הדם.
"ברק ורעם!" הוא מגדף "יקחו האחרים את הרומח הקר והמגעיל הזה..." אז, הוא מסתובב ושולח בדזמונד מבט קטלני, כאשר לידכם מתחיל הקרב האחרון להיום: אביר הפרחים בשיריונו המפואר, אל מול אביר הצל, על המקבת העצומה שלו
"הפעם, הגיעה העת למות, ילד מטופש!" נוהם אביר הצל, כאשר הם מתנגשים בפעם הראשונה. הרמחים מתנפצים לרסיסים, ואביר הצל עובר, כמו בפעם הקודמת, להניף את המקבת שלו במעגל שורק מעל ראשו. נדמה לדזמונד, שכלי הנשק השחור רושף באש סביבו.
אביר הפרחים, מצידו, לא מאבד זמן, ושולף את חרבו. כלי הנשק מכים זה בזה, וזיקים ניתזים סביב. המלך שואג לעצור, אבל נראה שאף אחד משני הניצים לא מתייחס אליו, במיוחד לא סר לוראס, שנלחם על חייו מול מהלומות המקבת, שכל אחת מהן יכולה היתה לרטש שיריון מלא באפס זמן.
בסופו של דבר, מצליח סר לוראס להתנתק מיריבו ולתפוס רומח חדש, ובזו הפעם, אביר הצל מאחר להגיב ומתגלגל על הרצפה; אלא שהוא מתרומם במהירות, ושולח בסר לוראס מבט מעורר אימים.
"ההתמודדות לא נגמרה, ילד..." הוא מעיר "ובפעם הבאה, זה יהיה בנשק אמיתי... לא בצעצועים הארוכים האלו" מתעלם לחלוטין מן הקהל ששורק לו בוז, הוא מסתלק בצעד מהיר, תופס את סוסו השחור ומאיץ, חולף ליד דזמונד ונעלם כרוח סערה.
ooc: דיאנה רואה באורח חלקי את ההתרחשות האחרונה, ושמה את ליבה שלהקה של לפחות עשרים בני פריי צועקים ומתווכחים ביניהם מצויה בדרך אליה. מכאן והלאה, דיאנה חוזרת לידייך. תגובה ראשונה, בבקשה.
היחידים שיוכלו להגיב לפתיל הזה הם אני (בתור שה"ם), Celime Volkana, ובהמשך אולי שחקן חדש, אם תהיה דמות חדשה שניתן יהיה להכניס אותה לכאן.
Volkana: את התגובה הראשונה שלך תתחילי בתיאור כללי של מה שמתרוצץ אצל דיאנה בראש לגבי ההצלחה בתחרות, ובעיקר ההפלה של הקוטל-מלך ולורד רויס, ולאחר מכן חשיפתה.
התאור שלי שממנו אנחנו מתחילים:
-----
אזי, מריעות החצוצרות פעם נוספת, לסמן את כניסתו של אביר החרבות המצולבות, ומולו, במגן ארד נוצץ עם אותיות עתיקות, רוכב לורד רויס רב הרושם.
"האותיות האלו מכושפות..." אתם שומעים לחישות "הן מגינות עליו מכל רע".
הקרב מתארך פעם נוספת; בסיבוב הראשון, הולמים היריבים זה בזה בלא תוצאות; אולם לאחר מכן, עובר סר רוייס להתגוננות. נראה, כי הוא עומד במהלומות, עד שסוסו בוגד בו ומזדקף על רגליו האחוריות, דבר שעולה ללורד האומלל בעל האותיות הקסומות בקרב.
אלא, שמהלומת הרומח הכושלת האחרונה של לורד רוייס עושה את שלה, ומזעזעת את אביר החרבות המצולבות על אוכפו. משהו, ככל הנראה, נפתח בקישורי הקסדה שלו, באשר זו נשמטת מראשו כאשר הוא רוכב לעבר האוהלים... מגלה את פניה של עלמה צעירה, בעלת שער חום-בהיר פרוע, וחיוך פרחחי על שפתיה.
הקהל עומד על רגליו ופוער את פיו בתדהמה. לורד רוייס מגדף במלוא פיו, מנופף באגרופיו וצועק "בזיון!" כשהוא דורש לפסול את הקרב... נדמה לכם, שרק שני קולות מצליחים לעלות מעל המהומה:
סר סטברון פריי, יורש התאומים, הנעמד על רגליו וצורח "ד-י-א-נ-ה!!!" בקול המהדהד מעל כל הרחבה, ושאגת הצחוק הרמה של המלך רוברט, הטופח על ברכיו בכח מרוב עונג, פניו סמוקות מצחוק, והוא טופח בכח כזה על כתפו של נד סטארק, עד כי הימין הנדהם כמעט נופל מהיציע.
[ קטע שכתבתי עבור דיאנה ] צעקות ההתרגשות של הקהל הן כמוזיקה ערבה לאוזניה של דיאנה. גבוה מעל אוכפה, היא שולחת מבט מלא לגלוג אל לורד רויס, שעודו צועק בנסיון לפסול את הקרב.
"אהה, אני מבינה" היא אומרת במתק קול "עלמה היא יריב קשה מדי בשבילך, מילורד? האותיות המכושפות על מגן הארד לא עזרו? כמה חבל..."
אז היא מרימה את פניה מדושנות העונג ומחווה קידה מנומסת, מתגרה אך במעט, לעבר המלך רוברט, ולאחר מכן שולחת מבט ארוך לעבר הקהל, בעיקר לעבר בני פריי ואביה.
