הקדמה: ההרפתקאה נערכת בקלדאריה. היא קשורה להרפתקאה "שירת הברבור", אבל איננה בגדר הרפתקאת המשך שלה .
ההרפתקאה מיועדת ל 4-5 שחקנים רציניים (רולפליירים טובים, לא מאנצ'קינים), בעלי יכולת השקעה והתמדה. אין דרישה מוקדמת להיכרות על קלדאריה, אבל השחקנים יתבקשו לקרוא מספר מועט של דפים באתר (לא יותר מדי) כדי להבין את ההרפתקאה כמו שצריך.
קצב: כל שחקן נדרש לממוצע של 2 תגובות ביום, במקרה הדחק תגובה אחת. התגובות צריכות להיות מושקעות ועם רולפליי של הדמות, ולא תגובות טכניות בלבד. מי שלא יכול לעמוד בכך, שלא ירשם. אני מתקדם פעם-פעמיים ביום, לפי העניין.
דמויות יסופקו על-ידי. מי שמכיר את קלדאריה/יש לו רעיון מצויין לדמות אחרת, יכול להציע לי להכניס אותה - אבל רק דמויות *ממש* טובות יתקבלו בדרך הזו.
טיזר:
ארמון השמש, היכל הבילויים הגדול שבלב רובע המעיינות שבבירת הידרוסט, עלה באש; הלהבות התמרו לגובה עצום, כתומות-ירקרקות, ומילאו את השמיים באד עכור ומצחין. מאות רבות של שומרי-עיר, חיילים ואזרחים נאבקו באש המלחששת ברשעות, בעוד מרכבות הכהונה שועטות בזו אחר-זו ברחובות עיר הבירה מוכת ההלם, מפנות פצועים וניצולים מן האסון.
האנשים ניצבו בפאתי הרובע בפנים חיוורות, בוהים באש המוזרה כאחוזי הלם; פועלים קשי-יום ומאובקים, ג'נטלמנים במעילים וצילינדרים הדורים, ליידיס בוכיות, נערים רוכלים וחיילים סמוקים מזעם. הכל הסכימו, כי מזה מאה שנים, מאז מלחמות הרדיקלים, לא ספגה האימפריה מכה שפלה וכואבת כל-כך.
והאלונקות העטופות שחור הוסיפו לזרום, ועימן השמועות; כת דתית קנאית תקפה את היכל השמש, בדיוק כאשר נערכה שם הופעה יוקרתית, אליה באו מאות מהצעירים העשירים ובני-הטובים רודפי התענוגות של העיר; נערות אחוזות היסטריה שנסו מן האש סיפרו בבכי קורע לב על פרשים רעולי-פנים, שירו חיצים בוערים לכל עבר, ורמסו את הבורחים בפרסות סוסיהם; מכשפים נוראים הצועקים השבעות בשפה זרה... וגרוע מכל, על ג'נטלמן מדרגה גבוהה, הידרוסטי מבטן ולידה, ששיתף פעולה עם הכת הרצחנית וארגן את ההתקפה.
"לא יכולים להשפיל את האימפריה שלנו ככה! מאות... מאות הרוגים..." צעק סוחר עב-בשר, מנופף אגרופים "מישהו חייב לשלם!"
"ילידים מטונפים, עובדי-שמש, פראים ארורים!" הסכים איתו גבר מהודר בצילינדר.
"הילדות שלי, בבקשה, הילדות שלי בפנים..." יבבה אשה בשמלה כחולה, נאבקת חלושות בשני שומרים במדים צהובים שעצרו אותה מלהתקדם הלאה, אל תוך ההיכל שהפך לגהינום; ובעברו השני של הרחוב, כבר החלו פועלים ונוודים לנופף במקלות ובכלי עבודה, נוהמים באורח מאיים.