עכשיו, נראה מה יש לוולדר השחור לומר... עדיף שיתחפר באדמה, התולעת... היא מהרהרת לעצמה בעונג מה יאמר וולדר הזקן כאשר ישמע על התחרות.
אחר, היא מתחילה לרכב באיטיות לעבר האוהלים, שולחת מבט לחפש את דזמונד, האריס ואולריק, ומחווה בפני לורד רויס הכועס קידה חיננית מהסוג שמחווים בדרך-כלל בפני עלמה... ובמקרה, לגמרי במקרה, היא שומטת מטפחת כשהיא עוברת לידו.
--- המשך תאור של המתרחש סביב ---
דזמונד פותח בריצה מהירה לכיוון דיאנה, לפני שסר רויס יוכל להרוג אותה בזעמו, "דיאנה!!!" הוא שואג, "לכי לסר סטברון!!! לטובך!"
הוא למחכה עד שהוא מגיע לדיאנה, והוא משנה את כיוונו, זאת בטוח הייתה סאנדרין... ג'יים בטח התבלבל... הטיפש החתולי הזה. הוא רץ לכיוון המקום שדרכו רצה דיאנה קודם לכן.
כאשר דזמונד יורד לכיוון הזירה, הוא רואה את לורד רויס הזועם עוזב את הזירה, מלווה בצחוק לעג של הקהל. בינתיים, המהומה מתחילה להרגע, כאשר "ההר הרוכב" משכיב בלא קושי, ובאלימות רבה מאד, את סר מוליסטר בעל הקסדה המפוארת, שנזקק לאלונקה בכדי לרדת מן הזירה. אחיו מצליח לא פחות, כאשר הוא מסלק בשני סיבובים את יועצו של לורד טיווין, סר אדאם מארינבראנד.
אזי, מכריז הכרוז כי אביר החרבות המצולבות... המממ... העלמה פריי, תתמודד אל מול סר ג'יים לאניסטר ממשמר המלך.
סר ג'יים, הדור בשיריונו הזהוב, יוצא באיטיות מהעבר הרחוק של הזירה, בדיוק כאשר אתה משיג את דיאנה, ונדמה לך שהוא שולח בך מבט לא ידידותי במיוחד. דיאנה, לעומת זאת, פורצת בצחוק כשהיא רואה את דזמונד.
"האם באת לתת לי מטפחת, יקירי?" היא פולטת בחיוך נבזי, ואז מאיצה בסוסה, ודוהרת אל ההתכתשות. סר ג'יים רוכב מולה, נראה משום-מה פחות מרוכז ומהיר מכרגיל... חסרון שעולה לו ביוקר רב. הרומח הכחול והמוזר של דיאנה הולם בקוטל-מלך הישר בקסדה, מועך את כרבולת הלביא שבחלקה העליון כאילו היתה עשויה מעץ רקוב, ומפיץ אור כחול קפוא וקלוש אגב-מעשה. ג'יים מושלך למרחק של כמעט עשרה מטרים מסוסו, שמוסיף לדהור קדימה נטול רוכב.
הקהל שואג, וסטברון עומד מנגד בפה פעור. המלכה צורחת מאימה וקוראת שיטפלו באחיה, שמצליח איכשהו להתרומם ולחלץ את הקסדה המעוכה מפניו נוטפי הדם.
"ברק ורעם!" הוא מגדף "יקחו האחרים את הרומח הקר והמגעיל הזה..." אז, הוא מסתובב ושולח בדזמונד מבט קטלני, כאשר לידכם מתחיל הקרב האחרון להיום: אביר הפרחים בשיריונו המפואר, אל מול אביר הצל, על המקבת העצומה שלו
"הפעם, הגיעה העת למות, ילד מטופש!" נוהם אביר הצל, כאשר הם מתנגשים בפעם הראשונה. הרמחים מתנפצים לרסיסים, ואביר הצל עובר, כמו בפעם הקודמת, להניף את המקבת שלו במעגל שורק מעל ראשו. נדמה לדזמונד, שכלי הנשק השחור רושף באש סביבו.
אביר הפרחים, מצידו, לא מאבד זמן, ושולף את חרבו. כלי הנשק מכים זה בזה, וזיקים ניתזים סביב. המלך שואג לעצור, אבל נראה שאף אחד משני הניצים לא מתייחס אליו, במיוחד לא סר לוראס, שנלחם על חייו מול מהלומות המקבת, שכל אחת מהן יכולה היתה לרטש שיריון מלא באפס זמן.
בסופו של דבר, מצליח סר לוראס להתנתק מיריבו ולתפוס רומח חדש, ובזו הפעם, אביר הצל מאחר להגיב ומתגלגל על הרצפה; אלא שהוא מתרומם במהירות, ושולח בסר לוראס מבט מעורר אימים.
"ההתמודדות לא נגמרה, ילד..." הוא מעיר "ובפעם הבאה, זה יהיה בנשק אמיתי... לא בצעצועים הארוכים האלו" מתעלם לחלוטין מן הקהל ששורק לו בוז, הוא מסתלק בצעד מהיר, תופס את סוסו השחור ומאיץ, חולף ליד דזמונד ונעלם כרוח סערה.
ooc: דיאנה רואה באורח חלקי את ההתרחשות האחרונה, ושמה את ליבה שלהקה של לפחות עשרים בני פריי צועקים ומתווכחים ביניהם מצויה בדרך אליה. מכאן והלאה, דיאנה חוזרת לידייך. תגובה ראשונה, בבקשה.