"זה אשמת הפקידים, זה!" צעק אחד מהם בקולי קולות, בעוד אלונקות שחורות נוספות חוצות את הרחוב, ומרכבה נוספת שועטת לדרכה, הרכב מצליף בסוסים, צועק ומזרז בקול צרוד ומבוהל.
"זה הבן הצעיר של הדוכס סאוות'וואש..." עבר לחש בקרב השומרים החמושים והקהל מאחוריהם "גם הוא וגם אחותו מתים... חתכו את הבחורה לשניים עם גרזן..."
מעברו השני של הרחוב, החלו הפועלים והנוודים להתקדם; מוטות ברזל, צבתות וקלשונות מונפים בידיהם.
"אתם יודעים איפה הילידים המסריחים גרים, אה בחורים?"
"לשרוף אותם באש!"
"על כל איש שלנו, לקחת מהם עשרה!"
* * *
לורד אלריקהארן הלם באגרופו על השולחן, לא מרוצה כלל ועיקר מדבריו של האדמיראל הזקן סטילראו.
"מה פירוש הדבר, שהבן שלי לא מקבל פיקוד?" רעם "המשפחה שלי, מזה עשרים וחמישה דורות, הם אנשי צבא מבטן ומלידה... לא היה דור, שבן אלריקהארן לא פיקד על גייסות חמושים למען האימפריה והדור הזה..."
"יקירי..." ניסתה ליידי אלריקהארן להתערב, אולם נדמה היה, כי קולה לא נשמע.
קצין הצי הזקן, אדמיראל סטילראו, הפליט עוד עיגול עשן אל חלל האוויר, ואזי הוציא את מקטרתו בשלווה מפיו.
"ידידי הותיק" אמר "אתה היודע, שלמפקדי הצבא של הוד מלכותו יש די והותר צרות על ראשם... הטבח הנוראי הזה לפני שבועיים, וכעת ידיעות כי עובדי-השמש במערב מתמרדים כנגד האימפריה; הם שכרו פרשים אוטורים מהערבה, ושבטים מאסקארים מן היער, ומעל כולם עומד נביא השקר ההוא, שמכנה עצמו "בן השמש":. אם יריבים אחרים של האימפריה ינצלו את העניין, המושבות שלנו יהיו בסכנה והבן שלך... איך לאמר זאת... נו טוב, לכל הרוחות" גידף "אני מעולם לא הייתי אדם עדין במיוחד. הבן שלך הוא לוחם טוב אולי, אבל בכל האמור בפיקוד, הוא אפס שחצן וחסר כשרון..."
"כיצד אתה מעז?" פניו של הלורד נראו כעת כמו עגבניה בשלה.
"יקירי, אנא ממך!"
* * *
הנרייטה לוסטון שלחה מבט מופתע בקמע הזהב הקטן שהניחה הסיירת על השולחן.
"האם את בטוחה שמיס אסטפורד הצליחה להוריד את זה מאחד המכשפים שארגנו את הטבח בארמון השמש?" שאלה, סוקרת בפקפוק את המדליון הזהוב הקטן שהניחה הסיירת הנוקשה בפניה.
פאולין סטארלייט הנהנה.
"אליזבת לא היתה משקרת, לא בדברים כאלו... וכאשר מצאתי אותה, היא היתה לאחר קרב לא קל, ופצועה קשה. היא הרגה לפחות עשרה מן הבהמות הקנאיות ההן בארמון, ואכן, הורידה את הדבר הזה ממכשף שהרגה... אחד מאלו שירו את כדורי האש..."
הנרייטה הנהנה בקדרות; ממלמלת מספר מילים, החלה ידה לזהור באור כחול חיוור, מאירה את הסמלים המוזרים על הקמע הקטן.
"מעניין... הרבה זמן לא ראיתי כזה... או ליתר דיוק, זה כמו דברים שראיתי לפני הרבה שנים, רק... כמעט במהופך. אני מוכנה להמר על כך, שזה סמל מיסטי שנועד ליצג אפוקליפסה".
"מתאים למדי לתוקפים" הסכימה פאולין "וכעת, הצבא המלכותי יפליג מערבה, אל רצועת האמתיסט, למחוץ את המורדים של "בן השמש"... ומשום מה, הדבר הזה אינו מוצא חן בעיני... היי!" הוסיפה ברוגזה, מסלקת את החתול הלבן שניסה לטפס על השולחן "רד מכאן, מרבד שעיר וטפש שכמוך, לפני שאבעט אותך כל הדרך אל פח האשפה" הוסיפה, לא קולטת את החיוך הקטן שהסתמן בזוית שפתיה של הנרייטה.
לאחר רגע, הרצינה ליידי לוסטון והוסיפה.
"אני חושבת שאני זוכרת פעם אחת בה ראיתי סמל דומה... חתום על מגילה הזויה, שנכתבה בדמדומיה של אשה גוססת. מגילה שנעלמה מיד לאחר מותה".
"חזון גלוריה!" נדהמה פאולין.
שתיקה כבדה ירדה על החדר הקטן; לאחר רגע, משהופר השקט, היה זה על-ידי שליח מהודר שנכנס, קד בנימוס, ומנער את האבק מן הצילינדר שלו.
"ישמור קודור!" מלמלה הנרייטה לוסטון, מביטה בהזמנה האישית שהונחה על שולחנה. לורד אלריקהורן הנכבד עורך בביתו שברובע העסקים היידראו-סיטי ארוחה חגיגית, לציון חג ההכתרה... והוא מזמין אישית את ליידי לוסטון הנכבדה לנכוח, כאורחת כבוד.
"מוזר" אמרה פאולין "גם אני קיבלתי הזמנה כזו בדיוק... לקנות שמלת ערב מאוסה, בדיוק התענוג החלומי שדמיינתי לי" מלמלה בבוז.
* * *
ההרפתקאה מתרחשת בקלדאריה, באימפריה ההידרוסטית; האימפריה זועזעה בשל טבח אכזרי שביצעה כת דתית במרכז הבילויים של עיר הבירה, "ארמון השמש"; עד כה, נמנו כמעט 500 הרוגים, מעל 100 מהם צעירים עשירים, בנים למשפחות מכובדות ובעלות-כח. זמן קצר לאחר מכן, ברצועת האמתיסט במזרח, שבו עובדי השמש להתמרד כנגד האימפריה, מובלים בידי דמות כריזמטית של נביא או מכשף, הטוען כי הוא בנה של אלת השמש; אנשי גרילה מן הדרום, לוחמים מאסקארים מן היערות ופרשים אוטורים אכזריים מצויים בדרכם להצטרף אל המרד, מאוחדים כולם בשנאה לאימפריה של הוד-מלכותו. הצבא ההידרוסטי הכריז על גיוס, והצי ההידרוסטי עומד לשאתו אל מעבר לים, בכדי לדכא את המרד במושבות.
ובינתיים, האפלה שבפנים מעמיקה... משהו רע עומד באוויר.
המשחק יתמקד בלורד רוג'ר אלריקהורן הצעיר, לוחם נצר לבית אצולה צבאי עתיק, שאביו מנסה להפעיל את כל קשריו לארגן לו משרת פיקוד... למרות שרוג'ר הצעיר פשוט שחצן וחסר כשרון פיקודי... אולם מהן קטנות כאלו, כאשר יש קשרים במקומות הנכונים?
אביו של רוג'ר, שמודע לחסרונותיו של בנו, מנסה לגייס חבורה של אנשים בעלי נסיון, שיקיפו את בנו ויפצו על חסרונותיו, והוא מוכן לשלם הון תועפות לאנשים הנכונים.
השחקנים ישחקו את לורד רוג'ר הצעיר, וארבעת האנשים שנשכרו ללוות אותו בתור קצינים מקצועיים, "אל התהילה והנצחון".
ארבע דמויות יצורפו בהמשך, אחת (הנרייטה לוסטון) שמורה, והאחרות חופשיות לבחירה.
הדמויות המוצעות בראשי פרקים:
פאולין סטארלייט - סיירת, חניכה של פנימיית יוקרה שנטשה את עיר הבירה בכדי לשרת כקצינה בגבול הצפוני הקפוא, והוחזרה ל"חופשה" מאולצת, לאחר שכמה מחבריה בגדוד נהרגו בידי ענק כפור, והיא עצמה נפצעה.
http://members.pundak.co.il/world/bigor/chars.html#_ליוטננט_פאולין_סטארלייט
ויליאם גולדראד, ה"ילד הרע" של החבורה.
http://members.pundak.co.il/world/char/goldread.html
דולגו פינהול
הוביט קוסם שמנסה מספר שנים, לשווא, להשתלב בחברה הגבוהה של עיר הבירה, נבחר בידי הלורד הצעיר עצמו, פחות בגלל כישורי הכשפים שלו, ויותר בגלל כשרון הבישול המצויין בו הוא ניחן (הלורד הצעיר "חולה" על המאפים הכפריים המתוקים שלו).
סרן קנט מק'הורלי - קצין מזדקן, מנוסה וזועף, ששירת עשרים שנה בצבא הוד-מלכותו, עד שפרש לטובת שירות במשמר העיר... טעות עליה הוא מצטער מאד, משום שהמשמר המפונק והמושחת יצא לו כבר מן האוזניים. דמות קלאסית של איש-צבא ותיק, מפוכח, מריר ובעל לשון מהירה (ולא תמיד מעודנת).
הנרייטה לוסטון - הדמות שמורה עבור Celime Volkana.
[ זה רק פירוט ראשוני - רקע יותר טוב לדמויות שיבחרו יועלה אחר-כך. מי שמעוניין בדמויות 'עבר' שפורסמו בהרפתקאות קודמות, כגון מית'רינג סילדייל, אליזבת אסטפורד, השופט הוקריץ' ואחרים, מוזמן לנסות את מזלו ]
ׁ
ההרפתקאה מיועדת ל 4-5 שחקנים רציניים (רולפליירים טובים, לא מאנצ'קינים), בעלי יכולת השקעה והתמדה. אין דרישה מוקדמת להיכרות על קלדאריה, אבל השחקנים יתבקשו לקרוא מספר מועט של דפים באתר (לא יותר מדי) כדי להבין את ההרפתקאה כמו שצריך.
קצב: כל שחקן נדרש לממוצע של 2 תגובות ביום, במקרה הדחק תגובה אחת. התגובות צריכות להיות מושקעות ועם רולפליי של הדמות, ולא תגובות טכניות בלבד. מי שלא יכול לעמוד בכך, שלא ירשם. אני מתקדם פעם-פעמיים ביום, לפי העניין.
דמויות יסופקו על-ידי. מי שמכיר את קלדאריה/יש לו רעיון מצויין לדמות אחרת, יכול להציע לי להכניס אותה - אבל רק דמויות *ממש* טובות יתקבלו בדרך הזו.
טיזר:
ארמון השמש, היכל הבילויים הגדול שבלב רובע המעיינות שבבירת הידרוסט, עלה באש; הלהבות התמרו לגובה עצום, כתומות-ירקרקות, ומילאו את השמיים באד עכור ומצחין. מאות רבות של שומרי-עיר, חיילים ואזרחים נאבקו באש המלחששת ברשעות, בעוד מרכבות הכהונה שועטות בזו אחר-זו ברחובות עיר הבירה מוכת ההלם, מפנות פצועים וניצולים מן האסון.
האנשים ניצבו בפאתי הרובע בפנים חיוורות, בוהים באש המוזרה כאחוזי הלם; פועלים קשי-יום ומאובקים, ג'נטלמנים במעילים וצילינדרים הדורים, ליידיס בוכיות, נערים רוכלים וחיילים סמוקים מזעם. הכל הסכימו, כי מזה מאה שנים, מאז מלחמות הרדיקלים, לא ספגה האימפריה מכה שפלה וכואבת כל-כך.
והאלונקות העטופות שחור הוסיפו לזרום, ועימן השמועות; כת דתית קנאית תקפה את היכל השמש, בדיוק כאשר נערכה שם הופעה יוקרתית, אליה באו מאות מהצעירים העשירים ובני-הטובים רודפי התענוגות של העיר; נערות אחוזות היסטריה שנסו מן האש סיפרו בבכי קורע לב על פרשים רעולי-פנים, שירו חיצים בוערים לכל עבר, ורמסו את הבורחים בפרסות סוסיהם; מכשפים נוראים הצועקים השבעות בשפה זרה... וגרוע מכל, על ג'נטלמן מדרגה גבוהה, הידרוסטי מבטן ולידה, ששיתף פעולה עם הכת הרצחנית וארגן את ההתקפה.
"לא יכולים להשפיל את האימפריה שלנו ככה! מאות... מאות הרוגים..." צעק סוחר עב-בשר, מנופף אגרופים "מישהו חייב לשלם!"
"ילידים מטונפים, עובדי-שמש, פראים ארורים!" הסכים איתו גבר מהודר בצילינדר.
"הילדות שלי, בבקשה, הילדות שלי בפנים..." יבבה אשה בשמלה כחולה, נאבקת חלושות בשני שומרים במדים צהובים שעצרו אותה מלהתקדם הלאה, אל תוך ההיכל שהפך לגהינום; ובעברו השני של הרחוב, כבר החלו פועלים ונוודים לנופף במקלות ובכלי עבודה, נוהמים באורח מאיים.
"זה אשמת הפקידים, זה!" צעק אחד מהם בקולי קולות, בעוד אלונקות שחורות נוספות חוצות את הרחוב, ומרכבה נוספת שועטת לדרכה, הרכב מצליף בסוסים, צועק ומזרז בקול צרוד ומבוהל.
"זה הבן הצעיר של הדוכס סאוות'וואש..." עבר לחש בקרב השומרים החמושים והקהל מאחוריהם "גם הוא וגם אחותו מתים... חתכו את הבחורה לשניים עם גרזן..."
מעברו השני של הרחוב, החלו הפועלים והנוודים להתקדם; מוטות ברזל, צבתות וקלשונות מונפים בידיהם.
"אתם יודעים איפה הילידים המסריחים גרים, אה בחורים?"
"לשרוף אותם באש!"
"על כל איש שלנו, לקחת מהם עשרה!"
* * *
לורד אלריקהארן הלם באגרופו על השולחן, לא מרוצה כלל ועיקר מדבריו של האדמיראל הזקן סטילראו.
"מה פירוש הדבר, שהבן שלי לא מקבל פיקוד?" רעם "המשפחה שלי, מזה עשרים וחמישה דורות, הם אנשי צבא מבטן ומלידה... לא היה דור, שבן אלריקהארן לא פיקד על גייסות חמושים למען האימפריה והדור הזה..."
"יקירי..." ניסתה ליידי אלריקהארן להתערב, אולם נדמה היה, כי קולה לא נשמע.
קצין הצי הזקן, אדמיראל סטילראו, הפליט עוד עיגול עשן אל חלל האוויר, ואזי הוציא את מקטרתו בשלווה מפיו.
"ידידי הותיק" אמר "אתה היודע, שלמפקדי הצבא של הוד מלכותו יש די והותר צרות על ראשם... הטבח הנוראי הזה לפני שבועיים, וכעת ידיעות כי עובדי-השמש במערב מתמרדים כנגד האימפריה; הם שכרו פרשים אוטורים מהערבה, ושבטים מאסקארים מן היער, ומעל כולם עומד נביא השקר ההוא, שמכנה עצמו "בן השמש":. אם יריבים אחרים של האימפריה ינצלו את העניין, המושבות שלנו יהיו בסכנה והבן שלך... איך לאמר זאת... נו טוב, לכל הרוחות" גידף "אני מעולם לא הייתי אדם עדין במיוחד. הבן שלך הוא לוחם טוב אולי, אבל בכל האמור בפיקוד, הוא אפס שחצן וחסר כשרון..."
"כיצד אתה מעז?" פניו של הלורד נראו כעת כמו עגבניה בשלה.
"יקירי, אנא ממך!"
* * *
הנרייטה לוסטון שלחה מבט מופתע בקמע הזהב הקטן שהניחה הסיירת על השולחן.
"האם את בטוחה שמיס אסטפורד הצליחה להוריד את זה מאחד המכשפים שארגנו את הטבח בארמון השמש?" שאלה, סוקרת בפקפוק את המדליון הזהוב הקטן שהניחה הסיירת הנוקשה בפניה.
פאולין סטארלייט הנהנה.
"אליזבת לא היתה משקרת, לא בדברים כאלו... וכאשר מצאתי אותה, היא היתה לאחר קרב לא קל, ופצועה קשה. היא הרגה לפחות עשרה מן הבהמות הקנאיות ההן בארמון, ואכן, הורידה את הדבר הזה ממכשף שהרגה... אחד מאלו שירו את כדורי האש..."
הנרייטה הנהנה בקדרות; ממלמלת מספר מילים, החלה ידה לזהור באור כחול חיוור, מאירה את הסמלים המוזרים על הקמע הקטן.
"מעניין... הרבה זמן לא ראיתי כזה... או ליתר דיוק, זה כמו דברים שראיתי לפני הרבה שנים, רק... כמעט במהופך. אני מוכנה להמר על כך, שזה סמל מיסטי שנועד ליצג אפוקליפסה".
"מתאים למדי לתוקפים" הסכימה פאולין "וכעת, הצבא המלכותי יפליג מערבה, אל רצועת האמתיסט, למחוץ את המורדים של "בן השמש"... ומשום מה, הדבר הזה אינו מוצא חן בעיני... היי!" הוסיפה ברוגזה, מסלקת את החתול הלבן שניסה לטפס על השולחן "רד מכאן, מרבד שעיר וטפש שכמוך, לפני שאבעט אותך כל הדרך אל פח האשפה" הוסיפה, לא קולטת את החיוך הקטן שהסתמן בזוית שפתיה של הנרייטה.
לאחר רגע, הרצינה ליידי לוסטון והוסיפה.
"אני חושבת שאני זוכרת פעם אחת בה ראיתי סמל דומה... חתום על מגילה הזויה, שנכתבה בדמדומיה של אשה גוססת. מגילה שנעלמה מיד לאחר מותה".
"חזון גלוריה!" נדהמה פאולין.
שתיקה כבדה ירדה על החדר הקטן; לאחר רגע, משהופר השקט, היה זה על-ידי שליח מהודר שנכנס, קד בנימוס, ומנער את האבק מן הצילינדר שלו.
"ישמור קודור!" מלמלה הנרייטה לוסטון, מביטה בהזמנה האישית שהונחה על שולחנה. לורד אלריקהורן הנכבד עורך בביתו שברובע העסקים היידראו-סיטי ארוחה חגיגית, לציון חג ההכתרה... והוא מזמין אישית את ליידי לוסטון הנכבדה לנכוח, כאורחת כבוד.
"מוזר" אמרה פאולין "גם אני קיבלתי הזמנה כזו בדיוק... לקנות שמלת ערב מאוסה, בדיוק התענוג החלומי שדמיינתי לי" מלמלה בבוז.
* * *
ההרפתקאה מתרחשת בקלדאריה, באימפריה ההידרוסטית; האימפריה זועזעה בשל טבח אכזרי שביצעה כת דתית במרכז הבילויים של עיר הבירה, "ארמון השמש"; עד כה, נמנו כמעט 500 הרוגים, מעל 100 מהם צעירים עשירים, בנים למשפחות מכובדות ובעלות-כח. זמן קצר לאחר מכן, ברצועת האמתיסט במזרח, שבו עובדי השמש להתמרד כנגד האימפריה, מובלים בידי דמות כריזמטית של נביא או מכשף, הטוען כי הוא בנה של אלת השמש; אנשי גרילה מן הדרום, לוחמים מאסקארים מן היערות ופרשים אוטורים אכזריים מצויים בדרכם להצטרף אל המרד, מאוחדים כולם בשנאה לאימפריה של הוד-מלכותו. הצבא ההידרוסטי הכריז על גיוס, והצי ההידרוסטי עומד לשאתו אל מעבר לים, בכדי לדכא את המרד במושבות.
ובינתיים, האפלה שבפנים מעמיקה... משהו רע עומד באוויר.
המשחק יתמקד בלורד רוג'ר אלריקהורן הצעיר, לוחם נצר לבית אצולה צבאי עתיק, שאביו מנסה להפעיל את כל קשריו לארגן לו משרת פיקוד... למרות שרוג'ר הצעיר פשוט שחצן וחסר כשרון פיקודי... אולם מהן קטנות כאלו, כאשר יש קשרים במקומות הנכונים?
אביו של רוג'ר, שמודע לחסרונותיו של בנו, מנסה לגייס חבורה של אנשים בעלי נסיון, שיקיפו את בנו ויפצו על חסרונותיו, והוא מוכן לשלם הון תועפות לאנשים הנכונים.
השחקנים ישחקו את לורד רוג'ר הצעיר, וארבעת האנשים שנשכרו ללוות אותו בתור קצינים מקצועיים, "אל התהילה והנצחון".
ארבע דמויות יצורפו בהמשך, אחת (הנרייטה לוסטון) שמורה, והאחרות חופשיות לבחירה.
הדמויות המוצעות בראשי פרקים:
פאולין סטארלייט - סיירת, חניכה של פנימיית יוקרה שנטשה את עיר הבירה בכדי לשרת כקצינה בגבול הצפוני הקפוא, והוחזרה ל"חופשה" מאולצת, לאחר שכמה מחבריה בגדוד נהרגו בידי ענק כפור, והיא עצמה נפצעה.
http://members.pundak.co.il/world/bigor/chars.html#_ליוטננט_פאולין_סטארלייט
ויליאם גולדראד, ה"ילד הרע" של החבורה.
http://members.pundak.co.il/world/char/goldread.html
דולגו פינהול
הוביט קוסם שמנסה מספר שנים, לשווא, להשתלב בחברה הגבוהה של עיר הבירה, נבחר בידי הלורד הצעיר עצמו, פחות בגלל כישורי הכשפים שלו, ויותר בגלל כשרון הבישול המצויין בו הוא ניחן (הלורד הצעיר "חולה" על המאפים הכפריים המתוקים שלו).
סרן קנט מק'הורלי - קצין מזדקן, מנוסה וזועף, ששירת עשרים שנה בצבא הוד-מלכותו, עד שפרש לטובת שירות במשמר העיר... טעות עליה הוא מצטער מאד, משום שהמשמר המפונק והמושחת יצא לו כבר מן האוזניים. דמות קלאסית של איש-צבא ותיק, מפוכח, מריר ובעל לשון מהירה (ולא תמיד מעודנת).
הנרייטה לוסטון - הדמות שמורה עבור Celime Volkana.
[ זה רק פירוט ראשוני - רקע יותר טוב לדמויות שיבחרו יועלה אחר-כך. מי שמעוניין בדמויות 'עבר' שפורסמו בהרפתקאות קודמות, כגון מית'רינג סילדייל, אליזבת אסטפורד, השופט הוקריץ' ואחרים, מוזמן לנסות את מזלו ]
ׁ
), אם תוכל להפנות אותי למקורות לגביו, אשמח.
